אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ז › פלג טו

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ז · פלג טו

פלג יד

ומה מאד ירוח לן לפי"ז מה שנתקשינו בסוגיא דיבמות צ"א דהתם ג"כ אליבא דרב איירי דאמר רב הונא אמר רב הכי הלכתא כמ"ש במתני' דנישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו עיי"ש וא"ל ר"נ גנבי גנובי למה לך אי ס"ל הלכה כר"ש אימא הלכה כר"ש דשמעתך כר"ש קאזלה וכ"ת וכו' אימא הלכה כר"ש באחרונה קשיא וכבר נודע מיש הראשונים ז"ל דבכ"מ דמסיק הש"ס בקושיא ולא בתיובתא יש לתרץ הקושיא ע' רשב"ם ב"ב נ"ב:

ויתיישב היטב בע"ה מ"ש ר"ה בשם רב סתמא הכי הילכתא משום דמסתפקא לי' לר"ה בשי' רב אליבא דר"ש אי ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב כיון דאין לו קרא לפוטרו או דמ"מ פטיר מטעם אנוס וכנ"ל ואי נימא לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב ע"כ א"א לאוקמי סיפא דמתניתין שם דר"ש קאמר לה להאי דינא דנישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דהא להדיא קתני בסיפא דמתניתין שם דיפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן וע"כ דלפי"ז לא מתוקמא סיפא דמתני' רק אליבא דהני רבנן דפליגי על ר"ש וס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ורק להני דס"ל אליבא דרב דגם בלא קרא אפשר דר"ש פוטר יחיד שעשה בהוראת ב"ד מן הקרבן מטעם אנוס שפיר מתוקמא סיפא דמתניתין כר"ש וכנ"ל ומשו"ה ל"ק ר"ה בשם רב דהלכה כר"ש רק סתמא קאמר לה הילכתא כמתניתין משום שאינו ברור לו אליבא דרב כמאן אתיא האי סיפא דמתניתין רק ר"נ לשיטתו דקאמר בכריתות שם דטעמא דרב הוא משום דבעינן איקבע איסורא וכן משמע נמי דס"ל לריש התם בכריתות כ"ג דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות עיי"ש במתניתין ולהאי טעמא הא ביארנו דס"ל ע"כ דהיכי דלא איקבע איסורא ספיקו להקל מה"ת א"כ שפיר י"ל דפוטר ר"ש יחיד שעושה בהוראת ב"ד מטעם אנוס אף דלית לי' קרא לפוטרו וכנ"ל לכן ר"נ לשיטתו הקשה לו שפיר אי ס"ל הילכתא כר"ש אימא הלכה כר"ש דשמעתיך כר"ש קאזלה דלדידי' שפיר אתיא מתניתין כותי' דר"ש וס"ל ג"כ דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מטעם אנוס וכנ"ל וכן ס"ל ג"כ לרבינא התם כותי' דר"נ דלר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מסברא דאנוס אף דלית לי' קרא לפוטרו ומשו"ה קאמר שם דלענין קרבן קתני וכו' אבל לרב שפיר י"ל דאמוראי פליגי אליבא דידי' בהאי מילתא אי יש לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד מה"ט דאנוס הוא או לא וכמשנ"ת ודו"ק:

המתבאר מדברינו בע"ה דמאן דס"ל סד"א לחומרא מה"ת לדידי' ודאי דבעינן קרא לפטור את היחיד שעשה עפ"י הוראת ביד ואין לפטור אותו מן הסברא משים דאנוס הוא דאדרבא הו"ל להחמיר ע"ע ולדקדק יפה יפה ודינו

**(והנה

דעת הרמב"ם לכאורה דגם במעי אמו חייל איסור חלב בשכלו לו חדשיו דידוע שיטתו דס"ל שאין השחיטה מתיר את חלבו בבן תשעה חי כמ"ש בפ"ז מהמ"א ה"ג וביו"ד סי' ס"ד ס"ב וע"ש בכ"מ מ"ש דפסק כר"מ ואף דקייל"ן כר"י דשחיטת אמו מתירתו בהא קייל"ן כר"מ ולא כר"א א"ר אושיעיא דתלו זה בזה בסוגיין ע"ד ע"ב וכבר הקשו עליו כולם עיין רשב"א בחי' ר"פ גיה"נ משה"ק עליו דע"כ גם ר' יוחנן כר' יהודא ס"ל ורק התם דשחטי' לאמו לכן מותר ובלא שחיטה הוא דאמר דחלבו כחלב בהמה ועוד דר' יוחנן גופי' אמר בשלהי פ' גיה"נ כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור אבמה"ח בהדדי קאתו אלמא דלר"י איסור חלב ל"ח עד שיצא לאויר העולם ואפי' בב"ט חי ע"ש שהשיג עליו ולפלא על מ"ש בכרו"פ סי' ס"ד ליישב ד' הרמב"ם בזה ולא העיר ליישב ג"כ קושית הרשב"א מהא דר"י ס"פ גיה"נ הנ"ל גם בפר"ח הקשה ממ"ש בחולין ס"ט מהו לחוש לזרעו וכו' למאן אלימא לר"מ איסור חלב איכא איסור יוצא ליכא ואי לר"י איסור יוצא איכא איסור חלב ליכא נימא דרבי היא דס"ל בשחיטה כר"י דמתיר ואיכא איסור יוצא ובחלב כר"מ ואיכא איסור חלב ומ"ש בכרו"פ שם לתרץ קושית הפר"ח א' עפימש"ש דכיון דס"ל להסוגיא שם דל"א ד' סימנים אכשר בי' רחמנא א"כ ודאי דחשיב כמו חתיכת בשר דשחיטת אמו התירו גם לחלבו אינו מוכרח כלל דודאי י"ל אי נימא דלחלבו ל"מ שחיטת אמו חלבו אסור אף אי ל"ש בי' שחיטת עצמו דלא תלו זב"ז ושפיר י"ל בכל גווני דאין שחיטת אמו מהני כלל להחלב גם מש"ש דאף להרמב"ם דס"ל בשחיטת האם דמותר הולד ע"י שחיטה של אמו ומ"מ החלב אסור דהיינו רק החלב שהי' לו אז בשעת השחיטה אבל מה שנתגדל ורבה אח"כ לכו"ע מותר דהא הולד חשיב כמו אוכל והתורה לא אסרה כלל רק חלב שור לא חלב אוכל וכתב זה לדבר פשוט ועי"ז חידש לתרץ דלר' יהודה ג"כ מותר מטעם ביטול ע"ש הנה זולת מה שי"ל דלר"י לשיטתו הא ל"ש ביטול במין במינו כלל דאין לומר דהגמ' פריך אי נסבור בהא דחלב כר"י ובביטול איסורין נסבור דלא כר"י רק כרבנן דזה דוחק ושפיר י"ל דהאיבעי' הוא לגמרי אליבא דר"י והיינו דל"ש בזה דין ביטול אבל גם זו"ז הנה עיקר דינו שהחזיק לדבר פשוט להתיר נלענ"ד ממש להיפוך דפשוט לאיסור ואיך נימא דדבר שאסור ועומד מתחלה דאין שחיטת אמו מועיל לדבר הזה להתירו ולגבי החלב חשוב כמו לא נשחט כלל ואיך נימא דמה שניתוסף אח"כ יהי' היתר וכי מי התירו להחלב? ומ"ש דהוי כמו חלב אוכל לא חלב שור א"כ גם גבי דם נימא כן דאף שדמו אסור ושחיטת אמו ל"מ להתיר מ"מ נימא דהדם שנתהוה אח"כ בהולד הוי כדם שנתהוה מאוכל דג"כ אינו מוזהר בהדם שנתהוה אח"כ וכרת מיהא לא מחייב וזה לא שמענו:

והנלענ"ד בע"ה בזה דהנה פשטות דברי הרמב"ם מורים דגם איהו ס"ל דבמעי אמו עדיין אין עליו שום איסור על החלב אף בשכלו לו חדשיו רק דל"מ לי' שחיטת אמו להתיר החלב אבל מ"מ עדיין אינו אוסר אם לא ראה אויר העולם דאויר בעינן או דולד שיצא לאויר העולם או לכה"פ אויר החלב שהוציא ממעי אמו ורק דהוסיף לומר שאם יצא לאויר העולם ע"י שחיטת. אמו ג"כ אסור משום דלענין החלב ל"מ שחיטת אמו כלל וע"כ אנו מוכרחין לומר כן דאל"ה תיקשי לן האיך מותר במצא בן ט' מת במעי אמו דלמא הי' חי בשעה שכלו לו חדשיו ואח"כ מת ונמצא שכבר נאסר חלבו והאיך פקע איסורו ל ועיין נימוק"י ר"פ החולץ מש"ש במאי דקייל"ן כר"ל שם דלא איגלאי מילתא למפרע גבי נפל משום שאיפשר שהי' תחלה ולד קיימא ורק אח"כ נעשה נפל ובמאי יותר איסורו ועיין רא ש בפרקין סי' ה' משה"ק על פירש"י שפירש בטעמא דר"מ שאסור משום חדשים דא"כ ב"ט מת היכי שרי ר"מ וכו' והלא צריך לדעת אימתי מת אי קודם שחיטה או אחרי' יעו"ש והו"ל למיתסר מספק גם אליבא דהרמב"ם וע"כ כמ"ש בע"ה דגם להרמב"ם כ"ז שלא ראה הולד או החלב את אויר העולם מותר עדיין ואין איסורו חל רק אחר שיצא לאויר העולם אלא שגם השחיטה אינו מתיר אותו לענין החלב וכנ"ל:)** כשוגג דחיב בקרבן וא"ש מאד לפי"ז מה דמצינו שם בשבת צ"ג הנ"ל דאיצטריכי קראי לר"מ ור"י לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד משום דאזלי לשיטתם דהנה כבר הבאנו לעיל מה דמבואר בכריתות י"ח להדיא דר"מ ס"ל דחיב א"ת גם על חתיכה אחת ול"ב לדידי' ח"א מב"ח וע"כ דס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכנ"ל בשם הרשב"א והמהרי"ט ז"ל וכבר כתבנו לעיל דאזיל נמי לשיטתו בזה במאי דס"ל לר"מ דנטל"פ אסור והתורה אסרה כל הקדירות מספק וכמשנ"ת לעיל וכן נראה לי להוכיח ג"כ על ר' יהודה דע"כ ס"ל סד"א לחומרא מה"ת דהנה כבר הבאנו לעיל בהג"ה משה"ק הפר"ח ז"ל על הרמב"ן דס"ל סד"א מה"ת לחומרא והא להדיא אמרו ביומא ד' ע"ד דקרא דכל חלב תאכלו דאתא לרבות חלב כוי וח"ש אינו אלא אסמכתא בעלמא הרי מפורש דגם ספק אינו אסור אלא מדרבנן והבאנו ג"כ מש"כ בס' כפ"ת שלהי יומא לדחות דבריו ומסקנת דבריו שם שכיון דמצינו לר"י קרא דכל חלב לאסור חלב הכוי מספק וכן מצינו ג"כ עוד קרא דכל טהור יאכל בשר טהור ודאי יאכל הא ספק טהור לא יאכל כמ"ש רב גידל בסוטה כ"ט ע"א א"כ הו"ל ב' כתובים הבכ"א ומלמדין להיפוך דסד"א לקולא בכ"מ מה"ת עיי"ש שמקיים דבריו ומעתה לפי"ז כיון דר"י ס"ל דב"כ הבכ"א מלמדין ע"כ דס"ל דאדרבא מכאן ילפינן להיפוך דסד"א לחומרא מה"ת כמו בחלב וספק טמא וא"ש גם לדידי' מה דבעינן קרא לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד דבלאו קרא ודאי דאין לפטור אותו מטעם אנוס וכנ"ל דאדרבא חשיב כשוגג משום שהי' לו לבדוק ולדקדק וכנ"ל ולא פטרינן אותו מן הסברא אלא מגזה"כ וכמשנ"ת:

ולפי מה שביארנו ג"כ לעיל דלר"נ דס"ל בכריתות טעמא דבעינן ח"א מב"ח דאיקבע איסורא ע"כ ס"ל לר"ש דסד"א לקולא מה"ת וכדמשמע ג"כ ממאי דס"ל לר"ש דנטל"פ מותר והתורה לא אסרה אלא קדירה ב"י היינו אותן הקדירות שידעו בבירור שנשתמש בהן היום בדברים האסורים וכמשנ"ת לעיל בע"ה באורך א"ש מש"כ התוס' בשבת צ"ג דלר"ש שפיר ס"ל דיחיד שעשה עפ"י ב"ד פטור מסברא דאנוס הוא אף דלר"ש הא לא אייתר קרא

**(וא"כ

בפשיטות מיושב קושית הרשב"א הנ"ל עליו ממ"ש ר"י ס"פ גיה"נ כגון שנטרפה עם יציאת רובה דמשמע דבעודה במעי אמה ליכא לאיסור חלב דאה"נ דגם להרמב"ם ס"ל כן וכמשנ"ת בע"ה אלא שבעיקר ד' הרמב"ם הנ"ל לענ"ד נראה לומר דתלי בהני תרי לישנא דגמ' דפליגי בפלוגתת ר"י ור"ל דלל"ק ס"ל לר"י דגם בהטילה נפל חלבו אסור א"כ לפי"ז ע"כ לומר דלר"י ס"ל לר' יהודה דהשחיטה מתרת את החלב גם בבן ט' חי כמו שמתרת את החלב בנפל דהא גם בנפל אסור החלב וחיב עליו כרת אם ראה אויר העולם ולמה כששחטה מותר ע"כ שהשחיטה מתרת ומדרשה דכל בבהמה תאכלו דדרשינן גם על החלב אם כן גם בב"ט חי כיון שהשחיטה מתיר את הולד לר' יהודא ע"כ דגם החלב מתיר השחיטה דמ"ש מנפל דבתרווייהו דרשינן קרא דכל בהמה תאכלו גם על החלב לא כן ללישנא בתרא דלר' יוחנן נמי בהטילה נפל מותר החלב דבעינן דוקא חדשים א"כ שפיר איפשר לומר דקרא דכל בבהמה תאכלו לא דרשינן כלל על החלב דלא עדיפא מאמה דגם כן אין שחיטתה מתרת חלבה ורק עד שכלו חדשיו דמותר הוא משום שבנפל אין איסור כלל על החלב דחדשים גרמי והיינו חדשים של חי וכמ"ש ש במ"מ וכבר כתבנו אליבא דהרמב"ם דבמעי אמו ע"כ דגם בב"ט חי אין איסור כלל וא"כ עד שיצא לאויר העולם ועד שכלו לו חדשיו אין עליו איסור כלל ולאו משום שהשחיטה מתרת א"כ שפיר אפשר לומר לר"י דאין השחיטה מתיר את החלב כלל אף שאין צריך שחיטה ומותר לגמרי ע"י שחיטת אמו מ"מ חלבו אסור ול"ק קרא דכל בבהמה תאכלו על החלב ולהאי לישנא בתרא שפיר י"ל כן ולית לי' לרבי יוחנן מ"ש ר"א א"ר אושיעיא דפליגי ר"מ ור"י לשיטתם ולדידי' תלוי בהיתר השחיטה לר"י לא ס"ל כן והרמב"ם דפסק כהאי לישנא בתרא שפיר ס"ל לדינא דאין החלב ניתר ע"י השחיטה בב"ט חי וכסתמא דמתני' דחלבו אסור אבל ללישנא קמא דגם בנפל החלב אסור ע"כ עלינו לומר גם לר' יוחנן דס"ל דהשחיטה מתיר את החלב וכנ"ל ודו"ק [עתה ראיתי במנה"ח מ' קמ"ז שכתב דגם לל"ק אם שחט לאמו ונתנבלה או נטרפה מותר החלב משום של"ה להולד אויר דלידה א"כ לדידי' ל"ב גם לל"ק היתר השחיטה גבי נפל אבל לענ"ד ז"א כלל דמ"ש אויר לידה מאויר פקועה גבי נפל שא"ל שום חיות עצמו כלל וע"כ דלאו דוקא נקט הטילה נפל דגם בהושיט ידו ותלש חלב נפל אסור לר"י לל"ק דמאי שנא ושלא כדברי המנה"ח הנ"ל ע"ש ודו"ק] ומעתה הלא מיושב בפשיטות כל הני קושיות שהקשו על שי' הרמב"ם היינו קושית הפר"ח מד' ס"ט גבי רב משרשיא דפריך אי לר"י ליכא איסור יוצא ול"ק דהאיבעי' הוא אליבא דרבי דס"ל בשחיטה כר"י דמתיר והחלב מ"מ אסור דאיפשר דהסוגיא דהתם קאי אליבא דל"ק כיון דס"ל דגם בנפל החלב אסור ושפיר ע"כ תלוי איסור החלב באיסור השחיטה וכן מאי דמקשה הרשב"א מההיא דס"פ גיה"נ דקאמר אליבא דר"י [ע"ש שכן מוקי לה שם בחד לישנא כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאף אי נימא דמזה מוכרח שגם לר"י ע"כ שהשחיטה מתיר וכמ"ש ברשב"א שם דאיפשר דהוא רק לל"ק הנ"ל ולל"ב באמת מתרץ לה אח"כ בגוונא אחריתי ע"ש ודו"ק ורק הלא כבר כתבנו בע"ה דמסוגיא דהתם לק"מ דאף אם אין השחיטה מתיר את החלב מ"מ אין איסורו רק בשעה שרואה את אויר העולם או הולד החי רואה את האויר או החלב עצמה וכנ"ל וי"ל עוד בזה בע"ה וקצרתי:)** לפטור את היחיד שעשה עפ"י ב"ד מ"מ ס"ל דפטור מן הסברא מטעמא דאנוס משום דכיון דלדידי' ס"ל דסד"א לקולא מה"ת ואינו מחויב לדקדק יפה יפה לכן שפיר אמרינן דחשוב כאנוס אחר שהב"ד התירו לו וכנ"ל:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה