לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מפתחות הענינים · מערכה ו
לסיומא דמ' שבועות ולהתחלתה וכן להתחלת מ' מכות ובו י"ג פלגים
פלג א
בקושית התוס' שלהי שבועות ובפסקי הרמב"ם כאן שנתקשו בהן המפרשים. ובריש שבועות משה"ק על שפסק הרמב"ם שם כותיה דר"י ולא כר"ע שהלכה כר"ע מחבירו. בד' התוס' שבועות י"ט דרק מקרבן עו"י מתמעט העלם מו"ק לר"ע אבל לא מחטאת קבועה. אם בהעלם מקדש מיפטר מח"ק מטעם מתעסק. קושיא אחת בריש שבועות. ושם בהג"ה השגה על בעל עמו"א בהאי ענינא. ואם בהעלם קודש שייך סברא שכן נהנה:
פלג ב
בד' התוס' שבועות י"ט הנ"ל. ובמ"ש התוס' שבועות דחידוש להחמיר לאו חידוש הוא. ואם חטאת קבועה חמיר מקרבן עו"י. מיישב עפי"ז שיטת ר"ת מקושית התוס'. חוזר מכל הנ"ל עפ"י גמ' מפורשת שבועות ל"ז:
פלג ג
מסביר ד' התוס' שלהי מכלתין במש"ש דחידוש להחמיר אינו חידוש. ואם קרבן חמור מן המלקות או להיפוך. והשגה ע"ס מעה"ח וישוב קושיותיו. ובדין איזה שבועה בעי שם:
פלג ד
בענין הנ"ל. ומחזק קושות התוס' על שיטת ר"ת הנ"ל. מחבר עפי"ז סוף המסכת לתחילתה באופן נחמד. מקשר ג"כ עפי"ז מ' שבועות למ' מכות ומיישב קושית ההפלאה כתובות ל"ב. מוכיח מריש מ' מכות דממונא חמור מן המלקות ומיישב עפי"ז דעת הרמב"ם בענין חובל ביו"ט ויוה"כ:
פלג ה
בישוב פסקי הרמב"ם דחייב משום ביטוי במקום שא"ח משום שבוה"ע. וביאור שי' ר"ת הנ"ל דאזיל לשיטתו:
פלג ו
במ"ש הגרעק"א ז"ל בשי' ר"ת דרק בהעלם קודש מחייב ר"ע בח"ק אבל לא בהעלם מקדש. מקשה ע"ז דא"כ יתחזק קושית התוס' השניה משבועות כ"ד. ומקשה עוד על שיטת ר"ת קושיא אלימתא:
פלג ז
מביא מ"ש בס' ושב הכהן מקור לשי' ר"ת הנ"ל ומשיג ע"ז:
פלג ח
מיישב קושית התוס' שבועות ד' ז' ע"א בענין ג"ש דטומאתו טומאתו בביאור רחב:
פלג ט
מיישב עפי"ז גם קושית התוס' על ר"ת משבועות כ"ד ושר' יוחנן אזיל לשיטתו. קושיא בריש סוטה דר"ע לא ס"ל שם דכ"ד שנאמר ונשנה לא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו. ובשבועות י"ט מפורש להיפוך וישוב לקושיא זו. וישוב למשה"ק לעיל על שי' ר"ת הנ"ל. ושר' ישמעאל לשיטתו אזיל. ובהג"ה שם מצדד ליישב שי' ר"ת ממשה"ק עליו בתוס' בדרך אחרת:
פלג י
מקשה עוד קושיא הנ"ל לשי' ר"ת אליבא דרבי ומתרץ בטו"ט ובדרך עמוק דלרבי לשיטתו ודאי דלא תיקשה. ומדייק כן מלישנא דהתוס' גופי':
פלג יא
מוכיח איך שגם הרמב"ם ס"ל כהר"ת. ומיישב שיטתו במאי דפסק דבמקום דמיפטר משבוה"ע ומשבוה"פ חייב משום שבועת ביטוי. ומסביר שמפרש פי' אחר בהא דאין לך בו אלא חידושו. ומעורר ע"ז מתמורה י"ג ומיישב בטו"ט. ושם בהג"ה במ"ש עדים זוממין חידוש הוא אם גם אביי ס"ל דחידוש הוא או לא. ושי"ל דאביי ורבא אזלי בזה לשיטתם. ובישוב שי' הרמב"ם באם הוי הכחשה והזמה כאחד דל"ה הזמה. ובמש"כ באחרונים בענין זה:
פלג יב
מיישב שי' הרמב"ם דלא ס"ל כמ"ש התוס' שלהי מכלתין בהא דחידוש להחמיר. ושלשיטתו ע"כ ס"ל כשי' ר"ת הנ"ל ושמה"ט פסק כותי' דר' ישמעאל בדינא דהעלם מו"ק. ומיישב הדברים בטו"ט:
פלג יג
מחבר עפי"ז סוף המסכת לתחלתה לפי שיטת הרמב"ם בקשר אמין וקיים. ושם עוד מקשר ג"כ עפ"י האמור מ' שבועות למ' מכות בדרך ישר. ולהשלים הגליון הערה אחת ליישב ד' הבה"ג בדין גיה"נ בחיה ממשה"ק עליו האחרונים: