לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ב
ולכאורה יש להוכיח מכאן כדעת הרמב"ם ואינך קדמונים דס"ל שגם טיחת האיסור שע"פ הכלי נפגמת מיום לחבירו ע' ר"ן שלהי ע"ז וב"י יו"ד סי' קכ"ב דמפרשי מש"ש כלים שנשתמש בהם עד שלא הטביל דהיינו שלא הדיח ואעפ"י שלא הדיח שרי יעו"ש דס"ל שגם טיחת השמנונית שע"ג הכלי נפגמת כשאינו ב"י ובחי' אלפסי חולין הוכחתי בע"ה שכ"ה ג"כ דעת הרא"ש ז"ל ומצינו ג"כ להתוס' שמסתפקי בזה דהנה רבותינו הראשונים ז"ל נתקשו במ"ש בחולין ח' ע"ב השוחט בסכין ש"ע רב אמר קולף ורבב"ח אמר מדיח וכתבו התוס' שם בד"ה השוחט דע"כ איירי שם ביודעין בה שהוא ב"י דאל"ה אמאי קולף לרב הא סתם כלים של עכו"ם אב"י וגבי עכברא בשיכרא מספקא לי' להש"ס בע"ז ס"ח אי ס"ל לרב נטל"פ אסור או מותר יעו"ש וכן תירץ שם הרא"ש ז"ל אבל הר"ן והרשב"א ז"ל תירצו דהתם אסור משום טיחת איסור שהוא בעין על הסכין ובסכין מתוך שתשמישו תדיר דרכו להשתמש בו בלא הדחה ומה שהוא בעין אינו נפגם אפילו בכמה ימים יעו"ש והנה בט"ז יו"ד סי' י' ס"ק ו' כתב שם דגם התוס' והרא"ש ס"ל דהאיסור כאן הוא רק משום השמנונית שטוח על פניו שאין ביה"ש בולע מבלוע בסכין אלא דלהתוס' והרא"ש צריך גם בזה שיהי' דוקא ב"י משום שהשמנונית דבר מועט הוא ונפגם בהברזל וכמ"ש הרשב"א במשמרת הבית שהביא שם והרשב"א בתורת הבית וכן הר"ן ס"ל דעל השמנונית ל"צ לאוקמי דוקא בב"י ואף באב"י אסור עיי"ש:
ולענ"ד ראי' ברורה להט"ז מד' הרא"ש עצמו שכתב פ' גיה"נ סי' כ"ד בסוגיא דירך שנתבשל בה גיה"נ דבעי נטילה בצלי וז"ל וכן הא דאמר למ"ד ביה"ש רותח הוא קולף שאני התם דשמנונית שעל הסכין דבר מועט הוא כדאמרינן בפ' כיצד צולין וכו' עיי"ש הרי דאתא עלה רק משום השמנונית שבעין ע"ג הסכין וזה ראי' ברורה בע"ה וכן כתבו ג"כ התוס' בחולין צ"ו ע"ב בד"ה עד וכן הא דאמר לעיל בפ"ק דלמ"ד ביה"ש רותח קולף שא"ה דהשמנונית שעל הסכין דבר מועט הוא יעו"ש הרי מפורש לכאורה שגם התוס' מפרשי דעיקר האיסור כאן הוא משום השמנונית מצרכי דוקא שיהי' ב"י הרי דבאב"י גם בזה שרי אמנם מד' התוס' אין הכרח ואפשר לדחות עפי"מ שמצינו להתוס' בע"ז ד' ס"ט ע"א ד"ה אמר רבא שהקשו ג"כ קושיא זו בהא דחולין ח' דהא סתם כ"ע אב"י והוי לפגם ותי' שם שני תירוצים א' כמ"ש בחולין הנ"ל דמיירי בידוע שנשתמשו בו ביום ועוד תירצו דהתם טעמא משום שמנונית דאיסור הנדבק בדופני הסכין שהוא בעין והוי לשבח גם כשאינו בן יומו עכ"ל וא"כ בדברי התוס' שפיר י"ל דבחולין צ"ו שם אזלי לפי תירוצם השני בע"ז כאן דמיירי מדין שמנונית הנדבק ולעולם כשאינו ב"י ורק מד' הרא"ש שפיר הוכחנו דס"ל כמ"ש הט"ז דגם משום השמנונית אין איסור אלא כשהוא ב"י דוקא דלא מצינו להרא"ש שמתרץ תירוץ זה של התוס' שמשום השמנונית יאסר גם כשאינו ב"י ומשמע ודאי דס"ל כמ"ש הט"ז דגם באיסור שמנונית בעינן דוקא שיהי' ב"י ובאינו ב"י הו"ל נטל"פ ומותר משום מתוך שמועט הוא נפגם ע"י הברזל וכנ"ל:
אמנם נראה באמת לפרש ד' התוס' בחולין ח' הנ"ל שכונתם הוא כנ"ל בשם הט"ז על איסור השמנונית ומ"מ מצרכי שיהי' דוקא בן יומו ומרווחנא ליישב בזה קושית הכרו"פ סי' ק"ג ס"ק ה' משה"ק ע"ד התוס' חולין ח' הנ"ל לפי הוכחתם אח"כ משמן ודבש דיש חילוק בין הדבר שפוגם גם כשהוא בעין ובין דבר שבעינו הוא לשבח ורק מה שנעשה לפגם הוא משום שאב"י דלפי"ז אזדא הוכחתם לעיל מזה שהקשו דלמה לא פשיט הגמ' שם בע"ז דרב ס"ל נטל"פ אסור מהא דחולין ח' דהא י"ל דשא"ה דהוא אינו פוגם רק ע"י מה שאב"י עיי"ש שרצה לתרץ דלדינא ע"כ לא נ"מ מידי בין פוגם בעין לפגם ע"י אב"י ושם ה"ר מהא דגבי שמן דדניאל גזר עליו ולא ס"ל טעמא דזליפתן של כלים אוסרתן ולא גזור רק בעיר ובירושלמי אמרינן דרב אכל שמן של א"י וקשה למ"ד נטל"פ אסור איך אכל אע"כ משום דבעין פוגם ג"כ ועתה כשנפגם ג"כ ע"י מה שאב"י הוי כסרוחה מעיקרא ומותר עיי"ש ובאמת דקושיתו מהא דקאמר רב טעמא דדניאל גזר עליו לק"מ דשפיר הוסיף רב לומר דאיסור עצמיי הוא ואסור גם בכלי חדשה משום חתנות ול"ק מהא דאכל שמן של א"י דאי ס"ל נטל"פ אסור אפשר דמיירי ג"כ מכלי חדתא דל"ש בה טעמא דזליפתן של כלים אוסרתן וז"פ:
ומ"ש הכרו"פ להוכיח דלדינא ע"כ לא נ"מ מידי בין דבר הפוגם בעין לפוגם ע"י מה שהוא אב"י דא"כ איך יליף ר"מ דנטל"פ אסור מג"מ דאף אב"י אסור דהא חילוק גדול יש בין פוגם בעצם לפוגם בכלי עיי"ש שהוכיח מזה דאין חילוק ובאמת לא ידענא הוכחתו דהא להדיא כתבו התוס' בע"ז ס"ז ע"ב ד"ה ואידך ששלש מחלוקת בדבר ובהכי הוא דפליגי דר"מ ס"ל דאין חילוק וכל נטל"פ אסור לדידי' גם בפוגם בעצם ויליף לה מג"מ ולר"ש ס"ל דמותר כל פגם אפי' כשהוא שבח כשהאיסור בעין ולרבנן הוא דמחלקינן בין פוגם בעצם דמותר דילפי מנבלה ובין פוגם ע"י מה שאינו בעין אבל הי' לשבח כשהי' בעין דבזה אסור וילפי מגיעולי מדין יעו"ש באורך והרי דהיינו פלוגתתם והתוס' כאן בחולין שפיר כתבו לחלק בזה מדינא אליבא דרבנן וכמ"ש ג"כ בתוס' ע"ז שם ס"ז דמתניתין דאין מעמידין נמי אתיא כותי' דרבנן וזה פשוט וברור בע"ה:
גם הגרעק"א בחי' ליו"ד סי' יוד נתקשה בד' התוס' הנ"ל ועיין ג"כ בבכ"ש ובס' בית מאיר וגם על הגרעק"א הנ"ל תמיהני מה שהניח שם לתרץ דעל דינא דאוריתא ס"ל להתוס' דאין לחלק בין פוגם לפוגם שהרי להדיא כתבו התוס' שם בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך הנ"ל דלרבנן חלוק פוגם בעין מבלוע בכלי הפוגם ע"י מה שאב"י מדין תורה וס"ל לרבנן דפוגם בעין ילפינן מנבילה דמותר אבל פגום דהשתא שאין האיסור בעין עכשיו אמנם הי' לשבח כשהאיסור בעין אסור דיליף לה מגיעולי מדין מקדירה ב"י דפגמה פורתא וכו' עיי"ש ולפלא על הגאונים הנ"ל שלא הזכירו מד' התוס' הנ"ל וצ"ע:
אמנם לפימשנ"ת לעיל נלענ"ד לתרץ קושיתם עפי"ד הט"ז הנ"ל שהבאנו דהתוס' והרא"ש כאן בחולין ח' מיירי ג"כ רק משום השמנונית בעין שע"ג הסכין דהיינו מה שהשמנונית טוח על פניו וס"ל דגם זה נעשה לפגם בשעה שאב"י ושפיר י"ל דס"ל להתוס' דמכיון שהשמנונית נעשה סרוח ונפגם אין נ"מ אף אם הי' תחלה לשבח מ"מ עתה כיון שנפגם בעינו פגום בעצם מיקרי ודמי ממש לפוגם מתחילתו דהא לרבנן ל"ב סרוחה מעיקרא ובלבד שיפגום גם כשהוא בעין דכל עיקר חילוקם הוא רק בדבר, שאם הי' גם עתה בעין הי' לשבח וכל פגמו הוא מחמת שאינו בעין ואב"י בזה אפשר שהוא אסור אבל כאן גבי הסכין אי נימא דס"ל להתוס' ג"כ כמ"ש הט"ז דעל הבלוע בסכין ל"ח שחום ביה"ש יפלוט ורק על השמנונית בעין קמיירי שגם הוא נפגם ע"י מה שאב"י ע"י הברזל וכיו"ב מהטעמים שכתב הרשב"א משום שדבר מועט הוא וכו' עכ"פ הא גם בעינו נפגם א"כ בודאי דמותר למ"ד דנטל"פ מותר דהוא ג"כ פוגם בעצמו וז"ב ונכון מאוד לענ"ד ומיושבים ד' התוס' בעזהש"י דלא סתרי אהדדי מרישא לסיפא ודו"ק:
והרי לפנינו להדיא דגם הרא"ש והתוס' כאן ס"ל דגם השמנונית בעין שע"ג הסכין נפגם כשהוא אב"י וכמ"ש הר"ן שלהי ע"ז שכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם שכל השומן שבהם נטל"פ כשהוא אב"י וכן הביא גם הרשב"א את דבריהם בתורת הבית בית ד' שער ד' וז"ל ואנן קייל"ן כמ"ד נטל"פ מותר וכו' והא דתניא וכולן שנשתמש בהם עד שלא הטביל י"מ דטבילה זו הדחה והיינו דלמ"ד נטל"פ אסור אסור וכו' ולפי דבריהם אפילו באיסור המודבק על פני הכלי אם אביי אומרים בו נטל"פ כמו שאמרנו באיסור הבלוע בדופני הכלי דכל שהוא ע"פ הכלי ועבר יומו עברה צורתו וה"ה פגום ומותר אבל הראב"ד ז"ל וכו' ס"ל שלא אמרו כשאב"י נטל"פ אלא באיסור הבלוע אבל מה שהוא בעין ע"פ הכלי ה"ה כחתיכת איסור שאינו נפגם שלא לאסור תערובתו בשעבר יומו וכו' ומסתברא ודאי כדבריהם וכו' וכדמוכח שמעתתא דצנון וליפתא וסילקא שחתכו בסכין דפ' כל הבשר וכו' דטעמא דהתם משום שמנונית הקרוש ע"פ הסכין וכו' וכ"פ שם רש"י ז"ל וכן עיקר אלא שק"ל קצת וכו' מקורט של חילתית וכו' אלמא דאפילו בסתם סכינים ששמנונית קרוש ע"פ שייך נטל"פ ותירץ לי מורי הרב ר' יונה ז"ל כו' דחנוני מקנח לי' לסכין וכו' עכ"ל העתקתי כל דבריו ז"ל מפני שתמה אני על הט"ז ז"ל שהביא רק את דבריו ז"ל במשמרת הבית בית א' שער ב' ולא העיר ג"כ שהרבה מרבותינו הראשונים ז"ל ס"ל כן רק אנן לא קייל"ן הכי לדינא דהילכתא כוותיהו דהאוסרין בזה דהשמנונית שע"ג הכלי אינו נפגם לאחר מעל"ע וכדמפורש בכ"מ ביו"ד כנודע נהדר לדידן דלהני דס"ל דגם בהשמנונית אשר בעין על הסכין אמרינן נמי דנטל"פ אחר מעל"ע לדידהו ודאי דא"ש כאן בעובדא דשבור מלכא דשפיר אכל באטי ב"ט את הנחתך קודם הנעיצה אף דסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו משום דכיון דמחזקינן דסתם כלים אינן ב"י דגם בסכין אמרינן כן וכמ"ש בראשונים פ"ב דע"ז גבי קורט של חלתית וכמבואר ג"כ ביו"ד סי' יו"ד הנ"ל ושפיר עביד דאכל כיון דמותר מן הדין רק לגבי מר יהודא שהי' מוחזק בעיניו לפרוש החמיר לנעצו בקרקע מקודם וז"פ: