אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ב › פלג ב

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ב · פלג ב

פלג א

הנה מצינו בחולין קכ"ח ע"א אמר אביי הרי אמרו קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה אר"ש וכי מה טיבה לטהר אלא הטמא בטומאתו וטהור בטהרתו בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה תיקו ופירש שם רש"י דפליגי בעציץ שא"נ דעיקרו כתלוש דמיא רק לפי שהגדיל ויצא הנוף לחוץ ונוטה על הארץ וינק מריח הארץ דרך אויר ס"ל לרבנן דכאן דהנוף חשיב כמחובר לכן טהור כל הקישות שבעציץ לפי שחוזרים ויונקים מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ ור"ש פליג וס"ל דהטמא בטומאתו היינו מה שבתוך העציץ מק"ט לפי שהוא כתלוש והנוף שיצא לחוץ וינק מריח הארץ דרך אויר כמחובר וטהור עיי"ש וכן פירש ג"כ הרע"ב מתני' זו בעוקצין פ"ב מ"ט וכן מפרשי לה ג"כ התוס' בגיטין כ"ב א' ד"ה בתר נקבו דבעציץ שא"נ איירי עיי"ש הרי לפנינו דלתרווייהו תנאי ס"ל דחשיב הנוף כמחובר לקרקע אף שעיקרו כתלוש משום שיונק הוא מן הקרקע דרך האויר ואי נימא דגדל מן האויר ממש איך יעלה על הדעת להחשיבו כמחובר מה"ט אחר שעיקרו תלוש הוא חשיב בתוך העציץ וכנ"ל:

האומנם מצינו להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שמפרש מתני' דעוקצין הנ"ל דרבנן ור"ש פליגי בעציץ נקוב וכן כתב ג"כ בפ"ב מה' טומאת אוכלין ה"ט קישות שנטעה בעציץ והגדילה אעפ"י שיצאה חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה וכתב שם בכ"מ ומתוך דברי רבינו בפי' המשנה וכאן נראה שהוא מפרש דהכא בקישות טהורה שנטעה בעציץ נקוב עסקינן שכיון שהיא נקובה אינה מק"ט ואם הגדילה ויצאה חוץ לעציץ סד"א שאותו שיצא חוץ הוי כתלוש ומק"ט קמל"ן דאעפי"כ טהורה לאפוקי מר"ש דפליג התם ואמר מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו וכו' כלומר מה שיצא לחוץ מק"ט ומה שבתוך העציץ יאכל דאינו מקבל טומאה ע"כ ולפירוש הרמב"ם ז"ל לכאורה נדחית ראייתנו אכן בהתבונני בזה מצאתי לקיים את דברינו גם לפירוש הרמב"ם ז"ל רק שעלינו תחלה ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל אשר לכאורה תמוהים דבריו מאוד:

דהנה בתוס' גיטין כ"ב ע"א ד"ה בתר נקבו כתבו לתרץ אליבא דאביי דס"ל בנקבו בארץ ונופו בחו"ל דבתר נקבו אזלינן והא מצינו לר"ש דס"ל בחולין קכ"ח בעציץ שא"נ הטמא בטומאתו והטהור יאכל וה"ה אם עציץ בחו"ל ונופו נוטה לארץ דמהני יניקת הנוף לענין נוף גופי' וחייב במעשר ותיקשי לאביי ומתרצי לה דמ"מ לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת השורש וכו' והיינו דיניקת השורש חשיב טפי וגם הנוף נמשך אחריו אבל לא להיפוך ולשיטת הרמב"ם ז"ל דמפרש פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ נקוב וס"ל לר"ש דאף דמה שבתוך העציץ חשיב כמחובר מ"מ הניף היוצא לחוץ חשיב כתלוש א"כ ודאי תיקשי לאביי דס"ל כאן בתר נקבו אזלינן דהנוף נגרר ונמשך אחר השורש דרק להתוס' לשיטתם לפי מה שפירשו פלוגתת ר"ש ורבנן בעציץ שא"נ דס"ל לר"ש דאין העיקר נמשך אחר הנוף שפיר כתבו לחלק בין יניקת הנוף ליניקת השורש אבל להרמב"ם ז"ל ודאי קשיא לכאורה וראיתי בפנ"י בגיטין שם שמביא ברמז שיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דפליגי בעציץ נקוב וכתב דלפי"ז צריך לחלק בין טומאה ובין לענין מעשרות ולא ביאר הדברים ואחרי החיפוש מצאתי להמל"מ ז"ל בפ"ב מה' בכורים ה"ט שעמד בזה וכתב דלפי' הרמב"ם ע"כ דאביי לא מצי סבר כר"ש דהא אביי ס"ל דבתר נקבו אזלינן ורבא נמי לא אתי כותי' דהא לא פטר לי' כ"א משום דנופו בחו"ל דיונק מעפר חו"ל ולר"ש אף אם הי' הנוף בארץ הי' פטור משום דדינו הי' כתלוש ומסיק שם דלא נחלקו אביי ורבא כ"א אליבא דת"ק עיי"ש וגם זה תמוה לענ"ד דהרי חזינן, להתוס' ז"ל שטרחו לקיים שיטת אביי גם אליבא דר"ש ומשום דלא ניחא להו לפרש דברי אמוראי בפלוגתא דתנאי ולפלא על הפנ"י ז"ל בגיטין שם שהקשה על דהתו"ס ז"ל מאי קשה להו מההוא מ"ד דהתם ר"ש קאמר לה וחכמים פליגי עלי' ומטהרי לגמרי אלמא דאפילו ביניקת השורש חוץ לעציץ דגריעא מיניקתו במקום נקב ואפי"ה ס"ל לרבנן דשדינן כל העציץ בתר מקום היניקה וא"כ כ"ש שיש לילך לגמרי בתר יניקת מקום הנקב [עיין מהר"ם שיף שם מש"כ דאליבא דת"ק ודאי לא מצי סבר כן אביי כיון דלדידהו אזלי בתר השורש ע"ש אבל נראין בזה ד' הפנ"י. ודו"ק] ולק"מ דודאי טפי ניחא להו להתוס' לאוקמי דברי אביי אליבא דכולהו תנאי [כן משה"ק שם בפנ"י על רבא ממילתא דחכמים דס"ל להדיא דאזלינן בתר יניקה אפילו ביניקה גרועה והוי מילתא דרבא דלא כחכמים ודלא כר"ש דאיפשר דר"ש גופי' מודה ביניקת הנקב דעדיפא ונשאר בצ"ע עיי"ש לק"מ דאליבא דחכמים ודאי דא"ש דברי רבא דס"ל דיניקת הנוף עדיפא מיניקת השורש אף אם הוא בעציץ נקוב ולא עוד אלא דאפילו כר"ש מצי סבר דהא לענין נוף גופי' חשיב לי' כמחובר וה"ה הכא לענין מעשר וכן מצאתי ג"כ במל"מ שם שכתב כן ועיי"ש עוד מ"ש ליישב גם דברי אביי אליבא דכולהו תנאי לפירש"י ותוס' דמפרשי פלוגתתם בעציץ שא"נ ויש לדון בדבריו וקצרתי]:

וכן גם מסוגיא דחולין קכ"ח שם יש להקשות על פירוש הרמב"ם ז"ל דמיבעי לי' שם לאביי אליבא דר"ש מהו שתעשה יד לחברתה דלפירש"י ותוס' בעציץ שאינו נקוב מיבעי לי' אם היוצא לחוץ נעשה יד למה שמבפנים אבל להרמב"ם ז"ל דמפרש המשנה בעציץ נקוב ע"כ צריך לפרש להיפוך אם מה שבפנים נעשה יד למה שבחוץ לעציץ וזה לא שייך לכאורה כלל לומר דמה שבפנים יהי' בית אחיזה למה שבחוץ ומצאתי שנתקשה בזה גם בס' לב אריה שם ונשאר בקושיא עוד הקשה שם ממ"ש ר"ש מה טיבה ליטהר ולהר"מ אין זה תימא כלל כיון דהשורש מחובר וכתב דזהו כונת הראב"ד עיי"ש וק' על הרמב"ם:

ולתרץ דברי הרמב"ם נראה לומר דהנה בתוי"ט שם פ"ב דעוקצין מ"ט הקשה על פי' הרמב"ם דמיירי בעציץ נקוב א"כ לר"ש דס"ל בכ"מ דשוין הן נקוב ושאינו נקוב דכתלושין הן א"כ לא הו"ל לר"ש לטהר כלום והביא לתרץ עפ"י המבואר בסוגיא דשבת צ"ה דלכל מילי ר"ש כתלוש משוי לי' ורק לענין טומאה חשיב עציץ נקוב כמחובר משום שהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים וכו'. עיי"ש:

ובאמת צריך להבין טעמא דר"ש דס"ל דמה שבפנים העציץ חשיב כמחובר ומ"מ הנוף חשיב תלוש ולמה יגרע מכל עשב זורע זרע שגם הנוף המתפשט באויר הארץ אינו מק"ט וכמשה"ק בלב ארי' שם:

אמנם הנלענ"ד ברור בע"ה בדעת הרמב"ם דסבירא לי' דבאמת בהכי הוא דפליגי אביי ורבא דלאביי דס"ל גבי עציץ נקוב דבתר נקבו אזלינן וחשיב גם הנוף כמחובר משום השורש שבתוך העציץ לדידי' ע"כ לפרש פלוגתת ר"ש ורבנן בהא דעוקצין הנ"ל דמיירי רק בעציץ שא"נ וכמ"ש התוס' לחלק דאין כח ביניקת הנוף למשוך אחריו גם את השורש כמו להיפוך אבל בנקוב לא פליג ר"ש דנקוב כיון דהשורש חשיב כמחובר ודאי דגם הנוף נמשך אחריו לשיטת אביי דסבירא לי' בתר נקבו אזלינן ולשיטתו שפיר קא מיבעיא לי' בחולין קכ"ח אליבא דר"ש מהו שתיעשה יד לחברתה וע"כ דקאי על הנוף שיהי' יד למה שבפנים ולק"מ קושית הלב ארי' דאביי לשיטתו ע"כ דמפרש פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ שאינו נקוב וכנ"ל:

ומ"ש הרמב"ם לפרש הפלוגתא דר"ש ורבנן דפליגי בעציץ נקוב מפרש רק לשיטת רבא דקייל"ן כותי' וכמ"ש בה' תרומות דהלכה כרבא דבעציץ אזלינן בתר נופו דס"ל לרבא דחלוק דין העציץ מן המחובר ע"י מה שנשרש בתוך הקרקע ואזלינן בתר הנוף גבי עציץ ולדידי' שפיר י"ל דפליגי ר"ש ורבנן בעציץ נקוב דלרבנן ס"ל דכיון דמה שבתוך העציץ נחשב מחובר לכל דבר ממילא גם הנוף הוי מחובר דאף דלגבי תרו"מ אין הנוף נמשך אחר העציץ ואם עומד העציץ בא"י ונופו נוטה בחו"ל פטור מן התרו"מ היינו דאין הנוף חשיב כמחובר במקום הנקב אבל מ"מ מחובר מיקרי לנגד מקומו באויר שכנגדו ומשו"ה לגבי הכשר וטהרה אין עליו דין טומאה והכשר ורק ר"ש לשיטתו דס"ל דלכל מילי גם העציץ נקוב מיקרי תלוש ואף מה שבתוך העציץ מכ"ש דלדידי' חשיב הנוף כתלוש לכל דבר ולגבי הכשר וטומאה דס"ל מריבויא דקרא דחשיב גם עציץ נקוב כמחובר משום דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים כמ"ש בשבת צ"ה הנ"ל ס"ל דרק מה שבתוך העציץ איתרבי למחובר אבל לא הנוף הנוטה חוץ לעציץ דדינו לגמרי כתלוש גם בדיני טהרה והכשר דסגי לן לרבות מריבויא דקרא מה שבתוך העציץ אבל לא מה שחוץ לעציץ כיון דלשיטת רבא גם לרבנן אין הנוף נמשך אחר העיקר בעציץ ודין הנוף לחוד דחשיב כמחובר מצד עצמו לרבנן אבל לר"ש דס"ל דגם מה שבתוך העציץ א"ח כמחובר ודאי דהנוף פשיטא דחשיב כתלוש ומריבויא דקרא לא איתרבי רק מה שבתוך העציץ אבל לא הנוף וכנ"ל:

ושפיר קמתמה ואמר ר"ש מה טיבה ליטהר דחשיב לדידי' כתלוש לגמרי ולחנם תמה הלב ארי' למה יגרע דינו מכל עשב זורע זרע עפ"י הארץ אשר גם הנוף המתפשט אינו מק"ט דחילוק גדול ביניהם גם לדידן כמו דחזינן בנשרש בא"י נמשך הנוף אחריו אף אם נוטה הוא בחו"ל ולא כן הוא בעציץ לפי"מ דקייל"ן כרבא וכנ"ל ודאי דלר"ש חלוק הוא דין הנוף היוצא חוץ לעציץ מן הנוף היוצא מן הנשרש בארץ דהתם מחובר ממש הוא והכא אין דינו כמחובר כלל וכנ"ל וז"ב ופשוט ומיושב מעתה כל מה שהקשינו על פירוש הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

והנה בתוס' גיטין ד' ז' ע"ב ד"ה דילמא כתבו דלכו"ע ס"ל לדינא דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר וכמו דמוכח לקמן שם ד' ל"ז גבי פרוזבול דמוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר רבא התם ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת ד' פ"א האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחא אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס עכ"ל וסתרי דבריהם במש"כ שם בשבת פ"א ד"ה והניחו שכתבו שם דלרבא אה"נ דחשיב כהאי גוונא כתלוש אליבא דרבנן דר"י עיי"ש ובשו"ת בית דוד סי' א' כתב להוכיח מד' הרמב"ם פ"ח מה' שבת דגבי פרפיסא חייב חטאת ממש משום תולש וס"ל להלכה דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות חשיב כתלוש ולשיטתו השמיט ג"כ האי אוקימתא דגמ' דמנחא אסיכי בפ"ט מה' שמיטה גבי פרוזבול ע"ש מ"ש דע"כ צ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דדברי רבא לדחויא בעלמא נאמרו וכמש"כ התוס' בגיטין שם על ע"כ דרבנן כמו כן סבירא לי' להרמב"ם להיפוך ממש דעד כאן דר' יהודא נמי לדחויא בעלמא אמרה רבא ולא שבקינן פשיטותא דר"ז משום ספיקא דרבא וכו' עיי"ש ולענ"ד נראה ג"כ לקיים דברי הב"ד הנ"ל אבל לא מטעמי' דזה ודאי א"א לומר דהרמב"ם מפרש מ"ש אביי בשבת שם גבי פרפיסא דחייב משום תולש מדאורייתא קאמר דזה א"א וכמו שנאמר דלאביי ע"כ מוכרח לומר דס"ל דבכה"ג חשיב כתלוש. ורק מ"מ שפיר מתקיימים ד' הה"מ שם דהרמב"ם מחייב חטאת בזה משום דנראה דפליגי בזה אביי ורבא והר"מ פסק כרבא וכמו שנאמר בע"ה דהנה נראה לומר דמאי דפשיטא להו לרש"י ותוס' ז"ל דגם במונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר משום דלשיטתם מוכרח כן מהאי מתני' דקישות הנטוע בעציץ בחולין קכ"ח הנ"ל דלפי פירושם דפליגי ר"ש ורבנן בעציץ שא"נ ותרווייהו תנאי ס"ל דהנוף חשיב כמחובר משום שיונק מן הקרקע וא"כ הא ע"כ מוכח לפי"ז מהאי מתניתין דגם במונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר דהא הנוף בעציץ שא"נ הוי כמונח ע"ג יתידות כיון שעיקרו תלוש הוא ודוחק לומר דמיירי בשהנוף נוטה כ"כ למטה עד שמגיע להקרקע דלבד מה דבמתניתין סתמא קתני ונופו נוטה חוץ לעציץ אף גם זו"ז אין סברא כלל לחלק בזה בענין יניקת הנוף ועיין במל"מ פ"ב מה' ביכורים שכתב לדבר פשוט דבכה"ג שהנוף נוטה חוץ לעציץ חשיב כמחובר לכל דיני תורה דאין לומר דרק לענין טומאת אוכלין חשיב כמחובר דאדרבא מצינו איפכא דיש דברים שהן כתלושים לענין טומאת אוכלין אף שהם כמחוברים לשארי דברים כגון תאינים שצמקו באיביהן דאמרינן בחולין קכ"ז ב' דמטמאים טו"א והתולש מהן בשבת חייב ומינה שהדבר אשר יחשב כמחובר לגבי טומאת אוכלין מכ"ש שיחשב כמחובר לשארי דברים עיי"ש ולפי"ז ממילא מוכח ג"כ מהאי דינא דנוף הנוטה חוץ לעציץ שאינו נקוב דגם מנח ע"ג יתידות חשיב כמחובר וכנ"ל:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה