אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ח › פלג יד

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ח · פלג יד

פלג יג

והנה לפי"ז לכאורה יתיישב בפשיטות קושית התוס' שהבאנו לעיל משה"ק דהאיך ס"ד שיפסול הקרבן במחשבה של"ש והא בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב ולפי מה שביארנו י"ל דאף דעיקר מאי דבעינן עבודת הקרבן לשמה ילפינן מקרא דזבח השלמים שתהא זביחתו לשם שלמים ואינך קרבנות מקרא דזאת התורה לעולה וכו' שהיקישן הכתוב לשלמים ואינו אלא עשה לכאורה מ"מ הא ביארנו דאית בי' נמי משום לאו דלא יחשב דכתיב בקדשים וע"כ לומר דאחר דמרבינן מהני קראי דזבח שלמים וזאת התורה דבעינן דוקא לשמה ממילא נכללה גם מחשבה דשלא לשמה בכללא דלא יחשב שכולל כל מחשבה שאינה נכונה בקדשים וממילא י"ל דבין לאביי בין לרבא ע"כ צריך לרבות מן הקרא דהקרבן כשר אף שנשחט בפירוש שלא לשמה דהא גם לאביי דס"ל בכ"מ איע"מ שכתבנו לעיל דלדידי' אה"נ דגם באיסורי ל"ת בעינן בקדשים שנה עלי' הכתוב לעכב מ"מ נראה דגם לדידי' לא תיקשי כאן קושית התוס' דשפיר הוי סד"א לפסול הקרבן משום שי"ל דזה מיקרי ג"כ שנה עליו הכתוב לעכב מה דכתב רחמנא להאי קרא דלא יחשב על כל מחשבה זרה בקדשים שנכלל בי' גם מחשבה של"ש כפי משנ"ת לעיל וממילא הו"ל כמו שנה עליו הכתוב דהא כל מאי דמרבינן במחשבה דקדשים מאינך קראי נכללו ג"כ בהאי קרא דלא יחשב ודינן כמו שנה עליו הכתוב לעכב והוי סד"א לפסול הקרבן במחשבה של"ש קמל"ן קרא דמוצא שפתיך וגו' שהקרבן כשר ומיושב שפיר קושית התוס' גם לאביי ולרבא פשיטא דלק"מ קושית התוס' הנ"ל לפי מה שביארנו לעיל בשם הריטב"א ז"ל דלרבא דס"ל בכ"מ איעל"מ ל"ב גם בקדשים שנה עליו הכתוב לעכב אלא בעשה לחוד אבל לא במקום דמצינו בי' איסור לית וכאן לפימשנ"ת דכל מחשבה שאינה נכונה בקדשים נכללה באיסור ל"ת דלא יחשב א"כ הא אחר שנתרבה מקרא דזבח שלמים וזאת התורה דצריך לחשוב לשמה דוקא ממילא אם חישב מחשבה של"ש הא עבר אמימרא דרחמנא בלאו דלא יחשב ואי לאו דאיתרבי מקרא דמוצא שפתיך תשמור שהקרבן כשר הוי סד"א שיפסל הקרבן גם בדיעבד וכבר ביארנו לעיל דקדשים דבעינן כונה בשחיטה ודאי שייך לומר איעל"מ והוי כנעשה מאיליו דל"מ ושפיר קאמר שם בסוגיא דאיצטריך מוצא שפתיך ואיצטריך זאת התורה וכו' דאי כתב רחמנא זאת התורה הו"א ליפסלו כתב רחמנא מוצא שפתיך ולק"מ קושית התוס' דבין לאביי ובין לרבא הו"א ליפסול את הקרבן משום האי ל"ת דלא יחשב וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה:

ומה מאוד ינעם לן מעתה לפי כל הנ"ל לקשר את שני הסדרים בחדא מחתא דהנה כבר ביארנו לעיל בסוגיא דשלהי הוריות דמאי דמדייק שם רבא דברי רבי שלא אמר אמר ר"מ אלא אמרו משום ר"מ לא בא בדבריו לבקר את דברי רבי אלא לפרש דברי רבי ולהוכיח מזה דס"ל דגם אם לא אהנו מעשיו מ"מ מיקרי עבר אמימרא דרחמנא וכנ"ל וביארנו ג"כ לעיל להוכיח דרבי ע"כ דס"ל ג"כ כר' יונתן דמשמע שניהם כאחד ומשמע נמי כאו"א בפ"ע כמ"ש הרשב"א בקידושין ט' דמשו"ה הוא דיליף מקרא דובעלה שאשה נקנית בביאה וע"כ דס"ל נמי לפי"ז כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א לי' לדידי' ללמוד מקרא דולקח מדם הפר שעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ צריך לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו דאין עולין מבטלין זא"ז ותמורת בכור ומעשר דלא קרב יליף מקרא דלד' הוא וכמ"ש בסוגיא דתמורה ה' וכיון דלא אייתיר לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו דל"מ פדיון לבכור ומעשר גם בדיעבד ע"כ צ"ל דס"ל כרבא דל"צ קרא לזה משום דכללא הוא בכה"ת כולה דאיעל"מ וכמ"ש בסוגיא דתמורה שם וכבר הוכחנו מזה דע"כ גם בקדשים לא בעינן לפ"ז שנה עליו הכתוב לעכב במקום דכתיב בי' איסור ל"ת שהרי גם בבכור ומעשר דלית לן קרא יתירה לפי"ז מ"מ ממילא אמרינן דלא מהני הפדיון גם בדיעבד וכנ"ל ושפיר קמל"ן רבי גופי' לשיטתו דמ"מ כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים וכו' ולא תיקשי לך דליפסול הקרבן משום דעבר על ל"ת דלא יחשב משום דמצינו בהו מקרא כתוב מוצא שפתיך תשמור וכו' ללמדנו שמ"מ הקרבן כשר וכנ"ל חוץ מן הפסח והחטאת לפי"מ שביארנו לעיל דממעטינן לפסח משום דכתיב בי' הוא דאתא למעוטי דהא זה ג"כ ע"כ מוכח מהאי דינא דתמורת בכור ומעשר דדרשינן הוא למעוטי דהא גם תמורת בכור ומעשר דלא קרב ילפינן נמי מקרא דלד' הוא ודרשינן הוא ולא תמורתו וממילא דכאן נמי גבי פסח דרשינן הוא למעוטי הוא ולא הנשחט של"ש ושפיר קאמרינן דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשירין אף דעבר בל"ת דלא יחשב משום דמרבינן להו מן הכתוב להכשיר חוץ מפסח וחטאת כנ"ל ודו"ק היטיב כי הדברי' ברורי' ונחמדי' בע"ה:

לפלגות ראובן

שאלה ותשובה. ראיתי להדפיס כאן קונטרס אחד מאת כבוד מר אחי יקירי הרב הגאון הג' המפורסם לתהלה ולתפארת בישראל כו' כקש"ת מ' ר' משה אהרן שליט"א חתנא דבי נשיאה הגאון האמיתי מופה"ד כו' כקש"ת מרנא ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק יע"א:

שאלה הגוזל פחות משוה פרוטה אי עובר בלא תגזול. ב"ה

תשובה. אף שהדין פשוט מאוד דדוקא על שו"פ עוברין בלאו ולא בפחות מזה ורק משום ח"ש הוא דאסור מה"ת וכמו שכתבו הפוסקים. אולם לאשר ראיתי למחברים גדולים שהעלו להיפך דאף על פחות משו"פ עוברין בלאו גמור [יעוין ביד המלך ריש גנבה וריש גזלה ובפ"ד ממלוה ולוה ובעמק יהושע סי' ה' ובברית יעקב סי' ב' ה' שכלם מתנבאים בסגנון אחד שאף על פחות משו"פ עוברין בלאו דלא תגזול יעו"ש באריכות] ולכן הנני לברר דין זה בארוכה.

א) ולכאורה היא סוגיא ערוכה בסנהדרין ד' נ"ט בהא דאמרינן התם ליכא מידי דלישראל שרי כו' ופרכינן והרי פחות משו"פ ומשנינן התם משום דלאו בני מחילה נינהו ע"כ ומבואר מזה דאין על פחות משו"פ לאו דלא תגזול עכ"פ דאי איתא דגם על פחות משו"פ עוברין בלאו מאי פריך והרי פחות משו"פ. אמנם בשום לב אין מסוגיא זו שום ראי' ובהקדם ד' הלח"מ בריש ה' גזלה שהקשה דמאי פריך והרי פחות משו"פ הא לעיל ד' נ"ז אמרינן לענין פחות משו"פ דנהי בתר הכי מחיל לי' צערא בשעתא מי לית לי'. ופירש"י ז"ל דהילכך גזל הוא כו' ונמצא דאף פחות משו"פ אסור מדאורייתא לישראל. וא"כ מאי שייך להקשות והרי פחות משו"פ הא באמת גם לישראל נמי אסור כו' ורצה הלח"מ ז"ל לחדש דאה"נ דלפי סוגיא זו אין על פחות משו"פ שום איסורא דאורייתא ודלא כר"פ בסוגיא דלעיל יעו"ש. ולענ"ד זה לא יתכן כלל דאי איתא דעל פחות משו"פ אין שום איסורא דאורייתא א"כ למה לן קרא בב"מ ד' כ"ז למעט אבידה שפחותה משו"פ מהשבה הא אף ליטול לכתחילה שלא מדעת הבעלים שרי מדאורייתא והאיך אפשר לומר שיחויב מן התורה לטפל בהשבתה באופן שמוכח מזה דמן התורה אסור לגזול אף פחות משו"פ ולפנינו יבואר עוד דגם ר"ל מודה בזה דבגזל ח"ש אסור מן התורה:

ב) ויגעתי ומצאתי ב"ה ביאור נכון על הסוגיא הנ"ל דהנה ידוע דעל פחות משו"פ ליכא מ"ע דהשבה וכמבואר בסוגיא דב"מ ד' נ"ה. ואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון לקדש אין להדיוט לא ע"כ הרי דלהדיוט אין על פחות משו"פ מ"ע דהשבה ולפי"ז מבוארין ד' הסוגיא הנ"ל דהכי פרכינן והרי פחות משו"פ פירוש דלענין השבה מחויב בן נח להשיב אפילו פחות משו"פ ובישראל ליכא על פחות משו"פ מ"ע דהשבה. ולא מיירי כלל לענין איסורא דגזל לכתחלה דבזה גם לישראל אסור מה"ת ורק מהשבה פריך וע"ז משני הש"ס התם משום דלאו בני מחילה נינהו פירוש דשאני ישראל דהוי בר מחילה. ומשו"ה פחות משו"פ לא מקרי ממון גבי' ולהכי אינו מחויב בהשבה משא"כ בבני נח דלאו בני מחילה נינהו ולדידהו שוה פחות מפרוטה לדין פרוטה לענין השבה ונמצא דבישראל הוה כאלו מחל לו הגזלה ולא שייך לומר בזה מי איכא מידי כו' כיון דאינם חלוקים רק בשיעורין [הן אמת דלשיטת רש"י בכמה מקומות דבב"נ ליכא כלל מצות השבה אין להלום הסוגיא לענין השבה כמובן וצ"ע]:

וזכני ד' ומצאתי בביאורי הגר"א ז"ל בחו"מ סי' שמ"ח סק"א וז"ל אסור לגנוב כו' ערש"י סנהדרין ד' נ"ז ד"ה צערא וכו' ואע"ג ששם נ"ט אמרינן והרי פחות משו"פ כו' היינו להשבון ובחנם דחק עצמו בלח"מ עכ"ל הזהב ושמחתי מאד שזכיתי לכוון לדעתו הקדושה. ולפי"ז הא מהסוגיא הנ"ל אין שום ראי' דעל פחות משו"פ ליכא לאו דלא תגזול כיון דהסוגיא לא קאי רק לענין השבה:

אמנם מהסוגיא דלעיל ד' נ"ז דמוקי לה ר"פ הברייתא דעל הגזל כו' וכיוצא בו לענין פחות משו"פ משמע דרק כיוצא בו דגזל מקרי ולא גזל ממש והיינו משום דבישראל לא מקרי גזל גמור בפחות משו"פ ואף דדחינן התם ד' ר"פ היינו מטעמא אחרינא יעו"ש אבל בזה ליכא מאן דפליג על ר"פ דפחות משו"פ מקרי רק כיוצא בו דגזל ולא גזל ממש ודו"ק:

ג) עוד נ"ל להביא ראי' מגמ' דקדושין ד ח' מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ומוקי לה ר"נ בדלית בהו שו"פ ולא מיבעיא כסף אי אית בי' שו"פ אין אי לית בי' לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשי' קמ"ל ע"כ ועיין בש"ך חו"מ סי' ו' שכתב דלהרמב"ם דס"ל דנשבעין על הכלים אפי' בפחות משו"פ הוא הדין דב"ד נזקקין על הכלים אפי' בפחות משו"פ יעו"ש. ומבואר לפי"ז דבכלים מחויב בהשבה מדאוריתא אפי' בפחות משו"פ דאי אמרת דאין בהן חיובא דהשבה האיך ב"ד נזקקין ע"ז והאיך נשבעין ע"ז מן התורה:

והשתא אי איתא דאף על פחות משו"פ איכא לאו דלא תגזול ועיקר החילוק בין פרוטה לפחות היא דוקא לענין השבה. דבפחות משוה פרוטה ליכא חיובא דהשבה וכד' האחרונים הנ"ל ולפי המבואר דבכלים איכא חיובא דהשבה אף על פחות משו"פ א"כ ע"כ בכלים אין שום נ"מ בין פחות לפרוטה מפרוטה בין לענין הלאו דלא תגזול בין לענין מ"ע דהשבה דאף על פחות משו"פ עוברין בלאו וחייבין בהשבה כמו על שו"פ א"כ יקשה לן טובא מנלן למעוטי מהך קרא דמכסף מקנתו דאינו נקנה בתבואה וכלים אימא דהקרא לא בא למעט רק תבואה גרידא אבל בכלים שפיר נקנה עבד עברי אפי' בפחות משו"פ כיון דדינם כמו פרוטה ממש הן בלאו דלא תגזול והן במ"ע דהשבה וכנ"ל וע"כ מוכח מכאן דעל פחות משו"פ ליכא לאו דלא תגזול כלל ואפי' בכלים ורק דיש עלייהו מ"ע דהשבה וכיון דאף בכלים ליכא לאו דלא תגזול בפחות משו"פ מסתברא דאינם חלוקים מדין תבואה לענין קניית עבד עברי בפחות משו"פ ושפיר ממעטינן מקרא דכסף מקנתו דאינו נקנה בתבואה וכלים בפחות משו"פ אף דלענין מצות השבה חלוקין בדיניהם וזהו ראי' ברורה לענ"ד ודו"ק:

ד) ודע דהא דאיכא חיובא דהשבה בכלים אפי' כשהן פחותין משו"פ צ"ל דזה נלמד מדין שבועה דכיון דחייבין מן התורה לישבע בכלים אפי' היכא שהן פחותין משו"פ ממילא מוכח מזה דיש עלייהו חיובא דהשבה אפי' בפחות משו"פ. אמנם לפי"ז יתעורר לנו תמי' גדולה דהנה בסנהדרין ד' נ"ז לענין פחות משו"פ דאמרינן התם נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתא מי לית לי' ופירש"י ז"ל וז"ל הלכך גזל הוא אלא שאין ב"ד של ישראל נזקקין להשיבו דבתר הכי מחיל וישראל בישראל נמי אסור ומיעבר לא עבר דלא תגזול והשיב את הגזלה כתיב אמידי דבר השבה קרי גזל ואידך לא כו' עכ"ל והשתא כיון דלשיטת הרמב"ם ז"ל איכא חיובא דהשבה בכלים אף כשהן פחותין משו"פ מהראוי לומר דגם הל"ת דלא תגזול ג"כ קאי עלייהו אפי' בפחות מפרוטה וכבר הוכחנו לעיל דאף בכלים ליכא לאו דלא תגזול כשהן פחותין משו"פ וכבר ראיתי לחכם א' שיצא לדין דאה"נ דבכלים איכא לאו דלא תגזול אפי' על פחות משו"פ והקשה ע"ז מסוגיא דמכות דף ט"ז דלא משכחינן בגזל בטלו או לא בטלו ולהנ"ל הא משכחת לה בטלו ולא בטלו בגזל כלי שאין בו שו"פ ואבדה דהשתא תו ליכא בהו מ"ע דהשבה כיון דהתשלומין הוי פחות משו"פ וכמו בהכהו הכאה שאין בה שו"פ דחייב מלקות. והעלה החכם הנ"ל מכח קושיא זו דכיון דהתשלומין באין מכח כלים מחוייב לשלם פרוטה ע"כ וזהו לענ"ד דבר שאין לו שחר. שיחויב לשלם יותר ממה שגזל ואף דבגזל הגר שאין בו שו"פ לכל כהן וכהן פירש רש"י ז"ל בב"ק דף ק"י שמוסיף משלו עוד להשלים יעו"ש י"ל דשאני התם דהא חיובא דהשבה יש עליו וקרא כתיב האשם המושב עד שיהא בו לכל כהן וכהן ונמצא שלא יצא ידי חובתו המוטלת עליו עד שישלים משלו ועיין בשטמ"ק שם אבל הכא כיון שהכלי איננה בעולם ונמצא דחייב רק בתשלומין הדעת מכרעת דכיון שאין בה תשלומין שו"פ ליכא תו שום חיובא עליו ונמצא שביטל העשה בידים והדרא קושיא לדוכתי'. ועיין בקצה"ח סי' פ"ח שצידד דבכלים ב"ד נזקקין לחייבו בתשלומין אף בפחות משו"פ כיון שהתשלומין באין מכח כלים שיש בהן דין השבה אף בפחות משו"פ יעו"ש וגם זה לא מסתבר [ועיין בתומים סי' פ"ח ס"ק ה' באורים] ונראין הדברים דכיון דאין הכלי בעין ורק שאנו דנין על התשלומין אין כאן שום חיובא דתשלומין כדין כל פחות משו"פ ולית דין צריך בשש לענ"ד [ולפנינו יבואר עוד תירוץ נכון על קושית הקצוה"ח ז"ל בס"ד]:

ה) והמחוור דהרמב"ם לא ס"ל כלל כרש"י הנ"ל דמשו"ה אין על פחות משו"פ לאו דלא תגזול משום דאין בהו מ"ע דוהשיב דהא כלים שפחותין משו"פ יוכיחו שמחויב בהשבה אף דליכא בהו לאו דלא תגזול וכנ"ל והא דאין בפחות משו"פ לאו דלא תגזול ס"ל להרמב"ם ז"ל היינו משום דשיעורא דממון הוא דוקא בפרוטה והוא בכלל שיעורין הלמ"מ וכן הא דלא ניתן פחות משו"פ להשבה הוא ג"כ מהאי טעמא דאין כאן דין ממון אף דלכתחילה אסור לגזול אף פחות משו"פ היינו רק משום ח"ש וממילא אין שום נ"מ בין ממון לכלים דאף בכלים אם אין בהן שו"פ לית בהו לאו דלא תגזול והא דאית בהן דין השבה היינו משום דזה נלמד מדין שבועה דעכ"פ מחויב בהשבה וכנ"ל וכן מבואר בר"ן בפ' שבועת הדיינין ע"ש והאיר ד' את עיני ומצאתי לרבינו חננאל גאון ז"ל בעירובין ס"ב וז"ל שאין ישראל חייבין אלא מפרוטה ולמעלה לפיכך לא ניתן להשבון שהתורה הזהירה והשיב את הגזלה אשר גזל ואם אין גזילה אין השבה עכ"ל הזהב הרי מפורש דמשו"ה אין בפחות משו"פ דין השבה משום דאין בזה לאו דלא תגזול וברור דזהו ג"כ שטת הרמב"ם ז"ל והיינו משום דאין בהו שיעורא דגזל דזהו בכלל שיעורין וכנ"ל וממילא ניחא ג"כ דלא שייך לומר בגזל בטלו ולא ביטלו בכלים שאין בהם שו"פ דהא אין בהם שום ל"ת וכאמור:

והא דלא קאמר הר"ח ז"ל דבהשבה גופא כ"ז שאין בו שו"פ אין כאן שיעורא דהשבה וכמו גבי גזל הגר דאף דאיכא בהו גזל מ"מ כ"ז שאין שו"פ לכל כהן וכהן לא מיקרי השבה י"ל דשאני הכא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והו"א דמה שגזל מחויב לקיים הקרא דוהשיב הן פרוטה הן פחות ולהכי הוצרך רבינו ז"ל לבאר דאם אין גזלה אין השבה ושאני גזל הגר שגזל מהגר פרוטה או יותר ומחויב לקיים השבה מעליא ולהכי כל כמה דלא מטי לכל כהן וכהן פרוטה ליכא השבה מעליא וגזל איכא והשבה ליכא כיון דאין בהשבה דין ממון ודו"ק:

ו) עוד נ"ל להביא ראי' מהא דכתובות דף ל"ב הכהו הכאה שאין בה שו"פ לוקה והשתא אי איתא דהלאו דלא תגזול קאי ג"כ על פחות משו"פ מהראוי שילקה ע"ז כמו בחבלה. וזה לא מצינו ועוד דאפילו בגזל גמור מהראוי שילקה כיון דהלאו כולל יותר מהעשה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל לענין תמורה דבכה"ג לא הוי ניתק לעשה והכא הא הלאו כולל גם פחות משו"פ ולהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מגזלה דאין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה כו' עכ"ל ועיין בישוי"ע יו"ד סי' קס"א שהקשה כיו"ב ע"ד הפוסקים דס"ל דיש רבית בפחות משו"פ דא"כ ילקה על לאו דרבית ע"ש וברבית לק"מ לענ"ד ולהדיא מצינו ברמב"ם פ"ד ממלוה ולוה דהטעם דאין לוקין על רבית מפני שניתן להשבון יעו"ש ולא מטעם שנתק לעשה וכן לענין פחות משו"פ שהקשה שיהי' חייב במלקות ג"ז ניחא. לפי המבואר במ"ל פ"ו ממלוה ולוה לדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דמרבינן מכל דבר אשר ישך אפי' פחות משו"פ והוזהר בפירוש ע"ז כי כתוב וחי עמך קאי אף על פחות משו"פ ואיפשר לומר כיון דגבי רבית לא מהני מחילה אין חלוק גבי רבית בין פרוטה לפחות דכולהו הוי מחילה ואפי"ה אסרה תורה וחייבה להחזיר יעו"ש ונמצא דברבית אפילו בפחות משו"פ חייב להחזיר ומסולקת קושית הישוי"ע ז"ל בפשיטות. אולם בגזל הא ידוע דפחות משו"פ לא ניתן לתשלומין כלל וכיון שכן מהראוי שיהי' חייב מלקות בגזל הן על פחות משו"פ והן בשו"פ כיון דהלאו כולל יותר מן העשה וכנ"ל ומוכח מזה דאין על פחות משו"פ לאו דלא תגזול והיא ראי' אלימתא לענ"ד:

וכעת ראיתי בס' עמק יהושע שם שהרגיש בזה ונדחק לחלק בין חובל פחות משו"פ לגוזל פחות משו"פ ואין ברצוני להאריך בסתירת הדברים וסמכתי על המעיין. ובפרט דהדבר פשוט מאוד דעל פחות מש"פ אינם עוברים בלאו ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שיבואר עוד לפנינו:

ז) והנה עד כה טרחנו כפי קוצר דעתנו למצוא ראיות מהש"ס ומעתה נתנה ראש לקבץ ד' אבות העולם גדולי הפוסקים ז"ל שמפיהן אנו חיין והנה האחרונים הנ"ל דקדקו מלשין הרמב"ם ם שכתב בפ"א ה"ו מגזלה בזה"ל הגוזל פחות משו"פ אעפ"י שעבר אינו בתורת השבה ע"כ וברור שכונת הרמב"ם ז"ל שעבר על איסור תורה כמ"ש לעיל ה' ב' ואסור לגזול כ"ש דין תורה והאחרונים הנ"ל הבינו בדעת הרמב"ם ז"ל שעבר על לאו דלא תגזול וע"ז בנו יסוד דבריהם וזה פלא גדול דלהדיא כתב הרמב"ם בריש גזלה וז"ל הגוזל את חברו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול הרי דדוקא בשו"פ עובר בל"ת ולא בפחות מזה. ובהלכה ב' הוא שכתב ואסור לגזול כ"ש ד"ת כו' והיינו כד' המ"מ משום ח"ש וכן בריש הל' גנבה כתב וז"ל הגונב ממון משו"פ ולמעלה עובר על ל"ת שנאמר לא תגנבו כו' ובהלכה ב' כתב ואסור לגנוב כ"ש דין תורה הרי דבשו"פ עובר בל"ת ובפחות מזה כתב רק שאסור מדין תורה אבל אין כאן ל"ת וכן מבואר בס' החנוך מ' רכ"ט וז"ל מדיני המצוה שאמרו רז"ל שאיסור דאוריתא לגזול אפי' כ"ש אבל לאו דלא תגזול אינו חל אלא בשו"פ כי התורה לא תחייב אלא בדבר שבממון כו' וכו' עכ"ל ועיין בקדושין ד' מ' וי"א אף פסול לעדות והקשו בתוספות שם דא"כ פשיטא דפסול דגזלן הוא ותרצו דמיירי שחוטף פחות משו"פ וכן כתב הראש ז"ל שם ואי איתא דגם בפחות משו"פ איכא לאו דלא תגזול הדק"ל דפשיטא שפסול דהא גזלן גמור הוא כיון שעבר על ל"ת דחמס ואף דבתר הכי מחיל לי' מ"מ הא הוא עבר אל"ת והא בגוזל פרוטה אף שהשיב הגזלה ג"כ פסול עד שיעשה תשובה עיין בחו"מ סי' ל"ד סעיף ז' ודוחק לומר דמיירי שאכל בשוק וחטף רק פעם אחת לפי ד' הסמ"ע שם ועוד דהא דמחיל לי' לא דמי להחזיר מעצמו כמובן. וע"כ מוכח מזה דעל פחות משו"פ אינו עובר כלל בל"ת וכן מפורש ג"כ בתוספות כתובות ד' מ"ו ד"ה אתיא שהוכיחו שם מהא דאמרינן ל"ל לאו ברבית לאו בגזל כו' דאין רבית בפחות משו"פ דאם יש רבית בפחות משו"פ הא אצטריך לאו דרבית לפחות משו"פ הרי לנו מפורש דבגזל פשיטא להו להתוספות דאינו עובר בלאו על פחות משו"פ וכן כתב הר"ן בכתובות שם ובשטמ"ק בשם הריטב"א יעוש"ה הרי הוכחנו ב"ה בראיות מהש"ס ומגדולי הקדמונים ז"ל הר"ח גאון ז"ל ורש"י [בסנהדרין נ"ז] תוספות ורמב"ם הרא"ש החנוך והר"ן והריטב"א שכלם תפסו בפשיטות דאין עובר על פחות משו"פ בלאו דלא תגזול ומאן ספין ומאן רקיע לפקפק בזה והדבר ברור דמ"ש הרמב"ם ז"ל דאסור לגנוב כ"ש דין תורה היינו מטעם ח"ש כד' הרב המגיד ז"ל וכן מ"ש בהל' גזלה דאסור לגזול כ"ש דין תורה היינו ג"כ מטעמא דח"ש וכן מדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל דבין בגנבה בין בגזלה מתחלה כתב דבשו"פ עובר בל"ת ובפחות משו"פ כתב דאסור דין תורה [ודלא כמו שראיתי לח"א שחלק בזה בין גנבה לגזלה דאין שום מקום לחלק ביניהן]:

ח) והנה בס' עמק יהושע השיג ע"ד המ"מ הנ"ל דאיסורין שאני משום דחזי לאצטרופי אבל הכא כיון דגוזלו פחות משו"פ ומוחל לו לא מצטרף תו עוד לשעור פרוטה וכמו דאמרינן בפ"ח דשבת ד' פ' לענין הוצאה כו' וה"נ כיון דפחות משו"פ הוא מחילה תו לא מצטרף ומזה הוכיח דדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו על פחות משו"פ ג"כ עובר בל"ת יעו"ש:

אבל לענ"ד לק"מ חדא דיש לפרש הא דחזי לאצטרופי היינו דבשעה שעובר על אסורא דח"ש אם הי' מצרף אז עוד ח"ש הרי הי' שעור שלם ולכן אסור אף ח"ש וכמו שצדד הפמ"ג בפתיחה לבו"ח ואף אם נימא כפירוש הב' בהא דחזי לאצטרופי דהיינו אם יאכל חצי שעור לאחר אכילת הח"ש הראשון בכדי אכילת פרס יהי' שעור שלם ג"כ ניחא די"ל שפיר דשייך אסורא דח"ש אף בגזל דאם יגזול עוד ח"ש הא הוי שעור פרוטה ואף דאמרינן דבתר הכי מחיל לי' הנגזל היינו רק כ"ז שלא גזלו פרוטה שלמה משא"כ כשנצטרף אח"כ לפרוטה נתברר למפרע דאדעתא דהכי לא מחיל לי' כלל ונמצא שבגזילת חצי הפרוטה השני' עובר עלי' על לא תגזול כמו על פרוטה שלמה וגדולה מזו נראה לי דאפי' ר"ל דס"ל דח"ש מותר מן התורה מודה בזה לר"י דמשום דחזי לאצטרופי אסור גם ח"ש מה"ת ואסורי אכילה שאני דאכילה כתיב בהו ואין אכילה פחותה מכזית משא כ אסור גזל אפשר לומר דגם ר"ל מודה לר"י דח"ש אסור מה"ת מטעמא דחזי לאצטרופי וכנ"ל וניחא בזה מה שהקשינו לעיל דלמה לן קרא למעט פחות משו"פ לענין אבדה והוכחנו מזה דעכ"פ אסור מה"ת משום ח"ש וכיון דח"ש מותר מן התורה לר"ל א"כ עדיין יקשה לר"ל האיך אפשר לומר שיתחייב לטפל בהשבת אבדה בפחות משו"פ אמנם להנ"ל ניחא שפיר כיון דבאמת גם ר"ל מודה בזה לר"י שאסור מן התורה ואף דאפי' בגזל אין על פחות משו"פ חיוב השבה מ"מ הו"א דאבדה שאני דבגזל הא מחיל לי' בתר הכי משא"כ באבדה הו"א כיון דעכ"פ אסור לגזול ח"ש מה"ת ומשום דצערא בשעתא מיהו אית לי' והוה ס"ד שיתחייב בהשבה מהאי טעמא אף בפחות משו"פ [ואה"נ דה"א לפי"ז דגנבה ג"כ לא גרע מאבדה מיהא כיון דהבה"ב לא ידע ומחיל] קמ"ל דאין על פחות משו"פ שום מ"ע דהשבה וממילא אף בגנבה ג"כ אין שום מ"ע בפחות משו"פ דפחות משו"פ לא חשיב ממון מן התורה אף בגוונא דלא שייך טעמא דמחילה ויבואר עוד ב"ה:

והדבר מוכרע מעצמו דאם איתא דח"ש גנבה וגזלה מותר לר"ל ולא אמרינן בזה חזי לאצטרופי א"כ יגזול ויגנוב פחות פחות מפרוטה ומלאה הארץ חמס וע"כ צ"ל דלכ"ע ח"ש אסור מן התורה בגזל לכו"ע ודלא כהלח"מ הנ"ל ומשום דחזי לאצטרופי אם יגזל עוד חצי פרוטה וכנ"ל:

ט) וניחא לן לפי"ז לישב קושית השערי משפט סי' ו' בהא דאר"י בשבועות ל"ח פרוטה מכולן מצטרפת ועיין ברמב"ם פ"ז משבועות דקאי אפקדון ותשומת יד וגזל ואבדה (הן אמת דצ"ע קצת דמסוגית הש"ס שם מבואר דקאי אתבעו חטין שעורין וכוסמין יעוש"ה] וע"ז הקשה השערי משפט ז"ל דהאיך מצטרפי הא החצי פרוטה של גזל כבר מחל והאיך יצטרף לחצי פרוטה של הלואה עוד הקשה דהא באבדה כל פחות משו"פ אינו חייב להשיב והו"ל שלו. וזה ניחא בפשיטות דבאמת לא פטרתו התורה רק מדין השבה ומ"מ לא הוי שלו וכ"ז שלא נתיאשו הבעלים לא נפקע רשות הבעלים מזה. וכן מבואר בס' מח"א בריש הל' גזלה ע"ש. ולפי דרכנו א"ש דאף דכל פחות משו"פ הוי מחילה מ"מ היינו רק כ"ז שלא נצטרף אצלו לפרוטה משא"כ כשנצטרף אצלו פרוטה הוי כמו מחילה בטעות ועדיפא מזה דאדעתא דהכי לא מחל לי' כלל ומשו"ה א"ש דפרוטה מכולם מצטרפת וכנ"ל:

י) שוב מצאתי ראיתי במנחת חינוך מ' ק"ל שהאריך בענין זה ונסתפק בטעמא דאינו חייב בפחות מפרוטה בהשבה אי הוה מטעמא דמחילה וכמבואר בסוגיא דסנהדרין נ"ז ונ"ט או דהטעם הוא משום דאינו ממון וכסתימת לשון הר"ם ז"ל ונ"מ לכמה ענינים וגם לענין צירוף דלהטעם דהוי מחילה לא שייך שום צירוף כיון שמחל לו ולהטעם דלא הוה ממון שפיר מצטרף וכמו דקיי"ל במעילה דקיי"ל צירף את המעילה לזמן מרובה והביא ד' המח"א בריש גזלה ולאשר יש בזה מבוכה קצת לכאורה לכן הנני לברר הלכה זו כפי הנלענ"ד בס"ד. והנה בסנהדרין מבואר להדיא דהטעם דפחות משו"פ לא הוה גזל מעלי' משום דמחיל לי' בתר הכי וכן להלן שם ד' נ"ט ואולם בנחל יצחק ז"ל בסי' ו' הביא ראי' ברורה מב"מ נ"ה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון לקדש אין להדיוט לא ואף דידוע דבהקדש לא שייך כלל מחילה מ"מ לולא הקרא הו"א דאף בהקדש לא ניתן פחות משו"פ לתשלומין וע"כ דהטעם הוא משום דאינו נקרא ממון וזהו ראי' גדולה עוד יש להביא איזה ראיות ע"ז מהא דחובל בחברו פחות משו"פ לוקה ואי איתא דהטעם הוא משום מחילה למה לוקה הא מחילה גופה הוי כמו תשלומין וכמו אונאה בפחות משתות אף דמשמע מד' הרא"ש שעובר בלאו דלא תונו גם בפחות משתות מ"מ אינו לוקה אף דאינו משלם משום דמחילה הוי כמו תשלומין וע"כ מוכח מזה דפחות משו"פ לא חשיב ממון כלל ואפי' בלאו טעמא דמחילה ומצאתי ראי זו בס' ברית יעקב סי' ה'. עוד ראי' מב"ק דף ק"י לענין גזל הגר דבעינן עד שיהא בו פרוטה לכל כהן וכהן והא התם לא שייך מחילה כלל דמאן מחיל וע"כ דלא חשיב ממון כל שהוא פחות משו"פ וכן מבואר מד' הש"ס בב"מ ד' צ"ו בשאלה לעשות בה פחות משו"פ מהו הרי דאינו נקרא שואל אי לא הוי הנאת פרוטה אף דלא שייך התם מחילה כלל וכן מבואר התם ברא"ש לענין שומר שכר דאי הוי הנאת פרוטה מיקרי שומר שכר וכן מצינו בש"ס לענין שומר אבדה דהוי שומר שכר משום פרוטה דר"י ובפחות מזה לא הוי כלל שומר שכר הרי לנו דפחות מפרוטה לא חשיב ממון אף במקום דלא שייך לומר מחילה וכן מצינו ברמב"ם סוף פ"ז משבועות וז"ל פחות מפרוטה אינו ממון לפיכך התובע חברו בפחות מפרוטה כו' וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון כו' עכ"ל ומשמע אף דלא מחל לו בפירוש מ"מ פטור משום דלא הוי ממון. ולכאורה כ"ז סתירה לסוגי' דסנהדרין הנ"ל:

יא) אמנם בשום לב הדבר נכון ב"ה ואין כאן שום סתירה כלל ובירור הענין לדעתי הוא כך דעיקר החלוק בין פרוטה לפחות משום דישראל מחלי על פחות משו"פ ואינם מקפידים ע"ז כ"כ ומה"ט לא החשיבה התורה פחות מפרוטה לממון ולכן אף בגוונא דלא שייכא כלל מחילה וכן בגזל מיתמי דלאו בני מחילה נינהו וכיו"ב מ"מ אינו חייב בהשבה משום דכל פחות משו"פ לאו כלום הוא ונמצא לפי"ז דשני הטעמים עולין בקנה אחד ואף בגוונא דשייך מחילה מ"מ כבר כתבנו דאף בזה שייך לומר כמו במעילה דצירף את הגזלה לזמן מרובה ובעסקי בזה ראיתי דבר פלא בעמק יהושע סי' ו' לענין הנאה בח"ש מאסורי הנאה שכתב שם דאף דאסורי אכילה מצטרפין בכדי אכילת פרס מ"מ לענין שיעור הנאת פרוטה באסה"נ בודאי לא מצטרפין דאיזה שיעור תתן לצירוף ודוקא במעילה אמרינן דצירף את המעילה לזמן מרובה והביא ד' המשנה בכריתות ט"ו: לא אם אמרת במעילה כו' כו' צירף את המעילה לזמן מרובה תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו ע"כ והוכיח מזה דאע"ג דנותר אסור בהנאה אעפ"כ לא מצטרפי והא דח"ש אסור באסורי הנאה היינו רק מדרבנן ומדאורייתא מותר ליהנות בח"ש כיון דלא שייך חזי לאצטרופי יעו"ש ובמכ"ת דבריו מרפסין איגרי דהא להדיא איתא בירושלמי תרומות פ"ו מודה ר"ל באסוה"נ והיינו דמודה לר"י דח"ש באסוה"נ אסור מה"ת [ועיין בגבורת ארי ליומא שנדפס מחדש שהוכיח דגם תלמודא דידן ס"ל כהירושלמי] וכן מוכח מב"ק ד' מ"א לענין ובעל השור נקי נקי מחצי כופר א"ל ר"ע הביאהו לב"ד ואשלם לך ואי איתא הא מותר להנות משור הנסקל פחות פחות מכשיעור וזה יש לדחות אבל אין מהצורך כלל להביא עוד ראיות ע"ז והדבר ברור דחצי שיעור אסורי הנאה אסור מדאוריתא דאף בזה שייך לומר דחזי לאצטרופי והא דכריתות אינו ענין כלל לזה דהתם לענין אכילת נותר קאי שאכל מה' תמחוין ורצה ללמוד ממעילה והשיב ע"ז דאכילת נותר שאני מדין מעילה דפשיטא דבאכילה אינו מצטרף רק בכדי אכילת פרס ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שם אבל לענין הנאת ח"ש מאסור הנאה פשיטא דמצטרף אפי' לזמן מרובה כמו במעילה ודו"ק:

יב) שוב מצאתי להגאון הפליתי ז"ל בהל' רבית סי' קס"א שהקשה ע"ד הטור דפחות משו"פ אין אסור רבית מה"ת דמ"ש מגזל דח"ש אסור מה"ת. ותירץ דבגזל חזי לאצטרופי אם יגזול היום חצי פרוטה ולמחר חצי פרוטה משא"כ באסור רבית דעיקר האסור הוא בשעת שימה כו' ואם לוקח היום חצי פרוטה ולמחר חצי פרוטה אינו עובר כלל דבשעת שימה לא הוי כדי חיוב דתרי הלוואות הן ואין מחשבין משטרא לשטרא עכ"ל הרי מצינו בפירוש ד' הגאון ז"ל דבגזלה מצטרפין אף כשגוזל בשני זמנים נפרדים שני חצאי פרוטות ועיין בפליתי [להרב המו"ל] ביו"ד החדשים ד' ווילנא שסתר את דברי רבו הגאון ז"ל דהא בגזלה כה"ג לא מצטרפי דהא לבתר הכי מחיל לי' וע"כ צ"ל דהפירוש דחזי לאצטרופי היינו בשעת גזלה אם ה' גוזל עוד חצי פרוטה הי' שיעור שלם וא"כ הא ברבית נמי הא י"ל חזי לאצטרופי בכה"ג יעו"ש ולפי מה שהארכנו לעיל ד' הכרתי נכונים מאוד דהפירוש דחזי לאצטרופי היינו לאחר זמן ומ"מ בגזל אף דבתר הכי מחיל היינו כ"ז שלא נצטרף לפרוטה אבל אם יצטרף לפרוטה מצטרף גם חצי הפרוטה הראשונה דאדעתא דהכי לא מחיל כלל וכמו שהארכנו לעיל משא"כ ברבית דלא שייך זה כד' הכרתי הנ"ל:

והנה בשטמ"ק הביא ראי' דאף בפחות משו"פ עוברין ברבית מדלא חשיב לה בהדי חמש פרוטות הן במתניתין ד' נ"ה ומזה דייקינן דאין אונאה לפרוטות מדלא חשיב גם אונאה ולענ"ד י"ל ולומר דרבית הוי בכלל גזל וזכני ד' ומצאתי שכיונתי לדעת קדושים בהגהת מיימוני פ"ד ממלוה שהביא ד' הר"י דאין רבית בפחות משו"פ ובסוף כתב בזה"ל והא דלא חשיב בפ' הזהב גבי ה' פרוטות הן רבית משום דאיתא בכלל גזל עכ"ל והא דדייקינן מזה דלא חשיב אונאה דאין אונאה לפרוטות י"ל דאונאה שאני דכיון דתנא נקט לאונאה במשנה שם האונאה ארבעה כסף כו' לא הו"ל להשמיט לאונאה וכה"ג מצינו בתוס' מכות ד' כ"ב בד"ה מתקיף ע"ש ועיין בנקודות הכסף סי' קל"ג שתירץ תנא ושייר ואין זה מוכרח די"ל דהוי בכלל גזל וכן מוכרח מדלא חשיב פרוטה לענין שואל דקיי"ל דבעי שיהיו השאלה הנאת פרוטה וכן לענין עדים של מוציא ש"ר ששכרן בפחות משו"פ וכה"ג וע"כ צ"ל דכלם נכללין בכלל גזלה ודו"ק. והרי מפורש בהגהת מיימוני הנ"ל דאין בפחות משו"פ לאו דגזל:

יג) ובדרך אגב הנני לרשום בכאן מה שתרצתי בע"ה בעסקי בזה קושית מרן הגאון רעק"א ז"ל בב"מ ד' כ"ז בהא דאיתא התם אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו והקשה הגאון הנ"ל בחדושיו דהא מרא דהך שמעתתא הוא רבא ואיהו ס"ל דיאוש שלא מדעת הוה יאוש וא"כ בשעה שהוזלה הא הוי יאוש בעלים דהמוצא אותה הלוא יחזיק לעצמו (זה אינו מדוקדק דכ"ז שאינו מתיאש אסור להחזיק לעצמו אף באבדה שאין בה שו"פ ומשים זה לא יתיאש ואמנם מ"מ יתיאש לבסוף כיון דאין עליו חיובא דהשבה ודו"ק] ובשעה שהוזלה אנו דנין אלו היו יודע שאבדתו עדיין לא נמצאה הי' מתיאש כו' ונשאר בצ"ע:

ולענ"ד י"ל דבאמת אף בפחות משו"פ אינו מתיאש ועיין בתוס' עירובין ס"ב דאף בגזלה פחות משו"פ זמנין דלא מתיאש ובפרט באבדה ועיקר היאוש הוא משום דאין על המוצא חיובא דהשבה וא"כ בחפץ שעומד להתיקר ולעמוד על פרוטה דהא באמת הוקרה לבסוף אה"נ דבכה"ג לא מתיאש וסובר שתתיקר ותעמוד על שו"פ ובפרט לגרסת השטמ"ק שם ורבא אמר הוי יאוש כיון דלכי ידע לא סגי דלא מיאש והיינו בדבר שאין בו סימן דבודאי יתיאש משא"כ באבדה שהוזלה והוקרה ודו"ק:

יד) עוד רגע אחד אדבר ע"ד קושית הקצוה"ח ז"ל בסי' פ"ח סק"ד ע"ד הרמב"ם שפסק דבכלים אפילו הי' י' מחטין בפרוטה תבעו שנים והודה בא' מהן חייב ע"כ והקשה הקצות דהאיך משכחת לה האי דינא דאם המחט שהודה הוי בעין הא הו"ל הילך דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתא ואי שאינו בעין וכגון שנאבד וחייב לשלומי א"כ תו לא הוי שו"פ דהא אין צריך לשלם רק דמים ואין ב"ד נזקקים לפחות משו"פ ע"כ קושיתו ע"ש. ונ"ל לישב עפ"י שטת הנמק"י דבדבר שאינו מסוים דהיינו שיכול ליתן לו דבר אחר כיו"ב לא מקרי הילך והובא דבריו בקצוה"ח סי' פ"ז סק"ב א"כ ה"נ במחטין לא הודה בדבר מסוים דאיזה קפידא יש במחטין אם יתן לו אותן המחטין שהפקיד או יתן לו אחרים כיוצא בהן ומשו"ה לא הוי הילך כלל ועיין בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' מ"ט ובפרט די"ל דמיירי בגוונא דאין שום קפידא להתובע אם יתן לו מחטין אחרים ומסולקת קושית הקצוה"ח ז"ל בפשיטות והר"ז נכון ב"ה:

הדרן לדידן דקם דינא דעל פחות משו"פ ליכא לאו דלא תגזול ורק שאסור מה"ת כדין ח"ש בעלמא וזה נכון וברור כשמש. וכן מבואר ג"כ ברמב"ם פ"ט ממלכים וז"ל וכן חייב על פחות משו"פ וכו' וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכ"ש שלא נתנו השעורים אלא לישראל בלבד עכ"ל הרי דעיקר החלוק בין ישראל לבן נח הוא משום שעורין ובישראל שעור ממון הוא דוקא פרוטה משא"כ בבן נח וע"כ דהוי בכלל שעורין הלמ"מ וכן מצינו ג"כ לענין הנהנה מן ההקדש במזיד בפחות משו"פ שפסק הרמב"ם ז"ל בסוף הל' מעילה דאינו לוקה בפחות משו"פ ואף דבהקדש לא שייך טעמא דמחילה ומה בין פרוטה לפחות מפרוטה וע"כ דהטעם הוא משום דשיעור ממון לכל התורה כלה הוא פרוטה דוקא ולא פחות מזה ותרי תמיהי מדכר דכירי יעיין בכ"מ בפ"ב דמעילה בשם הר"י קורקס ז"ל שכתב לחד תירוצא דהנהנה בפחות משו"פ בהקדש אינו אסור רק מדרבנן ועיין במ"ל שם מה שהשיג ע"ז ותמוה הא להדיא אמרינן ב"מ נ"ה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון הרי דגם פחות משו"פ מקרי חטא ואיך אפשר לומר דאינו אסור רק מדרבנן ועיין ברשב"א גיטין לענין המקדיש ידו עבדו שהשיג שם על רש"י ז"ל והעלה דודאי חייל הקדש [אף על פחות משו"פ] אבל לא מעל בפחות משו"פ ואף על גב דבעלמא אסורא דרבנן מיהא הכא שרי לכתחלה דניחא לי' להקדש דלא לימות עבדי' עכ"ל וזה פלא דפשיטא שאסור מדאורייתא להנות מן ההקדש אף בפחות משו"פ וכמבואר בסוגי' דב"מ הנ"ל ועיין בתוס' גיטין דף כ' ד"ה דילמא דמשו"ה לא מחייב לאבא שאול זר שאכל תרומה בפחות משו"פ משום דכתיב ונתן לכהן וגומר ואין נתינה בפחות משו"פ היינו משום דתשלומי תרומה ילפינן מתשלומי מעילה דתרווייהו תשלומי הקדש מיקרי וגמרי בחט חט מהדדי כו' עכ"ל וכ"כ כתבו בב"מ מ"ז וקשה דהא בהקדש מחויב לשלם אפי' בפחות משו"פ וא"כ אדרבה נימא דבתרומה גם כן יהי' חייב אפי' על פחות משו"פ אקרן מיהא אפי' בדליכא כזית ועיין בירושלמי פסחים פ"ב ובכ"מ פ"י הלכה כ"ג מתרומות וצע"ג יישב:

והנלענ"ד כתבתי וחתמתי יום ה' ז"ך שבט תרע"ב פ"ק בילסק.

משה אהרן חתן הגאבדפ"ק הנ"ל שליט"א.

הערה. במ"ש מר אחי הגאון שליט"א באות י"א מן הירושלמי דמודה ר"ל באיסוה"נ דח"ש אסור מה"ת מיושב אצלי משה"ק בס' המאיר לעולם בביצה י"ב במש"ש המבשל גיה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש וכו' והא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת הא ראוי לאכילה פחות פחות מכזית ואמאי לוקה על הבערה ובישול ביו"ט ע"ש ולהנ"ל א"ש בפשיטות דאף דמבואר ביו"ד סי' פ"ז ס"ז דמבשל גידין בחלב פטור וממילא נמי דמותר בהנאה הא ז"א אלא לדידן דקייל"ן אב"ג בנ"ט אבל האי תנא כיון שמחייב אותו משום מבשל בב"ח ע"כ דס"ל יש בגידין בנ"ט וכמ"ש רש"י בפסחים ד' מ"ז ע"ב ד"ה לוקה ע"ש. וא"כ הא גם לר"ל אסור כאן מה"ת גם בח"ש ודו"ק.

המחבר

סוף הספר

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה