לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · יא
בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ד ר' הונא בעי הנחה מהו שתתיר למחוסר זמן (כגון הכא בביכורים שלאחר שגומר כל הפרשה תנינן במשנה שם שמניחו והנחה זו מתירתן ואם הניחו מקודם שקרא דהוי מחוסר זמן מהו שתתיר אותן. פני משה) א"ר מתנייא הדא דתימר בשחזר ונטלן אבל אם הי' במקומן כמונחין הן (הא דתימא דמספקא לי' לר' הונא כשחזר ונטלן ממקום שהניחן אם הנחה שעשה מתירתן אעפ"י שלא חזר והניחן אבל אם הי' במקומן שלאחר שהניחן לא נטלן א"כ כבר כהניחן הן ופשיטא שמתירתן שהרי אין הקריאה מעכבת אלא הנחה היא שמעכבת והרי קיים מצות ההנחה. פני משה) ר' יונה בעי הניחן בלילה (אם הנחה כזו הנחה היא דהוי כמחוסר זמן. פני משה) עכ"ל הירושלמי. והנה לפי דברי הפני משה הנ"ל איבעי' דר' הונא הוא אם הקדים הנחה לקריאה אם מתיר או לא ונהי דכל עיקרה של קריאה אינה מעכבת ואפי' אם הניח לבד ולא קרא כלל ג"כ מתיר עכ"ז היכא דקרא ולא קרא כתקנו דהיינו שאיחר הקריאה אחרי ההנחה (והוא הי' לו להקדימה כסדר הכתוב וכלשון המשנה שם) איבעי לי' שיעכב ולישנא דמחוסר זמן דנקטי הירושלמי והפני משה הנ"ל על כרחך אין הכונה למחוסר זמן ממש כמו בעלמא דמאי מחוסר זמן שייך כאן הרי אין הקריאה מעכבת כלל וא"כ בשעה שהניח הרי לא הי' שום חסרון בהנחה אף שלא קרא עדיין ועל כרחך דמחוסר זמן דקאמר לאו דוקא הוא והכונה רק דכשקורא אחרי ההנחה מיגרע גרע וכנ"ל וא"כ מבואר בזה דעשי' שלא כתקנה גרע מאינו עושה כלל ואפי' דבר שאינו מעכב אם לא עשאו כלל עכ"ז בעשאו ולא עשאו כתקנו שפיר אפשר שיעכב:
והנה עפ"י פי' הפני משה הנ"ל תולד ג"כ קושיא מירושלמי הנ"ל על דברי התוס' מנחות ל"ח א' הנ"ל שכתבו דנהי דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד עכ"ז שינוי הסדר אינו מעכב והארכתי בזה למעלה ולפי' הפ"מ הנ"ל הנה מפורש בירושלמי זה להיפוך דגם שינוי הסדר אפשר שיעכב:
עוד נמצינו למדין לכאורה מירושלמי זה לפי' הפ"מ הנ"ל לפשוט מה שנסתפקנו למעלה אם בשינוי הסדר העביר' היא בהדבר הנקדם או בהדבר המאוחר דמירושלמי זה מוכח לכאורה להדיא דהעביר' היא בהדבר המאוחר דהא ההנחה כאן בשעה שהניח הרי הי' העביר' בה רק מפאת שהניח ולא קרא עדיין וזה הרי א"א שיעכב דהא דינא הוא דקריאה אינה מעכבת ואפילו בהניח לבד ולא קרא נמי מהני ועל כרחך דמה דאיבעי לי' לירושלמי לומר שיעכב בנדון דידן איננו מפאת ההנחה רק מפאת הקריאה שקרא אחרי ההנחה דנהי דלא קרא כלל אינו מעכב עכ"ז בקורא שלא כתקנו מעכב וע"כ כאן נמי דהי' לו לקרות לפני ההנחה וקרא אחרי ההנחה שלא כתקנו איבעי לי' לירושלמי דתעכב הקריאה ותפסול למפרע גם את ההנחה דומיא דשהי' במיעוט בתרא וכנ"ל וא"כ מפורש איפוא דבשינוי הסדר אזי הדבר המאוחר הוא הנחשב שלא כתקנו:
ואולם יש לדחות די"ל דבהניח ולא קרא כלל אין כאן רק עבירת חסרון קריאה וזה שפיר אינו מעכב אבל בהניח וקרא אחרי ההנחה אזי אגמ"ל דיש בההנחה עבירת הקדמת הנחה לקריאה ועביר' זאת איבעי לי' לירושלמי דתעכב אעפ"י שעבירת חסרון קריאה אינה מעכבת וה"ז דוגמת מקדים תרומה לביכורים דרציתי למעלה לפרש דלחד מ"ד העבירה היא רק אם מפריש התרומה ואת הביכורים אחרי' דאז ע"י הפרשת הביכורים שאחרי' אגמ"ל דהית' תרומה מוקדמת לביכורים ואגמ"ל דעבר בהפרשת התרומה עבירת הקדמת תרומה לביכורים משא"כ אם אין מפריש הביכורים כלל אח"כ אזי אינו עובר כלל ע"י הפרשת התרומה לבד ורק כשמפריש הבכורים אח"כ נעשה למפרע הפרשת התרומה עביר'. וכאן נמי י"ל דוגמת זה דבשינוי הסדר שפיר רק הדבר המוקדם הוא שלא כהלכה ובו הוא עבירת שינוי הסדר ועכ"ז שפיר איבעי לי' לירושלמי דתעכב הקדמת הנחה לקריאה אע"ג דרק ההנחה היא העבירה והנחה בלי קריאה כלל הרי ג"כ מועלת דעכ"ז י"ל דהיכא דהיתה הקריאה באמת וא"כ גם היא הרי היא מכלל המצוה וא"כ שוב אגמ"ל דהי' בהנחה עבירת הקדמת הנחה לקריאה (כמו בשהי' וחלדה במיעוט בתרא דאמרי' שע"י השהי' והחלדה הזאת נחשב גם הרוב הקדום שלא כתקנו וכנ"ל) וע"כ עבירה זאת שפיר מקלקלת ומפסדת את ההנחה ושפיר מעכבת עבירה זאת בהנחה אע"ג דחסרון קריאה אינו מעכב בה:
והנה מ"ש הפני משה אהא דאמר בירושלמי הדא דתימא בשחזר ונטלן אבל אם הי' במקומן כמונחין הן וכתב ע"ז דזה הוא רק מפאת שהקריאה אינה מעכבת וכמו שהעתקתי למעלה דבריו ולכאורה אין לזה הבנה כלל דאיך תלוי זה בהא דקריאה מעכבת או לא דממ"נ אי אמרי' דאם הניחן וקרא ולא חזר ונטלן לפני הקריאה רק הניחן כך מונחין עד אחרי הקריאה אזי מה שמונחין אחרי הקריאה חשוב כאלו הוא הניחן אז בידים כיון שהם מונחין מכח מעשה הנחתו א"כ אפי' נאמר דקריאה מעכבת הרי שפיר יצא כיון שהי' כאן קריאה והנחה אחרי' כסדרן דאע"ג דהי' הנחה גם לפני הקריאה עכ"ז מה בכך אטו אם נאמר דקריאה מעכבת והניח בלי קריאה אין אל הביכורים האלה תיקון עוד כלל הא ודאי אם יקרא ויחזור ויניח מחדש אחרי הקריאה שפיר מהני וא"כ ה"נ אם אנו חושבין מה שמונחין אחרי הקריאה להנחה א"כ הרי הי' כאן קריאה והנחה אחרי' ושפיר מהני ואי נימא דמה שמונחים אחרי הקריאה מאליהן אין זה חשוב הנחה א"כ שוב גם הא דקריאה אינה מעכבת לא מהני מידי דהא קיימי' השתא באיבעי' דאע"ג דקריאה אינה מעכבת עכ"ז אם הניח וקרא אחרי כן מיגרע גרע ולא מהני וא"כ מה בכך שמונחין גם אחרי הקריאה הרי זה אין חשוב הנחה וא"כ אין כאן רק ההנחה הראשונה והיא הרי היתה לפני הקריאה ומה לי אם חזר ונטלן או לא חזר ונטלן אם מה שמונחין מאליהן אחרי מעשה הנחתו אינו חשוב הנחה:
ואולי כונתו דבאמת מה שמונחין מאליהן אחרי הקריאה חשוב זה שפיר הנחה כיון שהם מונחין מכח מעשה הנחתו אלא דזה רק אם אנו אומרים דקריאה אינה מעכבת וא"כ בשעה שהניח הביכורים הרי באותה שעה כבר התירה ההנחה את הביכורים אע"ג דלא קרא עדיין כיון דקריאה אינה מעכבת וא"כ מעשה הנחתו זאת איננה מעשה קוף בעלמא כי אם הנחה מעליא היא והתירה את הביכורים בשעתה אלא דאחרי כן היא שנתקלקלה ההנחה הזאת ע"י הקריאה שקרא אחרי' דקריאה דאחרי ההנחה מקלקלת את ההנחה למפרע וכנ"ל וע"כ שוב מה שמונחים גם אחרי הקריאה מכח מעשה הנחתו שהיתה טובה בשעתה חשוב זה שפיר להנחה אחרי הקריאה ושפיר ההנחה שמונחין מאליהן אחרי הקריאה מועלת להתיר הביכורים משא"כ אלו הייתי אומר דקריאה מעכבת א"כ ההנחה שהניח לפני הקריאה הרי היא באמת הנחה מחוסרת זמן ואינה מועלת כלל וחשוב כמי שהניחה הקוף וע"כ מה שמונחים הבכורים גם אחרי הקריאה אי אפשר שיועיל כלל דחשוב כאלו נפלו מעצמן על צד המזבח (ששם היתה הנחת הביכורים) דלא מהני. ודוגמת זה ממש תמצא במנחות (דף ק' ע"ב) וביומא (דף כ"ט ע"ב) דאם סידר את הלחם הפנים באחד בשבת אזי כשבא אחרי כן ליל שבת אין השלחן מקדש אז את הלחם ליפסל (אע"ג דלילה אין מחוסר זמן ומקדש ליפסל עש"ה) דאמרי' דכיון דבשעה שסידר באחד בשבת הרי הי' עדיין חסרון ימים וימים הרי חשיבי מחוסרין זמן וע"כ ה"ל כמי שסידרו הקוף וע"כ אין בכח השלחן לקדש אחרי כן את הלחם המונח עליו אפי' בליל שבת דאינה מחוסרת זמן עש"ה בגמ' ותראה שהוא דומה ממש לנידון דידן:
והנה איבעי' השני' דירושלמי דבעי הניחן בלילה מהו לכאורה אין לה ענין כלל להסמיכה אל האיבעי' הראשונה לפי פי' הפני משה הנ"ל דלפירושו הרי אין האיבעי' הראשונה מפאת חסרון זמן כלל דהא כיון דקריאה אינה מעכבת א"כ מה שהניח בלי קריאה אין בו פסול מחוסר זמן כלל וכמו שכתבנו כבר למעלה והפסול כאן הוא רק מפאת שקרא אחרי כן דנהי דקריאה לא מעכבא עכ"ז קריאה בשינוי הסדר מיגרע גרע ומקלקל גם ההנחה וכנ"ל וא"כ זה פסול אחר הוא לגמרי לא פסול מחוסר זמן ואלו ההנחה בלילה הרי פסולה רק מפאת חסרון זמן לפי שצריכה להיות ביום (כדברי המראה הפנים שם משום דכתיב הגדתי היום ואע"ג דזה כתוב רק בקריאה עכ"ז מגלה גם על ההנחה ע"ש) וכשמניח בלילה הרי היא הנחה מחוסרת זמן היום וא"כ פסול ההנחה בלילה הרי הוא פסול אחר לגמרי מפסול ההנחה לפני הקריאה ואין שום שייכות כלל לכאורה לאיבעי' דהניחן בלילה אל האיבעי' דהנחה לפני הקריאה:
וי"ל דאיבעי' דהנחה בלילה היא לפי האם תימצי לומר באיבעי' דהנחה לפני הקריאה דלא מהני משום דקריאה קודמת להנחה ושינוי הסדר מקלקל הדבר וכנ"ל וע"ז קאמר הירושלמי דאת"ל כן אזי יש למיבעי הניחן בלילה מהו וזה ע"פ מ"ש התוס' ביבמות דמ"ז ע"ב ד"ה מטבילין אהא דמוכח התם בגמ' דמילה דגר קודמת לטבילה וכתבו ע"ז וז"ל ותימא דאמר בהערל נכרית מעוברת שנתגייר בנה א"צ טבילה (משום דמהני לי' טבילת אמו דטבלה בשעה שנתגיירה ואמאי הרי נמצאת טבילת הבן לפני מילתו) ואור"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה (בשעה שטבלה אמו בעודו עובר) עכ"ל הרי דאע"ג דמילה קודמת לטבילה עכ"ז אם הטבילה היא בעוד שאין שם ראויות למילה שפיר דמי ואין קפידא במה שתומצא הטבילה קודמת למילה. וכן תמצא סברא כזאת עוד בתוס' מנחות דמ"ט ע"א ד"ה ת"ל וערך וכו' דכתבו דאע"ג דכל הקרבנות צריכים להיות מאוחרים לתמיד של שחר מדרשא דהעולה עולה ראשונה עכ"ז היינו רק אם מקריב ביום אחרי שכבר הגיע זמן הקרבת תמיד של שחר אבל אם מקריב בלילה שעדיין לא הגיע זמן התמיד של שחר לית בי' משום קודם התמיד ע"ש. וכן תמצא עוד בברכות דף ל' ע"א ברש"י ד"ה וליעבד מר דכ' דהא דבעינן סמיכת גאולה לתפלה הוא רק אם מתפלל אחרי שכבר הגיע זמן ק"ש שאז צריך להקדים ק"ש ולומר התפלה אחרי' בסמוך לה אבל אם רוצה להתפלל קודם הגעת זמן ק"ש שפיר דמי ואין בזה משום סמיכת גאולה לתפלה כיון דבשעת התפלה אין זמן ק"ש עדיין ע"ש. ולפי"ז יש לנו לומר גם כאן דבאמת זמן ההנחה הוא גם בלילה דהא רק בקריאה כתי' הגדתי היום וא"כ רק ההגדה והקריאה צריכה להיות ביום אבל לא ההנחה ואין צורך למ"ש המראה הפנים דקרא דקריאה מגלה גם על ההנחה רק דהנחה דלא כתי' בה קרא שפיר זמנה באמת גם בלילה וע"כ שפיר איבעי לי' להירושלמי דאת"ל דהנחה לפני הקריאה לא מהני עכ"ז י"ל דהיינו רק אם הניח ביום דבשעת ההנחה כבר הוא זמן קריאה וע"כ צריך להקדים הקריאה לההנחה כסדר הכתוב בתורה ואם שינה הסדר לא מהני משא"כ אם הניחן בלילה וקרא אחרי' ביום שפיר מהני ואין בו קפידא מפאת הקדמת הנחה לקריאה כיון דבשעת ההנחה בלילה אכתי לא מטי זמן קריאה או דילמא אין חילוק בזה וכל שקדמה ההנחה לקריאה אעפ"י שלא הי' עדיין זמן קריאה בשעת ההנחה נמי חשוב שינוי הסדר ולא מהני. וזהו דקאמר הירושלמי ר' יונה בעי הניחן בלילה הכונה דאת"ל באיבעי' הקדומה דהנחה אינה מתרת מחוסר זמן (דהיינו שאם הקדים הנחה לקריאה לא מהני וכפי' הפני משה) עכ"ז הניחן בלילה וקרא אחרי' ביום מהו ובאתי רק להעיר: