לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג י
והנה כבר כתבנו לעיל דפשטות הסוגיא משמע ודאי דכל היותר מפשיטת יד העליון שייך להתחתון גם קודם שתלשן ואין העליון יכול לחזור בו ואף אם יקח אותם נראה ברור שמחויב להחזירם להתחתון ומ"ש ביע"ד שם לדבר פשוט דאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי באמת הוא מופקר ועומד לכל אדם וכדין ההפקר ועד שבא התחתון ותולשו רשאי כל אדם לזכות בו לענ"ד גם בזה אין דבריו נכונים ופשיטא טובא דאין זה כהפקר לכל אדם דלא נתייאש ולא הפקיר העליון את זכותו רק לגבי התחתון לחוד וכבר הוכיחו האחרונים דמהני הפקר גם בכה"ג אם מפקיר לגבי איש פרטי וכמ"ש בנוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"ד דאף דקייל"ן כב"ה דאינו הפקר עד שיופקר לכל כשמיטה היינו דוקא בהפקירו לכל העניים ולא להעשירים שאז שום עני לא יכול לזכות בה אבל במפקיר זכות נגד אחד או שנים לנוכח מהני עיי"ש מ"ש ראי' לזה מנדרים דף מ"ה וע' ג"כ בשער משפט סי' ך' ובנ"צ לבעל פ"ת שם בסי' הנ"ל:
ולכאורה ד' הנוב"י ז"ל אינם מספיקים מ"ש דלאדם פרטי מהני ההפקר ולהרבה אנשים פרטיים כמו לכל העניים ל"מ וטעמא מאי ולמה יגרע אם ניחא לי' להרבות הזוכים ולא עוד אלא שנראין כסותרין א"ע במש"כ בנוב"י אה"ע סי' ל"ח לענין דבר שאינו מקפיד דבעינן דוקא שלא יקפיד נגד שום אדם וכמו לגבי הפקר ולמה לא נימא גם התם דסגי באם אינו מקפיד לגבי דהאי ולהסביר הדברים נראה עפימ"ש בא"מ אה"ע סי' כ"ח ס"ק מ"ט להשיג על הנוב"י הנ"ל בדין דבר שאינו מקפיד וכתב שם דדין שאינו מקפיד הוא מדין מתנה דודאי רשאי לחזור בו וא"צ שום קנין אם חוזר בו הרי דעדיין לא יצא מרשותו ודמי למתנה שכיון שלא יצא עדיין מרשותו יכול ליתנו לכל מי שירצה ולא בעינן לכל אדם ורק בהפקר שיצא מרשותו תיכף כשהפקיר בזה הוא דבעינן שיהי' כשמיטה שהוא הפקר לכל עיי"ש ועמ"ש בע"ה שלהי ב"ק בזה:
ומעתה נאמר דאף דמדין הפקר ל"מ באם לא הפקיר לכל אדם אבל מהני מיהת מדין יאוש כמשנ"ת לעיל דגם ביאוש לא נפיק עדיין מרשותו כל כמה דלא אתא לרשות זוכה א"כ שפיר איפשר לו להתייאש גם לגבי אדם פרטי רק דאיפשר לו עוד לחזור בו כל כמה דלא זכה בו אחר אבל מכיון שכבר אתא לידו שפיר זוכה בו מדין יאוש וטפי ניחא לפרש ג"כ טעמא דהרמב"ם בדבר שאינו מקפיד מדין יאוש מלפרש הטעם משום מתנה ודו"ק כי קצרתי:
עכ"פ ברירא לן דגם כאן שפיר נוכל לומר שהעליון מתייאש מזכותו רק לגבי התחתון ואין אחר רשאי לזכות בזה וכדמשמע מן הסוגיא דשייך הוא להתחתון אחר שנתייאש העליון לגבי דידי' דיאוש מהני גם לגבי איש פרטיי משום דכל כמה שלא זכה בה השני עדיין לא יצא מרשות בעלים ואיפשר בחזרה והא דבאמת אין העליון יכול לחזור בו עוד ה"ט משום שתיכף זכה בה התחתון ע"י חצירו וכמו שנאמר להלן בע"ה:
ויש להמשיך ג"כ עפי"ז סוף המסכת לתחלתה דהנה כבר נודע מ"ש בנתה"מ סי' רס"ב ס"ק ג' דה"ט דחלוק יאוש מן ההפקר בהאי דינא דביאוש לא יצא מרשות הבעלים כ"ז שלא זכה בו אחר דהוא משום דהפקר ילפינן מדין שמיטה דהוי הפקר אפי' לא אתי לרשות זוכה אבל יאוש כתבו התוס' בב"ק ס"ז דנפקא לן מקרא דשמלה גבי אבידה ושם בקרא כתוב ומצאת ומבואר בריש ב"מ דומצאתה דאתי לידי' משמע וכיון דלא נכתב בקרא דיאוש קונה רק במקום דאתי לידי' מה"ת לן למילף גם במקום דלא אתי לידי' עיי"ש וז"נ מאוד:
והנה במתני' דריש מכלתין דנקט ז"א אני מצאתי' וכו' ז"א כולה שלי וכו' פריך בגמ' ל"ל למיתני תרווייהו ליתני חדא וכו' ומשני אי תנא אני מצאתיה הו"א מאי מצאתי' ראיתי' ופריך והא אמר רבנאי ומצאתה דאתי לידי' משמע והקשו המפרשים דילמא רבנאי למד זאת ממתני' דתני בבא יתירא דכולה שלי לאשמועינן דל"ק בראי' עד דאתי לידו משו"ה פירש ומצאתה דכ' בקרא דאתא לידי' משמע אבל אי לא הוי תני במתניתין כולה שלי הו"א דבראי' קני ג"כ ואז הוי מפרשינן גם לקרא דומצאתה דבראי' הוא דלא מחייב לאהדורי לעכו"ם ובאתא לידו אה"נ דמחויב להחזיר לו ותי' בס' מעה"ח דבלא"ה מוכח ממתני' גופה דומצאתה דקרא דאתא לידו משמע ואף באתא לידו אינו מחויב להחזיר לעכו"ם דהא הרא"ש הקשה במתניתין דקתני יחלוקו אמאי לא יכריז ותירץ דמיירי בעיר שרובה עכו"ם ולהני דס"ל דהיינו טעמא דבעיר שרובה עכו"ם פטור משום דתלינן שנאבד מן העכו"ם ע"כ מוכח ממתניתין דגם בדאתא לידי' פטור מלהחזיר לעכו"ם דהא במתניתין קתני אוחזין ומיירי בשכבר אתא לידי' [אמנם יש לדחות לפימש"כ התוס' בב"מ כ"ד ע"א ד"ה כי קאמר דאף אם נאבד מישראל מ"מ כבר נתייאש עיי"ש ועיין ג"כ בחו"מ סי' רנ"ט ס"ג דבזה בעינן דוקא שיהי' מן הדברים שיש לתלות שידע מיד בנפילתו וא"כ אין להוכיח כלל ממתניתין על חפץ עכו"ם דא"צ להחזיר גם בדאתא לידי' דהא אף אם חפץ ישראל הוא פטור מלהכריז משום שנתייאשו הבעלים דסברי שמשכח לה עכו"ם וקצרתי מפני שאינו אלא לפלפולא בעלמא] ומ"מ פטור וע"כ משום דומצאתה דקרא בדאתא לידי' משמע ושוב ל"צ למינקט משום הכי בבא יתירה עיי"ש בדבריו:
הרי דמוכח מרישא דמתניתין גופה דומצאתה דכתיב בקרא דאתא לידי' משמע דמשום הכי הוא דפשיטא להגמ' למיפרך מהא דרבנאי וכנ"ל ומהאי טעמא גופה ילפינן לה נמי דביאוש לא נפיק עדיין מרשות הבעלים עד דאתא לרשות הזוכה וכמו שכתבנו לעיל בשם בעל הנתה"מ ז"ל ומשו"ה נמי שפיר אמרינן גם כאן בשלהי מכלתין שמהני מה שנתייאש העליון רק לגבי התחתון לחוד, וה"ט משום דכל כמה שלא אתא לרשות זוכה עדיין לא נפיק מרשות הבעלים וכנ"ל והא דבאמת אין העליון יכול לחזור בו מן היאוש דידי' וכמו דמוכחינן משמעתין שא"א בחזרה ומדינא שייך הוא להתחתון ע"כ עלינו לומר דה"ט משום שכבר זכה בו התחתון ע"י חצירו דהא אין כאן קנין אחר וכנ"ל ומשה"ק להני דס"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמ"ד א"כ במאי קני התחתון נלענ"ד ליישב זה בדרך נכון בע"ה: