לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג יד
וליישב כל הנ"ל נלענ"ד לחדש דבר בשי' הרמב"ם ז"ל אשר יאמר כי הוא זה דאיהו לא ס"ל כמ"ש רבותינו התוס' והרא"ש ז"ל דדין שלשה דיינים ודין המומחים חד דינא אית להו ומאן דס"ל דבהודאות והלואות ל"ב ג' דיינים ומותר גם ליחיד לדון מה"ת לדידי' גם הדיוט רשאי לדון וכמ"ש ברא"ש ריש סנהדרין עש"ך חו"מ סי' ג' ס"ק א' ולא כן דעת הרמב"ם ז"ל דאיהו ס"ל לחלק בין הנושאים דלא דמי להדדי ולדידי' ס"ל דעיקר מאי דפליגי תנאי ואמוראי בדיני דהודאות והלואות אי צריך ב"ד לא פליגי אלא במספר הדיינים דלמר ס"ל דהני נמי צריכי לשלשה דיינים כמו גזילות וחבלות משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם ומר ס"ל דמרבינן להו מקרא דבצדק תשפוט עמיתך דגם יחיד מותר לדון דין גזילות וחבלות אבל מ"מ ס"ל דמודי כו"ע דבעינן דוקא סמוך ומומחה וטעמא דידי' נראה פשוט ומבואר דס"ל דהאי דרשה דדרשינן בגיטין פ"ח ע"ב ממ"ש לפניהם ולא לפני הדיוטות דרשה גמורה היא כמו האי דרשה דלפניהם ולא לפני עכו"ם וגלי רחמנא דכל מה שבכלל משפטים צריך שידונו דוקא לפני מומחין ולא לפני הדיוטות אלא דפליגי במנין הדייני' דר' אבהו דסבירא לי' דמרבינן נמי מקרא דמשפט אחד יהי' לכם על מנין הדיינים ומשום דמדמינן נמי גם דיני ממונות להדדי כמ"ש בתוס' רפ"ק דסנהדרין שם ד"ה דברי הכל ס"ל דבעינן גם בהודאות והלואות שלשה דיינים וממילא ס"ל נמי דבעינן שיהיו כולם מומחים וסמוכים כמו בגזילות וחבלות ורב אחא ברי' דרב איקא ס"ל דקרא משפט אחד לא אתי אלא להשוות ד"מ לד"נ אבל לא להשוות ד"מ אהדדי כמש"כ בתוס' שם וס"ל דבדיני הודאות והלואות סגי גם ביחיד משום דכתיב בקרא בצדק תשפוט עמיתך לשון יחיד הא מיהת כיון דכתיב בי' לשון משפט הוי ג"כ בכלל קרא דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם דדרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות ואולי ס"ל ג"כ להרמב"ם ז"ל כמו שפירש"י דלפניהם קאי על שבעים זקנים האמור ס"פ משפטים וממילא דקאי על כל משפטי התורה היינו דיני ממונות שב"א לחבירו דבעינן מה"ת שיהי' הדיינים דוקא מומחים אלא דבמקום דצריך ג' דיינים צריכים שיהיו כולם מומחים ובמקום דאיתרבי שיהי' גם היחיד רשאי לדון בעינן שיהי' היחיד מומחה וסמוך אבל הדיוט אינו ראוי שיהי' דיין מה"ת אלא שחכמים תקנו שמותר לדון בפני ג' הדיוטות בהודאות והלואות ושיהי' להם ג"כ דין ב"ד לכל דבר כמו שההודאה בפניהם חשובה הודאה בפני ב"ד כמ"ש ברמב"ם ספ"ה מה"ס הי"ח משא"כ ביחיד מומחה אעפ"י שהוא סמוך עיי"ש ואינו אלא תק"ח משום דר' חנינא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כמ"ש בריש סנהדרין אבל מה"ת ודאי א"א שיהי' דיינים הדיוטות בשום דבר דכתיב בי' לשון משפט משום האי דרשה דלפניהם ולא לפני הדיוטות וכנ"ל:
וא"ש מאוד מה שהוצרך הרמב"ם לטעמא דשליחותייהו קא עבדינן גם בהודאות והלואות אף דס"ל דא"צ ב"ד של שלשה וגם היחיד רשאי לדון בהו מ"מ אין זה ענין לגבי דין הסמוכין דצריך מדינא בכל המשפטים אף דגם יחיד רשאי לדון מ"מ גם דין היחיד הוא שיהי' מומחה וסמוך ואינו כשר אלא מה"ט דשליחותייהו קא עבדינן וכנ"ל וגם סוגיא דגיטין פ"ח הנ"ל לא תקשה מידי לדעת הרמב"ם ז"ל דכלפי מ"ש אביי לרב יוסף דאינו רשאי לכוף על הגיטין דדין הכפי' הוא כמו משפט וצריך מומחין קא"ל רב יוסף דשליחותיי' קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות דהא גם בהו באמת צריכין אנו לטעמא דשליחותי' קא עבדינן לגבי דין המומחין וסמוכין דצריך אף שדינן גם ביחיד וכמשנ"ת ודו"ק:
ואנהירנהו לעיינין ומצאתי ג"כ תנא דמסייע לי והוא רבינו הר"ח ז"ל דס"ל ג"כ כן ונעתיק לך לשון הרמ"ה ז"ל בחי' לסנהדרין ד' ג' ע"א וז"ל ופסק רבינו חננאל הלכתא כרב אחא ברי' דרב איקא ביחיד מומחה דמדאורייתא נמי כשר מדאמרינן לקמן ואם הי' מומחה לרבים דן ואפילו יחידי והדין מימרא ליתי' חדא דהא אסיקנא דרב אחא ברי' דר"א אית לי' דשמואל וסוגיין בכולי תלמודין כר' אבהו כדבעינן למימר קמן וסוגיין נמי כר"ח ברי' דר"י דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן ואשתכח דמדאוריתא בהודאות והלואות נמי תלתא מומחין בעינן וההיא דלקמן דמכשירינן יחיד מומחה לאו משום דמדאוריתא כשר דא"כ כי לא קבלוה עלייהו נמי כי טעה לפטור ותו אי כדרב אחא ברי' דר"א אפילו הדיוט נמי כי גמיר ליתכשיר דהא לר"א לית לי' ער"פ כתיב כאן דאי אית לי' ליבעי תלתא אלא ודאי לית לי' וא"כ מומחה מנא ידע אלא טעמא דמילתא התם כיון דאכשור רבנן ג' הדיוטות שלא תנעול דלת וכו' כ"ש דיחיד מומחה כשר דודאי יחיד מומחה עדיף טפי מכמה הדיוטות ולעולם קייל"ן כרבא עכ"ל:
הרי מבואר בדברי הר"ח ז"ל להדיא דס"ל דלרב אחא ברי' דרב איקא נמי אף דס"ל דסגי מה"ת ביחיד מ"מ בעינן מה"ת שיהי' היחיד דוקא מומחה וכמו שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל בע"ה וס"ל דה"ט מה שהכשירו רבנן שיהי' מותר ליחיד מומחה לדון גם לכתחלה בזה"ז אף שאין לנו סמוכין משום שמה"ת סגי ביחיד מומחה אם הוא סמוך לכן תקנו חז"ל שיהי' יחיד מומחה דן גם לכתחלה בזה"ז והיינו מ"ש הר"ח ז"ל להוכיח הילכתא כרב אחא ברי' דר"א דיחיד מומחה מה"ת נמי כשר מדאמרינן לקמן ואם הי' מומחה לרבים דן ואפילו יחידי והיינו דס"ל להר"ח ז"ל דאי הוי בעינן מה"ת דוקא שלשה סמוכים ל"ה א"ש מה שהכשירו רבנן לדון ביחיד גם אם הוא מומחה (וי"ל נמי דמודה גם הר"ח ז"ל דגם לר' אבהו י"ל דאף דס"ל דמה"ת. בעינן ג' מומחים מ"מ תקנו חז"ל דגם יחיד מומחה יהי' רשאי לדון לכתחלה וכמ"ש בתוס' להלן שם כי היכי דלא תיקשי האי ברייתא אליבא דר' אבהו ומ"מ ס"ל להר"ח ז"ל דטפי אתיא הברייתא כפשוטה אליבא דרב אחא ברי' דר"א שמשום שמה"ת סגי ביחיד מומחה וסמוך לכן התקינו רבנן שיהי' מותר ליחיד מומחה לדון מדרבנן גם בזה"ז אמנם מסתבר יותר דס"ל להר"ח ז"ל ג"כ כמ"ש הרשב"א ליישב דברי הרמב"ם מובא בכ"מ שם בפ"ב ה"י דמשו"ה אכשרו רבנן ביחיד מומחה לכתחלה משום דכשר מה"ת ואוקמי' אדינא והא דלא אקשו מהאי ברייתא לר' אבהו י"ל דאמר לך ר' אבהו אנא דאמרי כרשב"ג דאמר הדין בשלשה עיי"ש וס"ל להר"ח והר"מ לפי"ז דאי לאו דיחיד מומחה כשר מה"ת ובעינן דוקא שלשה ל"ה מכשרי רבנן ביחיד מומחה לכתחלה ודו"ק] אבל ודאי דמודים גם הריח והרמב"ם ז"ל דמ"ש לקמן ואם הי' מומחה לרבים דן אפילו יחידי שז"א אלא מדרבנן ומשום דמה"ת בעינן דוקא סמוך ועיין בדברינו לקמן בע"ה:
וכל משה"ק הרמ"ה ז"ל על שיטת הר"ח ז"ל לענ"ד לק"מ וכמו שנאמר ליישב כל קושיותיו כסדר על ראשון ראשין וכו'. דהנה משה"ק דהא אסיקנא דרב אחא אית לי' דשמואל וסוגיין דעלמא הוא כר' אבהו הנה זה ודאי לק"מ לפי דברינו דשפיר י"ל דס"ל גם להר"ח ז"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב ג"כ בפירוש בפ"ב מה"ס ה"י דשנים שדנו אין דיניהם דין אף דס"ל דמה"ת סגי ביחיד ועיי"ש בכ"מ מ"ש ליישב אליבא דהרמב"ם ז"ל סוגית הגמ' דקאמר דלרב אחא ברי' דר"א אית לי' דשמואל וז"ל ואיפשר לומר שכך מפרש רבינו לרבא דאמר דמדאורית' בעינן תלתא הא ודאי לית לי' דשמואל דהא מדאוריית' תלתא בעינן לרב אחא אית לי' דשמואל כלומר איפשר לקיים דברי שמואל כיון דמדאורייתא ל"ב תלתא בדיעבד שנים שדנו דיניהם דין וכו' עכ"ל ומכיון שרבינו הכ"מ ז"ל האיר לנו ליישב את הסוגיא דלא תיקשי לדעת הרמב"ם ז"ל דהיינו דמפרש שמ"מ רב אחא אינו מוכרח לסבור כשמואל אלא שאיפשר לו לקיים דברי שמואל וכנ"ל יש לי לומר לפי דברינו דלא נצטריך לדחוקי ג"כ בטעמא דהרמב"ם ז"ל כמ"ש בכ"מ שם בשם הרשב"א ז"ל דס"ל דאף דעיקר דין השלשה אינו אלא מד"ס ומה"ת סגי ביחיד מ"מ אלמוה רבנן לתקנתא דבפחות מג' גם בדיעבד אין דיניהם דין עיי"ש דלא כתבו כן רבותינו אלא לפי שיטתם דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דלרב אחא ברי' דר"א גם ביחיד הדיוט מותר מה"ת אבל לפי מה שכתבנו לעיל בע"ה בביאור שיטת הרמב"ם דח"ל דגם לר"א ברי' דר"א דמה"ת סגי ביחיד מ"מ בעינן ג"כ מה"ת שיהי' היחיד מומחה וסמוך דוקא וכנ"ל דהדיוט לאו דיין הוא מדאורית' א"כ בפשוטו יתיישב טעמא דהרמב"ם ז"ל במאי דפסק דשנים שדנו אין דיניהם דין דהא כיון דשנים שדנו בהדיוטות מיירי דהא יחיד מומחה מותר לו לדון יחידי גם לכתחלה והדיוטות הא פסילי מדאורייתא ורק מדרבנן הכשירו אותם וכיון שהצריכו חכמים שיהיו שלשה לכן שפיר פסק דבשנים גם בדיעבד אינו דין דהא מה"ת הדיוטות אינם דיינים כלל ומדרבנן בעינן ג' דוקא דאף דפסק כר"א ברי' דר"א דפליג על ר' אבהו דלדידי' ס"ל דמה"ת בעינן דוקא שלשה ומומחים ורב אחא מכשיר גם ביחיד אבל מ"מ בעינן מה"ת גם לדידי' שיהי' היחיד מומחה וסמוך ומשו"ה אף דבגמ' קאמרינן שם דלרב אחא איפשר לי' לקיים ג"כ הא דשמואל מ"מ הא אינו מוכרח ומסתבר לי' לפרש דמ"מ גם לר"א ברי' דר"א לית לי' דשמואל לפי האמת כיון דמה"ת בעינן מיהת שיהי' היחיד מומחה וסמוך דוקא וכנ"ל וז"ב ונכון מאוד. ולענ"ד יש להוסיף עוד ע"ז ממ"ש הרמ"ה בעצמו שם להלן בפיסקא ד"ה וכי תימא וז"ל ואם תשאל מאי שנא דקאמרינן א"ב דשמואל ולא קאמרינן איכא בינייהו דר' אבהו לרבא דאמר מדאוריתא בעי ג' אית לי' דר' אבהו לר' אחא דלא בעי מדאוריתא ג' לית לי' דר' אבהו תשובתך משום דר' אבהו איכא לאוקמי שמעתתי' אפילו אליבא דרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר ורבנן אצריכו ג' והאי דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין לאו מדאורייתא הוא אלא. מדרבנן וכיון דיכול לאוקמי מימרי' לכו"ע ליכא לאוקמי בפלוגתא אבל מימרא דשמואל ליכא לאוקמה אלא לרב אחא דאי לרבא כיון דבין מה"ת בין מדרבנן בעינן ג' ב' הדיוטות דמכשר שמואל מנלן עכ"ל הרי שביאר לן בעצמו דמשו"ה קאמר בגמ' איכא בינייהו דשמואל ול"ק איכא בינייהו דר' אבהו משום דדברי ר' אבהו איפשר לאוקמיה אליבא דכו"ע דאף לרב אחא ברי' דר"א דמה"ת כשר ביחיד מ"מ י"ל דתק"ח הוא שגם בדיעבד בפחות מג' אין דיניהם דין וה"ט דהר"ח והר"מ שפסקו כן וז"פ וברור:
ומשה"ק מהא דקייל"ן עירוב פרשיות כתיב כאן הא ודאי לק"מ וכמו שביארנו לעיל בשם הלח"מ דהר"מ ס"ל כפי' התו' דאף למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן מ"מ ס"ל דגם ביחיד סגי מה"ת משום דאיתרבי מקרא דבצדק תשפוט עמיתך וכנ"ל ומשה"ק דלר"א ברי' דר"א דאפילו הדיוט נמי כי גמר ליתכשר דהא לרב אחא לית לי' ער"פ וכו' וא"כ מומחה מנא ידע לי' הנה כבר ביארנו בשיטת הרמב"ם ז"ל דה"ט דיליף דין מומחים מהא דלפניהם ולא לפני הדיוטות דדרשה גמורה היא בכל המשפטים שיהי' הדיינים מומחים והדיוט לאו דיין הוא מה"ת ואף במקום דאיתרבי שגם ביחיד סגי מ"מ בעינן שיהי' היחיד מומחה כמ"ש בצדק תשפוט וגו' ובמשפטים בעינן מומחין דוקא וכמשנ"ת. ומ"ש דההיא דלקמן דמכשרינן יחיד מומחה לאו משום דמדאורייתא כשר דא"כ כי לא קבלוה עלייהו נמי כי טעו לפטר. הנה בזה אמינא לתרץ כפשוטו לפי"מ שכתבנו לעיל דאף דס"ל להרמב"ם דגם ביחיד סגי מה"ת מ"מ בעינן שיהי' היחיד דוקא מומחה וסמוך דאין דיין מדאורייתא אלא מומחה וסמוך והרי מבואר ג"כ בסוגיא דלקמן ד' ה' דמ"ש ואם הי' מומחה דלאו מומח' וסמוך כדיני' אלא דגם סתם מומחה דן ביחידי ואפילו שגם מריש גלותא לא נטל רשות יעו"ש וע"כ דמומחה כזה שאינו סמוך גם להרמב"ם אינו כשר מה"ת לדון ביחידי אלא מתקנת חכמים וכמ"ש בתוס' שם ד"ה ואם אבל מה"ת לא מיקרי מומחה אלא הסמוך וכמ"ש ברמב"ם פ"ד מה"ס ה"א אחד ב"ד הגדול וא' סנהדרין קטנה או ב"ד של ג' צריך שיהי' כל אחד מהן סמוך מפי הסמוך וכו' ושם בה"ד אין קרוי אלקים אלא ב"ד שנסמך בא"י בלבד וכו' וכיון שמומחה ואינו סמוך אינו אלא מתק"ח לכן שפיר מתחייב כשלא נטל רשות ואה"נ דמומחה וסמוך אם טעה פטור גם ביחיד דהא זהו מיקרי נטל רשות אחר שנסמך והרי כן מבואר נמי ברמב"ם דאף דס"ל דיחיד מומחה מותר לדון ביחיד בין מה"ת בין מדרבנן וכמ"ש בפ"ב מה"ס ה"י וי"א מ"מ פסק ג"כ בפ"ו שם ה"ג דיחיד מומחה שלא נטל רשות אם טעה בשה"ד חייב לשלם ובאם נטל רשות הא פסק שם בה"ב דפטור עיי"ש וע"כ דמ"ש הרמב"ם לעיל בפ"ב ה"י דמותר לאחד לדון מה"ת מיירי דוקא במומחה וסמוך וכן יש לדייק מלשונו שם שכתב אעפ"י שאין ב"ד פחות מג' מותר לאחד לדון מה"ת שנאמר בצדק תשפוט וגו' והא ודאי דמ"ש אין ב"ד פחות מג' מה"ת ע"כ במומחין וסמוכין איירי דההדיוטות אעפ"י שהן ג' אין אני קורא בהם אלקים כמש"ש פ"ה הי"ח ע"ש וע"כ דגם מ"ש מותר לאחד לדון מה"ת קאי נמי על מומחה וסמוך וכנ"ל ומשו"ה הוא דאיצטריך שם בפ"ה ה"ח לה"ט דשליחותייהו קא עבדינן גם בדיני הודאות והלואות וכמשנ"ת לעיל אבל יחיד הדיוט או אפילו מומחה ואינו סמוך ודאי דאין לו רשות לדון ד"מ מה"ת גם לרב אחא ברי' דר"א לפי שיטת הרמב"ם וכן הוא ג"כ שיטת הר"ח ז"ל וכנ"ל:
ויתיישב ג"כ לדברינו מאי דמתחייב המומחה לשלם ודאי גם לרב אחא ברי' דר"א דלד' הרמ"ה ז"ל דס"ל לר"א דגם הדיוט רשאי לדון מה"ת ומומחה הא גם מדרבנן רשאי א"כ הו"ל למיפטר המומחה גם בשלא נטל רשות לדברי ר"א ברי' דר"א לשיטת הרמ"ה ז"ל ולדברינו ניחא כאן דגם לר"א ברי' דר"א אינו כשר אלא מדרבנן וכנ"ל ודו"ק כי הדברים ברורים בע"ה: