אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ו › פלג ג

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ו · פלג ג

פלג ב

דהנה לכאורה צריך להבין מה דכיילי לן התוס' כאן דבמקום שיצא להחמיר אין זה חידוש והסברא פשוטה דבאם יצא להקל שפיר יש לנו לומר דאי אתה יכול להחזירו לכללו עוד ולחייבי' במה שהכלל חייב בו משום דמצינו שהתורה הקילה גביה שהרי מצינו שיצא להקל בפרט אחד ושוב אי אתה יכול להחמיר עליו אבל במקום שאדרבא מצינו שהחמירה בו תורה יותר על הכלל שלו ודאי די"ל שזה חומרא יתירה שהחמירה בו תורה נוסף על הכלל ומכ"ש שחייב ג"כ במה שהכלל חייב [וע' כה"ג בנדרים ד' ד' ע"א מה"ד חידוש הוא וכו' אימא לא לעבור עלי' בב"ת. והיינו נמי כמו דבר שהי' בכלל ויצא לידו בדה"ח וכו' ופריך האי חידוש לחומרא הוא וכו עיי"ש בתוס' דאדרבא מה"ט יש לנו לומר שהוא בכלל ב"ת הרי כדברינו וע"כ דגם שם י"ל טעם שהחמירה תורה בנזיר משום שחוטא הוא ודו"ק] ושפיר אמרינן דאף שבמקום שא"ח משום החומרא כמו גבי שבועת הפקדון מ"מ חייב משום ביטוי ולמה יגרע מן הכלל שלו בשביל שמצינו בו עוד חומרא יתירה ואף דלכאורה מצינו להיפוך בתמורה י"ג ע"ב גבי מעשר בהמה דחשיב חידוש מה שיצא להחמיר גם בתמורת שמו עיי"ש שאמרו דמשו"ה ס"ד לומר דל"ש בי' תמורת גופו היינו משום דהתם אין לנו שום סברא במעשר להחמיר משארי קרבנות לכן אמרינן דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי אבל כאן בשבועות הפקדון הא יש לנו סברא לומר דבמקום דאיכא כפירת ממון חייבה אותו התורה והחמירה גבי' להביא אשם בכסף שקלים ובמקום דליכא כפירת ממון וא"ח משום שבועת הפקדון מ"מ לא גרע משאר שבועת ביטוי וחייב מיהת בקרבן עו"י כדין שבועת ביטוי והיינו דדייקי התוס' בלשונם שם במש"כ אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש והיינו משום דיש לנו סברא על החומרא שלו ובמקום שאין לנו סברא להחמיר עליו כמו גבי תמורת מעשר הנ"ל באמת מיקרי יצא לידון בדבר החדש אף אם יצא להחמיר. אבל אם יצא להקל אמרינן גבי' דאין לך בו אלא חידושו ושוב אין להחמיר עליו ולהחזירו לכללו לעולם וז"פ וברור בכונתם:

אמנם סתמו התוס' את דבריהם ולא ביארו לן למה מיקרי שבועת הפקדון יצאתה להחמיר לגבי שבועת ביטוי ושבועת העדות מיקרי יצאה להקל לגבי שבועת ביטוי ובפשוטו משמע בכונתם דהוא עפ"י מ"ש בסוגיא דשבועות ל"ז ע"א שהבאנו לעיל משום ששבועת הפקדון מתחייב אשם בכסף שקלים ושבועת ביטוי א"ח אלא בקרבן עו"י. ואף דמצינו נמי חומרא בשבועת ביטוי שחייב מלקות במזיד ל"כ בשבועת הפקדון דגם במזיד מיפטר בקרבן וניחא לי' לאינש דמייתי קרבן ולא לילקי וכמ"ש בסוגיא שם ד' ל"ז הנ"ל צריך לומר דמשום ה"ט ל"ח לשבועת הפקדון יצאה להקל משום דמלקות הא א"ח אלא בדאתרו בי' וקרבן מתחייב בשבועת הפקדון גם בדלא אתרו בי' [ואולי היינו דמסיק לעיל בסוגיא ד' ל"ז ע"א דהיינו חומרא משום דאילו התם חטאת בת דנקא וכו' וחשיב מה"ט שבועת הפקדון חמורה משום דמייתי אשם בכסף שקלים ולא אמרינן אדרבא שבועת העדות חמורה הימנה דלוקה. וע"כ דס"ל לפי המסקנא דמלקות ל"ח חומרא לגבי קרבן. וי"ל דה"ט משום דלא פשיטא להו לתלמודא בכתובות ל"ב אי ממונא לקולא או לחומרא לגבי מלקות ומשמע דגם בחובל בפרוטה. י"ל דחיוב ממון חשוב חומרא לגבי מלקות עיי"ש ודו"ק כי קצרתי] וע' שאג"א סי' פ"ב שכתב ג"כ כה"ג דאיפשר דחמיר קרבן מן המלקות לא כן גבי שבועת העדות שפיר כתבו התוס' דהוי יצא להקל משבועת ביטוי. משום שאינה נוהגת אלא בכשרים להעיד ובפני ב"ד וכמ"ש רש"י לעיל ד' כ"ה ע"ב [וצ"ע מ"ש שם בפירוש הר"ח דה"ט דחשיב לי' יצאה לידון בדבר החדש גבי שבועת העדות משום שחייב קרבן על המזיד כשוגג בלאו גרידתא עיי"ש וזה פלא לכאורה דמשמע דמשו"ה חשוב לי' חומרא לגבי חיוב מלקות דביטוי נגד מ"ש לקמן ל"ז ע"א דמלקות חמור מן הקרבן. וע"כ לומר דס"ל דלפי המסקנא דלקמן לז הנ"ל י"ל דאדרבא קרבן חמור מן המלקות וכנ"ל. וע"כ דס"ל להר"ח ז"ל דגם להחמיר חשיב לי' יצא לידון בדבר החדש וכמו שנאמר לקמן בע"ה בשיטת הרמב"ם. ואולי י"ל עוד בכונתו דאדרבא ס"ל דבזה יצאה שבועת העדות להקל מן הביטוי במה שא"ח מלקות אלא קרבן במזיד וכנ"ל אבל משמעות לשונו לא משמע כן. כן י"ל נמי דהר"ח ז"ל מפרש כפי' הר"י הלוי ז"ל המובא שם בחי' הרשב"א אבל עיי"ש ברשב"א שתמה על פירושו וקצרתי]:

וראיתי בס' מעה"ח בדין שבועת ביטוי ועדות שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל דהא גם בשבוה"ע יצתה להחמיר לחייב במושבע מפי אחרים אפילו בלא עניית אמן משא"כ בביטוי. עיי"ש מ"ש דזה תלי בפלוגתא דאמוראי בשבועות ל"א אם ילפינן מושבע מפי עצמו בעדות בג"ש מפקדון או בק"ו ממושבע מפי"א דלהני דס"ל דאיצטריך ג"ש לחייב מושבע מפי"ע בעדות ע"כ דחשיב להו יצא להקל דאל"ה למה צריך קרא הרי אית בי' במושבע מפי עצמו משום שבועת ביטוי ולר"פ שם דמייתי לי' בק"ו וליכא קרא יתירא למושבע מפ"ע הוי שבועת העדות יצתה להחמיר במושבע מפ"א עיי"ש שהאריך בזה ע"ד הפלפול ולענ"ד לחנם נדחק לומר דפליגי אמוראי בקריאת השם אם זה חשוב יצא להקל או להחמיר כיון דאין נ"מ ביניהם לדינא ולתרווייהו יצא שבוה"ע להקל בחד צד דא"נ אלא בראוים להעיד ובפני ב"ד ובחד צד יצא להחמיר לחייב בה במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן ואיך נימא דפליגי בהאי מילתא אם נקרא זה יצא להחמיר או להיפוך רק דבאמת נראה דקושיתו לק"מ לפי מה שביאר לעיל הסבר דברי התוס' הנ"ל דודאי נראה לומר דאף דממה שמצינו שיצא להחמיר אין זה מיקרי דבר שיצא לידון בדבר החדש מ"מ ממה שמצינו שיצא גם להקל הא ודאי דזה מיקרי יצא לידון בדבר החדש וכיון שמצינו מיהת קולא בשבועת העדות מה שאינו בשבועת ביטוי שפיר קאמר רבא דשבועת העדות הוי דבר שיצא לידון בדבר החדש. ואי אתה יכול להחזיר אותה לכללא ולחייבי' במה שחייב הכלל כיון דמ"מ הא מצינו שהקילה בי' תורה בחד צד ומה יועיל לן מה שבפרט אחד מצינו שהחמירה בי' תורה וז"פ וברור לענ"ד וע"כ מש"כ בתוס' דבשבועת הפקדון מיקרי יצא לידון להחמיר היינו דאין בה קולא כלל דחייבה בה התורה להביא אשם בכסף שקלים [וכן נוסף עליו חיוב חומש מה דל"ש בשבועת ביטוי] משא"כ בביטוי דאינה אלא בקרבן עו"י וע"כ דגם מה שבמזיד אינו לוקה ומיפטר בקרבן ג"ז אינו קולא וכמשנ"ת לעיל דאי לא"ה הדר תיקשי מ"ש משבוה"ע דמיקרי יצא להקל משום דמצינו בי' קולא בחד צד אף דאית בי' ג"כ חומרא בפרט אחד וכמשנ"ת אע"כ דשבועת הפקדון לא יצאה לקולא כלל אלא לחומרא ומשו"ה לא מיקרי זה יצאה לידון בדבר החדש וז"ב:

ולפי דרכנו למדנו ג"כ ליישב מה שנתקשה עוד שם במעה"ח לדעת הרמב"ן והרשב"א שכתב הר"ן בשיטתו לשבועות דס"ל דבשבועת ביטוי בעינן שם או כינוי אבל בעדות ובפיקדון חייב אפילו בלא שם א"כ הא גם שבוה"ע יצתה להחמיר מכלל ביטוי לחייב בלא שם ואמאי קאמר אין לך בו אלא חידושו ומוכיח מזה דדעת התוס' הוא כשי' הרמב"ם דכל השבועות אין בהם חיוב קרבן ומלקות כ"א בשם או בכינוי עיין בדבריו רפ"ב מה"ש ואני אומר דאף דזה יהיבנא לי' להמעה"ח ז"ל להוכיח מד' התוס' הנ"ל דלא ס"ל כשי' הראב"ד שם דבביטוי חייב בלא שם ושבוה"ע ושבועת הפיקדון בעינן דוקא בשם דא"כ הא גם בפקדון יצאתה להקל מכלל ביטוי לחייב דוקא בשם והדר תיקשי קושית התוס' דנימא אין לך בו אלא חידושו אבל להיפוך ודאי אין להוכיח דלא ס"ל להתוס' כשי' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דשפיר י"ל דס"ל גם להתוס' ז"ל דבביטוי בעינן דוקא שם ובעדות ופיקדון חייב בלא שם ומ"מ אף דבדין זה מיקרי גם גבי שבוה"ע שיצאתה להחמיר כיון דלגבי דין דא"נ אלא בכשרים ובפני ב"ד יצאתה להקל שפיר מיקרי יצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו וכמשנ"ת:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה