לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג ג
ולענ"ד נראה בע"ה ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בפשיטות ואדרבא דבריו מוכרחים מן הסוגיא שע"כ לחלק בין חיוב בהחלט ע"י שטר לבין חיוב על תנאי דדמי לאסמכתא דזה א"א להתחייב ע"י שטר וקושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל לא תיקשי מידי לשיטת הרמב"ם ז"ל ורק נבאר תחלה מה שיש לדקדק עוד בסוגיא שם שלהי ב"ב בביאור דברי ר' יוחנן ושמואל וכמו שנאמר דהנה ר' יוחנן ס"ל כר' ישמעאל וקאמר דגם חנוק משתעבד בלא קנין ושמואל פליג וס"ל דחנוק בעי קנין ולכאורה צריך ביאור במאי פליגי דדוחק לומר דלא פליגי אלא בסברא בעלמא דפשיטא לי' לר' יוחנן דגם חנוק אף שמתכוין להציל את החנוק ומצוה קעביד מ"מ נמי גמר ומשעבד נפשי' ולשמואל משמע לי' דבחנוק לא גמר ומשעבד נפשי' דאינו מתכוין אלא למצוה להציל את החנוק דודאי דוחק הוא לומר כן ולכאורה הי' נראה לומר דתרווייהו ר"י ושמואל ס"ל דבאמת גם בחנוק שייך לומר דגמר ומשעבד נפשי' בההיא הנאה שמציל את חבירו מן החניקה וכמ"ש להדיא בנימוק"י כאן וז"ל ומדכתב הרמב"ם ז"ל דערב דכתובה אפילו בקנין לא משתעבד משום דמצוה קעביד וכו' שצריך לומר דהכא בחנוק מידי דחסרי' אע"ג דהוי משמע דשוין נינהו וכו' וי"ל דמשום צערא דחברי' שחנק גמר ומקני וכו' עיי"ש והנה ה"ט שייך נמי לומר שמשו"ה שפיר ישתעבד גם בלא קנין משום בההיא הנאה שמציל את חבירו מצערא דחניקה ומאן מפיס לחלק האי הנאה מההיא הנאה דערב בשעת מ"מ דאמרינן בההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' אלא שמצינו לשמואל דפליג ולא סבירא לי' שיועיל ה"ט דבההיא הנאה להשתעבד ולקנו' ע"י בכה"ג דדמי לאסמכתא ור"י ס"ל דקני ומשתעבד גם בכה"ג ואזלי נמי ר"י ושמואל לטעמייהו ואף דלפי האמת לא ניחא לי בהאי טעמא ונראה לפרש פלוגתתן בדרך מרווח בע"ה מ"מ אמינא לדון גם בזה כי כמה הילכתא גבירתא איכא למישמע מינה ונוגע ג"כ לעניננו ונקדים לבאר מה שמצינו בסוגיא דב"מ צ"ד גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דפריך שם בגמ' במאי בדברים ואמר שמואל בשקנו מידו ור' יוחנן אמר אפי' תימא בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא נפיק לי' קלא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשי' ומשמע דלשמואל לא משתעביד ע"י ההיא הנאה ובעי דוקא קנו מידו וצריך להבין במאי פליגי ר"י ושמואל בזה ולהבין טעמי פלוגתתם צריכים אנחנו לבאר תחלה עוד פרט אחד בהאי טעמא דבההיא הנאה שמצינו בכ"מ ונוגע ג"כ לדינא וכמו שנאמר בע"ה הנה ראיתי בס' באר משה חו"מ סי' י' שנסתפק בדין שומרים בדבר שנתמעט מחיובי שמירה מה"ת כמו שטרות וקרקעות אם הקדים שכרו לש"ש והתנה עמו שיתחייב באחריות ע"ז אם מתחייב בקבלת האחריות בלי קנין וכתב שם תחלה לדון דזה תלוי במ"ש השיך חו"מ סי' ש"א ס"ק ז' לחלוק על הר"ן ר"פ הנושא דס"ל דאתם עדי וכן כתיבת שטר מהני גם באסמכתא כמו קנין י"ל שגם קנין כסף מהני לענין זה שיתחייב בדיבורו באחריות אבל לדעת הש"ך דפליג ע"ז וס"ל דבמקום אסמכתא ל"מ אתם עדי ומשמע מדבריו דגם כתיבת שטר ל"מ זולת קנין לחוד א"כ י"ל שגם הקדמת מעות ל"מ דחשיב זה כעין אסמכתא והוכיח שם עוד מד' הריטב"א ב"מ צ"א א' שדקדק אהא דאית' שם דבמקום שא"ב דין שומרים בעינן דוקא קנו מידו ומ"ש מהא דמתנה ש"ח להיות כשואל משום דבההיא הנאה וכו' גמר ומשעבד נפשי' ותי' הריטב"א משום שסברא זו דבההיא הנאה אין מועיל רק להתחייב חיוב השייך על אותו הממון אם הי' בא עליו בשאלה משא"כ במקום שאין שייך שום חיוב שמירה על אותו הממון לכך בעינן קנין והסביר את דבריו דענין של בההיא הנאה גמר ומשעבד נפשי' אינו מועיל רק ליתן עליו חיוב גמור כעת משא"כ חיוב שאם יתהוה דבר אח"כ יתחייב אין מועיל בזה להתחייב מטעם בההיא הנאה משום דדמי כעין אסמכתא ואיני מועיל בזה אלא קנין דאלימא מילתא דידי' ולכן במקום שיש בזה עליו דיני שמירה על אותו הממון מהני חיובו מטעם בההיא הנאה שעי"ז נעשה עליו עתה שואל וממילא מתחייב כאשר יבוא ההיזק מדין שואל משא"כ במקום שאין שם חיובי שמירה כלל א"כ לא נוכל לומר שנעשה שומר או שואל כיון שאין לחייבו מחמת שומר או שואל שהרי פטר בו את הכל ואנו באים לדון על עצם החיוב שיתחייב לשלם כשיזדמן אח"כ ההפסד לזה בעינן דוקא קנין משום דהוי כעין אסמכתא וגם קנין כסף אינו מועיל בזה רק ק"ס עיי"ש שמוכיח כדבריו ממאי דפריך בב"מ ע"ג גבי האי מאן דיהיב זוזי למזבן לי' חמרא וכו' דאמר ר"א אסמכתא היא וכו' ופירש"י אפילו הבטיחו וכו' אין זה אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו ופריך שם מ"ש מהא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכו' ומאי פריך הא התם יש כאן נתינת דמים מה שנתן לו את השדה להחזיק אותה ובההיא הנאה הוי כמו קנו מידו משא"כ בהא דיין מה שנתן לו זוזי למזבן חמרא הא ל"ח נתינת דמים שנתן לו עבור עצמו וא"כ יחשב בההיא הנאה כקנין א"ו משמע דקנין כסף ובההיא הנאה ל"מ במקום שהחיובים באים אח"כ עיי"ש ודבריו נכונים אבל צריכים ביאור:
דהנה מ"ש לדייק מלשונו של הש"ך ז"ל דגם שטר לא מהני בהני מילי דדמי לאסמכתא דבריו נכונים מאוד וכן מדייק ג"כ הגרעק"א ז"ל בהגהותיו לחו"מ סי' מ' עיי"ש מ"ש להשיג בזה על האו"ת ז"ל שהעתיק איפכא בשם הש"ך שם באורים סי' מ' ס"ק ד' דבמתנה ש"ח להיות כשואל כיון דדמי לאסמכתא לא משעבד אלא בקנין או בשטר והתפלא עליו בהגהת הגרעק"א ז"ל דלפי"ד הש"ך בשומר לא מהני להתחייב גם בשטר כיון דדמי לאסמכתא כמו בערב לדעת הרמב"ם ובעיא דוקא קנין עיי"ש [מצאתי עלי חובה להעיר בדברי הגרעק"א ז"ל הנ"ל שאין לשונו שם מדויק שפיר ויש מקום לטעות לפי"ז דגם במתנה ש"ח להיות כשואל ל"מ שטר וכו' וז"א דאדרבא התם גם שטר לא בעינן וכמ"ש בב"מ צ"ד וכן גם בחו"מ סי' רצ"א סכ"ז דבמתנה ש"ח להיות כשואל משתעבד בלא קנין בההיא הנאה וכו' וכן ודאי גם במתנה ש"ח להיות כש"ש כמו שהעתיק באורים שם ואף דלתי' הראשון שבתוס' ב"מ נ"ח הנ"ל יש לומר דפטור דל"ד להנאה דשואל מ"מ חייב גם בכה"ג משום דקייל"ן כתירוץ הב' שבתוס' שם עיין פ"ת חו"מ סי' רצ"א ס"ק כ"ב שכתב גם כן כן ורק באו"ת שם העתיק ד' הש"ך מ"ש לתרץ קושית הר"ן שמשו"ה בעינן בזה האי סברא דבההיא הנאה וכו' ומשו"ה לא סגי בדברים בעלמא אבל ודאי דמשתעבד מיהת בזה גם בדברים דהא איכא שם ה"ט דבההיא הנאה וכמובן ולא נעתק יפה כי יש לטעות בדבריו וכונתו רק להשיג על האו"ת במ"ש בשם הש"ך דבשטר שפיר משתעבד גם במקום דדמי לאסמכתא ובזה חלק עליו מרן הגרעק"א ז"ל דמלשון הש"ך ודאי משמע דגם שטר לא מהני בזה והיינו במקום דל"ש ה"ט דבההיא הנאה וכו' ובעי דוקא קנין וכן מטין ג"כ ד' הש"ך חו"מ סי ש"א ס"ק ז' עיי"ש גבי הני דברים שנתמעטו מדיני שומרים דבעינן דוקא קנין ומשמע שם מלשונו דגם שטר ל"מ בהו ודו"ק כי קצרתי] אמנם מ"ש עוד דגם בההיא הנאה לא מועיל בכה"ג דדמי לאסמכתא צריך ביאור דלכאורה תמוה מאוד ממה שמצינו להדיא דבההיא הנאה מועיל גם במקום אסמכתא וכמו בערב בשעת מ"מ ובערב דב"ד דאין חיובם אלא משום דבההיא הנאה דמהימן לי' וכו' ועש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' מ"ש לתרץ קושית הר"ן ר"פ הנושא שהקשה לר' יוחנן דס"ל שאיפשר להתחייב א"ע בשטר ל"ל האי סברא דבההיא הנאה וכו' גבי מתנה ש"ח להיות כשואל ת"ל משום שיכול להתחייב עצמו אעפ"י שא"ח וכן גבי ערב בעינן נמי או קנין או מתן מעות ובההיא הנאה וכו' וע"ז תי' הש"ך דשאני התם בערב ושומר דכיון דהוי כמו אסמכת' לכן בעינן בהו דוקא קנין או בההיא הנאה וכו' הרי מפורש דגם גבי אסמכתא מועיל בההיא הנאה כמו קנין כמו בערב ושומר אמנם בשים לב י"ל דדבריו צודקים דאף דשומר וערב נמי הוי כמו אסמכתא מ"מ מועיל האי סברא דבההיא הנאה וכו' שיעשה משום זה שומר וערב דהא ערב נמי שיעבודא דאורייתא הוא כמ"ש בכתובות ק"ב ב' עיי"ש ומכיון שנעשה ערב ממילא מתחייב אח"כ בחיובי ערב אם הלו' אינו משלם וכמו בשומר ואף דאי לאו דחשיבי כמו אסמכתא לא הוי בעינן בהו טעמא דבההיא הנאה כלל ומתחייב בדברים בעלמא מ"מ עדיין י"ל דה"ט דבההיא הנאה לא אהני לן אלא לשוי' מה"ט ערב ושומר דזה נעשה מיד וממילא מתחייב אח"כ בדינא אבל בהני דברים שנתמעטו לגמרי מדיני שומרים הא ל"ש למימר כלל שמה"ט דבההיא הנאה נעשה עתה שומר שהרי פטר בו את הכל א"א שיתחייב לשלם כשיזדמן אח"כ הפסד אם לא ע"י קנין דאלים טפי והדברים פשוטים וברורים כמו שביארנו אמנם נראה לומר דאף אם נימא דע"י כסף א"א שיתחייב בהני מילי דדמי לאסמכת' מ"מ במקום דשייך האי סברא דבההיא הנאה י"ל דמתחייב שפיר ואיפשר דזה עדיף מקבלת כסף ותלי בשני תירוצי התוס' וכמו שנאמר דהנה בתו' ב"מ נ"ח א' ד"ה אר"י הקשו למה בעי קנין בהני דברים שנתמעטו מדיני שומרים יתחייב גם בדברים כמו במתנה ש"ח להיות כשואל ותי' שני תירוצים א' משום דהכא דפטור אפי' משבועה לא משעבד נפשי' בלא קנין א"נ התם כיון שמתחייב כשואל כסבורין העולם שהשאיל לו ובההיא הנאה משעבד נפשי' **(הגה [נעים לי להזכיר כאן מה שהעיר בני יקירי הרב הג' מו"ה שמעון זאב שליט"א במ"ש הקצוה"ח סי' רצ"א ס"ק י"ח דשמירה בבעלים כיון דליכא שבועה לפימש"ש להוכיח מד' התוס' ב"ק נ"ז כהאי מ"ד דס"ל בירושלמי פ"ה דשבועות דבבעליו עמו אינו נשבע [אמנם עיין שער משפט סי' ס"ו ס"ק ל"א מ"ש בשם הרשב"א בתשובה גבי בעל בנכסי אשתו שהכריע כמ"ד בירושלמי שם דנשבע גם בשמירה בבעלים יעו"ש] אפילו אם התנה להתחייב כשואל לא משתעבד בדברים בעלמא דל"ש כאן שני תירוצי התוס' כיון דגם בזה ליכא שבועה וכן כסבורין העולם נמי שהוא שואל כיון דאפילו שאלה בבעלים נמי פטור הו"ל כמו עבדים וקרקעות דלא משעבד נפשי' בדברים עד דקנו מיני' עיי"ש והעיר בזה בני הנ"ל נ"י דלכאורה לפי תי' השני שבתוס' הו"ל להתחייב בכה"ג דרק זה מיקרי נהנה מה שמתחייב כשואל דעי"ז נהנה משום שסבורים העולם שהוא שואל ע"י מה שיתחייב חיובי שואל אבל אם יפטור לית כאן ראי' דהוא שואל דהא כל השומרים פטורים בבעלים וא"כ מה"ט הו"ל להתחייב גם כאן בשמירה בבעלים בדברים בעלמא משום בההיא הנאה אם יקבל עליו להתחייב באונסין כשואל ורק לתי' הראשון שבתוס' שפיר מיפטר כיון דגם שבועה ליכא וכנ"ל ומ"מ לא תיקשי לפי"ז דגם בכל הני שנתמעטו מדיני שומרים נימא כן שאם יתנה להתחייב כשואל חייב ג"כ בדברים בעלמא מה"ט דבההיא הנאה וכו' כיון שיתחייב כשואל כסבורין העולם שהשאיל לו דז"א דהתם כיון דבאמת גם שואל הו"ל למיפטר מדיני שמירה א"כ לא יסברו כלל העולם שהוא שואל ורק שחייב משום שקיבל חיובים על עצמו ואין כאן בההיא הנאה כלל אבל בשמירה שפיר י"ל לפי"ז שיתחייב בדברים משום בההיא הנאה שיתחייב כשואל וכו' אמנם משמע דהלכה נקטינן כתי' הראשון שבתוס' שהרי לתירוץ השני הו"ל למימר שגם אם מתנה ש"ח להיות כש"ש לא יתחייב בלא קנין ובאמת)** והנה נ"מ טובא איכא בין שני תירוצי התוס' דלתירוץ הראשון הא ס"ל דאף דשייך גם כאן האי סברא דבההיא הנאה וכו' מ"מ אינו מועיל שיתחייב כאן מה"ט משום דפטור גם משבועה ולתי' השני שבתוס' ס"ל דל"ש כאן האי סברא דבההיא הנאה אבל אה"נ אם הי' גם כאן שייך האי סברא דבההיא הנאה וכו' הוי מתחייב שפיר גם בשטרות וקרקעות ונראה לומר דזה תלי במה שמצינו לרבותינו הראשונים ז"ל דפליגי בעיקר טעמא דהאי סברא דבההיא הנאה שמצינו בכ"מ בש"ס דמועיל להתחייב עי"ז ולעשות ג"כ קנין דאיזה קנין הוא ומצינו דפליגי בזה רבוותא ז"ל דהנה בר"ן פ"ק דקידושין ד' ז' כתב בשם הר"ח ז"ל גבי ההיא הנאה דאדם חשוב דזה הוי כמו קנין כסף וקנין חליפין וגם במטלטלין שאין הכסף קונה בו מ"מ קונה שפיר מה"ט דבההיא הנאה משום דין קנין חליפין עיי"ש ובחי' הרמב"ן שם וכן בחי' הריטב"א שם כתבו מפורש דאין זה קונה אלא מדין כסף לחוד ואין כאן קנין בתורת חליפין כלל ומשו"ה אינו קונה אלא באשה וקרקע לחוד ועיי"ש ג"כ בחי' הרשב"א בקידושין שם שהכריע כהר"ח עיי"ש ובקצוה"ח ונתה"מ סי' ק"צ וקצרתי ומעתה נראה לומר בפשיטות דלמ"ד דאין זה חשוב אלא כמו קנין כסף שפיר י"ל דכסף אינו מועיל להתחייב על ידו אלא באם מתחייב א"ע מיד אבל לא שיתחייב אח"כ בהני מילי דדמי לאסמכתא וכמו ששטר אינו מועיל בזה לדעת הש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' וסי' ש"א ס"ק ז' שהבאנו לעיל ושפיר כתבו התוס' לפי"ז בתירוצם הראשון דאף די"ל דגם הכא שייך האי סברא דבההיא הנאה וכו' מ"מ אינו משתעבד וערב בשעת מ"מ או ערב דב"ד דודאי שיעבודו אינו אלא מטעם דבההיא הנאה וכו' ה"ט דמשתעבד משום דכיון דדין ערב הוי שיעבודא דאורית' משו"ה אמרינן דבההיא הנאה נעשה ערב מיד וממילא נתחייב אח"כ אם הלוה אינו משלם וכמו שכתבנו לעיל אבל כאן בדברים שנתמעטו מדיני שומרים מה יועיל לן האי סברא דבההיא הנאה שיתהוה שומר אחר שהתורה מיעטתן מדיני שמירה לכן א"א לו שיתחייב חיובים שאינם באים מיד אלא אח"כ דדמי לאסמכתא אבל להני דס"ל דבההיא הנאה חשוב גם לקנין חליפין וק"ס הא ודאי מועיל גם בהני דברים שנתמעטו מדיני שומרים כמש"ש בסוגיין דב"מ נ"ח ובחו"מ סי' ש"א ס"ד וא"כ לדידהו ודאי טעמא בעי למה לא יועיל נמי בזה האי סברא דבההיא הנאה וכו' דדמי ממש לק"ס ולדידהו ע"כ לומר כתירוץ השני שבתוס' הנ"ל דכאן ע"כ ל"ש כלל האי סברא דבההיא הנאה וכו':
וירוח לן הבין לפי"ז טעמא דר' יוחנן ושמואל דפליגי שם בב"מ צ"ד גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דשמואל ס"ל דבעי דוקא קנין ואינו משתעבד בההיא הנאה וכו' ור' יוחנן פליג וס"ל דמשתעבד גם בלא קנין בההיא הנאה וכו' יעו"ש בסוגיא ולפי דברינו י"ל דבהכי הוא דפליגי דר"י ס"ל דבההיא הנאה דמי ממש לקנין חליפין שמועיל גם במטלטלין וכשיטת הר"ח והרשב"א ז"ל הנ"ל ולפי"ז ודאי דמועיל להשתעבד גם בדיני שומרים וכיו"ב אף דדמי לאסמכתא דדינו ממש כמו קנין חליפין דמועיל בכ"מ וכנ"ל אבל שמואל י"ל דס"ל דבההיא הנאה וכו' ל"ד לקנין חליפין כלל ואין בזה אלא מדין כסף ואינו מועיל אלא באשה וקרקע וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א ז"ל הנ"ל משו"ה הוא דס"ל דאין זה מועיל אלא בחיוב שנתחייב מיד בלא תנאי דגם כסף מהני בי' להתחייב ע"י ובזה מועיל ג"כ האי סבר' דבההי' הנאה וכו' אבל בשומר וכיו"ב דדמי לאסמכת' ס"ל לשמואל דלא מהני האי סבר' דבההיא הנאה וכו' להשתעבד ולהתחייב ע"י ובעינן דוקא קנין חליפין דאלים כחו ומועיל בכ"מ ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה. ומעתה נראה לומר דגם בערב דודאי דמי לאסמכת' לית לי' לשמואל ה"ט דבההי' הנאה וכו' ובכדי שלא תקשה לך הא בערב בשעת מ"מ כו"ע מודי דחייב והא טעמ' דידי' מבואר בגמ' שם בב"ב דהוא משום בההיא הנאה דמהימן לי' וכו' והא ודאי דמודה גם שמואל בערב בשעת מ"מ דמשתעבד דבשלמ' מה שמצינו נמי לסתמ' דגמ' דמסיק שלהי ב"ב דערב דב"ד נמי משתעבד גם שלא בשעת מ"מ משום בההי' הנאה וכו' בזה איפשר לומר דאה"נ דשמואל פליג גם ע"ז ורק בגמ' מסיק כן לדידן דקייל"ן כר"י דבההי' הנאה מועיל גם בשומרים וערב דדמיין לאסמכת' אבל בהאי דינ' דערב בשעת מ"מ דכו"ע מודי דחייב וכמ"ש במתניתין להדיא הרי ע"כ מוכח לכאורה מזה דמועיל ההי' הנאה להשתעבד ולהתחייב ע"י גם בהני מילי דדמי לאסמכת' אמנם בשים לב גם זה לא קשי' וליישב דבר זה צריך אני **(מתחייב בכה"ג דקייל"ן כתי' הראשון שבתוס' וכמ"ש בפ"ת חו"מ סי' רצ"א ס"ק כ"ב ולפי"ז ודאי דאינו מתחייב בדברים בעלמא גם בכה"ג וכנ"ל וכן העיר עוד במשה"ק עוד הקצוה"ח שם ס"ק ט"ז במ"ש בגיטין י"ד גבי רב ששת דהו"ל אשרתא דסרבלי במחוזא וא"ל ניקני מינך היינו אונסא דאורחא א"ל אין לסוף אישתמיט להו וכו' ואמאי צריך קנין לאונסא דאורחא כיון דנתחייב בדברים ג"כ וכנ"ל ומאי אהני לי' מאי דאישתמיט כיון דכבר נתרצה להם במאי דאמר אין וכבר נתחייב בדברים בעלמא עיי"ש שנדחק וא"צ לזה דשפיר י"ל דרב ששת עדיין לא קיבל כלל חיובי אונסין במה שאמר אין שלא השיב להם אלא על דבריהם שאמרו לו ניקנו מינך אונסא דאורחא והשיב להם שיקבל בקנין ע"ז אח"כ אבל עדיין לא התחייב א"ע כלל ושפיר השתמט א"ע אח"כ שלא רצה לקבל עליו את החיובים וכמובן ודבריו נכונים בע"ה]:)** להקדים ולבאר דברי הנימוק"י כאן שלהי ב"ב וכמו שנאמר: