לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ח
ולחומר הנושא עלינו להרחיב דברים בע"ה בישוב הסוגיות ותחלה. נבאר סוגיא דשבת צ"ג הנ"ל דהנה המתבאר מן הסוגיא שם דע"כ לית לי' לר"ש קרא לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד דהא מיבעי שם לר"ש תרי מיעוטי לשנים שעשאו חד בזה יכול וזה יכול וחד באינו יכול ואינו יכול ומעתה א"א לפטור אותו אליבא דר"ש אלא מסברא וכמש"ש בתוס' דל"צ קרא ומשום דאנוס הוא אבל אי נימא דהאי סברא דאנוס ל"מ לפטור אותו מן הקרבן אז ע"כ עלינו לומר דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כיון דאין לו קרא למעטו מן הקרבן ומעתה נראה לומר ביישוב גירסת רש"י ז"ל דאזיל לשיטתו דהנה מבואר כאן בסוגיין דר"י קאמר לה משמי' דרב ומצינו לרש"י ז"ל דע"כ ס"ל אליבא דרב דגם אנוס חייב בקרבן דהנה לעיל בשבת ס"ח ע"ב מצינו דפליגו רב ושמואל עם ר"י ור"ל בתינוק שנשבה לבין העכו"ם וגר שנתגייר בין הנכרים דרב ושמואל מחייבי בקרבן ור"י ור"ל פוטרים אותו מן הקרבן ופירש"י ז"ל בטעמא דר"י ור"ל משום דס"ל דאומר מותר אנוס הוא ובתוס' שם השיג ע"ז משום דאמר התם דטעמייהו כמונבז וטעמא דמונבז מפרש לקמן דיליף מקרא אבל אומר מותר חייב בקרבן עיי"ש אמנם עיין בס' חוט המשולש להגר"ח מוואלאזין זצ"ל בסי' י"ג שכתב לתרץ קושית התוס' הנ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דגם טעמא דמונבז הוא משום אנוס דמקרא לא מוכח רק דמחייב גם בהיתה לו ידיעה בשעת מעשה אבל לא דמיפטר בשלא ידע כלל וע"כ מטעם אנוס הוא דאבנין אב ודאי לא סמיך וכמש"ש רש"י ז"ל בד"ה מ"ט משום דהא שוגג חילוף דמזיד הוא עיי"ש [אמנם עיין חי' הר"ן והרמב"ן ז"ל שכתבו לפרש דס"ל למונבז דאהני לי' בנין אב לפטור כל שאין לו ידיעה כלל מתחלה ואהני הקישא לחייב אעפ"י שיש לו ידיעה בשעת מעשה וכו' עיי"ש] עכ"פ ס"ל לרש"י ז"ל דטעמא דר"י ור"ל דפטרי מן הקרבן הוא משום טעמא דאנוס וממילא שמעינן דרב ושמואל דפליגי ומחייבי את התינוק שנשבה בקרבן ע"כ דס"ל דגם אומר מותר אף דאנוס הוא מ"מ חייב בקרבן ושפיר י"ל דרש"י כאן לשיטתו אזיל ומקיים האי גירסא אליבא דרב דאיירי כאן דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב כיון דלית לי' מעוטא לפטור מן הקרא אין לפוטרו מן הסברא מטעם אנוס אליבא דרב לשיטתו וכנ"ל:
ואף דרש"י בעצמו ס"ל להלכה במתני' דריש כריתות דאומר מותר אנוס הוא ומיפטר היינו משום דס"ל כאביי במכות ז' ע"ב ושם ט' ע"א דס"ל דאומר מותר אנוס הוא וכר"י ור"ל דס"ל גם בתינוק שנשבה בין העכו"ם דפטור וע' בחוט המשולש שם מ"ש לתרץ עפי"ז קושיות התוס' במכות ז' שם שהקשו על אביי מהא דתינוק שנשבה דחייב בקרבן ומתרץ לה שם בפשיטות די"ל דאה"נ דאביי ס"ל כר"י ור"ל דאומר מותר פטור גם מן הקרבן וכדמשמע מלשון רש"י ז"ל שם שכתב דר"י ור"ל ס"ל אומר מותר אנוס הוא ולא שגגה משמע להדיא דכיון להא דאביי דממעט אומר מותר מבשגגה מטעם אנוס עיי"ש אבל אליבא דרב דס"ל דחייב שפיר פירש כאן רש"י לדידי' דס"ל לר"ש דמסברא חייב וכנ"ל:
ויש להוסיף עוד וליישב עפי"ז מה דקשיא לן בסוגיא דפסחים ע"ג דהנה בתוס' שם ע"ג ע"א ד"ה שחטו הקשו למה פטור בנמצא טריפה בסתר והלא לא עשה מצוה ומתניתן אוקימנא כר"ש דמחייב אפילו לר' יהושע היכי דלא עשה מצוה וליכא למימר דהכא פטור משום דחשבינן לי' כאנוס דע"כ לאו מטעם אנוס פטור לי' אלא משום דטעה בד"מ כדמוכח בגמ' דפריך אי ר"א חטאת נמי מחייב דהא לית לי' טעה בד"מ פטור ותי' ר"י דכ"ז מדברי ר"מ עכ"ל:
והנה בפירש"י שם במתניתין ד' ע"א ע"ב מפורש שפירש טעמא דנמצא טריפה בסתר פטור דהוא משום אונס וע"ש ותיקשו לדידי' קושית התוס' מאי פריך בגמ' אליבא דר"א חטאת נמי מחייב ולכאורה הי' אפשר לומר בפשיטות לפי מה שביארנו דברי רש"י בשבת צ"א הנ"ל דאליבא דרב לשיטתו הוא שפירש שם רש"י כן דלא אמרינן שיפטור מן הקרבן מטעם אנוס מסברא בעלמא דלא עדיף מתינוק שנשבה בין העכו"ם דג"כ אנוס הוא לפירש"י ומ"מ חייב בקרבן שם ס"ח ע"ב וא"כ כאן נמי י"ל דאה"נ דלרב גם במתני' דשחטו ונמצא טריפה בסתר דפטור אין הטעם משום דאנוס הוא ומשו"ה התם דקיימינן אליבא דרב דס"ל אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה וכמש"ש מידי הוא טעמא אלא לרב וכו' ה"מ ר' אליעזר היא שפיר פריך ואי ר"א הוא חטאת נמי מחייב ומשום דלרב לשיטתו אינו פטור מן הקרבן מטעם אנוס בכה"ג אמנם לר"י ור"ל החולקים שם על רב ושמואל וס"ל דתינוק שנשבה פטור מן הקרבן ולפי משנ"ת ג"כ דס"ל לרש"י ז"ל דהכי הלכתא דאומר מותר אנוס הוא ופטור מן הקרבן וכמ"ש רש"י להדיא כן בשלהי מתניתין דריש כריתות עיי"ש ודאי די"ל דגם בשחטו ונמצא טריפה בסתר פטור מן הקרבן משום דאניס הוא ושפיר פירש"י במתניתין הטעם דפטור משום אנוס אבל לרב אה"נ דגם לר"ש אינו פטור מטעם אנוס וכמו דמחייב ר"ש ג"כ קרבן ליחיד שעשה בהוראת ב"ד לשיטת רב כמשנ"ת ורב ושמואל גופייהו אפשר נמי דס"ל כרבנן דמחייבי קרבן את היחיד שעשה בהוראת ב"ד כמו שמצינו בהדיא לשמואל דאמר כן בריש הוריות זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יחיד שעשה כו' חייב ושפיר אפשר לומר דגם רב ס"ל כן כחכמים דחייב ולכאורה מפורש להיפוך בריש הוריות במאי דפליגי רב ור"י בהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דרב אומר פטור ור"י אומר חייב ופירש"י התם דס"ל לרב דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור עיי"ש אמנם כבר הקשה שם ע"ז בבאר שבע במקומו דלא מוכח כלל דשפיר י"ל דגם רב ס"ל דחייב ופלוגתתם שם לענין אם מיקרי תולה בב"ד ופטור כמו רוב הציבור או תולה בעצמו וחייב אבל אי לאו שגם רוב הציבור עשו בהוב"ד ורק זה שנתחלף לו בלבד או אפילו עם מיעוט הציבור ל"ה אומר רב דפטור עיי"ש וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ש עיי"ש:
ולכאורה יש לתמוה ג"כ על המל"מ ז"ל בפ"ב מה' שגגות שם ה"ב במ"ש לחקור אם נצטרפו שני שגגות ביחד שוגג, בדין ושוגג במציאות אם חיב בקרבן וכתב דודאי חיב ולא תקשי ממ"ש רב דנתחלף לו חלב בשומן דפטור משום דהתם אי לא הי' שגגה זו דנתחלף לו חלב בשומן והי' אוכל בהוראת ב"ד פשיטא דלכו"ע הי' פטור דקייל"ן דתולה עצמו בהוראת ב"ד פטור ומשו"ה ס"ל לרב דאף אם נצטרף עמו שגגה אחרת דנתחלף לו חלב בשומן אפ"ה פטור כיון דאיכא שגגה אחת דפטור עלי' וכו' עיי"ש:
ויש להתפלא עליו דהרי אדרבא קייל"ן דיחיד העושה בהוראת ב"ד חיב וכמ"ש בעצמו להלן שם וסבור הייתי לומר דכונתו הוא משום דרב הא ס"ל כן וכמ"ש הש"י ז"ל שם ולשונו לא משמע כן אמנם י"ל בכונתו כמשנ"ת בשם הב"ש דמ"מ כאן הי' פטור גם היחיד אם לא הי' נתחלף לו חלב בשומן משום דהא גם רוב הציבור עשו עפ"י הוראת הב"ד והי' פטור גם היחיד ומשו"ה ס"ל דאף אם נצטרף עמו שגגה אחרת שנתחלף לו חלב בשומן אפ"ה פטור וז"ב בכונתו אף שאין זה לשונו עכ"פ שפיר י"ל דרב נמי כשמואל ס"ל דקייל"ן כחכמים דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב ואזלי לשיטתם דס"ל גם בתינוק שנשבה דחיב קרבן אף דג"כ אומר מותר אמנם מ"ש בב"ש עוד שם דגם ר' יוחנן ס"ל כחכמים דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב הנה במחכ"ת מבואר בירושלמי פ"א דהוריות ה"א להיפוך דס"ל דפטור ועיי"ש במראה הפנים ד"ה חברייא ובד"ה הפריש חטאתו והוא מוכרח ומתאים מאוד גם כן לדברינו דאזיל נמי לשיטתו בהא דתינוק שנשבה בין העכו"ם דס"ל דפטור מן הקרבן וכמשנ"ת ודו"ק] ואם כנים אנחנו בזה נראה לומר עוד דגם מש"כ התוס' ליישב הגירסא דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד ל"צ קרא אין כונתם לקיים את הגירסא הזאת אליבא דכו"ע ורק ליישב את הסוגיא אליבא דאידך דרב יהודה דאמר שם בהוריות ג' ע"ב משמי' דרב בטעמא דר"ש דפוטר משום הואיל וברשות ב"ד הוא עושה דס"ל לפי"ז יחיד העושה ברשות ב"ד פטור לדידי' הוא דמוקי גירסא זו דס"ל דל"צ קרא ופטור מטעם אנוס וביותר יומתק גירסתם למ"ש בשבת שם ואמרי לה אמר אביי והיינו דאביי הוא דקאמר לה להני טעמי דתלתא תנאי ואביי לשיטתו הא ס"ל דאומר מותר אנוס הוא ולפי המבואר בתוס' סנהדרין ס"ב א' ד"ה ורבא בתירוץ הראשון שתירצו דבמכות שם גרסינן רבה לא ס"ל לחלק בין גלות לקרבן וס"ל לאביי לפי"ז דאומר מותר אנוס הוא ופטור גם מן הקרבן לדידי' יצדקו מאוד דברי התוס' לקיים את הגירסא דלר"ש ל"צ קרא דמסברא פטור משום דאנוס הוא וכנ"ל: