לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ו · פלג א
שלהי מסכת אמר רב וכולן פטורין מש"ש וחייבין משום שבועת ביטוי ושמואל אמר אף פטורין משום שבועות ביטוי. וכו'
ופסקינן הילכתא כותי' דרב עיין ברמב"ם ה שבועות פ"ז ה"ב ושם פ"ח ה"ה והנה בתוספת כאן ד"ה וחייבין הקשו וזה לשונם תימה דנימא דיצא נידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ"ג גבי שבועת העדות לעיל ד' כ"ה ע"ב ונ"ל דלא דמי דהתם יצא להקל הלכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש עכ"ד. וצריך להבין לפי"ז ליישב דעת הרמב"ם שפסק גם גבי שבועת עדות דכ"מ שפטור משבועת העדות חייב מ"מ בשבועות ביטוי אם נשבע או ענה אמן ע' בדבריו פ"ט מה"ש הי"ד. ומשמע לכאורה דפסק הילכתא כותי' דאביי לעיל בשבועות כ"ה. והאיך איפשר לומר כן והא קייל"ן כרבא לגבי דאביי. גם זו"ז תיקשי וכי לית לי' להרמב"ם ז"ל האי כללא דכ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו. דגבי שבוה"ע הא ודאי יצא להקל ולמה א"כ חייב משום שבועת ביטוי. וכן תיקשי לדעת הרמב"ם גם גבי שבועת הפקדון קושית התוס' הנ"ל דנימא דיצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ולדידי' הא אין לחלק בין יצא להקל או להחמיר כיון דס"ל דגם גבי שבוה"ע חייב משום ביטוי וזה יקשה גם אליבא דשמואל כאן דהא גם שמואל לא פליג על רב אלא משום דס"ל דבעינן מילתא דאיתא בלהבא אבל בלא"ה מודה דהוי חייב משום ביטוי וע"כ דל"ש כאן לומר דהוי דבר שיצא לידון בדה"ח דאין לך בו אלא חידושו. וצריך טעמא:
ובישוב הדברים האלה אמינא ג"כ ליישב בע"ה מה שמצינו דסתים לן תנא בריש מכלתין גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע והיינו דחייבין בין על העלם טומאה ובין על העלם מקדש וקודש כר' ישמעאל דפליג על ר"ע וכן פסק גם הרמב"ם כותי' דר' ישמעאל בפי"א מה' שגגות ה"א ונתקשה בזה בתוס' חדשים על משניות בפ' ב' דשבועות מ"ה למה פסק כר"י נגד ר"ע והא קייל"ן הלכה כר"ע מחבירו ואף דסתים לן במתני' דריש שבועות כר' ישמעאל מ"מ הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"ע מחבירו ועוד דר"א ס"ל כותי' דר"ע עיי"ש שנשאר בצ"ע ובפנ"י שבועות ד' ד' מתרץ לה משום דמוקי למתניתין כרבי וטעמא דנפשי' קאמר אין זה בכלל סתם ואח"כ מחלוקת לומר דהדר בי' כיון דאשכחן דס"ל בהא לגמרי כר' ישמעאל לחייב על העלם מקדש עיי"ש וכ"ז דוחק כמובן. ולענ"ד ליישב כל הנ"ל בטו"ט בע"ה:
ונקדים תחלה ד' התוס' בשבועות ד' י"ט ע"א ד"ה הרי העלם מקדש וז"ל אומר ר"ת דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד [פי' דמה שפוטר ר"ע בהעלם מקדש וקודש אינו אלא מקרבן עו"י] אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וכו' ומיהא קשיא דלישנא דקאמר הכא דפטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן פ"ג ד' כ"ד גבי יש אוכל אכילה אחת דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את הקודש ומוקי לה בנשיא וכר"א ולוקמה בהעלם קודש ע"כ נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש כמ"ש לקמן ד' כ"ה גבי שבועת העדות עכ"ל התוס' והעתקנו כל דבריהם מפני שיש לנו לדון בע"ה בכל הדברים האלה וכמו שנאמר:
והנה לכאורה משמע בכונת דברי התוס' ז"ל דלדעת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש ורק בהעלם טומאה חייב בקרבן עו"י] אמנם לא כן כתב בתוס' הגרעק"א ז"ל על משניות פ"ב דשבועות מ"ה וס"ל להגרעק"א ז"ל דע"כ לא מחייב ר"ת ז"ל בחטאת קבועה אלא בהעלם קודש אבל לא בהעלם מקדש משום דהוי מתעסק ומ"מ בהעלם טומאה חיב משום דבקרבן עו"י גם מתעסק חיב ורק בהעלם קודש שפיר מחייב ר"ת ז"ל דבכה"ג גם מתעסק חייב כמו בחלבים ועריות משום שכן נהנה עיי"ש שמתרץ עפי"ז קושית התוס' על ר"ת ז"ל דשפיר קתני כאן בהעלם מקדש דפטור לגמרי ומדייק שם ג"כ עפי"ז לישנא דמתניתין מה דברישא גבי אכל קודש לא קתני עלה ר"א אומר וכו' וא"ח על העלם קודש ורק במקדש הוא דפטור אבל לא בהעלם קודש עיי"ש וע' ג"כ בשו"ת הגרעק"א סס"י ח' שכתב כן ולפנינו יבואר דבריו בע"ה:
אמנם עיי"ש בתפארת ירושלים מש"כ לתרץ קושיתו דכאן אין לפוטרו בהעלם מקדש משום מתעסק דכיון דידוע לכל דאיכא מקדש בעולם הו"ל ליתן דעתו לשיולי לאחרים וכו' ומיישב עפי"ז גם משה"ק במקו"ח ה"פ סי' ת"ל בשלא ידע שיש לו חמץ בביתו שכתבו הפוסקים דהוי שגגת עבירה ותמה דהא הוי מתעסק ובזה א"ש דכיון שקודם פסח בודאי י"ל חמץ בביתו הו"ל לבדוק היטב ואינו בכלל מתעסק עיי"ש ויש לדון בזה וקצרתי:
**(הג"ה [וראיתי בס' עמו"א סי' ך' שמביא דברי הגרעק"א הנ"ל ומשיג עליו שלא במשפט במחכת"ה לכן אמרתי לברר הדברים. והנה עיקר קושיתו שם באות י' מסוגיא דפסחים ל"ב דתניא וחטאה בשגגה פרט למזיד [גבי מעילה] והלא דין היא ומה שא"מ שחייב בהם כרת פטר את המזיד וכו' ומסיק שם ל"ג ע"א דה"פ לא אם אמרת בשאר מצות שכן פטר בהם את המתעסק משא"כ במעילה ע"ש ואם איתא דבטומאת מקדש חייב מתעסק אכתי תיקשי קרא גבי מעילה ל"ל לפטור מזיד מקרבן ניליף בק"ו מטומאת מקדש שח"כ ופטר את המזיד ואין לדחות שאני מעילה שגם מתעסק חיב דהא גם בטומאת מקדש חייב נמי מתעסק אע"כ דבאמת גם בטומאת מקדש פטור מתעסק וזו היא הראי' היחידה שלו. ובמחכ"ת לבד מה שיש לפלפל בזה עפימשה"ק שם בפנ"י דהא יש ללמוד מעילה מח"כ דחלבים ועריות שחייב גם מתעסק לפי שנהנה ותירוצו שם דחוק מש"כ דשאני הני שכן נהנה שטועם טעם איסור ממש בחולע"ר משא"כ מעילה שלא נהנה מן העולה טפי מאם הי' חולין ע"ש וזה תמוה דא"כ גם בנתכוין לאשתו ונמצא שהיא א"א א"ח מתעסק משום שלא נהנה טפי מאילו היתה פנוי' [דל"ש ג"כ בזה מ"ש בסנהדרין ע"ה מיום שחרב ביהמ"ק כו' וניתנה לע"ע כיון שלא נתכוין אלא להיתירא וזה ל"ש אלא במזיד משום מים גנובים כמש"ש] וזה מבואר הביטול ממתניתין דיבמות ל"ג בהוחלפו נשותיהן ע"ש. גם זו"ז יקשה ע"ד הפנ"י דאם כן אדרבא מתחזק הקושיא ביותר דהא חמור יותר ח"כ דחוע"ר ומ"מ פטור המזיד אם לא דנימא כמ"ש בתוס' שם ל"ב ע"ב ד"ה מעילה דהק"ו מופרך מעיקרא דהא י"ל דהיא הנותנת שמשום שחמור וי"ב כרת לכן לא סגי קרבן לפטור בו את המזיד. וכן יש לדחות ג"כ הקו' מש"ח ונז"ט ושבוה"ע וכו' שא"ב כרת וחייב בהו את המזיד עיי"ש. וא"כ הי' איפשר לומר גם על קושית בעל עמו"א כן לפי דבריו שטומאת מקדש חמירא שי"ב כרת משו"ה לא סגי בה קרבן במזיד משא"כ מעילה דקילא צריך קרא לפטור את המזיד. אמנם מה מאוד תמוהים ד' בעל עמו"א מעיקרן שהרי שם תחילה מביא בעצמו הברייתא דזבחים מ"ה ת"ר יכול לא יהא חייבין משום טומאה וכו' ודין הוא ומה פיגול שהוא בקבועה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו א"ח עליו אלא ע"ד שיל"מ טומאה שהוא בעו"י ובשתי ידיעות והותרה. מכללה אינו דין שא"ח אלא ע"ד שיל"מ וכו' הרי לפנינו דדין טומאת מקדש קילא מיתר ח"כ בכמה מילי ואיך רוצה ללמוד מעילה החמורה שבקבוע ובידיעה אחת וכו' מטומאת, מקדש דקיל הימנה שהיא בעו"י ובב' ידיעות וכו' ורק ביתר ח"כ ר"ל בסוגיא שם דמעילה קילא מהם אבל לא מטומאת מקדש וז"ב:
ומ"ש עוד שם בעמו"א בטעמא דידי' ליישב משה"ק הגרעק"א כיון דקרא דממעט מתעסק בחטאת קבוע כתיב מנלי' גם בקרבן עו"י וע"ז כתב בעל עמו"א ק"ו שאין עליו תשובה דיש ללמוד זה בתורת ק"ו כי היכי דהוי בעי הש"ס למילף טומאה מפיגול בזבחים מ"ה ונימא מה שאר ח"כ שהם בקבועה ובידיעה אחת ולא הותרה מכללן פטור בהן מתעסק טומאה שהיא בעו"י וכו' א"ד שפטור בה מתעסק עיי"ש ע"ז אמינא אם לא נדבר מיתר הדברים שהם בקרבן עו"י אם שייך לחייב גם בהן מתעסק לדעת הגרעק"א הנ"ל מיהא בהאי דין דטומאת מקדש ודאי דאין כאן ק"ו כלל לדון דין טומאת מקדש מיתר ח"כ דשאני טומאת מקדש משום דדין ההקדש חלוק מכללם שהרי מצינו שגם במעילה חייב. מתעסק משא"כ ביתר ח"כ זולת חלבים ועריות שכן נהנה. אבל בשאר ח"כ הרי מתעסק פטור וא"כ אין ללמוד מהם טומאת מקדש דחמירא מהם בפרט זה דמתעסק וכנ"ל:
ומש"כ עוד שם באות י"א להסביר שהעלם מקדש י"ל דאינו בכלל מתעסק עפימ"ש התוס' בכריתות י"ט ע"ב דמתעסק מקרי אם מתכוין לדבר שהוא היתר לכו"ע אם הי' כפי מה שהוא סבור ע"ש שביאורם דבטועה בדין הוא לבדו נתעלמה ממנו ההלכה אבל לכו"ע ידועה היא עפ"י דרכי התורה א"כ גם נעלם ממנו מקום מקדש וסבור שהוא בא אל בית חול ליש לפטור מטעם. מתעסק שה"ה דבר הידוע לנו עפ"י התורה המקדש וקדושתו ול"ש בזה העלם לכל ישראל הנה בזה ודאי שאין כאן הכרח. וא"א שיעלם דין המקדש אבל מקום המקדש לאו כו"ע גמירי וכמ"ש בשבועות י"ד ב' וכי בעינן דוקא שיהי' מתעסק בדבר שיהי' נעלם מכל אדם. ועיקר סברת התוס' שם הוא לחלק בין טעות בדין לבין טעות במעשה [שגגת שבת צ"ל דחשיב להו כמו טעות בדין דסבור שהיום מותר הוא ובאמת אסור] ובטעה במקום המקדש הא טפי דומה לטעות במעשה וכמובן:)**
ועיין ג"כ בהגהת הרש"ש שבועות י"ט מש"כ לתרץ קושית הגרעק"א הנ"ל דמתעסק דממעטינן מבה שדינן רק אשבת הואיל ואשכחן כבר גבה מיעוט דמלאכת מחשבת למעט מתעסק דנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר וכ"ה דעת הרע"ב פ"ד מ"ב דכריתות וכו' יעו"ש וגם בדבריו יש לדון הרבה ולא נפניתי כעת. ורק הבאתי את דבריהם לדעת כי דברי ר"ת ז"ל הנ"ל איפשר לפרש בתרי אנפי או דכונתו לחייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש. או דרק בהעלם קודש ס"ל לחייבי' בחטאת קבועה אבל לא בהעלם מקדש משום דמתעסק הוא וכמ"ש הגרעק"א ז"ל כנ"ל. ואמינא בע"ה להמשיך את הענינים עפ"י שני האופנים הנ"ל ונבאר ג"כ איך שמצינו דפליגי רבותינו בפירושא דהאי כללא שהזכרנו מ"ש בכ"מ בש"ס דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאין לך בו אלא חידושו ונוכיח בע"ה איך שהרמב"ם ז"ל מפרש בזה פירוש אחר שלא כמ"ש רבותינו בעלי התוס' ז"ל וניישב את דברינו לנעוץ סוף המסכת לתחלתה ולריש מ' מכות עפ"י שתי השיטות הנ"ל וכמו שנאמר:
וניישב ג"כ מאי דהוי קשיא לי טובא במאי דדחיק הש"ס בריש שבועות לאוקמי מתניתין דריש שבועות כותי' דרבי דמצינו דס"ל כר' ישמעאל בידיעות הטומאה ובשבועות נסיב אליבא דר"ע ולי' לא ס"ל וכמש"ש בשבועות ד' ה' ע"א והא לשיטת ר"ת ז"ל הי' איפשר לאוקמי בפשיטות גם כר"ע ולקרבן והא דפריך שם ד' ג' ע"א אי כר"ע קשיא ידיעות דהא ס"ל דעל העלם טומאה הוא חייב וא"ח על העלם מקדש הא לשיטת ר"ת ז"ל לק"מ דשפיר י"ל דמ"ש ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע היינו דבהעלם טומאה חייב קרבן עו"י בתרווייהו ובהעלם מו"ק חייב בחטאת קבועה בתרווייהו לפימש"כ המפרשים שהבאנו לעיל דלר"ת ז"ל גם בהעלם מקדש חייב ואין לפטור אותו מטעם מתעסק. ומצאתי שהעיר בזה ג"כ בהגהת פו"י בשבועות שם ד' ג' ע"א ועיי"ש מ"ש לתרץ דהיינו דפריך שם והא דומיא דמראות נגעים קתני והתם כולהו שווין בחיובא דידהו ומתרץ שם עפי"ז גם משה"ק שם בתוד"ה מהן לחיוב דלמאי דמוקי לה כר"ע למה קתני לה כלל כיון דשוגג הוא לא מייתי קרבן עלייהו ולפי' ר"ת ז"ל א"ש דבאמת מייתי קרבן גם בהעלם מו"ק עיי"ש אכן זה דוחק לומר דמשום האי דיוקא לא מוקי למתניתין כר"ע משום שחיוב הקרבנות אינן שוין הא מ"מ שפיר קתני שתים שהן ארבע כיון דמ"מ חייב בכולן. וטפי נראה להוכיח מהאי סוגיא כשיטת התוס' החולקים על ר"ת ז"ל דהא לפי מאי דקיימינן השתא שלשיטת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה גם בהעלם מקדש ע"כ מוכח מסתמא דתלמודא דלא מוקי למתניתין כותי' דר"ע כמש"כ בתוס' לחלוק על ר"ת ז"ל ומפרשי דע"כ ר"ע לגמרי פטר להו בהעלם מו"ק [אמנם למ"ש הגרעק"א ז"ל דבהעלם מקדש ס"ל גם לר"ת ז"ל, דפטור, וא"ח אלא בהעלם קודש א"ש ולק"מ דהא ודאי אין לאוקמי לפי"ז מתניתין כותי' דר"ע דהא בהעלם מקדש לגמרי פטר ר"ע ובמתני' קתני שתים שהן ארבע ודומיא דמראות נגעים קתני דכולהו לחיובא וכמש"ש בסוגיא ולפלא על בעל פו"י שלא העיר מזה וז"פ] ונאמר עוד בע"ה שרבותינו בעלי התוס' ז"ל אזלי בזה לשיטתם כאן בשלהי מכלתין שהבאנו לעיל ועפ"י דבריהם כאן ס"ל לסתור דעת ר"ת ז"ל הנ"ל וסוף המסכת ותחילתה חדא באידך מישך שייכא ובדרך הזה נלך לנו ליישב גם לפי פי'
**(ומשה"ק
עוד שם בהג"ה דבהעלם קודש ל"ש שכן נהנה לפימ"ש בזבחים מ"ה דלת"ק חייב משום טומאה גם על עצים ולבונה וכה"ג דלאו אוכלא נינהו כלל וא"כ ס"ס הא משכחת לה גם גבי קודש פטור מתעסק בהני דברים שא"ר לאכילה דל"ש שכן נהנה ורוצה שם לדון מזה להיפוך דגם בדברים שראוי לאכילה ג"כ אין החיוב משום ההנאה שהרי גם ע"ד שא"ר לאכילה ג"כ חייב ועיקר החיוב הוא משום פעולת האכילה וממילא ל"ש בזה, סברא, שכן נהנה עיי"ש לפלא שלא הביא מ"ש הרמב"ם שם בזבחים מ"ה בפי' המשנה וז"ל ר"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים והוא טמא וכו' עיי"ש הרי דאינו מפרש שחייב לת"ק על אכילת עצים אלא על הקרבת העצים. ואה"נ שי"ל דעל דברים שא"ר כלל לאכילה פטור גם להת"ק והלבונה משמע מדבריו שנחשבין לאוכל וכמ"ש ג"כ בספרו היד החזקה פי"ח מה' פסוהמ"ק הי"ב שאם אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה [ולפלא על הכ"מ שם הכ"ד שמדייק מלשון הרמב"ם שם דרק על טומאת הגוף פטור דמשמע דעל טומאת עצמן חייבין וכו ולמה לי' לדייק והרי מפורש פסק כן שם לעיל בה' י"ב הנ"ל] אלא שעדיין יש להקשות ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה' אי"מ ה"ח שהעצים והלבונה אעפ"י שאינן אוכלין ה"ה מתטמאין כאוכל לענין הקרבנות עיי"ש הרי דגם לבונה לאו אוכל הוא עכ"פ במתני' דשבועות ודאי שאין זה השגה על מרן הגרעק"א דשפיר י"ל דס"ל לר"א כר"ש בזבחים מ"ה שא"ח רק על דברים הנאכלין וכמו דפסק הרמב"ם להלכה בפי"ח מה' פסוהמ"ק הכ"ד הנ"ל וי"ל נמי שמכאן הוכיח הרמב"ם לפסוק שם כר"ש שנתקשה שם בכ"מ משום דמדיוקא דמתניתין דשבועות הנ"ל מוכח דבהעלם קודש חייב לעולם גם מתעסק משום סברא זו שכן נהנה הרי דא"ח רק על דברים הנאכלין ודו"ק:
רק משה"ק שם עוד בעמו"א דאליבא דאביי דס"ל נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דחייב הא לדידי' ודאי שגם העלם מקדש ל"ח מתעסק ולאביי ודאי שאין לדקדק במתני' דשבועות כמ"ש הגרעק"א ז"ל הנה בזה צודקים דבריו אמנם הלא כל דברי התוס' בשבועות י"ט אליבא דרבא קיימא וכמו שיבואר לפנינו בע"ה]:)** פי' הרמב"ם ז"ל כמו שיבואר. לפנינו דאזיל בשיטת ר"ת הנ"ל ועפי"ז יתיישבו גם פסקיו שהבאנו לעיל באופן נחמד בע"ה: