אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מפתחות הענינים

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מפתחות הענינים

פתח דבר

מערכה א

לסיומא דמ' ב"ק והתחלת מ' ב"מ ובו כ' פלגים

פלג א

במה שהרי"ף והרא"ש השמיטו מ"ש ר"י דכשות וחזיז א"ב משום גזל ובאתרא:

דקפדי י"ב משום גזל. יחקור אם בעינן שיהי' כולם אינם מקפידין או דסגי ברובן. בישוב קושית התוס' ב"ק מ"ו בא"י אם נתחייבתי. מחלק בדין זה בין ממון לקנס. ומיישב עפי"ז השמטת הרי"ף להא דר"י משום דר"י לשיטתו. ולדידן לא סגי ברוב. שוב דחי זה מד' הרמב"ם פ"ה מה"א. שמוכח דסגי ברוב:

פלג ב

שו"ט למה באמת סגי באם רובן אינם מקפידין והא א"ה בממון אחה"ר להוציא מיד המוחזק. מביא מ"ש בני"צ סי' ו' מקור לשיטת הרמב"ם ה"א הנ"ל מפסחים ד' ו' ומשיג עליו ומתקשה בדברי הרמב"ם הנ"ל גם במש"ש דל"ה אלא ספק קידושין הא באיסורין ודאי דאזלינן בתר רובא א"כ ליהוי קידושי ודאי:

פלג ג

מדקדק בלישנא דברייתא שלהי מכלתין במאי דגבי מסתתי אבנים מדייק ותני הרי אלו שלו וגבי מפסגי אילנות נקט לישנא דא"ב משום גזל. ומביא מ"ש הנוב"י דטעמא דהיתירא בדבר שאינו מקפיד הוא משום הפקר ובעינן שלא יקפיד לגבי שום אדם:

פלג ד

מביא מ"ש בא"מ אה"ע סי' כ"ח להשיג על הנוב"י הנ"ל וס"ל דטעמא דדבר שא"מ הוא משום מתנה ושבני"צ מסכים להנוב"י מן הסוגיא דפסחים הנ"ל ודוחה ראייתו. ובהג"ה שם הערה ע"ד השע"מ סי' ך' דיאוש דמי למתנה בדין זה דל"ב שיתייאש לגבי כו"ע:

פלג ה

מפלפל במשה"ק כולם בדין זה בעובדא דר"י בר"י ב"מ ל' ע"ב. ומביא מ"ש בזה בעי"ט סי' קי"א ומשיג עליו. ומפלפל בד' הראשונים במ"ש רבא בנדרים ל"ד דיכול להקדיש חפץ של הפקר ובקושית הב"א מחולין קל"ט:

פלג ו

בד' הקצוה"ח סי' ר"ד ובמה שהקשו עליו בחי' רעק"א ובעי"ט שם. ואם מהני תנאי בהפקר כיון דא"א להפקיר ע"י שליח. ובהג"ה שם במ"ש הגרעק"א ב"מ מ"ט במה שהלוי יכול לעשותו תרו"מ על מק"א אף שלא קנה עדיין ובד' הרשב"א נדרים ל"ו. ומיישב עפי"ז קושית המעה"ח בהא דקנסינהו עזרא ללוים והא מפקיע עי"ז מצות תרו"מ. ושם עוד בענין זה בד' הרע"ב והתוי"ט פ"ה דדמאי מ"ב:

פלג ז

מבאר דלפעמים דין דשא"מ הוא משום הפקר ולפעמים משום מתנה. ומסביר זאת עפי"ד הקצוה"ח סי' פ"ח בענין דל"מ לשון מחילה בחפץ בעין ובסתמא מהני. ושם בד' הרשב"ם ב"ב נ"ז ובד' הנוב"י בדין מפקיר זכותו לאחד או לשנים לנוכח דמהני. ובהג"ה שם מיישב ד' הקצוה"ח סי' פ"ח הנ"ל ממה שהשיג עליו בספר אחד:

פלג ח

מיישב דיוקא דברייתא שלהי ב"ק עפ"י שיטת הא"מ הנ"ל. ומפלפל עוד ליישב ג"כ דיוקא דברייתא עפ"י שיטת הנוב"י והטו"א עפימ"ש לחקור בדבר שאיני מקפיד דשרי ליטלו אם חשיב ג"כ כשלו. ושו"ט קצת בהאי דינא:

פלג ט

חוזר לדברי הרמב"ם ה' אישות הנ"ל. ומפלפל במ"ש שלהי מכלתין דפליגי רב ושמואל אם רשאים לקנות מן הגזלן אם יש לו מיעוט משלו והילכתא כמאן ובמשה"ק כולם בשיטת הרמב"ם בזה. ומיישב דבריו עפ"י דרך החידוד. מביא מ"ש בשטמ"ק פ"ק דב"מ דרובא אינו אלא ספק ומפלפל בזה. די"ל דרב ושמואל אזלי בזה לשיטתם. ובפלוגתת הקצוה"ח והנתה"מ סי' ל"ד:

פלג י

במ"ש הש"ש ש"ב להסביר ד' השטמ"ק הנ"ל דז"א אלא ברובא דאי"ק אבל לא ברובא דל"ק. ובדין רובא דלי"ק גבי פיקו"נ. ואם מחללין שבת על הגוסס ובענין שני מיעוטין שמצטרפין נגד הרוב. אם אמרינן דמצטרפין גם נגד רובא דל"ק:

פלג יא

מפלפל בד' הש"ש הנ"ל ומקשה עליו. ושם אם רובא דלי"ק עדיף מקרוב. ובמה שמצינו לפעמים דרובא דל"ק עדיף מרובא דאי"ק. מסביר דברי השטמ"ק הנ"ל ומיישבן ממ"ש הפרמ"ג ע"ז בסי' ק"י ביו"ד דאין הלשון מדויק ומבאר דאמנם מדויק הוא לישנא דהשטמ"ק. ומיישב ד' השטמ"ק בדברים נכונים. מסביר במאי עדיף רובא דאי"ק מרובא דל"ק ולכאורה הא שווין הן דהא לעומת זה המיעוט דאי"ק אלים ג"כ ממיעוט דל"ק. ומחלק עפי"ז דלאו בכ"מ עדיף רובא דאי"ק רק במקום דשייך לדון בו דין ביטול. ומתרץ עפי"ז בכמה מקומות מה שיש להקשות ולהנ"ל מיושב:

פלג יב

מקשה על המבואר בפלג הקודם ממ' קידושין ד' פ' ומפלפל בזה ומקיים הדברים הקודמים חוזר למ"ש בכרו"פ. דרב ושמואל פליגי בסברת השטמ"ק הנ"ל. ורק לשמואל דקייל"ן כותי' דא"ה בפיקו"נ אחה"ר לדידי' ע"כ ס"ל דרובא אינו אלא ספק:

פלג יג

מיישב קושית התוס' ב"מ ו' גם אליבא דרב דס"ל דרובא הוי כודאי דמ"מ פטורין מן המעשר משום הפקר ב"ד. ומיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בטו"א ר"ה י"ד ע"ב בדין כרם רבעי. ושם בהג"ה קושיא על שי' הסוברים דמעשר פירות איני אלא מדרבנן ממכות י"ט ע"ב:

פלג יד

מפלפל ג"כ בפלוגתת רב ושמואל בדין אם הולכין בממון אחה"ר דזה שייך ג"כ למה שנתבאר לעיל. ומפרש עפי"ז פלוגתת רב ושמואל בהא דשלהי ב"ק. ומיישב עפי"ז מאי דפסקינן כאן הילכתא כותי' דשמואל אף דקייל"ן כרב באיסורי משום דבאינך קייל"ן ע"כ כשמואל וכולהו מחד טעמא נינהו:

פלג טו

מיישב עפ"י כל הנ"ל דברי הרמב"ם פ"ה מה"א הנ"ל דמקדש בדבר שאין הבעלים מקפידין הוי ס"ק. ומביא מ"ש בקצוה"ח סי' ר"פ דרק נגד חז"מ א"ה בממון אחה"ר אבל כנגד חזקת מ"ק הולכין אחה"ר בממון. מחלק בין דבר שאיני מקפיד לכל אדם ובין א"מ רק לגבי אנשים מיוחדים. מביא ד' הרמב"ן בקידושין בסוגיא דסבלונות. ושו"ט ג"כ בדין סמוך מיעוטא לחזקה:

פלג טז

הוכחה שלישית משלהי ב"ק דס' גזל מותר מה"ת. נו"נ בדין שינוי החוזר לברייתו ובד' התוס' ב"ק ס"ז ד"ה מעיקרא טיבלא ובד' התוס' סוכה ל'. בד' היה"ת ב"ק ס"ו ובד' הפנ"י ב"ק מ"ו ושם בהג"ה בדין ספק קלב"ם אם פטור מן הממון ובב"ק קי"ז בהא דזורק חץ וכו' שעקירה צורך הנחה הוא:

פלג יז

בשיטת אביי איך ס"ל בדין א"י אם נתחייבתי אם חייב או פטור. בישוב דברי הרשב"א בחי' חולין ד' ט' במ"ש לחלק בין הספיקות בדין סדיא אם אסור מה"ת. ובד' האו"ת סי' פ"ז וסי' צ"ב בדין משואיל"מ. ובדין שינוי החוזר אם קונה מדרבנן:

פלג יח

במתניתין דריש ב"מ במאי דפליגי רבותנו הראשונים בדין בו"ש בששניהם מוחזקין בו אם ברי עדיף בזה או לא. בביאור קושית הכנה"ג בהא דספק גזל. ובטעמא דא"י אם פרעתי דחייב:

פלג יט

בד' הש"ך חו"מ סי' ע"ה בספק פירעון קודם להלואה אם דינו כא"י אם פרעתי. בביאור מ"ש אביי ספק מלוה ישנה יש לו עליו. ובד' הגרעק"א בחידושיו במש"ש לדון בשנים אוחזין בכלי שעושין בו או"נ. בחילוק שבין חשוד על העבר לבין חשוד בהוה. בדין גזלן אם פסול לשבועה מן התורה או מדרבנן:

פלג כ

מחבר מ' ב"ק למ' ב"מ עפ"י שני השיטות הנ"ל בהאי דינא דבו"ש בששניהם מוחזקין בהחפץ אם חייב או פטור וכנ"ל:

מערכה ב

לסיומא דמ' ב"מ ולהתחלתה ולהתחלת מ' ב"ב ובו י"ח פלגים

פלג א

מקשה כמה קושיות בסוגיא דב' גינות. משיג על המפרשים ומוכיח לפרש מ"ש מאוירא גדל דהיינו מן הקרקע שכנגדו דרך האויר אבל לא דמאוירא רבי. ובהג"ה שם מתרץ משה"ק בס' גאון צבי מסוגיא דמכות י"ב:

פלג ב

מביא ראי' לפי' זה מחולין קכ"ח. מפלפל בסוגיא דחולין הנ"ל ובפסקי הרמב"ם בענין זה ובד' התוס' גיטין כ"ב. ובתוס' גיטין ז' ע"ב בדין עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות אי דינו כמחובר או כתלוש:

פלג ג

מפלפל במ"ש בס' ב"ד סי' א' בהאי ענינא ובד' המל"מ פ"ב מה' ביכורים. מבאר דזה תלי בפלוגתת אביי ורבא גיטין כ"ב. מפלפל בסוגיא דגיטין כ"א ע"ב כתבו על עלה של ע"נ ובקושית הר"ן שם. מתרץ קושית הש"ק בירושלמי שם. ושם בדין מקדש במחובר ומתרץ קושית הב"ח בזה:

פלג ד

מפלפל בד' היע"ד ובסוגיא דב"מ ק"ז ובד' הנתה"מ סי' קס"ז. ושם בדין דשיל"מ באיד"ר ובסתירת ד' המרדכי בדין לא הוכר האיסור אם שייך בו ביטול שנתקשו בו האחרונים ומתרץ ד' המרדכי בדרך נכון:

פלג ה

בביאור ד' הרמב"ם פ"א מה' תרומות ה"ה לענין עציץ נקוב מתרץ קושית האחרונים באילן העומד בחו"ל ונופו נוטה לא"י דפטור. מפרש דברי ר"מ ור"י במתניתין דסוף ב"מ בדרך נכון:

פלג ו

מיישב סתירת הסוגיות שהקשו מהא דשלהי ב"מ להא דגיטין כ"ב. ומבאר הסוגיות דשלהי ב"מ ולעיל בדף ק"ז:

פלג ז

מחבר בדרך החידוד מ' ב"מ למ' ב"ב עפ"י פלוגתת הרא"ש והנימוק"י שם בריש ב"ב:

פלג ח

מפלפל בדין יאוש ברשותו. מביא ד' המח"א לחלק ביאוש ברשותו בין ש"ש לש"ח. שו"ט בסוגיא דכריתות כ"ד. ובביאור סוגיא דשלהי ב"מ ובדין יאוש לקרקע ויאוש בטעות. ומבאר דיאוש מהני גם בדשלב"ל. ושם בהג"ה קושיא על שי' ר"ת בשוה"נ דאינו נאסר מחיים:

פלג ט

בדין יאוש עד דאתא לרשות זוכה ובד' השע"מ סי' ער"ה בשותף עם גר ומת הגר אם פשיט קנין הישראל בכולו מאיליו. ומפלפל שם בענין זה בסוגיא דיבמות מ"ה וזבחים ק"ג:

פלג י

בדין דבר שאיני מקפיד לגבי אדם פרטי ושי"ל דדין דשא"מ מותר מדין יאוש. ומחבר גם עפי"ז שני המסכתות ב"מ וב"ב בדרך נכון:

פלג יא

שו"ט בדין אם קרקע נקנה ע"י קנין חצר. בפירוש ד' הגמ' ב"ב דף פ"ז לך ויפה לי קרקע כ"ש ובגיטין כ"ב. מביא ד' הירושלמי שלהי ב"מ בכותל שבין שתי מחיצות שנפל. יחקור בדין קנין חצר אם מונח חפץ הפקר בב' חצירות אם קונים בעלי החצרות זה הנמצא ברשות כאו"א או לא. מביא ד' הקצוה"ח סי' ר"ס מ"ש בביאור הירושלמי הנ"ל ומשיג על פירושו עפימ"ש הפוסקים דבקנין חצר בעינן שיהי' כל החפץ בתוך החצר:

פלג יב

מפלפל בחקירה זו בסוגיא דשבת צ"א ובב"ק ע' ובמ"ש בב"מ ח' מאי דתפיס האי דידיה הוא. מביא ד' הקצוה"ח סי' רס"ח בשם השטמ"ק כתובות ל"א דידו אינו קונה מדין רשותו וחצירו אלא מתורת הגבהה ומשיג ע"ז. מיישב עפי"ז מש"כ בשטמ"ק פ' הזהב בשם הרמב"ן דא"י קונה מציאה ומתנה ע"י חצירו אשר בקצוה"ח סי' קצ"ח תמה ע"ז ולהנ"ל א"ש:

פלג יג

מחלק בין מונח בידו ובין תופס בידו לענין מ"ש בב"מ דכמאן דפסיק דמי. מפלפל בד' התוס' כתובות ל' בשם הריצב"א ובישוב קושית הגרעק"א שם בגהש"ס ושם בהג"ה עוד ישוב על קושית הגרעק"א ז"ל הנ"ל. מקשה על שיטת הריצב"א מהא דמגרר ויוצא. ומביא מש"כ בישוי"ע על חקירה זו ומקשה על דבריו. מביא מ"ש בקצוה"ח סי' שנ"א בהאי סוגיא דשבת צ"א ודוחה דבריו. ומיישב ד' הטור בדרך נכון. מביא ג"כ מ"ש בספר ברכת רצה בביאור ספק זה ומשיג על דבריו. מביא מש"כ הנתה"מ בביאור הירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל ומקשה על פירושו ומפרש ד' הירושלמי הנ"ל בטו"ט. ומובן ג"כ עפי"ז מה שייך פלוגתא זו שבירושלמי שם להא דשלהי ב"מ. ובהג"ה שם השגה על הגהת מהרצ"ח ב"ק מ"ט בדין חצר המשתמרת אם בעינן ג"כ עומד בצד שדהו:

פלג יד

מיישב קושית היע"ד שלהי ב"מ במאי קני התחתון. מוסיף לבאר ד' הירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל. מביא ד' התה"ד סי' של"ז המובאים בחו"מ סי' קנ"ז בכותל שותפין שנפל ונמצא בצד אחד אבנים יקרות. מפלפל בד' הקצוה"ח שם ובישוב פירש"י בע"ז מ"ז מקושית התוי"ט. מקשה ע"ד ס' כתונת פסים בענין זה. ומביא מה שתמה ג"כ בשעה"מ ה' גירושין ע"ד הגהת אשר"י ר"פ ר"י. ושם הערה ע"ד השעה"מ:

פלג טו

מיישב קושית השעה"מ הנ"ל בטו"ט. ומפלפל בסוגיא דע"ז נ"ג בישראל שזקף לבנה וכו'. השגה על מ"ש בישוי"ע בנידון זה. מפלפל בד' השעה"מ בה' לולב בענין הנ"ל. שו"ט בד' הסמ"ג דמה שא"מ ביטול לע"ז שזכה בה ישראל אחר שנעבדה אינו אלא מדרבנן ומחזק ד' הסמ"ג מכמה מקומות. ושם בדין ע"ז שי"ל בעלים אם מהני בה זכיית הישראל דל"מ לי' שוב ביטול ובישוב קושית התוס' פסחים כ"ז למה אסור אפר אשירה וכו':

פלג טז

עוד בענין ע"ז שי"ל בעלים. פי' דברי הגמ' בע"ז גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה. בדברי התוס' והטו"א ר"ה י"ג. אם רב ס"ל י"ב או א"ב. ובהג"ה שם בדין רוצה בקיומו שלא להפסיד. עוד שם בהג"ה ישוב לקושית הגרעק"א בגהש"ס ר"ה י"ג:

פלג יז

עוד בדברי הטו"א הנ"ל ובדין אא"א דשא"ש. בדין קנין חצר במחובר. ובישוב קושית התוי"ט בפ' כה"צ הנ"ל. במ"ש הרדב"ז שצריך להחמיר גם בדרבנן אם נזדמן יחד עם איסור תורה. בד' רש"י ע"ז והתה"ד הנ"ל עוד בד' הירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל. ובד' הר"ן שם פ' כה"צ ובמ"ש בירושלמי שם. ובהג"ה שם השגה עמ"ש ח"א לתרץ קושית התוס' ר"ה י"ג הנ"ל:

פלג יח

בישוב קושית התוס' ריש ב"ב במש"ש דגם המקום של שניהם עפי"מ דפליגי הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ. ובדין תפיסה מספק. ומחבר עפי"ז מ' ב"ב למס' ב"מ בטוב טעם:

מערכה ג

לסיומא דמ' ב"ב והתחלה למ' סנהדרין ובו ט"ו פלגים

פלג א

בקושית התוס' שלהי ב"ב מהא דכתובות ק"ב. בביאור שיטות הראשונים מאי דפליגי בדין הערבות ובישוב הסוגיא לפי"ד כולם. ומתקשה בדברי השטמ"ק שלהי ב"ב:

פלג ב

שו"ט עוד בפלוגתת רבותנו הקדמונים אי מהני שטר לחוד גבי ערב שלא בשעת מ"מ או דבעי דוקא קנין. ושם בהג"ה אם מהני מה שמתחייב א"ע בדברים דהוי כמו אסמכתא. ומחלק בזה בין ערב לשומר:

פלג ג

בפלוגתת ר' יוחנן ושמואל שלהי מכלתין. מבאר להלכה הא דאמרינן בכ"מ בההיא הנאה וכו' גמר ומקנה אי כללא הוא בכ"מ או לא. ואם מהני בדברים דהוי כמו אסמכתא להתחייב ע"י שטר. וכן אם מהני בהו סברא דבההיא הנאה וכו'. ומבאר איזה קנין הוא הא דאמרינן בההיא הנאה וכו' ומאיזה טעם מועיל סברא זו לקנות אם מתורת כסף אם מתורת חליפין. מבאר עפ"י זה פלוגתת ר"י ושמואל שלהי ב"ב. ושם בהג"ה הערה מבן המחבר בד' הקצו"ח סי' רצ"א ס"ק י"ח לענין שמירה בבעלים אם כשהתנה להתחייב כשואל מהני בי' להתחייב ושם עוד הערה אחת בענין זה בד' הקצוה"ח שם ס"ק ט"ז בההיא דגיטין י"ד:

פלג ד

מיישב ד' הנימוק"י שלהי ב"ב ממשה"ק עליו בס' כתונת פסים ומסתייע לזה גם מדברי הרמב"ן. חוזר ממש"כ לעיל להסביר פלוגתת ר"י ושמואל שלהי מכלתין דב"ב ומהדר לביאור יותר מרווח:

פלג ה

בביאור פלוגתת ר"י ור"ל כתובות ק"ב בחייב אני לך מנה בשטר ובישוב הסוגיא דשם. בד' הקצוה"ח סי' ל"ט סק"א מ"ש בישוב סוגיא דגיטין נ' ע"א ושם בהג"ה בשי' רש"י ז"ל מ' קידושין י"ג דבשיעבד נכסיו בפירוש לכו"ע חייל השיעבוד מה"ת. ובישוב קושיות השעה"מ משה"ק על שי' רש"י הנ"ל:

פלג ו

מפלפל בד' הקצוה"ח הנ"ל ואם ס"ל לאביי שיעבודא דאוריתא. מסביר בטו"ט פלוגתת ר"י ור"ל כתובות ק"ב הנ"ל:

פלג ז

מיישב ג"כ עפ"י הנ"ל ביאור הסוגיא דכתובות שם. מיישב שיטת הרמב"ם מקושית הרמב"ן. מבאר דר' יוחנן ושמואל אזלי לשיטתייהו במאי דפליגי בשיעבודא דאוריתא:

פלג ח

מפלפל עפ"י הנ"ל דר"י ושמואל אזלי נמי לשיטתייהו במאי דפליגי בריש סנהדרין בשנים שדנו אם דיניהם דין. בד' הקצוה"ח סי' ג' ס"ק א' עפ"י הסוגיא דגיטין פ"ח דבמילי דעישוי וכפי' לכו"ע בעינן ב"ד של ג'. ומה שיש לפלפל בדבריו:

פלג ט

עוד בענין הנ"ל ובמ"ש במשובב נתיבות דהפרשה מן האיסורין מוטל על כל אדם ולא בעי ב"ד. הערה בענין זה ובמ"ש להסתייע מב"ק כ"ח. באיסור שפחה לב"ח אם הוא איסור דאוריתא או איד"ר. מביא מ"ש בח"ס לחלק בזה בין חוקים למשפטים. בפירוש ד' התוס' ריש סנהדרין שחולק הקצוה"ח על הב"ח. ובד' הרשב"א בחי' לגיטין פ"ח. ובהג"ה שם במ"ש האחרונים אם בעינן בגיטין ב"ד של שלשה:

פלג י

בסוגיא דריש סנהדרין במאי דפליגי תנאי אם בד"מ בעינן ב"ד של ג' ובפלוגתת ר' אבהו ו שמואל. מבאר דדין המומחים וב"ד של ג' חדא באידך תליא. מיישב פירש"י שלא פירש כן אלא לר"מ לשיטתו ומיישב עפי"ז גם קושית הרשב"א ז"ל. מיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בש"ך חו"מ סי' ג' על הרמב"ם מהאי סוגיא דגיטין. דוחה מש"כ לעיל דר"מ לשיטתו ומפלפל בזה בדרך אחר יותר מרווח:

פלג יא

במ"ש בשע"מ ז"ל דבדיני קנסות ל"מ גם קבלו עלייהו וצריך דוקא ב"ד מומחים וסמוכים. בביאור פלוגתא דתנאי בדין זה אליבא דשמואל. מבאר טעם פלוגתתן ומיישב עפי"ז קושית הרשב"א ז"ל. מתרץ עפי"ז גם מ"ש הרא"ש פ"ק דסנהדרין שנתקשו בהם המפרשים ומיישב דבריו בטו"ט:

פלג יב

מבאר דהאי פלוגתא דפליגי בדיני הודאות והלוואות אם צריך ב"ד מה"ת או לא מישך שייך במאי דפליגי ג"כ בדין שיעבודא דאוריתא ואזלי כולם לטעמייהו:

פלג יג

מבאר איך שהרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בכל הנ"ל. ומיישב פסקי הרמב"ם ז"ל במה שנתקשו בהם המפרשים. מוכיח דמאן דס"ל של"ד ע"כ דס"ל ער"פ כתוב כאן:

פלג יד

מחדש דבר בשי' הרמב"ם ז"ל דס"ל שלא כמ"ש רבותנו התוס' והרא"ש ז"ל. ומיישב עפי"ז כל פסקי הרמב"ם ז"ל בטו"ט. מביא שגם דברי פי' הר"ח ז"ל מטין כן. ומיישב כל משה"ק הרמ"ה ז"ל על דברי הר"ח ז"ל:

פלג טו

מוכיח שיטת הרמב"ם מש"ס דגיטין פ"ח ומתרץ את דבריו שלא תקשי מן הסוגיא דריש סנהדרין. מביא ד' הנתה"מ סי' ג' שהעיר ג"כ כנ"ל אבל בדרך אחרת. ושדברנו מרווחים יותר. ומוסיף שגם אליבא דהרמב"ם ז"ל י"ל שמוכיח שיטתו מהאי דינא דשיעבודא דאוריתא דאיירינן בי' בשלהי ב"ב:

מערכה ד

לסיומא דמ' סנהדרין והתחלה למ' מכות בכמה אופנים ובו י"ח פלגים

פלג א

במ"ש שלהי סנהדרין מאן רשעים גנבי למה נקט דוקא גנבי. מביא מ"ש המפרשים בזה ומחלק בין חרון אף ובין חרון סתם. מסביר עפ"י דרוש מש"ש דע"י הצדיקים באה טובה לעולם וההיפוך ברשעים בדברים של טעם. ושם בהג"ה דרך אחרת עפי"ד הגמ' חגיגה ט"ו. ומבאר עפי"ז כמה קראי וכן גם הא דאמרינן בר"ה י"ז מטה כלפי חסד ח"א נושא וח"א כובש דאיתא להא ואיתא להא:

פלג ב

מביא מ"ש בס' מרפא לשון לבאר ד' הגמ' שלהי מכלתין ומוסיף על דבריו. ושם בביאור ד' הגמ' סנהדרין קי"א כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים וכו' ובהג"ה שם ביאור אחר בד' הגמ' הנ"ל מס' מרפא לשון:

פלג ג

ממשיך עפ"י דרך אגדה מס' סנהדרין למ' מכות מביא ד' הרמב"ם דגבי מלקות ל"ב כ"ז ולא כאשר עשה. מפלפל בד' הכ"מ מ"ש בטעמא דהאי דינא. מביא גם מ"ש האו"ת בזה בסי' ל"ח ושו"ט בדבריו. מחדש טעמא אחרינא בזה עפ"י דרוש ומחבר את הענינים בדברים נכונים. ושם בהג"ה הערה אחת בשם הרב הגאון ר' גדלי' זילבערשטיין שליט"א הגאבד"ק וואשינגטאן עמ"ש בס' נתינה לגר פ' קדושים:

פלג ד

מפלפל בקושית התוס' סנהדרין מ"א ע"א מה שהניחו בתימא התראה בעיה"נ מנ"ל. מביא משה"ק המפרשים ע"ד התוס' שלא הביאו מתני' מפורשת שלהי מכלתין. מיישב ד' התוס' מקושית המפרשים. ומביא מש"כ הגר"א ז"ל בפירוש משנתנו בענין אם צריכים התראה בעיה"נ. מבאר עפי"ז פסקי הרמב"ם התמוהים בהלכה זו. ומיישב עפי"ז גם ד' התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל בטו"ט:

פלג ה

מבאר מאי דפליגי תנאי בתוספתא סנהדרין אם גם הקטנים נהרגין בעיה"נ או לא. ומסיק דזה תלי בדין אם עיה"נ צריכה התראה. מיישב עפי"ז עיקר קושית התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל. מיישב היטב מה שהרמב"ם פסק דמרובים א"צ התראה ומ"מ פסק ג"כ דגם הקטנים נהרגין. ומוכיח ממתניתין כהרמב"ם:

פלג ו

מחבר עפי"ז סוף מ' סנהדרין לתחלתה עפ"י משה"ק בעיקר דין עיה"נ היכי משכ"ל והא הוי עשאאי"ל דהעדים יאמרו שלא באו אלא לפוסלן לעדות כיון דא"צ התראה. מביא מ"ש האו"ת סי' ל"ח בענין זה. מקשה ע"ד האו"ת הנ"ל ומפלפל בד' התוס' סנהדרין מ"א בדרך נכון. ומיישב עפי"ז משה"ק תחלה בענין עיה"נ. ונמצא דסיפא דמכלתין מישך שייכא בראשיתה בטו"ט:

פלג ז

מחבר ג"כ עפי"ז מ' סנהדרין למ' מכות. מביא שנית מ"ש באו"ת סי' ל"ח להוכיח מריש מ' מכות כמ"ש הרמב"ם דבמלקות ליש כ"ז ולא כ"ע. מקשה ע"ד האו"ת ומביא מ"ש בנוב"י דבבאים לפסול לעדות צריך דו"ח גם בזה"ז ומ"מ אם אמרו העדים א"א יודעין עדותן כשרה. מפרש עפי"ז ד' הרמב"ן במלחמות סנהדרין פ"ו שנתקשה בהן האו"ת. ומחזק עפי"ז קושית האו"ת בכל חייבי מיתות שא"צ התראה הא בכולהו הוי עשאאי"ל. ושם בהג"ה מיישב ד' הנוב"י בענין זה ממשה"ק עליו רב גדול אחד. ובהג"ה שני' דחי לראיית הב"ש אחרון לענין אם בממון בעינן עשאי"ל:

פלג ח

מתרץ קושיא הנ"ל בפלג ז' עפימ"ש לפלפל בד' התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל. ומקשר גם עפי"ז מ' סנהדרין למ' מכות בדרך נכון:

פלג ט

חוזר למ"ש למעלה בענין מרובין שנדחו דא"צ התראה. מביא מ"ש במרדכי דרק קטנים שהגיעו לכלל דעת הם נהרגין בעיה"נ ומיישב עפי"ז קושית מנה"ח בדין עיה"נ דהוי עשאאי"ל משום הקטנים כיון דבני העדים הא אינם נהרגין משום לו ולא לזרעו. מביא מד' הרמב"ם דלא ס"ל כהמרדכי שגם קטנים ממש ג"כ נהרגין וקשיא לדידי' קושית המנה"ח. מביא מ"ש בשו"ת ב"צ החדשות סי' פ"ו בענין זה ודוחה דבריו. ומיישב קושית המנה"ח הנ"ל בפשוטו דלק"מ. ומחבר גם עפי"ז מ' סנהדרין למ' מכות בדרך צחות:

פלג י

מדבר מענין הממון של עיה"נ דלכאורה גם בזה הוי עשאאי"ל דהעדים יפטרו משום קלב"ם. מקשה כעין זה גם במש"ר. מביא ד' הריטב"א ריש מכות דקלב"ם ג"כ מיקרי כאשר זמם. מרחיב דברים בענין זה דקלב"ם בע"ז. מביא מש"כ בזה בתוס' כתובות ל"ב ע"ב דבאמת גם העדים מתחייבין בשניהם. מיישב עפי"ז קושית רש"י ותוס' מ' סנהדרין מ' ע"ב ומפרש ד' הגמ' שם בדרך נכון מאוד. וממילא יתיישב עפי"ז כל משה"ק האחרונים בהאי דינא דקלב"ם בע"ז:

פלג יא

מקשה ע"ד התוס' מסוגיא דסנהדרין ט' ע"ב שמפורש לכאורה להיפוך ממש"כ בכתובות ל"ב הנ"ל. ומביא שכן הקשה גם בפנ"י והגרעק"א ז"ל. ותי' לקושיותיהם ושם בהג"ה מאריך הרבה בענין זה. מביא ד' התוס' ע"ז ע"א ע"ב ומבאר דבריהם. מפלפל דליש לומר קלב"ם רק בדבר שב' החיובים נזדמנו במקרה כאחד אבל לא אם לעולם באים ביחד דבזה שפיר יש להתחייב גם שניהם. מיישב עפי"ז קושית הקצוה"ח סי' ל"ח גבי מלוה בריבית. מיישב עוד קושית הקצוה"ח הנ"ל בדרך אחרת. ושם ישוב לקושית הראב"ד בקנס דמפותה. ובענין אם קלב"ם פוטר מן הקרבן. ראי' לד' התוס' פסחים כ"ט מגמ' מפורשת בחולין ק"א. מאריך עוד בענין זה ומשיג על מש"כ בס' מחנה לוי בשבועות ל"ז להיפוך. עוד שם בישוב קושית היה"ת ב"ק ע' גבי אתנן אסרה תורה וכו'. וישוב לקושית הפנ"י והגרעק"א ז"ל שנזכר בפנים:

פלג יב

מבאר דפליגי בזה הר"י והר"ת בתוס' כתובות ובהג"ה שם השגה ע"ד ההפלאה ז"ל בדין עשאאי"ל:

פלג יג

מיישב דעת ר"י ומוכיח כשיטתו מסוגיא דסנהדרין הנ"ל. ובהג"ה שם אריכת דברים בענין מודה בקנס ובמ"ש בריש מכות ע"ז משלם לפי חלקו. ובמה שחידש הקצוה"ח בסי' ש"נ בדין מודה בקנס בונה וסותר את דברי הקצוה"ח מכ"מ בש"ס באריכות:

פלג יד

סותר כל ראיות הפנ"י והגרעק"א ז"ל בענין הנ"ל ומוכיח כמ"ש בתוס' כתובות הנ"ל דחייבין הע"ז גם שניהם:

פלג טו

עוד בענין הנ"ל ובישוב קושית הגרעק"א ז"ל מסוגיא דסנהדרין. מביא מ"ש ההפלאה בכתובות שם ומקשה על דבריו מכ"מ וגם מסוגיא ערוכה. ומסתייע ג"כ ממה שהאו"ת והגרעק"א ז"ל ס"ל להיפוך ממש"כ בהפלאה. ומצדיק ד' ההפלאה עפי"ד ההפלאה עצמו במק"א

פלג טז

מיישב ברווחא ד' ההפלאה הנ"ל בפלג ט"ו שלא יהי' נסתרים מן הסוגיא אלא שמ"מ דוחה אותם מן הסברא. מיישב עפימ"ש בדעת הר"י ז"ל בתוס' גם משה"ק עוד הגרעק"א ז"ל אלא שעדיין נשאר לפי"ז קושית ההפלאה ז"ל:

פלג יז

מתרץ גם קושית ההפלאה ז"ל וקובע מסמרות בשי' הר"י ז"ל ומיישב עפי"ז כמה מקושיות רבותנו האחרונים ז"ל:

פלג יח

מחבר עוד עפ"י הנ"ל מ' סנהדרין למ' מכות. מביא משה"ק בפנים יפות עה"ת במתני' דריש מכות ומשיג על תירוצו ומתרץ לה ברווחא עפ"י משנ"ת לעיל וחדא באידך מישך שייך בדרך נכון וקיים. ולהשלים הגליון שם הערה מבן המחבר שליט"א בד' הרמב"ם פ"א ה' מעילה הנוגע להג"ה פלג י"א:

מערכה ה

לסיומא דמ' מכות ולהתחלתה וכן להתחלת מ' שבועות ובו ט' פלגים

פלג א

מביא קושית הלח"מ בסתירת פסקי הרמב"ם בדין אם ח"כ צריכין אזהרה ואם ח"כ לוקין. ומשה"ק עליו עוד. משיג על תי' המגיה במל"מ שם בדין כל ח"כ שלקו נפטרו מ"כ ומוכיח להיפוך מדבריו. ומתרץ הקושיות בטו"ט:

פלג ב

מוכיח דר"ע נמי ס"ל כרחב"ג דח"כ שלקו נפטרו מ"כ. מתקשה בד' הרמב"ן במלחמות שלהי מ' מכות ומפלפל בדבריו אם מלקות חמור, מכרת או איפכא. ושם בהג"ה מביא קושית הטו"א מגילה במ"ש רנבה"ק הי' עושה את יוה"כ כשבת ולמה לא נקט סתמא כל ח"כ. מתרץ תחלה עפי"ד המעה"ח פ' נשא דאין יוה"כ מכפר גם על עבירות שב"א למקום כ"ז שלא נתכפרו לו עבירות שב"א לחבירו. משיג ע"ד המעה"ח הנ"ל ומיישב קושית הטו"א ז"ל הנ"ל בפשיטות:

פלג ג

מוכיח מן הסוגיא דע"כ ס"ל לר"י דמלקות חמור מן הכרת. ומפלפל אם כרת פוטר מן המלקות לרנבה"ק. מיישב דברי הרמב"ן ממשה"ק עליו בפירוש הסוגיא לדידי'. ושם מביא תי' על קושית בעה"מ ז"ל ממ"ש בס' עמ"י:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה