אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה א › פלג יט

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג יט

פלג יח

והנה כבר ידוע מש"כ הש"ך חו"מ סי' ע"ה ס"ק כ"ג דגם בספק פירעון קודם ההלואה חשיב כא"י אם פרעתי וחייב ובאו"ת שם ס"ק ו' כתב שכן מוכח מהא דאמר אביי כאן דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ופרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מס' ממונא וקשה אם נחזיק שהאמת כדבריו דיש לו על השני ספק מלוה א"כ הא מותר לו לתפוס ולהחזיק של חבירו בידו דהו"ל א"י אם אני חייב לך ולמה ישבע הלא שוה"ד דיש לו לתפוס ואם כי שקר הוא דאין לו עליו שום ס' מלוה ישנה הדר תיקשי נימא מיגו דחשיד וכו' ועכצ"ל כמ"ש הש"ך דא"י להחזיק את של חבירו מחמת ספק מלוה ישנה ולכך רמו שבועה כי היכי דיפרש עכ"ד:

אמנם רבותינו האחרונים ז"ל כתבו לדחות ראייתו בפשיטות די"ל דאביי לשיטתו קאמר לה דס"ל בב"ב ד' קל"ה ע"א דגם א"י אם נתחייבתי חייב וכמ"ש ג"כ בתוס' כתובות ד' י"ב ע"ב ד"ה ר"ה ולשיטתו שפיר קאמר דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה י"ל עליו עיין בני"צ סי' ע"ה ס"ט וכבר קדמו בזה בשו"ת ברית אברהם ח' חו"מ סי' ז' ובשם ארי' שם אות כ' מביא זה גם בשם ס' שערי בינה עיי"ש:

ולפי"ד ז"ל יש מקום לומר לפי משמעות הסוגיא שם בב"מ דר' יוחנן דאמר שבועה זו תק"ח היא וכו' לית לי' הא דאביי דמלוה ישנה וכמ"ש ברש"י שם ד' ו' ע"א ד"ה אביי אמר וי"ל דר"י לשיטתי' אזיל דס"ל בהאי פלוגתא דמנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור וא"כ א"א לדידי' לחוש לס' מלוה ישנה דא"כ תיקשי באמת למה משבעינן אותו יפטר מה"ט דהוי כמו א"י אם נתחייבתי [אכן עיי"ש בשטמ"ק דאיפשר דאביי מפרש הא דר' יוחנן עיי"ש] וכן הי' איפשר לומר גם במ"ש הפנ"י שם בב"מ דרבה דפריך מ"מ אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע יהא נאמן במיגו דכופר הכל ע"כ לית לי' הא דאביי דאי אית לי' ה"ט דס' מלוה ישנה א"כ מאי פריך רבה אולי באמת אין לו ספק מלוה ישנה רק כנגד מה שטוען עיי"ש ולהנ"ל י"ל דגם רבה אזיל לשיטתי' בזה דהא גם איהו ס"ל בב"ב קל"ה דא"י אם נתחייבתי פטור ול"ש לדידי' ה"ט דמלוה ישנה דא"כ באמת פטור וכנ"ל:

אכן עיין בני"צ סי' ע"ה ס"ט מ"ש ליישב דברי הנתה"מ סי' צ"ב ס"ק ב' במה שחולק שם עמש"ש האו"ת בשם הר"ן דכשמחל לו כל תביעותיו שיש לו עליו שוב ל"ש לומר שמא ספק מלוה ישנה י"ל עליו ואין משביעין אותו ובנתה"מ שם השיג ע"ז וכתב הטעם משום שי"ל ג"כ שמא מסופק הוא באותה טענה גופה. רק שנדחק שם בנתה"מ ליישב לפי"ז מאי דלא קאמר כן בגמ' ב"מ שם האי חששא דמספקא לי' בהגבהת הטלית ולמה קאמר ספק מלוה ישנה ובני"צ מתרץ לה באופן נאות די"ל דבאמת ס"ל לאביי א"י א"נ פטור משום דחז"מ עדיף וא"כ בשנים אוחזין דשניהם מוחזקין אם א' יטעון ברי כולה שלי והשני שמא בודאי דאין מוציאין מן המוחזק המסופק דהא גם בששניהם מוחזקין נמי אמרינן אוקי ממונא אחזקת' ופטור בא"י א"נ וכמש"כ התוס' ב"מ קט"ז ע"ב וא"כ שפיר י"ל דהדין הוא כהנתה"מ דג"ז מספקא לן דילמא מסופק הוא, בעיקר הדבר רק דשם בשנים אוחזין אא"ל כן דא"כ באמת פטור לפי"ז לכן קאמר ספק מלוה ישנה ובזה חייב דהוי כאומר א"י א"פ כמ"ש סי' פ"ה ס"ק ו' דספק פירעון קודם להלואה הוי ג"כ כא"י א"פ ואף אי נימא דהוי כא"י א"נ מ"מ בתופס חפץ שאני דמאן שם לי' וצריך שומא ואסור להשתמש בו בלא גוביינא דב"ד כמ"ש בש"ך סי' ע"ב ס"ק ע"ח וא"כ יש לנו חזקה המבררת לאסור התשמיש ומבטל התפיסה עיי"ש בני"צ וכן העיר בזה גם בס' ב"א חו"מ סי' ז' עיין בדבריהם ופשיטא לי' לבעל נחי"צ כשיטת רבותנו בעלי התוס' ז"ל דגם בששניהם מוחזקין נמי אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרי' ופטור וכנ"ל:

ולכאורה יש להוכיח מן הש"ס שם דע"כ ס"ל לאביי דא"י א"נ חייב שהרי פריך שם בגמ' ולאו אמרינן תפיס ממונא מספיקא משתבע נמי מספק ואי נימא דס"ל דספק גזל שאני מכל ספק איסור משום דספק גזל התורה התירה א"כ מאי מדמה ספק ממון לספק איסור שבועה ורק אי נימא דס"ל לאביי א"י א"נ חייב וספק גזל אסור מה"ת שפיר פריך שם הש"ס אליבא דאביי לשיטתו וכבר העיר בזה בש"א שם אות ח' אמנם י"ל דגם אי נימא כמ"ש בנחי"צ דס"ל לאביי בכ"מ דא"י א"נ פטור וא"כ הא לפי"ז ע"כ דס"ל לאביי דספק גזל מותר מה"ת מ"מ א"ש ולק"מ דהא בהאי ספק ממון דאיירינן כאן ע"כ דמדינא חייב או משום דהוי כמו א"י אם פרעתי או מטעמא דמאן שם לי' שכתבו האחרונים ז"ל אבל ודאי דחייב מן הדין לשלם דאל"ה למה נשבע אם באמת פטור הוא מן הדין וכמו שכתבנו ושוב לא נ"מ בין ספק איסור גזל לספק איסור השבועה כיון דמדינא חייב א"כ אם לא ירצה לשלם ודאי גזלן הוא ועיי"ש בתוס' ד"ה ממון איפשר בחזרה שפירשו דאם לא יזכור יחזיר ולא יעכבנו מספק אבל אין לפרש שאם יזכור שאינו חייב לו יחזיר אבל אם לא יזכור יעכבנו מספק דא"כ גם מספק שבועה לא יפרוש ולכאורה הא י"ל שאף שלגבי ממון אם לא יזכור יעכבנו מספק מ"מ יפרוש מן השבועה מה"ט שיחוש שמא יזכור שאינו חייב לו שאז יש לו עצה על הממון להחזירם ועל השבועה אין לו עוד עצה לתקן האיסור וע"כ דה"ט שלא פירשו כן התוס' משום דהא כאן מספק חייב הוא לשלם מן הדין דאל"ה הא לא היינו משבעינן אותו ואם בדעתו שלא לשלם אם לא יזכור הא גזלן הוא ולא יפרוש גם מן השבועה וכנ"ל וז"פ:

ולחנם נתקשה שם בס' נ"ח על ב"מ אי נימא דס"ל לאביי דסד"א מה"ת לקולא א"כ האיך חייבה רחמנא לישבע שבועה שא"ב הא כיון שאם בודאי מגיע לו מלוה ישנה מצי לישבע שא"ב כמ"ש בשטמ"ק שם לדקדק כן מפירש"י משום דאפילו גלימא דעל כתפי' שיעבד לו ומוכיח מזה דיכול לישבע גם בלשון להד"ם א"כ אפילו מספק מצי לישבע כיון דסד"א מה"ת לקולא ולק"מ דהא אנן ע"כ מחזקינן שבאמת מספיקא חייב הוא מן הדין להשיב לחבירו ודאי דאסור לו לישבע כיון דהדין עם חבירו וג"ז פשיט:

אמנם בע"כ עלינו להודות לד' הפנ"י ז"ל שמדייק מלישנא דמתניתין דבעינן שיהי' יכול דוקא לישבע בברי שכולה שלו דמזה משמע דאי מספקא לי' ואומר שמא הגבהתיה תחלה אז הדין דברי עדיף וריהטא דמתניתין כוותייהו דייקא שלא תני אלא דין ברי וברי ולא תני רבותא טפי שגם בבו"ש נמי דינא הכי הוא דחולקין אלא ע"כ דאה"נ דבבו"ש ברי עדיף בששניהם מוחזקין [לבד מה שי"ל בזה עפ"י סברת הרשב"א אליבא דאביי שהבאנו לעיל לחלק בין ספק במקרה לבין ספק בתולדה דלפי"ז הי' איפשר לומר גם כאן דאף אי נימא דס"ל לאביי בכ"מ דמנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור מ"מ גבי שנים אוחזין בטלית י"ל דס"ל דברי עדיף משום דכיון בשעה שרוצה ליקח את הטלית יש לו עליו ספק להטוען שמא אם הטלית הזה של הפקר הוא דמותר לכל אדם וגם הוא רשאי לזכות בו או אולי כבר זכה בו חבירו ושוב אינו רשאי זה ליטלו והספק הזה נשאר קיים גם אח"כ כשאוחז כבר את הטלית בידו והוי כמו ספק על החתיכה אם הוא חלב או שומן דאסור מה"ת לאביי כפי סברת הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל ונמצא דכאן ודאי הו"ל למימר דברי עדיף משום שאין לו ספק איסור בהאי טלית ולהטוען שמא הא הו"ל ס"ג דבאיסורין כה"ג אסור מה"ת וי"ל בזה הרבה אלא שאין אנו צריכין לזה לפי שיטת רבותינו הראשונים ז"ל דקיימינן השתא דס"ל דבששניהם מוחזקין אמרינן מן הדין דברי ושמא ברי עדיף ודו"ק] ומ"מ לא תיקשי מאי דקאמר אביי טעמא דספק מלוה ישנה ולא נקט די"ל שיש לו ספק בהגבהת הטלית גופה אף דבכה"ג נמי מתחייב לפי"ד די"ל בפשוטו דה"ט דל"ק אביי שמא י"ל איזה ספק בהגבה' לפימ"ש בס' שער משפט סי' קל"ח ס"ק ג' דגם הריטב"א והרמב"ן הנ"ל לא אייירי אלא בשאוחזים בשפת הבגד דאף דדינא הוא דחולקין מ"מ הא ליכא חזקה אלימתא לכ"א אלא משום דהוא ממון המוטל בספק והוי בחזקת שניהם בכה"ג אמרינן ברי עדיף אבל אם הם אוחזים בגוף הבגד כיון דכל מה שהוא אוחז בו כמאן דפסיק דמי א"כ הוי בזה כמוחזק גמור ולא אמרינן בי' ברי עדיף עיי"ש א"כ לפי"ז י"ל דמשו"ה הוא דקאמר טעמא דמלוה ישנה דמהני גם לגבי' מה שתפיס בידו לפי המבואר שם ברא"ש ובש"ך חו"מ סי' קצ"ח סק"ה בשם הרבה מרבותינו ז"ל דס"ל דגם על מאי דתפיס בידי' חייב שבועה עיי"ש ועל מה דתפיס בידי' הא לא נוכל להשביעו מה"ט שמא יש לו ספק על הגבהת החפץ לפי"ז דהא א"כ באמת מיפטר לד' השע"מ הנ"ל לכן נקט אביי ה"ט דס' מלוה ישנה דמהני גם במאי דתפיס בידי' ומהני ג"כ בכ"מ שמחייבין לי' שבועה וכמ"ש בשטמ"ק שם בשם הרבה מן הראשונים ז"ל דלא תיקשי לאביי מכל הלין דאוכח מנהון דלא אמרינן מגו דחשיד וכו' דבכולהו איכא למימר שמא ספק מלוה וכו' וחנוני ופועלים איכא למימר שמא אחד מהם י"ל ספק מלוה ישנה על בעה"ב וכו' וכן שומרים י"ל ספק מלוה ישנה על המפקיד עיי"ש [וזה דלא כמ"ש בשטמ"ק שם בשם מהר"ש די ווידאש דלא אמרה אביי אלא גבי תופס בטליתו וכדומה אבל לא בלוה ונפקד שבאו"ת בכללי מיגו החזיק בדבריו והרי כל הראשונים תפסו להיפוך שדברי אביי מכווני גם לכל טו"ת המחייבים שבועה וכן מטין ד' התוס' שם בב"מ דף ו' ע"א ד"ה ספק מלוה עיי"ש ודו"ק]:

ומה מאוד יתיישב לן עפי"ז גם קושית מרן הגרעק"א ז"ל שהקשה בחידושיו לב"מ על האי מתניתין דשנים אוחזין עיי"ש בדבריו בד' ג' ע"ב תוד"ה ובכולי לטעמא דאביי דחיישינן לספק מלוה ישנה י"ל עליו א"כ בשנים אוחזין בכלי שעושין בו או"נ בזה שפיר נימא מיגו דחשיד דהא אם אתה חושדו שתקף בשל חבירו על מלוה הא עבר על לאו דלא יחבול רחיים דאף אם חבלו בשוק עובר לאידך תירוצא דהתוס' לקמן ד' קט"ו ע"א ד"ה אלמנה ותירץ שם דע"כ אביי לשיטתו אזיל דס"ל אי ע"מ ולדידי' בחבל כלי או"נ אף שעבר על לאו מ"מ מה דעביד עביד ומה שמחזיקו עתה בידו שוב אינו עובר וי"ל דעיקר מיגו דחשיד היינו על שעת כפירה גופה דאם. אתה חושדו על ידי כפירה זו לגזלן מה הרווחנו בשבועה אבל מה שאנו חושדין אותו על העבר ל"ש מיגו דחשיד דשמא עתה חזר למוטב אבל לדידן דקייל"ן דא"ע ל"מ ולדידן בחבל כלי אי"נ לא קני וצריך להחזירו כמ"ש המהרש"א לקמן ד' קי"ג ע"א בתוס' ד"ה ואת המחרישה א"כ בכל רגע שמחזיקו בידו עובר בלאו ושפיר שייך מיגו דחשיד ומוכיח שם מזה דלא קייל"ן כאביי בהא דמלוה ישנה ונדחק שם ליישב שיטת הראשונים שפסקו כותי' דאביי עיי"ש:

והנה מ"ש הגרעק"א ז"ל לחלק בין חשוד מלשעבר לבין חשוד על שעת הכפירה זה ודאי סברא נכונה וביאור דבריו הוא אף דע"כ גם אביי מודה דגם גזלן לשעבר פסול לשבועה וכמ"ש במתני' דשבועות מ"ה דבכל מין גזלן אמרינן דשכנגדו נשבע ונוטל דמשמע ודאי אף בגוונא דל"ש לפוסלו משום שמתחייב השתא בהשבה וכמו סוחרי שביעית וכו' דג"כ פסולים הם לשבועה בעד העבר הרי דגם על העבר מיפסל אמנם י"ל כמ"ש בתוס' ב"מ ד' ה' ע"ב ד"ה דחשיד דגזלן לא פסיל לשבועה אלא מדרבנן [וביארו בשטמ"ק דכאן במתניתין דשנים אוחזין ל"ש לומר דלהוי חשוד אממונא מיהת מדרבנן משום דלא קנסוהו רבנן אלא במקום ששייך לומר שכנגדו נשבע ונוטל אבל לא במתניתין דכמו שזה חשוד לכפור כן זה חשוד לתבוע שלא כדין לכך ל"א שכנגדו נשבע וגם אין לפוטרו בלא שבועה וכו' עיי"ש] ואף אנו נאמר כן אליבא דאביי דס"ל לחלק דבאם אינו חשוד אלא מן העבר אין פסולו אלא מדרבנן וכאן לא איכפת לן בזה אבל אם אתה חושדו על שעת כפירתו חשוד הוא גם על השבועה מה"ת ועיין קצוה"ח סי' צ"ב ס"ק א' שמיישב עפ"י סברא זו מש"כ התוס' בב"ק ק"ח דהא דחשוד על השבועה אינו פסול אלא מדרבנן דקשיא לפי"ז למה פריך הגמ' גבי שבועת מודה במקצת נימא מיגו דחשיד הא מה"ת לא מיפסל ותי' ג"כ כנ"ל דהתוס' לא כתבו כן אלא דלא מיפסל מה"ת על מה שעבר כבר על השבועה וכיו"ב דאיפשר עשה תשובה אבל אם אתה חושדו שרוצה לגזול עכשיו בזה אפילו מה"ת שבועתו שבועת חנם עיי"ש ועיין ג"כ בנתה"מ סס"י פ"ז מ"ש לתרץ עפ"י סברא זו הקושיא המפורסמת במש"ש דבטעה ונשבע תחלה בלא נק"ח צריך לישבע מחדש ותיקשי דנימא מיגו דחשיד ותי' כנ"ל דבכה"ג כשר מה"ת [עיין בשו"ת בשמים ראש סי' ר"ד מ"ש בישוב קושיא זו] ובקצוה"ח שם מיישב ג"כ עפי"ז מ"ש רש"י לפרש הא דפריך שם בסוגיא דב"מ מהא דג' שבועות משביעין אותו דלא פריך אלא משבועה שאינו ברשותו משום דבזה הא אתה חושדו עכשיו על הממון וכ"כ גם בפנ"י ריש ב"מ בתוד"ה ובכולי עיי"ש וז"ב מאוד ונסתרים בזה מש"כ במה"פ על הירושלמי ריש ב"מ שם ד"ה סליקו דפשיטא לי' שם דלאביי ודאי דגזלן בעדים פסול מה"ת לשבועה ולא נחית לחלק בין גזלן לשעבר ובין חשוד לגזלן ע"י כפירתו אשר לפי"ד הגרעק"א ז"ל הדבר מוכרח לחלק כן אליבא דאביי ממתניתין דשנים אוחזין דסתמא קתני ובודאי דגם באם שנים אוחזין בכלי שעושין בו או"נ דינא כן הוא וע"כ לחלק כנ"ל גם לא הביא ד' התוס' ב"ק ק"ח הנ"ל דעל שעבר גם חשוד על השביעה לא מיפסל אלא מדרבנן וכנ"ל:

ואולי יתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בחי' הרשב"א שבועות ל"א וכן הקשה באו"ת סי' צ"ב ס"ק י' במאי דאמר אביי בשבועות ל"ב הכל מודים בכשנגדו חשוד על השבועה ופריך דחשיד מאן וכו' ולימא לי' מי יימר דמשתבע והקשו דילמא אביי ס"ל כר"פ דאזלינן בתר דאורייתא וכמש"ש בד' ל"א גבי משחק בקוביא וכיון דחשיד על השבועה מיפסל מה"ת ואין שכנגדו צריך שבועה דהוי משואיל"מ לכן חייב עיי"ש [עיין מהר"ם מינץ סי' כ"ב בהג"ה מ"ש לפרש הסוגיא דשבועות הנ"ל בטו"ט ויתיישב גם קושיא זו] ולפי"ד התוס' ב"ק ק"ח הנ"ל לק"מ כיון דגם חשוד על השבועה לא מיפסל מה"ת במה שכבר עבר ולפי הנ"ל הא לאביי לשיטתו מוכרח כן ממתני' דשנים אוחזין דאל"ה תיקשי מכלי שעושין בו או"נ וא"כ מה"ת ל"ה משואיל"מ כלל דהא כשר הוא לשבועה מה"ת ואי אזלת בתר דאורייתא הא שפיר מצי לישבע וליפטר ואי אזלת בתר דרבנן דמיפסל לשבועה הא מדרבנן צריך שכנגדו לישבע ומי יימר דמישתבע וז"נ:

אמנם ביתר ד' הגרעק"א ז"ל יש להעיר בהם הרבה דמש"ש דאביי לשיטתו דס"ל אי ע"מ ולדידי' אם חבל כלי או"נ א"צ להחזיר הנה אמת שהתוס' כתבו כן לקמן ד' קט"ו ע"א ד"ה וחייב עיי"ש ומתרצי דמ"ש אביי שם קט"ז ע"א גבי כלי או"נ זיל אהדר דהוא משום שנטלו בשוגג עיי"ש אבל הא מצינו להרבה מן הראשונים ז"ל דס"ל לגמרי דרך אחרת בדין המשכון עיין שטמ"ק ב"מ קי"ג מ"ש וז"ל ומפרקינן א"ל רבא שא"ה דא"ק השב תשיב לו כלומר ונתרבו להשבה כל הכלים בין שעושים בהם או"נ ובין שא"ע שאם משכנן בין ברשות בין שלא ברשות כל שהוא צריך להם שאינו עשיר צריך להחזירם כסדר הזה ולאביי נמי השב תשיב כה"ג דריש לי' כדאיתא התם, וכו' ומכאן למדנו השבת משכון לכלים שעושין בהם או"נ וזו היא ששנינו ואת המחרישה ביום ולקמן נמי אמרינן זיל אהדר לי' דהו"ל דבר שעושין בו או"נ עכ"ל הרי דס"ל דמ"ש אביי זיל אהדר לי' גבי כלי שעושין בו או"נ דהוא משום דכך הדין גבי כל מין משכון בין לאביי ובין לרבא ואף דלפי"ז הא שפיר קונה את המשכון ואינו עובר עליו עוד בל"ת מ"מ הא עובר על עשה דהשב תשיב וי"ל דמשום עשה דקילא מן הל"ת לא אמרינן מיגו דחשיד וכו' וקצרתי בכל הנ"ל משום שלפי דברינו לעיל יתיישב בפשוטו קושית מרן הגרעק"א ז"ל הנ"ל דהלא כבר כתבנו דבאמת ס"ל לאביי דתלינן בכל מה שאיפשר להסתפק עליו ולאו דוקא משום ספק מלוה ישנה לחוד אלא דמספקינן נמי שמא יש לו איזה ספק גם בגוף הגבהת החפץ וכיוצא בו מספיקות אלו שייכות בכל מיני כלים וגם בכלי. שעושין בו או"נ ושפיר משבעינן לי' לפי שיטת הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דגם בכה"ג חייב הטוען שמא משום דבמקום ששניהם מוחזקין אמרינן דברי ושמא ברי עדיף וכמשנ"ת ודו"ק:

הארכנו בע"ה לבאר פלוגתת רבותינו הראשונים ז"ל בהאי דינא דבו"ש בששניהם מוחזקין אי ברי עדיף או דאמרינן גם בזה אוקי ממונא בחזקת מרי' וכנ"ל וכן הראינו לדעת דיש לנו שני דרכים בפי' דברי אביי בהא דספק מלוה ישנה או דס"ל לאביי בכ"מ דא"י א"נ פטור וכאן נמי אם הי' לנו ספק בהגבהת החפץ גופי' הו"ל למיפטר ורק על ספק מלוה ישנה הוא דמתחייב מטעם שנתבאר לעיל וכמ"ש בנחי"צ והאי פירושא מתאים לשיטת התוס' דס"ל דגם בששניהם מוחזקין נמי אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרי' ומיפטר בברי ושמא וכנ"ל וי"ל נמי להיפוך דאה"נ דס"ל לאביי דא"י א"נ חייב בכ"מ ומשום דברי ושמא ברי עדיף וגם בספק על הגבהת הטלית גופה ג"כ מתחייב מה"ט ובשיטה זו קיימי רבותינו הראשונים דבששניהם מוחזקין אמרינן דבו"ש ברי עדיף וכמו שנתבאר:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה