לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ב
הנה ברמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א כתב וז"ל תמורת הבכור והמעשר אינן קריבין לעולם שנאמר בבכור לד' הוא מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה ודין המעשר כבכור תמורתן תרעה עד שיפול בה מום ותאכל והקשה שם בלח"מ וז"ל בפ"ג ד' כ"א במסכת תמורה מפיק לה בגמ' מקודש הם ורבינו ז"ל דמפיק לי' מהאי קרא אולי הי' בגירסתו כן עכ"ל:
ובמחכתה"ר דברי הלח"מ תמוהים מאוד ובלא צורך כתב לשנות הגירסא בגמ' לדעת הרמב"ם וד' הרמב"ם ברורים ומוכרחים וכמו שנאמר וכן מבואר להדיא בסוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב עיי"ש במאי דאיפלגי אביי ורבא בהא דאעל"מ דפריך לאביי והרי בכור דאמר רחמנא לא תפדה ותנן יש להן פדיון וכו' חוץ מן הבכור והמעשר אלמא ל"מ תיובתא דאביי ומשני אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהיו ולרבא האי הם ל"ל הם קריבין ואין תמורתן קריבין ולאביי האי סברא מנלי' ומשני דמפיק לי' ממ"ש אם שור אם שה לד' הוא וכו' ורבא אה"נ דמההוא קרא אלא הם ל"ל לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח ואביי יליף זה מקרא דולקח מדם הפר וס"ל כר' יאשי' דמערבין לקרנות ורבא ס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א למילף מקרא דולקח וע"כ יליף מקרא דקודש הם וע"כ דגם בעלמא אמרינן דאעל"מ ע"כ בסוגיא שם הרי מבואר להדיא דבין לאביי בין לרבא ילפינן האי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה מהאי קרא דלד' הוא וקרא דקודש הם מיבעי לדרשא אחריתא לכל חד כדאית לי' ומאי דקשיא לכאורה מהאי סוגיא שהביא הלח"מ והוא דלקמן בתמורה ד' כ"א דאביי גופי' קאמר שם האי ילפותא מקרא דקודש הם הנה כבר הקשו כן התוס' בזבחים ל"ז ע"ב ולפי שיש לנו אריכות דברים בזה אמרתי להעתיק לפניך כל לשון התוס' משה"ק שם במאי דפריך התם בשלמא לריה"ג דמוקי לי' נמי [פירוש להאי. א דואת דמם תזרוק] במעשר ופסח היינו דכתיב לא תפדה קודש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה וכו' אלא לר"י דמוקי לי' כולי' בבכור מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנלי' וכו' והקשו שם בתוס' ד"ה קודש הם וז"ל תימה דבפ"ק דתמורה בין אביי ורבא מוקמי הם לדרשא אחריתא וכו' ואין תמורתן קריבה נפקא להו מדכתיב לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה ועוד קשה דאביי גופי' דריש לי' התם בתמורה ד' כ"א ע"א מקרא דהכא מדכתיב קודש הם עיי"ש שנשארו בתימה והרי לפניך שכבר הרגישו התוס' בסתירת הסוגיות דתמורה הנ"ל ובע"ה יש לי ליישב קושיתם בדרך נכון ויתבארו בזה דברי הר"מ הנ"ל איך שמוכרחים הם ורק נקדים תחלה לבאר ד' התוס' אשר לכאורה יפלא מאוד על עיקר קושיתם הראשונה והא כיון דמסקינן לקמן בזבחים ד' פ"א ע"ב דתנאי פליגי בזה ואיכא תנאי דילפי לי' מהאי קרא דלד' הוא ואיכא נמי תנאי דס"ל ללמוד זה מקרא דקודש הם א"כ מאי קשיא להו דשפיר אפשר לומר דגם ריה"ג דריש לי' להאי קרא דקודש הם על הא דתמורת בכור ומעשר אינה קריבה ומצאתי שהקשה כן בס' ראש המזבח ונשאר בצ"ע ולדידי חזי לי בע"ה ליישב דבריהם דשפיר קשיא להו ואחר שנבאר את דבריהם אז נבוא ליישב ג"כ את קושיתם:
ונבאר תחלה מאי דקשיא לי ג"כ בהאי סוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב במש"ש דלרבא ילפינן מקרא דקודש הם דאין עולין מבטלין זא"ז ולאביי ילפינן זה מקרא דולקח והא לא כן משמע לכאורה בסוגיא דזבחים פ"א א' דקאמר שם אביי ל"ש אלא תחילת חטאת ועולה פי' דבזה ס"ל לרבנן ישפך לאמה אבל סוף חטאת ועולה ד"ה מקום עול מקום שיריים וכשר לכתחילה וכן ס"ל התם לרשב"ל ורב יוסף וכן ר' יוחנן פליגי וס"ל דשיריים צריכין איצטבא ועדיין היא מחלוקת גם בסוף חטאת ועולה לרבנן ישפוך לאמה ופריך התם לר' יוחנן מברייתא דקודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שיריים ומשני לא תחילת עולה ובכור ופריך ומאי קמל"ן דאין עולין מבטלין זא"ז האי מולקח מדם הפר וגו' נפקא ומשני תנאי היא איכא דנפקא לי' מהכא ואיכא דנפקא לי' מהכא עיי"ש הרי מפורש יוצא מן הסוגיא שם דרק למ"ד דרבנן פליגי גם בסוף חטאת ועולה הוא דקמוקי לי' לקרא דקודש הם דמיירי בתחילת עולה ובכור ויליף מזה דאין עולין מבטלין זא"ז אבל לאביי דס"ל דבסוף חטאת ועולה לא פליגי וד"ה מקום עולה מקום שיריים לדידי' מוקי האי ברייתא דקודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו כפשטה בסוף עולה ובכור והיא גופה קמל"ן דמקום עולה הוא מקום שיריים וא"צ איצטבא והא דאין עולין מבטלין זא"ז ילפינן מקרא דולקח מדם הפר עיי"ש וא"כ האיך קאמר בסוגיא דתמורה שם אליבא דאביי דהאי סברא ללמד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח יליף מקרא דולקח מדם הפר וקרא דקודש הם אתא ללמדנו דכאן אעל"מ משום דבכה"ת כולה ס"ל דמהני הא לאביי האי קרא דקודש הם קאתא ללמד על תחילת עולה ובכור וקמל"ן דמקום עולה מקום שיריים ומה זה ענין להא דאין עולין מבטלין זא"ז דילפינן מקרא דולקח מדם הפר ולא אייתר נמי להאי דינא דלא מהני בדיעבד וכן לרבא נמי תיקשי דהלא, מפורש ג"כ בסוגיא דזבחים שם דגם רבא ס"ל כאביי בזה דמקום עולה מקום שיריים וכמש"ש מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וכו' מה ת"ל דם דם וכו' מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שיריים וכו' עיי"ש ומשמע לכאורה דלרבא נמי דס"ל כאביי בזה מוקי להאי ברייתא דקודש הם כפשטה דאתא לאשמועינן דמקום עולה מקום שיריים ולמה קאמר בתמורה שם דרבא יליף מקרא דקודש הם האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז משום דס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א ללמוד לדידי' מקרא דולקח מדם הפר הא לדידי' האי קרא דקודש הם לא אתא אלא לאשמועינן דמקום עולה מקום שיריים וצ"ע לכאורה סתירת הסוגיות: