לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ז
עתה נבא לבאר ג"כ עפי"ז האי סוגיא דשלהי הוריות עפ"י דרך החידוד בע"ה עפי"מ שהבאנו לעיל מה שפירש"י בחד לישנא שם בתמורה ד' ו' ע"ב במש"ש דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה היינו דלאביי דס"ל איע"מ משו"ה הוא דס"ל שינוי קונה ולרבא ס"ל דאי על"מ משו"ה ס"ל דשינוי אינו קונה עיי"ש ועיין ג"כ בצ"ק שם מ"ש ליישב דלא תיקשי מרבא על רבא ממה דלכאורה משמע בב"ק דס"ל לרבא דשינוי קונה עיי"ש והדברים עתיקים והנה מצינו לר"מ דס"ל להדיא דשינוי קונה וכמו דמסיק הש"ס בב"ק ד' צ"ה ע"א עיי"ש וממילא דס"ל נמי לפי"ז כאביי דאי ע"מ וכנ"ל:
ויתיישב לן גם כן עפי"ז מה שראיתי מקשים אליבא דר' מאיר לשיטתו במאי דתנינן בסתם מתני' בשבת ע"ג הצד צבי ושוחטו דחייב והקשו לפי הכלל דסתם מתני' ר"מ הוא למה יתחייב הא ידוע קושית מהרי"ט ואחרונים בשוחט בשבת למה כשר נימא אי על"מ והוי כמתה מאלי' ותירצו דשא"ה שלא יתוקן האיסור דהא אף אם נאסור אותה מ"מ העבירה כבר נעשה דע"כ הוי מתקן במה שהוציאה מידי אבמה"ח כמ"ש בפסחים ע"ג **(הגה ראיתי להעתיק כאן מה שנדפס בשמי בחוברת תומ"צ שנה ששית חו"ד סי' ו' אות ג' במשה"ק בס' מנחת חינוך מוסך השבת אות ל"ט על שי' הר"ן בביצה דריבוי בשיעורא בשבת הוא איסור תורה והקשה עליו מהא דחולין י"ד דלהר"ן אין נ"מ כלל בין שוחט למבשל דלפי"ז אם אמדוהו להחולה שצריך בשר עוף קטן וישחוט לו בהמה או עוף גדול בודאי דעובר מה"ת א"כ גם בשחיטה שייך האי גזירה שמא ירבה בשבילו עיי"ש עוד הקשה ע"ד החידוד ממשנתנו דהשוחט בשבת אמאי כשירה לפי"ז נימא איעל"מ ויתוקן האיסור מיהא במקצת משום שהבני מעיים הא יהי' אסורים לב"נ כיון שתהי' אסורה הבהמה לישראל ולית כאן מי איכא מידי וכו' ויתוקן האיסור במקצת מה שהחילול שבת יהי' בשיעור מועט עיי"ש שנשאר בצ"ע ולענ"ד אין הקדמתו צודקת ונראה ברור בע"ה דגם להר"ן דס"ל דריבוי בשיעורא אסור מה"ת מ"מ ז"א רק בדברים נפרדים שיכול לעשות מלאכתו ג"כ בפחות וכמו במבשל אם מוסיף עוד חתיכה אחת ל"כ בעושה מלאכתו בדבר אחד שא"א לחלקו כלל ודאי נראה פשוט דמותר לגמרי בדבר שהותרה וגם בעושה באיסור אין נ"מ מידי בין דבר קטן לגדול וזכר לדבר מ"ש בשבת י"ב א' ההורג את הכינה כאילו הורג גמל ושם במנחות ס"ד שמביא הר"ן בענין איבעיא דגרוגרות אין הכונה דהג' גרוגרות המה ביחד חתיכה אחת רק מיירי שהם באמת ג' גרוגרות נפרדות ואיפשר ג"כ ליטלן לזה בלא זה אלא שיכול ג"כ לחותכן בב"א בנטילה אחת כמו אם יחתוך אותם מעט מלמעלה והשתים מיירי שא"א לנוטלן אלא בשתי בצירות שהמה במקומות מחולקים והיינו דמבעיא לי' איזה מהן עדיף ומסיק דלמעוטי בבצירה עדיף אבל בדבר אחד גדול אין נ"מ אם מחזיק ג' גרוגרות או עשרה ודא ודא אחת היא ועיין כריתות ט"ו ע"א פליגי שם רבה ור"י אליבא דר"א דמחייב על ב' מעשיות ב' קרבנות גם בהעלם אחת דלרבה מחייב משום דעבד תרווייהו ולר"י הטעם משום שא"א לערבן הרי דלכולהו מיהת היכי דמעורב יחד בודאי דלר"א ליכא אלא חטאת אחת וה"ה לרבנן לענין איסור כמובן ומיושבים קושיותיו בע"ה דרק בדברים שאיפשר להפרידן ולחלק שייך לומר דריבוי בשיעור אסור מה"ת ל"כ בחתיכה אחת גדולה שא"א להפרידה דשוה איסורו לחתיכה קטנה וז"ב בעז"ה והלא כן משמע ג"כ מכל הני מקומות דמייתי שם הר"ן מהא דאפיית פת דמיירי בככרין מיוחדין וכן מהא דעירובין ס"ח גבי חמימי דאיפשר להפרידן ודו"ק]:)** ולר"מ הא בצבי דחי' הוא לית כאן איסור אבמה"ח כלל כמ"ש בחולין ד' ק"ב דר"מ ס"ל דאין אבמה"ח נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וא"כ תקשי נימא איעל"מ ויתוקן האיסור והיינו למ"ש במהרש"א חולין ל"ג דלר"מ גם בב"נ ליכא משום אבמה"ח בחי' ועוף הטהורים משום מי איכא מידי עיי"ש דלשיטת התוס' שם הא לק"מ דלדידהו הא ס"ל שם דבב"נ מודה ר"מ גם בחי' ועוף עיי"ש וקצרתי וא"כ הוי מתקן לגבי ב"נ וביותר יקשה לפימ"ש באו"ח פסחים ע"ג דלר"מ אין ב"נ מוזהר כלל על איסור אבמה"ח אחר מ"ת משום דלמילתי' הוא דנישנית להורות דאינו נוהג רק בבהמה טהורה וכמ"ש כה"ג בסנהדרין גבי מילה וכו' ולישראל נאמרו ולא לב"נ עיי"ש ויקשה לפי"ז בהאי סתם מתני' דשבת ע"ג דמיפטר בצבי משום דנימא איעל"מ ויהי' מקלקל וכנ"ל:
ולכאורה הי' אפשר לומר דאולי באמת ס"ל לר"מ דגם מקלקל בחבורה חייב אבל זה א"א כלל לפימ"ש רש"י בהאי פלוגתא דר"ש ור"י במקלקל בחבורה דלא מצינו שום מקום במתני' או בברייתא דפליגי ופי' רש"י בשבת ד' ק"ו דזה מוכרח ע"כ ממאי דפליגי במשאצל"ג דמשום דס"ל לר"י משאצל"ג חייב ולדידי' גם מתקן שום תיקון אחר שאינו בעצם המלאכה ג"כ חייב א"כ הבערת ב"כ נמי מלאכה גמורה הוא ואינו מקלקל כלל ולר"ש הוי מקלקל בכה"ג עיי"ש ועיין שטמ"ק ב"ק ס"פ המניח וא"כ ר"מ הא ס"ל בבכורות ל"ג בבכור שאחזו דם דאסור להקיזו דם במקום שעושה בו מום וע"כ דס"ל דשא"מ אסור דהא אין זה חשוב פס"ר למ"ש רש"י בבכורות כ"ה כיון דל"מ להטיל מום רק לתקן הבהמה וכמש"ש גבי גיזה וכ"כ בתוס' שם ד' ל"ד ד"ה אילימא ע"ש וכבר כתב ה"ה פ"א מה' שבת דמ"ד דשא"מ אסור ע"כ דס"ל לדידי' דמשאצל"ג חייב וא"כ מוכח ע"כ דס"ל לר"מ דמקלקל בחבורה פטור דהא בהא תליא וכנ"ל. שוב ראיתי שמפורש כן בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב דר"מ לא ס"ל כר"ש בדין משאצל"ג ודייק כן ממ"ש ר' יוחנן ר' יוסי ור"ש אמרו ד"א דמשאצל"ג פטור ול"ח נמי לר"מ עיי"ש ועיין באר אברהם שבת מ"ד מה שתפס על הפנ"י ושעה"מ מהירושלמי הנ"ל ודו"ק. והנה בשעה"מ פ"ג מה"ג הי"ב כתב לתרץ האי קושיא משוחט שבת דל"ש לאסור משום האי דינא דאיעל"מ עפימ"ש בסוגיא דחולין קט"ו בטעמא דלא אסרינן מעשה שבת משום לא תאכל כל תועבה דילפינן מקרא דקודש הוא שמותר ומה"ט גופה אין לאסור גם משום הא דאיעל"מ עיי"ש ואינו אלא תימא דל"ד כלל להדדי דהתם במבשל שאנו רוצים לאסור משום ל"ת כ"ת שפיר אמרו דאין לאסור מה"ט דהיא קודש ואין מעשיה קודש אבל כאן בשחיטה אין אנו רוצים שמעשה השחיטה תאסור אותה אלא שלא תתיר אותה השחיטה שנעשה באיסור ונימא איעל"מ וכאילו לא נשחטה ומתה מאליה ודאי דליש ללמוד מקרא דהיא קודש דמה בכך שאין השבת אוסרה מ"מ אינו מתירה ומצאתי בנוב"י מ"ת יו"ד סי' ט' שרצה ג"כ לתרץ זאת עפ"י הסוגיא דחולין קט"ו ודחה שם כנ"ל ע"ש וד' השעה"מ תמוהים בזה ופשיטא לי' שם בנוב"י דאם הי' שייך לאסור שחיטתו משום איעל"מ אז הי' הדין שתטמא ג"כ משום נבילה דהוי ממש כמו מתה מאילי' עיי"ש ועיין דורל"צ דרוש ד' בהג"ה [ומה שמביא שם ממ"ש הגאון בעל בית אפרים לדון דבשחיטה ל"ש איעל"מ משום דקייל"ן כר' נתן דל"ב כונה לשחיטה ומה שמשיג ע"ז דמ"מ הא בעינן כח גברא ואם נפל הסכין מידו ונשחטה עי"ז פסולה, א"כ נימא גם כאן דהוי כמו נשחטה מעצמה וטפי הי"ל למימר דמ"מ עדיין תיקשי בשחיטת קדשים דודאי בעו כונה ומ"מ מצינו במנחות מ"ח דגם אם שחט קדשים שאינן דוחין את השבת כשר אף אם שחטן במזיד עיי"ש וכן משה"ק שם משחוטי חוץ ואו"ב בקדשים התם ודאי תיקשי כנ"ל] ולכאורה הי' מקום לומר לענין דין טומאות נבילות דמ"מ לא תטמא דהא גם קודם השחיטה ל"ה עלי' שום טומאה א"כ לא תגרע ע"י מעשה שבת וכנ"ל מהא דלא תאכל כל תועבה דילפינן מהיא קודש שלא תיאסר ע"י מעשה שבת וממילא שוב לא יתוקן האיסור מיקרי משום דהוי מתקן לגבי טומאת נבילות דגבי שבת סגי בתיקון כל דהוא וכמ"ש לעיל שם בסוגיא דפסחים ע"ג ע"א להדיא גבי שחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב מאי תיקן תיקן להוציא מידי נבילה ולפלא על בעל מה"ר בהגהותיו על הש"ס בפסחים שם שתמה על משה"ק התוס' שם ד"ה תיקן דאיזה תיקון הוא מאי שמטהר מידי נבילה דהא אם לא שחטו פשיטא שלא הי' נבילה עיי"ש מה שנדחק ובמחכ"ת נראה מדבריו שאישתמיט מיני' מ"ש בסוגיא שם להדיא דזה חשיב תיקון מה שמטהר מידי נבילה גם קושיתו לק"מ דכיון דעשה מלאכתו במתכוין והרי נעשה מלאכתו ורצונו שפיר חייב משום מלאכת מחשבת אף דקלקולו יתר על תיקונו ורק אם אין בזה שום תיקון כלל אז מיפטר מטעם מקלקל אבל אם רק נמצא במלאכתו שום תיקון כל דהוא שפיר מתחייב אף שזו"ז קלקל במלאכתו וכמ"ש בתוס' חולין ח' ע"א עיי"ש ועיין בנקוה"כ ביו"ד סי' רכ"א על הט"ז שם ס"ק מ"ב מש"כ בהסבר ד' התוס' הנ"ל דגבי שבת ל"ב נהנה כלל רק שלא יהי' מקלקל גמור עיי"ש שוב ראיתי בעי"ט סי' מ"ד בהג"ה שעמד גם הוא בזה דבבריאה ל"ש לומר דהוי מתקן לטהר מידי נבילה כיון דלאו למיתה עומדת ופירש שם דמחשיב מתקן בגמר השחיטה בשעה שכבר עומדת למיתה יעו"ש מ"ש ליישב עפי"ז קושית התוס' דל"ח מתקן לטהר מידי נבילה בהאי ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ משום דבחולין מ' מוקי לה בעוף ובח"ק פגום ולא שחט רק משהו לכן ל"ש לומר שזה חשיב מתקן לטהר מידי נבלה דהא קודם שחיטתו בריאה היתה עיי"ש **([הג"ה עוד שם מתרץ לה דבעוף ל"ש האי תיקון משום שאינו מטמא במגע רק בבית הבליעה וישראל הא לא אכיל לה ובעכו"ם הא ל"ש טומאה עיי"ש וסותר ד"ע מש"כ שם בפנים בשם הכרו"פ שהקשה במש"ש רש"י דמוציא מידי אבמה"ח לב"נ דהא בעוף ליכא לאיסור אבמה"ח גבי ב"נ ומוכיח שם בעצמו דע"כ דהסוגיא דפסחים ע"ג הנ"ל קאי למ"ד אא"א דשא"ש דלדידי' מיירי בבהמה עיי"ש. אמנם אינו מוכרח וכבר מתרץ לה שם בכרו"פ סי' ס"ב ס"ק ב' בטו"ט דהרמב"ם מפרש התיקון מידי אבמה"ח לגבי ישראל ומפרש הסוגיא דאליבא דר' יהודא פריך ואף דאסור לדידי' משום תקרובת מ"מ נ"מ דבאבר מה"ח חייב גם על משהו בשר גידים ועצמות יעו"ש ושפיר מיירי הסוגיא גם בעוף לפי"ז:
והנה בתוס' שם פירשו הסוגיא אליבא דר"ש עיי"ש בד"ה לדברי דפריך לר' יוחנן אליבא דר"ש דס"ל דבמקלקל גמור פטור לדידי' ועפי"ז מתרץ שם בכרו"פ האי קושיא דל"ח מתקן משום ה"ט דבאבמה"ח מחייב במשהו בשר גידים ועצמות משום דר"ש לשיטתו הא ס"ל כ"ש למכות עיי"ש. וכן בשו"ת הגרעק"א סי' קס"ה כתב לפרש אליבא דר"ת בתוס' שבת ק"ו דבעינן שיהי' התיקון בא מיד לר' יהודא שם ע"כ דהאי סוגיא דפסחים ע"ג אזלא אליבא דר"ש דהא שם אין תיקונו בא מיד דבעודה מפרכסת אסורה לבן נח משום שאסורה מ"מ לישראל יעו"ש שהעיר עפי"ז במש"כ התוס' בשבת ע"ה ע"א ד"ה ולחייב דהיכי דאיכא תיקון קל חייב כדאמרינן בפסחים ע"ג ונקטו לראי' מפסחים אליבא דר' יהודא ובאמת אינה ראי' דהא הברייתא שם כר"ש אתיא יעו"ש:)** ולענ"ד נראה כמ"ש דגם מתחילת השחיטה חשיב מתקן משום שמטהר מידי נבילה ואף דקלקולו יתר על תיקונו וכמשנ"ת ודו"ק אלא שנראה דבעינן שיהא התיקון בו ביום השבת אף א"נ דל"ב שיהא התיקון בא מיד לכה"פ בעינן שלא יהי' התיקון על ימי החול וי"ל דזהו כונת רש"י במש"כ שם שתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ משום שלישראל הא בלא"ה ל"ה תיקון כיון דאסור בבישול ואומצא הוי שלא כד"א ואי לחולה שיב"ס גם אבר מן החי מותר ומאי תיקן לבו ביום השבת הא לא חשיב מתקן מה"ט רק לגבי ב"נ ועיי"ש בצל"ח כונה אחרת רחוקה וקצרתי]:
אמנם ז"א כיון דלגבי הטומאה לא אתינן עלה משום מעשיו דממילא אתא דהא הבהמה מתה לפניך וכיון דהשחיטה לא שרי לה ממילא מטמאה ושוב אין כאן תיקון כלל אי נימא דלא מהני ויטמא ג"כ משום נבילה והדר קשיא נימא אעל"מ ויתוקן האיסור אליבא דר"מ שם בשבת גבי שחיטת צבי וכנ"ל ולהנ"ל לק"מ דלר"מ לשיטתו ע"כ דס"ל בכ"מ דאיע"מ וכמשנ"ת אכן אין חפצי להאריך בחידודא כי באמת עיקר הקושיא לק"מ זולת מה דעיקר דנקט שם צבי הוא לאו דוקא אלא שנלענ"ד דגם בצבי מ"מ תיקן מיהת מה דנראה ברור דגם לר"מ במקום שאינו אסור משום אבמה"ח מ"מ איכא איסור דלא תאכלו על הדם דגם בבהמה שחוטה איכא לאיסור זה קודם שתצא נפשה וכמ"ש בסנהדרין ס"ג וברמב"ם פ"א מהמ"א ה"ב [ועיין פר"ד דרך האתרים ד"א מ"ש דגם בבן פקועה איכא לאיסור זה וכ"כ ג"כ בצל"ח פסחים כ"ה א' תוד"ה מה
**(ולדברי הכרו"פ הנ"ל א"ש ד' התוס' שבת ע"ה הנ"ל דשפיר י"ל דגם בתוס' שם מפרשי הסוגיא דפסחים דוקא אליבא דר יהודא וכמ"ש הכו"פ בשי' הרמב"ם ז"ל ונראה עוד להוכיח דע"כ לא אתיא הסוגי' כותי' דר"ש לפי"מ שביארנו בחלק ראשון בהתחלה למ' ברכות פלג ה' בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכתבו בחי' למ' שבת צ"ד דמה שעושה בכונה שלא יהי' היזק להבא ואינו מתקן במעשיו את העבר אינו אלא משאצל"ג כמו מוציא את המת לקוברו לבלי יטמא להבא וצד את הנחש שלא ישכנו שאינו אלא מניעת היזק להבא דהוי משאצל"ג [נעים לי להזכיר כאן מה שראיתי בס' זכר ישעי' להגרז"י יאללעש ז"ל מ"ש בפכ"ד מה' שבת לתרץ עפ"י סברא זו קושית התוס' בסנהדרין ד' ע"ג בהא דממעט לי' מן הקרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו והקשו ל"ל קרא למעוטי הא מציל גופי' קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחילול שבת וכו' יעו"ש ותי' בס' הנ"ל עפ"י ד' הרשב"א שבת הנ"ל דרק במי שנתחיב מיתה בב"ד על עבירה שכבר עבר ומתקן גברא שמתכפר ומתקן בזה הנזק שכבר בא זה הוי מלאכה הצריכה לגופה אבל מציל את חבירו שלא יעבור עבירה שדינו להציל דוקא עד שלא עבר ועשה הוי מלאכה שאצל"ג דבהריגתו אינו אלא מונע הנזק שלא יבוא וכנ"ל עיי"ש ודפח"ח:
אמנם יש להקשות על דבריו ז"ל ממ"ש בסנהדרין ע"ב ע"ב דבעי קרא גבי בא במחתרת אין לו דמים בין בחול בין בשבת סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן קמל"ן וכו' ותקשי לפי"ז גם התם ל"ל קרא והא הוי משאצל"ג לפי הנ"ל ודוחק לאוקמי האי ברייתא כמ"ד דמשאצל"ג חייב וכמו כן יש להקשות מהאי ברייתא על מ"ש בעי"ט סי' ד' בהג"ה שם ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל דלא נקרא מתקן משום תיקוני גברא אלא במי שנגמר דינו למיתה הראוי' לו עפ"י חוקי התורה אבל לא בהני שניתנו להצילן בנפשן כדי שלא יעשו העבירה וכו' דבזה אינו אלא מקלקל וכו' דא"כ יקשה ל"ל קרא בבא במחתרת דאין לו דמים בין בחול בין בשבת וכנ"ל. ולדידי חזי לי ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל כפשוטו דמ"מ בעי קרא דלא ניתן מחלל שבת להצילו בנפשו דסד"א דמותר להורגו ובגוונא דליכא משום חילול שבת וכמו להורגו ע"י עכו"ם וכלבים וכיו"ב או בשנים שעשאוהו דאין בזה משום ח"ש ואף דהכוהו עשרה בנ"א וכו' פטורין מ"מ ודאי דאסור מה"ת לשנים להרוג את הנפש וכאן הוי ס"ד דניתן להצילו בנפשו ורשאים להורגו קמל"ן קרא דחייבין עליו ועוד יש לאשכוחי בכמה גווני דאפשר להורגו בלא חילול שבת ושפיר איצטריך קרא וקצרתי] וא"כ כאן נמי מה שעושה שלא תטמא משום נבילה הלא לכאורה משאצל"ג הוא מה שמונע במעשיו את הטומאה שלא תבוא וע"כ דשינויא דמשני בסוגיין דזה חשוב תיקון וחייב ע"כ אליבא דר' יהודה הוא דמחייב במשאצל"ג דלר"ש אין זה מלאכה כלל ולא טרח אלא לאשכוחי איזה תיקון כ"ד כי היכי דלא ליהוי מקלקל גמור אבל מה שאצל"ג לא איכפת לי דכר"י אתיא וכנ"ל ובתוס' שם הקשו על הס"ד דס"ל דליכא תיקון כלל במתניתין א"כ תיקשי לכו"ע היכי חייב לר"ש מקלקל בחבורה הא משאצל"ג הוא ופטור וכו' יעו"ש ומשמע דלפי המסקנא ניחא להו דחשיב צריך לגופה וא"ש גם לר"ש כפי שפירשו הסוגיא דע"כ אליבא דר"ש פריך ולד' הרשב"א שבת צ"ד הנ"ל ע"כ לומר דמה שמתקן להוציא מידי נבילה חשיבה משאצל"ג וע"כ דכר"י אתיא וכמ"ש הכרו"פ בשיטת הרמב"ם הנ"ל ועיין ג"כ בס' באר אברהם במקומו שם בפסחים מ"ש להוכיח דע"כ גם לפירש"י לא קאי הסוגיא אליבא דר"ש דהא רש"י פירש שמתקן הוא להוציא מידי אבמה"ח לב"נ ולר"ש הא לא מחייב משום צורך של חבירו כמ"ש בפ' הבונה ד' ק"ב גבי התולש עולשין וכו' בארעא דחברי' משום דלא איכפת לי' לזה ביפוי קרקע של חבירו וא"כ כ"ש שאין לחייב לר"ש משום תיקון לב"נ דלא איכפת לי' בתיקונו וכו' ומפרש ג"כ דלפירש"י ע"כ לא אתיא לר"ש רק לשאר תנאי דס"ל לחייב במלאכה שאצל"ג עיי"ש ודבריו נכונים מאוד עכ"פ שפיר י"ל דגם התוס' בשבת ע"ה הנ"ל מפרשי ג"כ הסוגיא דפסחים ע"ג הנ"ל דכר' יהודה אתיא ושפיר כתבו להוכיח מזה דתיקון קל סגי לחייבו משום שבת גם לר"י וי"ל עוד בזה וקצרתי]:)** לחמץ ע"ש מ"ש שאיסור תורה הוא אלא דלא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכבר קדמם בזה בשטמ"ק ב"ק ד' מ"א בשם רבנו ישעי' ע"ש שכ' ג"כ דודאי בעי נחירה ועוד מוסיף הוא על דבריהם גבי ב"פ שכתב דבעינן דוקא נחירה ולא סגי במיתה ע"ש ולכאורה קשה ע"ז ממ"ש יומא פ' ע"א ואימא ב"פ טעון קריעה ע"ש ברש"י משום דמו דאסור הרי דבלא"ה הי' מותר גם בלא נחירה ואולי יפרש דהיינו דמשני בגמ' שם טעון קריעה היינו נחירה ועיין בזה ובעיקר קושיתם בהא דב"ק שם דנוקמי בב"פ ראה זה מצאתי בתוס' רי"ד על קידושין נ"ו דב"פ אף אם נסקל שרי ומשום דהוי כמו שחטו קודם גמ"ד ע"ש וכן העיר בזה ג"כ בשטמ"ק שם בחד תי' אכן כל הראשונים שם פליגי ע"ז] ואף לפימש"כ לעיל דבעינן שיהא התיקון דוקא על יום השבת ניחא דנראה ברור דאיסור זה איכא גם בב"נ דהא לדידהו במיתה תליא מילתא ורק משום מי איכא מידי מותר וא"כ ממילא כ"ז שלא יצאה נפשה של הבהמה דאסור גם לישראל ודאי דגם לב"נ אסור וא"כ שפיר תיקן גם בצבי לר"מ וי"ל עוד בזה ע"ד הפלפול וקצרתי: