אור ברסלב
לקח טוב כלל ה › ז

לקח טוב· רבי יוסף ענגיל

כלל ה · ז

ו

שם בקידושין ס"ב א' איתא תנן התם אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה ובתוס' שם ד"ה אין כתבו וז"ל פי' בקונטרס דמחובר אינו חייב בתרומה דכתי' ראשית דגנך דבעינן מידי דמידגן וא"כ הוי מן החיוב על הפטור וקשה דא"כ לדבריו בתלוש נמי קודם שנתמרח לא הוי תרומה שהרי לא מידגן וליתא דהא אמר בעלמא מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה דמשמע דמהני. ועוד קשה מההוא דאמר (בתרומות פ"א מ"י) התורם מדבר שנגמרה מלאכתו דהיינו אחר מירוח על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהיינו קודם מירוח תרומתו תרומה לכן נראה לר"י הא דמחובר פטור נפקא לן מדכתב ממנו דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר דהא קרא בתלוש מיירי ועל כרחך אתא למימר ממנו אפי' בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחלה אתא תיפוק לי' משום דכתי' דגנך ומחובר לאו מידגן הוא אלא שמע מינה דפסול אפי' בדיעבד במחובר וההוא דמעשר שהקדימו בשבלים דמהני בדיעבד מיירי בתלוש וקודם מירוח עכ"ל התוס'. ומוכח מלשונם דיש לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד דאל"כ למה להו לדייק דממנו אתא לפסול גם בדיעבד דאל"כ תיפוק לי' מדגנך ואמאי לא ניחא להו בפשיטות דממנו אתא אפי' לדיעבד כמו בכל התורה דאין לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד. ויש לדחות דהדיוק מן הכתוב עצמו (מדאצטריך ממנו דאל"כ ת"ל מדגנך) עדיף להו מכללא דאין לחלק בדאורייתא וכו' ואמנם מהא דבתלוש מהני בדיעבד קודם מירוח אע"ג דכתי' דגנך א"כ מוכח לכאורה דיש לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד דאל"כ מדוע לא יהני קרא דדגנך גם לדיעבד ויש לדחות גם זה ולומר דהשתא דכתי' ממנו למעט מחובר א"כ יש מקרא דממנו עצמו גילוי לדיעבד דתלוש דמהני דאל"כ לישתוק קרא מהך דממנו ואנא ידענא דמחובר פסול גם בדיעבד מפאת שאינו מידגן כיון דכתי' דגנך ובדאורייתא הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וא"כ מדאצטריך ממנו למחובר על כרחך דדיעבד דתלוש מהני וגזה"כ הוא:

ואולם יוקשה בזה דהר"ש תרומות פ"א מ"י הקשה ג"כ קושית התוס' קידושין הנ"ל וז"ל וא"ת מדבר שלא נגמרה מלאכתו היאך תרומתו תרומה וכו' וי"ל דשאני הכא דרבי' קרא וכו' דתניא בתוספתא התורם ענבים ועתיד לעשותן צמוקים תאנים ועתיד לעשותן גרוגרות וכו' בית שמאי אומרים צריך לתרום שני' ובה"א אין צריך אמרו ב"ש לב"ה הרי הוא אומר כמלאה מן היקב ולא תרם זה מן היקב אמרו להם ב"ה הרי הוא אומר כל מעשר הארץ אם אתה אומר צריך לתרום שני' אף זה לא קיים קודש לד' עכ"ל וא"כ לפמ"ש יוקשה דל"ל הך קרא דכל מעשר הארץ וגו' תיפוק לי' מקרא דממנו דמדאצטריך ממנו על כרחך דבתלוש מהני אפי' שלא מן הגמור וכנ"ל:

ודע דלפמ"ש הפני משה על הירושלמי יבמות פרק הערל ה"א וז"ל הירושלמי קדשים מהו שיהיו אסורים לערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת עצם (שבקדשים אין איסור שבירת עצם ואיכא למיפרך מה לפסח שכן שבירת עצם איסור בו) ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד עכ"ל הירושלמי וכ' הפני משה שם ד"ה שהוא למד מן הלמד וז"ל והרי תרומה עצמה ילפינן מפסח ותרומה קודש איקרי וקיי"ל אין למדין למד מן הלמד בקדשים עכ"ל ז"ל וא"כ לפי דבריו אלה דתרומה חשובה קדשים לענין כללא דאין למדין למד מן הלמד א"כ כל שכן דחשובה קדשים לענין דניבעי בי' שינה לעכב דהא הך דשינה לעכב נוהג גם בדברים דלא חשובי קדשים לענין למד מן הלמד וכמו שהוכחתי באות א' דבגדי כהונה בעינן בהו שינה לעכב ואעפ"כ דנין בם למד מן הלמד וא"כ תרומה דאין דנין בה למד מן הלמד כל שכן דבעינן בה שינה לעכב וא"כ ניחא בפשיטות הא דדגנך אינו פוסל בדיעבד ורק במחובר דכתי' בי' קרא דממנו מלבד קרא דדגנך א"כ שינה בו הכתוב לעכב לכן שפיר פסול גם בדיעבד משא"כ בתלוש קודם מירוח דכתי' רק חד קרא דגנך שפיר אינו מעכב:

ואמנם גם ע"ז יוקשה מתוספתא הנ"ל דמייתי קרא דמהני בדיעבד כשאינו מן הגמור ול"ל קרא תיפוק לי' דלא שינה בו הכתוב לעכב ודרך פלפול קצת יש לפרש דזהו כונת התוספתא באמת וזה שהרי הפני משה הנ"ל נתן טעם לדבריו בהא דאין דנין למד מן הלמד בחרומה וכ' הטעם משום דתרומה קודש איקרי ודוגמתו מצינו בשבת דכ"ה ע"א דאמר כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ובתוס' שם ד"ה כך כתבו הטעם משום דדמיא לקודש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאיקרי קודש עכ"ל. הרי שמפאת שנקראת קודש יש לה דין קדשים [ודוגמתו ביבמות די"א ע"א צרת סוטה אסורה טומאה כתי' בה כעריות אלמא דאע"ג דעצמות סוטה הוא רק איסור לאו עכ"ז כיון שאיסור זה הוא בסוג אחד עם עריות מפאת שנאמר בו טומאה כעריות וענין הטומאה כולל שניהם לכן דינו כעריות לפטור מחליצה ומיבום אע"ג דשאר חייבי לאוין מתייבמות מה"ת וה"נ בקדושה שהוא הפכית מן הטומאה כל הדברים הנכנסים תחת סוג קודש דין אחד להם ושפיר תרומה דינה כקדשים מפאת דקודש כתי' בה כקדשים כמו דסוטה דינה כעריות מפאת דטומאה כתי' בה כעריות ולפי"ז במעשר דכתי' בי' ג"כ קודש לד' [ועי' בקידושין דנ"ג ע"א דקודש לד' דכתי' במעשר עדיף עוד מקודש גרידא ע"ש] א"כ ג"כ דינו כקדשים ונוהגים בו מדות הקדשים ובעינן בי' ג"כ שינה לעכב וכנ"ל וא"כ י"ל שזהו שהשיבו ב"ה לב"ש אם אתה מצריכו לתרום שני' ואומר שמה שתרם ראשונה אינו מועיל אפי' בדיעבד ואע"ג דיש רק מקרא אחד לענין גמור וא"כ הרי אתה נותן לו בזה דין חולין דלא בעינן בהו שינה לעכב וא"כ איפוא אף זה לא קיים קודש לד' ר"ל שבמעשה הפרשתו שני' הרי הוא מורה בזה שאינו מקיים בהפרשתו ענין קודש לד' שלפי הענין קודש לד' אשר יש במעשר הרי אין צריך לתרום שני' כיון דקדשים הרי בעינן בהו שינה לעכב וא"כ הרי כבר הועיל מה שתרם ראשונה בדיעבד ודו"ק. ואולם גוף דברי הפני משה הנ"ל תמהתי עליהם במקום אחר והארכתי שם ואכ"מ:

תוכן העניינים

לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה