אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ג › פלג ה

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ג · פלג ה

פלג ד

אמנם בטרם נבוא ליישב כל הנ"ל עלינו לבאר תחלה סוגיא דכתובות ק"ב הנ"ל מאי דפליגי שם ר"י ור"ל בחייב אני לך מנה בשטר דר"י ס"ל חייב ור"ל ס"ל דפטור וקאמר שם בגמ' לימא כתנאי ערב היוצא לאחר חיתום שטרות וכו' לימא ר"י דאמר כר' ישמעאל ור"ל דאמר כבן ננס ומשני אליבא דבן ננס כו"ע לא פליגי ופירש"י דמודה ר' יוחנן דלב"נ ודאי פטור דהשתא ומה ערב דשיעבודא דאורייתא הוא דכתיב אנכי אערבנו כו' פטור כ"ש כה"ג כי פליגי אליבא דר' ישמעאל ר' יוחנן כר' ישמעאל ור"ל ע"כ ל"ק ר' ישמעאל התם אלא דשייך לי' לשיעבודא דאורייתא אבל הכא לא שייך שיעבודא דאורייתא ופירש"י ערב שיעבודא דאורייתא הוא אבל הכא פלוני חייב ליכא שיעבודא דאורייתא עכ"ד הגמ' והנה צריך ביאור מאי דנקט האי לישנא דשייך לי' לשיעבודא דאורייתא דלפירש"י הול"ל דערב שאני משום דהוא שיעבודא דאורייתא ומה זה דנקט דשייך לשיעבודא דאורייתא עוד יש לדקדק דהא מסקינן בב"ב קע"ג ע"ב דמהאי קרא דאנכי אערבנו אין ללמוד ערב משום דההיא קבלנות היא ויליף מקראי דקבלה ומסיק שם דבההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' ומשמע ודאי דאף אי מקראי ילפינן לי' לשיעבודא דערב מ"מ אין זה אלא במקום שהי' ערב בשעת מ"מ ושייך בי' נמי האי סברא דבההיא הנאה ועיין ג"כ ש"ך חו"מ סי' ר"ז ס"ק י"ח וז"ל ועיין בב"ח כו' ודבריו תמוהים דמ"ש דמדאורייתא אסמכתא קניא והביא ראי' מערב דילמא שאני ערב דבההיא הנאה וכו' וכמ"ש להדיא בש"ס הרי דה"ט דערב דמשתעבד אף אם מקראי ילפינן לי' וכאן דמיירי בערב היוצא לאחר חיתום שטרות שלא הי' ערב בשעת מ"מ ודאי דלית כאן שיעבודא דאורייתא ומאי קאמר בגמ' דס"ל לר' ישמעאל דערב שאני משום דשיעבודא דאורייתא ואם נימא לפרש דמ"מ הא מצינו לחיובא דערב גם מה"ת והיינו בשעת מ"מ ומשו"ה אלים שעבודו ואיפשר נמי להתחייב מה"ט גם שלא בשעת מ"מ א"כ תיקשי הא מכיון דס"ל לר"ל בעלמא נמי שיעבודא דאורייתא אם הלוה חייב מדינא וא"כ הדר שוין הן וחד דינא אית להו לתרווייהו דבשעת חיובן תרווייהו משתעבדי מה"ת ושלא בשעת חיובן אין עליהם שום דררא דשיעבודא מדאורייתא ומה הפרש בין זה לזה לכאורה. וליישב זה נקדים לבאר תחלה טעמא דר"י ור"ל כאן במאי פליגי בהא דחייב אני לך מנה בשטר לפי מאי דאסכימו עלי' רובן של רבותינו הראשונים ז"ל לפרש פלוגתתן במחייב א"ע בשטר אעפ"י שאינו חייב עיין בד' התוס' כאן בסוגיין ובחו"מ סי' מ' וקצרתי והנה ז"ל הר"ן ז"ל כאן באלפסי כתובות ר"פ הנושא והבמ"ע דא"ל חייב אני לך מנה בשטר כלומר לאו במודה עסקינן וכו' אלא במי שבא עכשיו להתחייב לחבירו וכתב לו בשטר חייב אני לך מנה ומסרו בפני עדים וגלי בהדיא דלאו הודאה היא וכו' ובהא פליגי ר"י ור"ל דר"י סבר דכי היכי דמקני בשטר וכדתניא נכסים שיש להם אחריות נקנין בשטר ה"נ משתעבד אדם בשטר דאלימא מילתא דשטרא וכו' ור"ל סבר דכל כה"ג לאו כלום הוא שאין אדם יכול להשתעבד בשטר ולר"ל אפילו בשטר שחתמו בו עדים לא מהני וראי' לדבר מדפרכינן עלי' דר"ל ממתניתין וכו' ולא פרקינהו כשנשתעבד בכך בשטר בעדים וכו' ועוד דאי בשחתמו בו עדים מהני ה"נ הוי מהני בעידי מסירה וכו' [בכאן קשיא לי ע"ד הר"ן דהא מבואר בגיטין ד' פ"ו ע"ב דאמר ריב"ח אמר ריש לקיש הלכה כר"א בגיטין משמע אבל לא בשטרות עיי"ש וצע"ק] אלא ודאי לר"ל לא שנא ופטור עכ"ל הר"ן ולפי"ז נראה ברור בע"ה להסביר טעמא דר"י ור"ל עפימ"ש הקצוה"ח ח סי' ל"ט סדק א' ליישב סוגיא דגיטין נ' ע"א במש"ש דלאביי אינו גובה מן היתומים אלא מן הזיבורית אפילו בפירש לו את השבח ולרבא מהני פירש לו את השבח לגבות גם מן היתומים בעידית וכתבו שם התוס' דאביי ס"ל של"ד ורבא ס"ל ש"ד יעוי"ש בפנ"י משה"ק למה קייל"ן בזה כאביי לפי"ז הא אנן קייל"ן דש"ד והי' ראוי לפסוק הלכה כרבא עוד הקשה בפנ"י שם דאיך איפשר לומר דאביי ס"ל של"ד והא איהו ס"ל למפרע הוא גובה וא"כ ע"כ ס"ל ש"ד כמ"ש בגמ' שלהי ב"ב להוכיח דרבה ס"ל ש"ד מהא דס"ל גבו קרקע יש לו יעו"ש מ"ש דבאמת גם אביי ס"ל ש"ד אלא דס"ל דאין אדם יכול לשעבד נכסיו משום דאין הקנאה לחצאין כמ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין דאף שיכול למוכרן מ"מ ס"ל דא"י לשעבדן דאין הקנאה לחצאין ומה"ט גם בשיעבדו בפירוש ל"מ כמ"ש בתוס' ס"פ ג"פ והא דנכסיו משועבדים לאו מחמת הלוה הוא לפי שאין שיעבוד הלוה מועיל כלל אלא דכיון דש"ד ממילא נכסיו משועבדים כמו שמצינו דגם בנזקין ופדה"ב דהתורה שיעבדם גם בלי מתחייב כלל אבל הוא בעצמו א"י לשעבד נכסיו כלל מה"ת וכיון דדין בע"ח הוא מה"ת בזיבורית וזה שיעבד לו בפירוש מוסיף עה"ת ששיעבד לו את השבח ל"מ ולא מידי כיון שאין שום שיעבוד מועיל רק מה שמשתעבד ממילא מד"ת **(הגה אמנם ידוע ג"כ שי' רש"י ז"ל דס"ל בקידושין י"ג ע"ב דגם למ"ד שיעבודא ליד מ"מ היכי דשיעבד נכסיו בפירוש ודאי חייל שיעבודו מדאורייתא אליבא דכו"ע וברשב"א וריטב"א שם הקשו ע"ז ממ"ש שלהי ב"ב דגם במלוה בשטר לא גבי אלא משום נעילת דלת למ"ד של"ד ומתרצי די"ל דמ"מ בשיעבד נכסיו בפירוש בשטר אלים כח השטר לשעבדם ד"ת אלא בלא שיעבד נכסיו בפירוש אף דקייל"ן אחריות ט"ס הוא מ"מ לא גבי מה"ת דלא אלים אחריות ט"ס למיגבי מה"ת כיון שלא נכתב עיי"ש וע"כ צ"ל לטעמא דרש"י דאף דס"ל בסוגיא שם דכתובות ק"ב שאין אדם יכול לחייב א"ע אפילו בשטר גמור ופירש שם את הסוגיא דמיירי בהודאה עיי"ש הנה ז"א אלא במקום שרוצה לשעבד את נכסיו בחנם דבזה ס"ל לרש"י דאין בידו לשעבד את נכסיו ולהתחייב במקום שאין עליו שום חיוב כלל מן הדין אבל באם משעבד נכסיו בעד החוב שמלוה לו אף דלמ"ד של"ד ל"ח עלייהו שום שיעבוד מאיליו מ"מ באם הוא בעצמו משעבד את נכסיו חליפי הכסף שמקבל ממנו בהלואה ס"ל לרש"י דבכה"ג ודאי בידו לשעבד את נכסיו וחייל השיעבוד דדמי למכירה ורק בחנם א"א שיחול שום שיעבוד על נכסיו אבל לא במקום שמקבל איזה הנאה כנגדן וז"פ וברור ותמצא כה"ג גם בנתה"מ סי' מ' ס"ק א' שכתב ג"כ סברא כזו ליישב קושית האו"ת על שי' רש"י ז"ל הנ"ל ממה שפירש"י בעצמו בב"מ י"ג בשטר אקניתא שהוא בין ילוה בין לא ילוה הרי דיכול לחייב א"ע ותי' שם כנ"ל דהתם אינו משעבד בחנם רק בעד החוב שנתחייב לו המלוה להלוות לו עיי"ש וז"ב:

ומשה"ק בשעה"מ פי"ט מה' מלוה ולוה ה"ה לשיטת רש"י מסוגיא דשלהי ב"ב דפריך על רבה וכן על עולא מדידי' אדידי' ולא משני דמיירי בשיעבד בפירוש את נכסיו הנה יעו"ש מה שתירץ הוא ז"ל עפימש"כ התוס' רי"ד בקידושין י"ג דס"ל לרש"י דג' מחלוקת בדבר דלרבה אפילו כתב לו אחריות בפירוש ג"כ של"ד ולרב ושמואל דוקא מע"פ אבל בשטר ס"ל ש"ד ולעולא אפילו מלוה ע"פ ש"ד יעו"ש וכ"ז דוחק כמובן ולענ"ד קושית השעה"מ ז"ל לק"מ לשיטת רש"י ז"ל דהנה משה"ק מהא דעולא דמוכחינן התם דע"כ ס"ל לעולא שיעבודא דאוריית' ממ"ש עולא ד"ת בע"ח דינו בזיבורית ואם אית' לשיטת רש"י ז"ל למה לא משני דזה מיירי בששיעבד את נכסיו בפירוש עיי"ש שנשאר בצ"ע הנה זה ודאי לק"מ דהא אי נימ' דמיירי דוקא בששיעבד נכסיו בפירוש ל"ש לומר בכה"ג דדינו דבע"ח בזיבורית ניחזי מה ששיעבד דהא ודאי אם שיעבד עידית דידי' חייל שיעבודא על העידית ואי נימא דעולא מיירי בששיעבד את נכסיו מסתמא וקמל"ן דד"ת דינו בזיבורית ג"כ לא א"ש מאי דיליף זה מקרא דבחוץ תעמוד והאיש וגו' מה דרכו של איש להוציא פחות שבכלים והא ל"ל קרא לזה כלל דכיון דנימא דמעצמו לא חייל שיעבודא כלל על נכסיו מה"ת ועיקר השיעבוד אינו אלא משום שהוא שיעבדן בעצמו הא ודאי דאם לא בירר שיעבודו בידו לדחותו לכל מה שירצה ואף לזיבורית ול"ל ללמוד זאת מן הקרא אע"כ דס"ל לעולא דהשיעבוד חל מאיליו מדין תורה והיינו דיליף מן הקרא דמ"מ עיקר שיעבודו מה"ת אינו אלא מן הזיבורית אבל אי נימא דמה"ת ל"ח שום שיעבוד כלל והואיל וברצונו הדבר תלוי מה שהלוה שיעבד לו בפירוש ודאי ל"צ קרא ללמדנו דבסתמ' יכול לדחותו לזיבורית וז"פ וברור בע"ה ומשה"ק עוד בשעה"מ שם ממאי דפריך על רבה והא אמר רבה גבו קרקע יש לו ומוכיח מזה דע"כ ס"ל לרבה דשיעבוד' דאוריית' והקשה דמאי פריך נימא דהתם מיירי בשכתב לו בשטר בפירוש שמשעבד לו את נכסיו עיי"ש שנשאר גם בזה בצ"ע ולענ"ד לק"מ דבזה י"ל דפשיט' לי' לרש"י דבכה"ג לא הוי פליג כלל ר"נ על רבה לומר דגבו קרקע אין לו פי שנים לבני מערבא דבכה"ג ששיעבד לו בפירוש מודה גם ר"נ דגבו קרקע יש לו דהא ע"כ טעמא דר"נ דקאמר אליבא דבני מערב' דגבו קרקע אין לו הוא משום דשיעבוד' ל"ד וכמ"ש באו"ת סי' ל"ט ס"ק ב' עיי"ש ולשיטת רש"י דשיעבדו בפירוש לכו"ע ס"ל ש"ד א"כ הא לא הוי פליג ר"נ כלל וע"כ דבסתמ' מיירי וס"ל לרבה דש"ד ומשו"ה ס"ל דגבו קרקע יש לו ור"נ פליג וס"ל אליבא דבני מערבא דשיעבוד' ליד וגם זה פשוט מאוד וברור ומיושב שיטת רש"י בע"ה אמנם כבר תפסו רבותינו הראשונים שלא כדעת רש"י ז"ל וס"ל פשטות הסוגיא כמשמעותה דמאן דס"ל של"ד טעמ' דידי' הוא משום שאין בידו לשעבד כלל את נכסיו מה"ת לפי שאין קנין לחצאין ואפילו שיעבדו בפירוש לא מהני ודבריהם עיקר ונחוץ ג"כ לעניננו כמו שנאמר לקמן בע"ה דלמ"ד של"ד לא משכחת כלל שיהי' נכסי הלוה משועבדים להמלוה וא"ב אלא משום מצות פריעת חוב ודו"ק]:)** ולפי"ז אביי נמי ס"ל ש"ד אבל דוקא שיעבוד ממילא וכיון דהשיעבוד אינו אלא בזיבורית אין הלוה יכול להוסיף שעבוד מדנפשי' על השבח וכו' ורבא ס"ל דיכול נמי לשעבד נכסיו מדנפשי' וכמו שיכול למוכרן וכו' וקייל"ן בזה כאביי משום דמר זוטרא ס"ל כותי' ורבא יחיד לגבייהו עיי"ש מ"ש דה"ט דס"ל להרי"ף והרא"ש וטוש"ע סי' ק"ח דאפילו מיתומים גדולים אינו גובה את השבח אפילו פירש לו את השבח ובנזקין גובה מיתומים גדולים מעידיות ורק לקטנים עשו תקנה וקשה מ"ש בע"ח מנזקין כו' ולהנ"ל ניחא דנזקין הא מה"ת בעידיות לכן לא הפקיעו חז"ל דינו אלא מקטנים ולא מגדולים אבל בבע"ח דמה"ת דינו בזיבורית ואף בפי' לו את השבח מה"ת לא מהני משום דאין הקנאה לחצאין ואינו אלא מדרבנן לכן אינו גובה גם מיתומים גדולים שאין הלוה יכול להוסיף על ד"ת בשיעבודו ואע"ג דודאי אדם יכול לחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב היינו לחייב עצמו ואז נמי נכסיו משועבדין ממילא מדאורייתא אבל אדם א"י לשעבד לפי שאין הקנאה לחצאין עכ"ד הקצוה"ח עיי"ש:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה