אור ברסלב
לקח טוב כלל ה › ג

לקח טוב· רבי יוסף ענגיל

כלל ה · ג

ב

דכירנא כד הוינא טליא אמרתי בהא דאיתא ביבמות דמ"ו ע"ב א"ר יוחנן גר צריך ג' משפט כתי' בי' ופירש"י משפט אחד יהי' לכם ולגר (במדבר ט"ו) ואין משפט פחות מג' עכ"ל וקשה דשם דמ"ז ע"א איתא ת"ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר בינו לבין עצמו אינו גר ע"כ וא"כ קשה מדוע שינה ר' יוחנן לימודו מברייתא הנ"ל דבברייתא הנ"ל אפיק להך דינא דגר צריך ב"ד מקרא דושפטתם צדק וגו' ור' יוחנן יליף לי' מקרא דמשפט אחד, ולולי דברי רש"י הנ"ל הי' אפשר לומר דגם ר' יוחנן יליף לי' מקרא דושפטתם צדק וגו' והא דקאמר משפט כתי' בי' אין כונתו על תיבת משפט הנאמרה בקרא דמשפט אחד וגו' רק כונתו דגירות הגר הכניסתו התורה תחת ענין משפט שהרי נאמר ושפטתם צדק וגו' וע"ש בתוס' ד"ה משפט כתי' בי' שכתבו ושפטתם צדק וגו' א"נ משפט אחד וגו' עכ"ל. נראה שהם ז"ל ג"כ נסתפקו בזה אם כונת ר' יוחנן על תיבת משפט הנאמרה בכתוב משפט אחד וגו' וזה שאמר משפט כתי' בי' כונתו ממש לתיבת משפט הנאמרה בכתוב או שכיון לקרא דושפטתם צדק וגו' ומה שאמר משפט כתי' בי' כונתו רק שנאמר בגירות ענין משפט ודו"ק. ועכ"פ לפי פירש"י ז"ל דכונת ר' יוחנן היא אקרא דמשפט אחד וגו' וגם התוס' נסתפקו לומר ככה קשה דמדוע לא יליף ר' יוחנן באמת מקרא דושפטתם וגו' דאפיק מיני' ר' יהודה בברייתא הך דינא. ותו יש לתמוה איפכא על ר' יהודה דברייתא הנ"ל דמדוע יליף באמת הדין הזה מקרא דושפטתם וגו' ולא יליף לי' מקרא דמשפט אחד וגו' שהרי קרא דמשפט אחד קדום הוא בתורה שהוא בבמדבר ט"ו ואלו קרא דושפטתם הוא בדברים א' וא"כ מדוע נקיט המקרא המאוחר. ונראה לישב דבאמת הרי יש כאן ב' כתובים בהצרכת ג' בגירות א' קרא דמשפט אחד וגו' ב' קרא דושפטתם וגו' והנה מושכל ראשון הוא שכאשר יש ב' כתובים על דבר אחד שאחד מהן הוא לכתחלה והשני הוא לעכב וכמו שמצינו בקידושין דס"ז ע"ב ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה והא דיעבד ע"כ ולפי"ז פשוט הוא שמקרא הנאמר ראשונה בא להורות אלכתחלה והמקרא המאוחר בא להוסיף עליו ולחדש דגם בדיעבד מעכב ולפי"ז נראה דהנה ר' יוחנן אמר גר צריך ג' ותיבת צריך נודע שביאורה לכתחלה ואם שלפעמים מצינו תיבת צריך גם בדבר הפוסל בדיעבד זהו רק בעבור שהדין הוא שם כן שדבר ההוא פוסל בדיעבד אבל עכ"ז אין הפיסול דדיעבד נכלל בתיבת צריך כי התיבה הזאת הוראתה היא לכתחלה שלכתחלה צריך להיות כך ואין בה הוראה כלל על דיעבד אם מעכב או לא וע"כ לפעמים מצינו תיבה זאת אדבר שא"צ באמת רק לכתחלה ולפעמים מצאנוה בדברים שהדין בהם שמעכבים גם דיעבד אבל עכ"פ הוראת התיבה היא רק לכתחלה שצריך לכתחלה להיות כך וכך וא"כ ר' יוחנן דאמר גר צריך ג' הרי אמר בזה רק דין שגר צריך ג' לכתחלה ואולם ר' יהודה בברייתא הנ"ל הרי רצה ללמוד מה"ת דגם בדיעבד אם נתגייר שלא בב"ד אינו גר וכדאמר להדי' מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר בינו לבין עצמו אינו גר ולפי"ז שפיר אמר ר' יוחנן דמשפט כתי' בי' דכיון דנאמרו ב' כתובים א"כ אתי הראשון לכתחלה והשני לדיעבד וא"כ קרא דמשפט אחד וגו' הנאמר ראשונה בבמדבר ט"ו אתי לכתחלה וקרא דושפטתם וגו' הנכתב אחרונה בדברים א' אתי לדיעבד וע"כ ר' יוחנן שאמר גר צריך ג' לכתחלה שפיר נקט קרא דמשפט וגו' ור' יהודה שרצה לומר דין דאפי' בדיעבד אינו גר ע"כ שפיר נקט קרא דושפטתם וגו' כ"ז אמרתי עוד בטל ילדותי. והנה הראי' אשר הבאתי מש"ס קידושין הנ"ל אינה ראי' דשם איירי ג"כ לענין עיכוב של איסור שמטעם איסור לא יהיו קידושין תופסין בעריות ע"ש ולזה שפיר צריך קרא שהאיסור יעכב וכמו שכתבנו תחלת אות א' אבל כאן בגירות דהוא דין בעלמא שגירות צריך ג' מדוע נצטרך ב' קראי בזה אלכתחלה ואדיעבד הא בדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וא"כ די בחד קרא ועכ"ז הרי הדברים נכונים בעצמותם ונראים מאוד וע"כ יש קצת ראי' גם מכאן דשייך חילוק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד:

תוכן העניינים

לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה