אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ב › פלג ו

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ב · פלג ו

פלג ה

והשתא דאתינן להכי נראה עוד לומר וליישב עיקר מה שנתקשו בסתירת הסוגיות הנ"ל וי"ל דשפיר גרסינן רבא בתרווייהו ומ"מ לא נצטרך לומר כמ"ש הראב"ד דר"מ ור"י פליגי בעיקר גידולו של האילן אי גדל הוא מן הקרקע או מן האויר דזה דוחק וכמובן ורק דכו"ע מודי דאף דעיקר גידולו הוא מן הקרקע שמשו"ה הוא דס"ל לכו"ע דבאשרוש אזלינן בתר העיקר לגבי חיוב תרו"מ וכנ"ל מ"מ מודי דמאוירא נמי קגדיל וכמשנ"ת אליבא דרבא דע"כ יונק גם הנוף מהקרקע שכנגדו דרך האויר וה"ט דר"י בהא דב' גינות דס"ל דשייך להתחתון משים דכ"כ אלים לי' האי סברא דמה אם ירצה התחתון וכו' דמה"ט הוא דס"ל כאן דלא שדינן נופו בתר עיקרו אף שעיקר יניקתו הוא מן הקרקע משום שהעליון ודאי נתייאש מחלקו וכנ"ל תדע שהרי ע"כ הא דפריך התם בגיטין ובדאשרוש לא פליגי והתנן שתי גינות וכו' ע"כ דפריך בין לאביי בין לרבא דהא לאביי ודאי קשיא כיון דאיהו ס"ל גם בדלא אשרוש דבתר נקבו אזלינן ול"ח לי' לאביי יניקת הנוף כלל כ"ש בדאשרוש דלכו"ע אזלינן בתר יניקת העיקר וא"כ פשיטא דלדידי' קשיא מ"ש ר"י דשייך הוא להתחתון ואזיל כאן בתר יניקת הנוף וע"כ דלתרווייהו הוא דמשני בגמ' התם כדקתני טעמא אר"מ וכו' אר"י וכו' והיינו דמההיא לא תיקשי לתרווייהו דלאביי ס"ל דאף דעיקר היניקה של האילן לעולם מן הקרקע ול"ח לי' יניקת הנוף כלל מ"מ ס"ל לר"י דשל תחתון הוא משום האי סברא דמה אם ירצה התחתון למלאות את גינתו עפר וכו' וכמ"ש בתוס' ב"מ ק"ז ע"א משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל גינת חבירו יעו"ש ומתייאש העליון משלו וזכה התחתון בכולו וכמ"ש לעיל וכמו כן נימא נמי אליבא דרבא דאף דלדידי' חשיב יניקת הנוף ובדלא אשרוש סבירא לי' דכולי עלמא מודי דעיקר היניקה הוא של הנוף מ"מ בדאשרוש ס"ל לר"מ ור"י דשתי היניקות שוין הן או אולי ס"ל דבכה"ג עוד יניקת השורש עדיפא מיניקת הנוף ומ"מ ס"ל לר"י דלא שדינן נופו בתר עיקרו משום האי סברא דמה אם ירצה התחתון שמשו"ה מתייאש העליון ולר"מ ס"ל להיפוך מה אם ירצה העליון וכו' שמשו"ה אמרינן שהתחתון מתייאש מחלקו אבל לכו"ע ס"ל דגם הנוף יונק לעולם מהקרקע שכנגדו דרך האויר וכנ"ל ומ"מ לגבי חיוב תרו"מ ע"כ דלכו"ע אזלינן בתר מקום השורש וכמשנ"ת לעיל דאף אי נימא דיניקת העיקר מועטת היא מיניקת הנוף ע"כ דבהכי חייבי' רחמנא דלרבא ע"כ אין חיוב תרו"מ משום יניקת הנוף רק משום יניקת העיקר דיניקת הנוף ל"ח מחובר לקרקע כלל ויניקתו דומה ליניקת עציץ שא"נ אלא דניחא לן טפי לפרש אליבא דרבא דס"ל דבדאשרוש אמרינן דבאמת מרובה יניקת השורש מיניקת הנוף וכנ"ל ודו"ק:

נשוב לדקמן דכמו שפירש"י אליבא דר"ש דכל מה שהעליון יכול לפשוט את ידו ה"ה שלו והשאר להתחתון דהוא משום יאוש שנתייאש מהמותר כ"כ אף אנו נאמר אליבא דר"מ ור"י דס"ל לכל אחד מהני תנאי שהשני נתייאש מחלקו לר"מ ס"ל שהתחתון מתייאש ולר"י ס"ל שהעליון מתייאש וכנ"ל ויובן לפי"ז ג"כ מ"ש במתני' מה אם ירצה וכו' ולכאורה מ"מ השתא מיהא עדיין לא לקח את עפרו וכן התחתון לא מילא את גינתו ולמה נימא דמה"ט לחוד יהי' הגידולין שלו משום דבידו לעשות שלא יתגדל ולהנ"ל א"ש דהאי טעמא לא מהני לן אלא לומר דמשו"ה נתייאש השני מחלקו ולפי"ז הי' איפשר ג"כ לומר דמ"ש בסוגיין דבעיקרו כו"ע ל"פ דלאו דמודי כו"ע שהעיקר שייך להעליון אלא דהכי הוא דאמרינן דבעיקרו כו"ע ל"פ דעליון הוי היינו דכולי עלמא מודי שיונק הוא משל העליון לחוד וכי פליגי בנופו היינו ביניקת הנופו' וכיון דסבירא לי' לר"י דלא שדינן נופו בתר עיקרו ואמרינן שהעליון נתייאש משלו משום הסברא דמה אם ירצה התחתון וכו' לכן ס"ל נמי דמה"ט מתייאש העליון גם מהעיקר וכמ"ש בנתה"מ סי' קס"ז סברא זו אליבא דר"ש אף אנו נאמר כן גם אליבא דר"י ומשו"ה הוא שהשמיטו הפוסקים ולא הזכירו כלל האי דינא דהעיקר שייך להעליון ודו"ק ויתיישב נמי בזה מה שלכאורה יש להקשות על ר"מ למה צריך לדידי' ה"ט דמה אם ירצה העליון והא כיון דאמרינן בגיטין שם דבדאשרוש כו"ע לא פליגי וכו' דהיינו דכו"ע מודי בזה דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו א"כ למה לן ה"ט דמה אם ירצה ולהנ"ל א"ש דמ"מ הא גם ר"מ מודה דיונק ג"כ הנוף מהקרקע שכנגדו ולגבי איסורים אמרינן דהמיעוט בטל ברוב אבל בממונא דל"ש ביטול ע"כ דקאתי עלה מדין יאוש ומשום ה"ט דמה אם ירצה העליון וכו' שמשו"ה נתייאש התחתון משלו וכנ"ל:

ומאי דקאמרינן בסוגיין ותנן נמי כה"ג וכו' במאי דפליגי ר"מ ור"י גבי מו"מ וערלה באילן היוצא מן הגזע ומן השרשין יתפרש שפיר גם לפי דברינו כמ"ש השמ"ק בשם הרמב"ן לפי שיטתו שם דתרווייהו ס"ל דעיקר יניקת האילן הוא מן העיקר ומשו"ה גבי חיוב תרו"מ אזלינן בתר העיקר וכאן בב' גינות בסברא דהלה יכול למחות פליגי [ועיי"ש גירסת הראשונים להיפוך מגירסת רש"י ז"ל דלר"מ ס"ל דבין מן הגזע ובין מן השרשים של בעל האילן משים דעיקרו יונק כאן מן השרשים של בעל האילן שהשרשים יונקים מן הקרקע והוא יונק מן השרשים וכן ס"ל לר"מ נמי גבי ערלה דגם מן השרשים פטור מן הערלה ור"י ס"ל דמן הגזע פטור ומן השרשים חייב ולגירסתם פלוגתת ר"מ ור"י ביוצא מן השרשים הוא דפליגי וגירסת הרמב"ם בזה נעלמת ממני אחר דאיהו פסק כותי' דר"י דמן הגזע פטור ומן השרשים חייב ודו"ק] ור"מ ס"ל דאזלינן בתר היניקה ולר"י חשיב לי' כאן הרשות משום שברשותו הוא גדל ועיי"ש מש"כ עוד וטעמא דר"י בהך דמו"מ ובהך דערלה עדיף מטעמא דמתניתין דאעפ"י שאילן של זה בתוך של זה הוא נטוע עיקר יניקתו מקרקעיתו של זה הוא וכו' עיי"ש וכן יתפרש ג"כ לפי דברינו דמשום דחשיב לי' הרשות לר"י לכן ס"ל דהעליון מתייאש מיניקתו ולר"מ דחשיב לי' היניקה טפי ס"ל להיפוך דהתחתון מתייאש וכנ"ל ולפי גירסא זו ודאי דלק"מ משה"ק על הרמב"ם שפסק גבי ערלה כותי' דר"י דהא לפי"ז מן הגזע גם לר"מ פטור ורק ביוצא מן השרשין הוא דפסק כר"י דחייב וזה ודאי דינא הוא שיתחייב משום דסוף סוף עיקר יניקת הכל מן הקרקע הוא ועיי"ש בד' הרמב"ן ודו"ק כי קצרתי:

ונתקיימו לפי"ז דברינו שכתבנו לעיל להוכיח מהא דאר"י בב"ב כ"ז ע"ב דבעינן תנאי יהושע שבאילן הנוטה לתוך שדה חבירו מביא וקורא וע"כ דלכו"ע ס"ל דגם הנוף יונק מן הקרקע שכנגדו וכבר נתבאר דכו"ע מודי בזה וכנ"ל ודו"ק:

ומעתה יתיישב ג"כ משה"ק בס' ד"י הנ"ל על מ"ש הנתה"מ ראי' ממ"ש בב"מ ק"ז דרב ס"ל באילן העומד על המיצר דהנוטה לכאן לכאן וכתב שם דהוא ראי' לסתור שהרי לא קיי"ל התם כרב אלא כשמואל דהלכה כשמואל בדיני וכמבואר בחו"מ סי' קס"ז שם והנה לענ"ד ג"ז לק"מ וכמו שנאמר דהנה בתוס' שם בב"מ ק"ז הנ"ל נתקשו הרבה בפלוגתת רב ושמואל הנ"ל מהאי פלוגתא דר"מ ור"י גבי ב' גינות יעו"ש ולדברינו י"ל בפשיטות דגם רב ושמואל תרווייהו ס"ל כמשנ"ת בסוגיא דגיטין כ"ב הנ"ל דלכו"ע ס"ל ודאי דיש לו יניקה גם להנוף ופלוגתת ר"מ ור"י הוא משום הני טעמי דמה אם ירצה וכו' דלמר מתייאש העליון ולמר מתייאש התחתון וכמשנ"ת וכן ע"כ ס"ל ג"כ לרב ושמואל דודאי גם לדידהו ס"ל דיש לו יניקה להנוף אלא דרב ס"ל כיון דהשרשים מתפשטים בשוה ברשות שניהם אזלינן בתר הענפים דמה שיש מן הענפים כנגד המיצר חולקין והשאר לרשות שנוטים הכל שלו כמ"ש בתוס' ומשום דהא יש לו יתרון ע"י יניקת הנוף שיונק משלו ושמואל ס"ל דכמו שהן שוין בהשרשים כמו כן יהיו שוים גם בענפים ויש לומר דהיינו טעמא דשמואל משום דסוף סוף הא גם בהשרשים אי אפשר לדעת אם יונק הוא מרשות שניהן בשוה ורק דמספיקא אמרינן דשוין הן לכן לא אזלינן כאן בתר יניקת הנוף ומספק אמרינן דחולקין וי"ל עוד דשמואל אזיל בזה לשיטתו כמ"ש בב"מ ד' ק' גבי המחליף פרה בחמור דפריך התם בגמ' אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה ואר"ח ב"א אמר שמואל בעומדת באגם יעו"ש בסוגיא עוד מאי דפריך עלה ומוקי לה כסומכוס וכו' ועיין בביאור הגר"א בחושן משפט סימן רנ"ג ס"ק ז' מ"ש בדעת הרמב"ם להלכה דמפרש דמש"ש הא מני סומכוס כו' חוזר מתירוץ הראשון דמיירי באגם וכו' וס"ל דגם רבנן ל"פ אלא במוחזק אבל באגם מודי לסומכוס בשמא ושמא יעו"ש וא"כ גם כאן באילן העומד על המיצר לפירוש התוס' דמיירי שהשרשים מתפשטין לשניהן בשוה הא גם לדידן ספיקא הוי מאיזה רשות יונק יותר ובשמא ושמא גם רבנן מודי דחולקין מספק לכן ס"ל לשמואל כאן דחולקין ולא אזלינן כאן בתר יניקת הנוף וי"ל עוד בזה עכ"פ אין מכאן שום השגה דודאי גם שמואל מודה דמ"מ גם הנוף יונק וכנ"ל ומתקיימין שפיר ד' הנתה"מ הנ"ל ודו"ק כי קצרתי:

והנה מעתה עפ"י כל הנ"ל י"ל גם בדעת ר"ש דקייל"ן כותי' דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול ה"ה שלו והשאר של תתתון דרש"י פירש דס"ל כר"מ רק שהעליון מתייאש מן המותר ובשטמ"ק בשם הרמב"ן פירש להיפוך דס"ל לדינא כר"י רק שהתחתון אפקורי מפקיר גבי עליון הואיל וידו אינה מגעת שם וכו' [ומשמע לכאורה מדבריו דדוקא באם אין התחתון מגיע לשם ה"ה של העליון אבל אם אינו גבוה הרבה עד שגם התחתון מגיע לשם שייך להתחתון כיון דמדינא הכל שלו אמנם ז"א ומתני' סתמא קתני כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול ה"ה שלו דמשמע ודאי אף אם אינו מחזיק הרבה ולענ"ד ברור דט"ס הוא שם בשטמ"ק וצריך לומר דתחתון אפקורי מפקיר לי' גבי עליון הואיל וידו מגעת שם וכונתו על העליון דהואיל ויכול ליטלו ע"י פשיטת ידו לכן מפקיר לי' התחתון שהרי כן מסיק שם אח"כ והוא סבר שהוא שלו הואיל ועיקרו בתוך שלו דמימר אמר תחתון עליון שקיל לי' וכו' וז"ב] ולמשנ"ת י"ל דר"ש לא איירי כלל מדין יניקת האילן וס"ל דזכות שניהם שוין בזה משום דיונק הוא גם מן הקרקע גם מן האויר ורק דהתחתון מתייאש מכל מה שהעליון יכול ליטלו ע"י פשיטת ידו ומן המותר מתייאש העליון כמ"ש רש"י שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו ואין מכאן שום קושיא על פסק הרמב"ם בדין האילן דאזלינן בתר העיקר וא"ש הכל ודו"ק כי קצרתי:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה