לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל א · י
ע"ע בש"ס שבועות דל"ה ע"א ת"ר שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביעני עליכם שאם אתם יודעין לו (לתובע) עדות שתבואו ותעידוהו יכול יהו חייבין (קרבן שבועת העדות) ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו מאי תלמודא אמר ר"א אם לוא יגיד כתי' (ודרשי') אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור עכ"ל הגמ'. ומוכח דאין השליח כגוף הבעלים דאל"כ שפיר קרינן בשליח אם לו לא יגיד וכשנשבעין לשליח חשיבי שפיר נשבעין לו כיון שהשליח כגוף הבעלים ודו"ק:
אולם למאי דאמרי' בב"מ דצ"ו ע"א דע"י עבדו לכ"ע חשוב שאילה בבעלים משום דיד עבד כיד רבו ע"ש ומבואר בזה דשליחות דעבד לכ"ע הוי כגוף הבעלים דהא לענין שאילה בבעלים בעי' גוף הבעלים ממש וכמו שכתבנו באות ז' וא"כ קשה באמת מסוגי' דשבועות הנ"ל דכיון דהתם איירי בשילח ביד עבדו א"כ אמאי לא קרינן בי' לו וצע"ק. ונראה דשם בשבועות בלא"ה לא שייך כלל שליחות דהא מילי נינהו ומילי לא מימסרין לשליח אפי' בחד שליח לדעת המהרי"ט ז"ל וכנודע אלא דלולי קרא ה"א דלא בעי' שליחות כלל ואפי' כשנשבעין לאחר לגמרי שאין יודעין עדות לפלוני נמי חייבין תדע שהרי צריך קרא למעט אפי' כשהשביען הנתבע וע"כ השתא דכתי' קרא דבעי' לו וא"כ צריך לבא לטעם שליחות שיוחשב לו וע"כ שוב שפיר אפי' שליחות דעבד לא מהני כיון דמילי נינהו וכנ"ל ועכ"פ נתחדש לנו דין בזה דהא דמילי לא מימסרין לשליח הוי אפי' בעבד דמצד הסברא הי' מקום להסתפק בזה כיון דעבד עדיף משליח דעלמא מטעמא דיד עבד כיד רבו וכש"ס ב"מ הנ"ל דאע"ג דשליח לא מהני לענין שאילה בבעלים עכ"ז ע"י עבד חשוב שאילה בבעלים מטעמא דיד עבד כיד רבו. וכעין זה מצינו ג"כ בכללא דאין שליח לדבר עבירה דהוי אפי' בעבד וכמו שמצינו בקידושין דמ"ב ע"ב לענין שליחות יד דקאמר אמר לעבדו ולשלוחו מנין וכו' הרי דבעי' קרא גם בעבדו ואי לאו קרא ה"א דאשלד"ע ובאתי רק להעיר: