אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ד › פלג ז

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג ז

פלג ו

ועפ"י הדברים האלה נבוא לחבר ג"כ מ' סנהדרין למ' מכות הסמוכה לה לפי מה שביארנו לעיל דע"כ ס"ל להאי תנא שלהי מכלתין דמרובין שנדחו א"צ התראה וכתבנו להקשות לפי"ז בעיקר דין עיה"נ דהאיך נאמנים העדים והא הוי עשאאי"ל דהא אם יוזמו העדים יכולין לפטור א"ע ממיתה ע"י שיאמרו שלא באו להורגן אלא לפוסלן מן העדות וכמשה"ק כן התוס' בכה"ג לעיל בסנהדרין ד' מ"א ע"א ד"ה א"נ ובכל ח"מ א"א שיאמרו העדים כן משום שע"כ הם מעידים שהתרו בו וע"כ דבאים להורגו הא מיהת בעידי עיה"נ קשיא כנ"ל וכבר כתבנו לעיל מזה ולעניננו נרחיב עוד מעט דברים בביאור הקושיא הזאת בטרם נבוא ליישב אותה בע"ה דהנה שם באו"ת סי' ל"ח כתב ליישב עפימש"ש דמכאן הוכיח הרמב"ם את שיטתו מאי דס"ל דבחייבי מלקות חייבים העדים זוממים גם אחר שנלקה הנידון ול"ש בזה כ"ז ולא כאשר עשה דאל"כ תיקשי לריב"י בכל חייבי לאוין למה ילקה הא הוי עשאאי"ל דכיון דאי"צ התראה הא' יכולים העדים לומר שלפוסלו באו וע"כ שאיפשר שיזומו אחר שילקה ואז ודאי חייבים ול"מ למיפטר נפשי' במה שיאמרו שכיונו כונה אחרת דמ"מ הא הוא נלקה על פיהם עיי"ש הדר מסתפק שם למה באמת לא ילקו העדים גם אם באו לפוסלו לעדות ולמה לא יהי' בכלל והצדיקו את הצדיק וכמו עידי קינוי וסתירה שהוזמו דלוקין כמ"ש ברמב"ם פכ"א ד"ה מה' עדות ומסיק דמשו"ה ל"א בזה האי דין דוהצדיקו משום דזה לא נאמר רק בב"ג וכה"ג דא"א לקיים בהו הזמה אבל בהעידו לפסול דמקיים הזמה דאף הם נעשים פסולים א"כ כל דנוכל לקיים הזמה לא אמרינן דילקה ונתקשה שם לפי"ז במ"ש הר"מ פכ"א מה"ע ה"ט עדים שהעידו שגנב ושנים העידו שמכר כל כת מהן שהוזמו נהרגת שגניבה היא תחילת חיובי של זה למיתה וכו' והקשה למה לא פרט דז"א רק באם א"א לומר לפסול אותו נתכוונו דאל"ה נימא לפסול לעדות נתכוונו עיי"ש שנשאר בצ"ע ולדידי חזי לי טפי מ"ש בשו"ת נובי"ק אה"ע סי' נ"ז דאם באו עדים להעיד על אדם אחד לפוסלו לעדות צריך דו"ח גם בזה"ז משום דל"ש בזה נעילת דלת ואעפי"כ אם הב"ד דרשו וחקרו ואמר א"י לא בטלה עדותו כי פסול א"י של העד אינו מחמת דו"ח רק מטעם עשאאי"ל וכמו שמצינו דבבדיקות כשר א"י מה"ט משום דהוי יכול להזימה אבל חקירות הוי עשאאי"ל והא דבעינן עשאאי"ל לא מודרשת וחקרת ילפינן אלא מועשיתם כאשר זמם ולכן כתבו התוס' בריש מס' מכות דהיכי דלא קאי כלל ועשיתם ל"ב יכול להזימה **(הגה [עיין בנוב"י מ"ק אה"ע שם סי' ע"ב מ"ש להוכיח כתי' הב' שבתוס' הנ"ל דהיכי דל"ש כ"ז ל"ב כלל עשאי"ל ולא כמש"ש בתי' הא' דכיון שלוקין הוי שפיר כאשר זמם עפימשה"ק שם לפירוש ר"ת בריש מכות בפי' הק"ו דמה הסוקל אינו נסקל וכו' דע"כ נאמר לפי' זה דהמיעוט דב"כ אתא להראות אם באו להעיד על ב"כ לא ימותו כלל אם א"ח מיתה בשביל הבועל כגון שלא העידו מי הוא הבועל וכו' וא"כ קשה דא"כ הו"ל עשאאי"ל וכו' דכאן ל"ש תי' הא' שבתוס' דהרי במיתה לא מקיים כ"ז במלקות וע"כ כתי' השני דבכה"ג ל"ב כ"ז כלל ע"ש והקשה לי ע"ז רב גדול אחד ודחה הוכחת הנוב"י ז"ל הנ"ל דאולי באמת הדין כן אם היינו דורשים האי ק"ו ומה הסוקל וכו' אז באמת נאמר דבכה"ג דלא באו להעיד על הבועל וכמ"ש בנוב"י אה"נ דפטורה היא הב"כ בכה"ג ממיתת שריפה כיון דעידיה אינם ניזומין ומאי הוכחה יש כאן עכ"ד. וע"ז השבתי לו להצדיק הוכחת הנוב"י הנ"ל בפשוטו דס"ל להנוב"י ז"ל דאם הי' הדין שב"כ אינה נהרגת אם אין העדים מעידין אלא עלי' ולא על הבועל משום דבכה"ג הוי עשאאי"ל אז ודאי דגם באם הי' מצטרף לזה העדאת העדים עלי' ירד עם העדאתן על הבועל מ"מ שורת הדין לא היתה היא הב"כ נהרגת גם בכה"ג כיון דעלי' בעצמה לעולם הו"ל עשאאי"ל והו"ל להיות פטורה דאף אם יזומו העדים יתחייבו מיתה משום הבועל מ"מ מה יועיל זה לגבה דידה וזה דומה לאם הי' מעידים על ב' דברים נפרדים בשני אנשים שעשו עבירה אחת או שתים בשעה אחת ובמקום אחד ואם לגבי האחד אינו יכול להזימה ולגבי השני יהי' יכול להזימה היתכן שיתחייב גם זה שאאי"ל משום דהוי שאי"ל לגבי השני משום שאם יוזמו על האי שעתא לגבי דהאי ממילא יוזמו גם לגבי השני כיון שהעידו על שעה אחת. ודאי הסברא נותנת שאין לחייב זה משום זה ומשו"ה הוא דפשיטא לי' להנוב"י ז"ל שא"א לומר כן דהא לפוטרה לעולם א"א דקרא כתיב באש תשרף ומשו"ה הוא שהוכיח דכאן ל"ב עשאי"ל כלל וז"ב ושוב, הודה הרב הנ"ל לדברי גם הוכיח כדברי מסנהדרין מ"א דפריך א"מ א"ח דמיקטלה לר"י בר"י האיך משכ"ל ולכאורה הלא שפיר משכ"ל כגון דהבועל ל"ה חבר והתרו בו וחייבין מיתה משום הבועל והוי ממילא עשאי"ל אע"כ דזה אינו מועיל מה שהוי יכול להזימה לגבי אפר וז"ב וא"צ לראי' כלל]:)** ובכה"ג אינו יודע דחקירות שוה לבדיקות מה"ט דכשר ובעדים שבאו לפסול לעדות אף דגם הם אם הוזמו נפסלים אבל לא מטעם כאשר זמם נפסלים אלא מטעם רשעים שהעידו שקר ותדע דכאשר זמם לא שייך אלא אם נגמר הדין והני עידי שקר נפסלים בודאי גם קודם שנגמר דינו של הנידון משום שהעידו שקר אבל כאשר זמם ל"ש בהו כלל וא"א לקיים כלל כאשר זמם שהרי אם העידו בתשרי על ראובן שעבר עבירה בניסן א"כ רצו לפסול כל העדות שהעיד ראובן מניסן עד תשרי דבזה ודאי למפרע נפסל ראובן וכו' ואם באנו לקיים כ"ז צריכין לפסול כל העדות שהעידו העדים מניסן ועד תשרי והא ודאי ליתא דמטעם רשע הא עד שעה שהעידו צדיקים היו ומטעם כאשר זמם כו' הא יפסידו הלקוחות אם נפסלי' למפרע וכו' והתורה אמרה ועשיתם לו ולא לאחרים ול"ש בהו כ"ז כלל ואפילו לתי' הראשון שבתוס' שם שכתבו דמתקיים כ"ז ע"י המלקות וממילא נימא גם כאן דמתקיים בזה כ"ז ע"י המלקות ובעינן עשאי"ל וכו' אמנם כאן אפילו מלקות לא מחייבי הזוממין וכו' דלא תענה הוי לאו שאב"מ וקרא דוהצדיקו וכו' בעינן דוקא שירשיעו בעדותן איזה דבר כמו בב"ג לענין מת"כ וכו' אבל בבאו לפוסלו לעדות לדידי' מאי איכפת לי' וכמ"ש בב"י סי' ל"ח בשם הריב"ש דמה"ט יכולין לפוסלו גם שלא בפניו וכו' וא"כ ל"ש בזה מלקות מה"ת ול"ש כאשר זמם כלל עכ"ד עיי"ש:

**(הג"ה [וראיתי בב"ש אחרון סי' י"ז שכתב להוכיח שם דבד"מ ל"ב עשאי"ל ממאי דע"ז למפרע הוא נפסל וקשה האיך יכולים העדים זוממים ליפסל למפרע הא אם יוזמו זוממים אלו לא יפסלו רק משעת הזמה דאז העידו שקר וא"כ גם לפסול האיך נאמנים הא הוי עשאאי"ל א"ו דל"ב עשאי"ל רק בד"נ ולא בד"מ ולפסול אותו לעדות ולשבועה ל"ה רק כד"מ שלא יוכל לישבע וכו' עיי"ש שכתב דזה ראי' גדולה ולד' הנוב"י הנ"ל אין זה ראי' כלל דאף דנימא דבעינן גם בד"מ עשאי"ל מ"מ כאן דלא איפשר לקיים בהו כאשר זמם ודאי דל"צ וכמ"ש בתוס' הנ"ל ובס' ד"ח סי' כ"ו כתב לדון בדברי הב"ש הנ"ל דזה שפיר מיקרי י"ל דהא רצו לפוסלו ממעשה עדותו והם ג"כ יפסלו משעת עדותן אבל ז"א כלום כיון שבשקר רצו לפוסלו משעה שהעיד הי' מן הדין שיפסלו גם הם מאותה שעה שהוא הי' נפסל וזה ודאי דא"א לקיים כאן כאשר זמם כלל וכמ"ש גם בנוב"י הנ"ל וז"פ ודו"ק]:)**

ולדברי הנוב"י הנ"ל יש לפרש גם דברי הרמב"ן במלחמות בסנהדרין פ"ו שהביא שם באו"ת הנ"ל בפשיטות מ"ש שם הרמב"ן דמשו"ה ל"ש בעידי גניבה הא דוהצדיקו את הצדיק משום דלאו כלום עבדי ובאו"ת הקשה הא עדיין ע"י העדות שגנב מיפסל לעדות וכו' ומשו"ה הוא שנדחק שם לומר דה"ט דלא קאי ע"ז והצדיקו משום דשייך בהו כאשר זמם דאף הם נפסלים וכו' ולד' הנוב"י הנ"ל א"ש מאוד ד' הרמב"ן כפשוטן דאף דל"ש בזה כאשר זמם וכמ"ש בנוב"י משום שא"א לקיים בהו הזמה ולפוסלן למפרע משעה שרצו לפסול את הנידון מ"מ לא קאי ע"ז קרא דהוצדיקו כיון שלא הרשיעו בעדותן איזה דבר דמה שבאו לפוסלו לעדות לאו כלום עבדי דלא איכפת לי' לדידי' במה שיפסל לעדות ועיי"ש מ"ש עוד דאף לד' הש"ך ז"ל בסי' ל"ח דמה שיפסל לשבועה שפיר איכפת לי' דשכנגדו נשבע ונוטל הא אינו אלא תקנתא וא"כ ל"ש בזה מלקות מה"ת ול"ש בזה כאשר זמם כלל עיי"ש בנוב"י ונמצא לפי"ד הנוב"י ז"ל דאם באמת באו העדים לפוסלו לעדות והוזמו אינם לוקין לא משום קרא דלא תענה דהוי לאו שאב"מ ולא משום קרא דוהצדיקו והרשיעו משום שלא הרשיעו כלום והא דלא חשבינן זה לעשאאי"ל משום דקרא דכאשר זמם ל קאי עלייהו כלל כיון דא"א לקיים בהו כאשר זמם דהא אין לפוסלן למפרע מאותה השעה שרצו הם לפסול את הנידון עפ"י עדותן והא דמיפסלי ע"י שהוזמו לאו מכאשר זמם הוא רק משום שהעידו בשקר וכנ"ל וקושית האו"ת לפי"ז קושיא אלימתא היא דבכל חייבי לאוין לריב"י תיקשי האיך משכחת לה הא הוי עשאאי"ל ע"י שיאמרו העדים דלפוסלו לעדות באו ולא ילקו דודאי דוחק, הוא לאוקמי קראי דמיירי בשכבר נפסל הנידון לעדות ואף אם בחייבי לאוין נדחוק לתרץ כמ"ש האו"ת ז"ל דאם יוזמו אחר שנלקו ילקו העדים שפיר מכאשר זמם אף שיאמרו שלפוסלו לעדות באו כיון דמ"מ הא נלקה ע"י ומה שיאמרו שלא נתכוונו אלא לד"א זה אינו מועיל לפוטרן אלא בשעה שנידונין על כאשר זמם שעדיין לא נענש ע"י בפועל אבל לא במקום שכבר נענש הנידון ע"י עדותן וכנ"ל הא מיהת לכו"ע תיקשי בהני חייבי מיתות, דא"צ התראה כמו עיה"נ וכן ז"מ וע"ז ובסו"מ לדעת רש"י סנהדרין ע"א וכן מגדף לדעת הרמב"ם הא בכל הני הוי עשאאי"ל כיון דאם יזומו העדים יכולים לפטור א"ע מן המיתה במה שיאמרו דלפסול באו דלבד מה שביארנו דבכה"ג פטורים העדים גם מן המלקות הא אף אם ילקו עדיין אינו מתקיים כאשר זמם בחייבי מיתה ע"י מלקות כמש"כ התוס' ריש מכות יעו"ש:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה