לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג ז
נשוב לדברינו שקיימנו שיטת הא"מ ז"ל ששפיר י"ל ג"כ בטעמא דהיתירא דדבר שאינו מקפיד דהוא מדין מתנה וכנ"ל וסופי תאנים שאני דהתם מוכח טפי להחזיק אותם בתורת הפקר גמור ונמצא לפי"ז דלאו כל אפי שווין בדבר שאינו מקפיד דלפעמים מחזיקין לי' כהפקר ולפעמים אינו מותר אלא משום מתנה ויש להסביר זאת עפימ"ש הקצוה"ח בסי' פ"ח ס"ק י"ג לדחות מש"כ האו"ת בטוען הפקדתי בידך חטין וזה משיב פקדון שעורין דל"ש טעמא דמחילה בדבר שהוא בעין וכתב ע"ז בקצוה"ח שם דזה ליתא דדוקא אומר בפירוש לשון מחילה בדבר המסוים הוא דל"מ אבל סתמא מה דמוכח משתיקתו נעשה כלשון מתנה ונעשה נמי כלשון מחילה היכא דשייך וכמו דאשכחן בפ' חזקת גבי חזקה דג' שנים עד תלת שנין לא קפיד טפי קפיד ומדשתק מחיל אע"ג דבקרקע ודאי ל"מ אלא לשון מתנה א"ו כל ששתק בדעתו ליתנו לו ובלישנא דמהני בי' עיי"ש **(הג"ה [ולכאורה ד' הקצוה"ח ז"ל הנ"ל תמוהים המה וכן ראיתי ג"כ בספר אחד שדחה את דבריו דבאמת)** ואף **(נתקשה שם על הרע"ב וכתב לא הבינותי דבריו הללו דאע"ג דנימא משום דל"ב לפרושי מתניתין כאאב"ג כו' מ"מ הכא א"צ לכך וגם אינו רשאי להחליף דהא הכא במע"ר מחויב לתתו ללוי וכו' ופליאה זו אינה מובנת דודאי פשיטא דכונת הרע"ב הוא על הסאה תרומה שנפלה לתוך המעשר שאותה הסאה יחליפה לו בחולין והישראל יתן החליפין לכהן בעד הסאה תרומה שנפלה דהא עליו מוטל ליתנה להכהן וז"פ ועיי"ש בתוי"ט מ"ש בשם הר"ש דמפרש לה כאאב"ג והיינו שהישראל בעצמו יעשנה תרו"מ וא"ש לפי משנ"ת דלאו דוקא מיני' ובי' אלא דגם על מעשר אחר רשאי הישראל לעשיתה תרו"מ וכנ"ל ודו"ק]:)** אנו נאמר כן גם לענין דבר שאינו מקפיד כיון דאין ההפקר והמתנה בא כאן אלא ע"י השתיקה נוכל לדון גם בזה מדין לישנא דמהני בי' ונימא דבדבר שאין הבעלים מקפידין כלל ע"ז לגבי שום אדם ודאי דהוי ממש כהפקר גמור וה"ט דסופי תאנים שפטורין מן המעשר אמנם דבר שאין הבעלים מקפידין בו אלא לגבי האי גברא לחוד כמו מוכין שהכובס מוציא וכו' וכל הני דאיירינן בי' שלהי ב"ק דבזה אין לומר דין הפקר לפי שאינו הפקר לכל ודאי מתקיים טעמא דא"מ הנ"ל דמהני מדין מתנה ולא נפיק מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה וא"ש הכל לפי"ז דאה"נ דדבר שאינו מקפיד מותר גם אם מקפיד הוא לגבי איזה אנשים אחרים מכיון שאינו מקפיד מיהת לגבי דהאי אלא דבכה"ג אינו זוכה מדין הפקר אלא מדין מתנה ובמקום שאינו מקפיד לגבי שום אדם דינו שוה ממש כמו הפקר גמור וכמשנ"ת:
ואכתי לא פלטינן מחדא דעדיין יש לתמוה על דברי הרשב"ם ב"ב נ"ז שהבאנו לעיל במש"ש גבי חצר השותפין דלא קפדי שהוא משום שהפקיר את החצר לכל בני החצר דהא כיון שאינו מקפיד לכל אלא לגבי בני החצר לחוד נמצא דאין דינו כהפקר אלא כמו מתנה ועד דלא אתא לרשות זוכה לא נפק מרשות הבעלים והו"ל להיות אסור במודר הנאה דאף למ"ש בנוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"ד דאם מפקיר זכותו נגד אחד או שנים לנוכח מהני שהם יכולים לזכות בו עיי"ש ראיותיו מ"מ נראה ברור דבכה"ג אין הזוכה זוכה מדין הפקר גמור אלא מדין מתנה ועדיין לא נפיק מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה וזכה בו מכאן ולהבא תדע שהרי גם הראי' שמביא שם בנוב"י הנ"ל ממ"ש בנדרים מ"ה ע"א אב"א הא דאפקרי' באפי תרי והא דאפקרי' באפי ג' פי' הר"ן דבאפקרי' באפי תרי משום דאז לא אפקרי' אלא אדעתא דחד מהנך משו"ה דמי למתנה כי היכי דבמתנה לא מפיק לי' מרשותו אלא אדעתא דאידך וכו' הלכך כי היכי דבמתנה לא נפיק מרשותו עד דאתי לרשות מקבל ה"נ בהפקר כי האי כו' ומזה מוכיח שם הנוב"י דהפקר לנוכח מהני גם באחד או שנים הרי מפורש להדיא בד' הר"ן דאין דינו אלא כמתנה ולא זכי בו אלא מכאן ולהבא אבל אין בזה דין הפקר גמור לומר שיצא תיכף מרשות הבעלים גם קודם שזכה בו האי אחר וכן ראי' השני' שהביא הנוב"י שם מד' המג"א סי' תמ"ח סס"ק ד' שכתב דאם קנה אחר החמץ מן **(אין ראיתו נכונה מה שהביא מהא דב"ב כ"ט הנ"ל דהא התם לא איירי כלל מדין גוף הקרקע לומר שמחל לו את הקרקע אלא מן הפירות שאכל דבזה שפיר אמר דתרתי שנין מחל לו את הפירות ותלת שני לא מחיל לי' ומדשתק מוכח ע"כ שנתן או שמכר לו את הקרקע בקנין גמור והגאון המחבר הביא עוד שם בספרו מה שבשטמ"ק ב"ב כ"ח ע"ב מבואר להיפוך עיי"ש בשטמ"ק סד"ה אלא מעתה מ"ש וז"ל וי"ל דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ומתנה ולא עדיף שתיקתו מאלו מחלו בפירוש ואלו אמר שדי מחולה לך ל"א כלום וכ"ש מחילה מתוך שתיקה עכ"ל הרי מפורש בשטמ"ק שלא כד' הקצוה"ח ז"ל אמנם מ"מ נראה לענ"ד לקיים דבריו במקצת והנראה לחלק בזה בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין בעין אף דל"מ בי' לישנא דמחילה מ"מ מחילה שע"י שתיקה עדיף ומהני בי' וכמ"ש בקצוה"ח דבדעתו ליתנו לי' בלישנא דמהני בי' וסברא אלימתא היא אחר שא"צ לעשות בהו עתה קנין מכיון שהן ברשותו וכמ"ש בחו"מ סי' רמ"א ס"ב דאם נתן לו הפקדון שהי' מופקד אצלו ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד עיי"ש וע' קצוה"ח סי' קפ"ט ס"ק א' ובנה"מ סי' ר' ולכן שפיר י"ל דגם בשתיקה מיחשב כמו אם אמר לי' לשון מתנה וכנ"ל אבל בקרקע במתנה שאין בו כסף ושטר הא בעינן שיעשה בה קנין ושלא בפניו בעינן דוקא שיאמר לו הנותן לך חזק וקני וכמ"ש בחו"מ סי' קצ"ב ס"ב לכן שפיר כתב בשטמ"ק שם דבקרקע גם מחילה שע"י שתיקה ל"מ והיינו משום דשתיקה ל"ה כאומר לך חזק וקני ועיי"ש בשטמ"ק מ"ש עוד וז"ל אלא שעדיין ק"ל דהא לקמן גבי עובדא דרב ענן דשקל בידקא בארעי' ואמר והא אית לי סהדי דאתא וסייע בגודא בהדאי כלומר ומחל לי ופירש"י ז"ל דהו"ל כמ"ד לי' לך חזק וקני וא"כ ה"נ נימא כן וי"ל דשא"ה שעשה מעשה בידים ומסייעו לגדור אותו עם שלו עכ"ל הרי דהיכי שיש לנו אומדנא היותר מוכחת שי"ל בזה דדמי כמו שא"ל לך חזק וקני מהני גם ע"י שתיקה ורק שתיקה דחזקת ג' שנים אף אם נימא דהוי כמו שמחל ונתן לי' בלישנא דמהני בי' מ"מ ל"ה כאומר לך חזק וקני הא מיהת במטלטלין המונחין ברשות הקונה דל"ב שיעשה בהן קנין כלל וכנ"ל שפיר י"ל דגם שתיקה לחוד מהני בי' ועדיפא מלישנא דמחילה דלשון גרוע הוא ואף שבקצוה"ח שם סי' פ"ח מבואר דבכה"ג גם בקרקע מהני הנה בע"כ עלינו להודות דבקרקע כה"ג ודאי ל"מ וכמ"ש בשטמ"ק להדיא ומוכיח לה כן מן הש"ס שם אבל במטלטלין י"ל דמהני מחילה ע"י שתיקה גם בחפץ בעין. וע"ד הפלפול אולי יש לקיים בזה גם ראיית הקצוה"ח מהא דב"ב כ"ט הנ"ל והוא ממאי דקאמר שם תרתי מחיל תלת לא מחיל וא"ל אביי אלא מעתה כי הדרא ארעא תיהדר לבר מפירי אלמה א"ר נחמן הדרא ארעא והדרא פירי וכו' ואי נימא דמחילה שע"י שתיקה ל"מ במטלטלין בעין תיקשי מאי פריך אביי על ה"ט דרבא נימא דמ"ש ר"נ הדרא ארעא והדרא פירי היינו הפירות הנמצאות בעין אצל המחזיק אותן מחויב להחזיר ומשום דבהו ל"מ בי' מחילה שע"י שתיקה אבל הפירות שכבר אכל המחזיק אה"נ דא"צ לשלם דמיהן משום דכבר מחלן לו בעל השדה ויתקיים שפיר ה"ט דרבא דתרתי מחיל תלת לא מחיל אע"כ מוכח מזה דאם היינו אומרים דתרתי מחיל והיינו שע"י ששתק בעל השדה ב' שנים מוכח שמחל לו אז הי' פטור מלהחזיר גם הפירות שנמצאות אצלו בעין משום דגם בהו מהני מחילה שע"י שתיקה כיון שא"צ לעשות בהן קנין אם הי' אומר לו לישנא דמתנה בזה אמרינן דמחילה שע"י שתיקה הוי כמו א"ל לישנא דמהני בי' וכנ"ל ודו"ק]:)** הא"י אחה"פ צריך להחזיר להבעלים משום דאדעתא דא"י אפקרי' אדעתא דכו"ע לא אפקרי' ודאי ג"כ דאין כאן הפקר גמור אלא שמ"מ קני הא"י מדין מתנה וכנ"ל גם בעיקר דברי הנוב"י הנ"ל יש לדון בהו טובא ועיין בחי' הרשב"א ב"ק ד' ס"ט ע"ב ד"ה לקט כיון דליתא ברשותי' ל"מ מפקר לי' וז"ל כתב הראב"ד ז"ל אטו מאי דליתי' ברשותי' לא מצי לימחול גבייהו ולפטרו מעון גזל ותי' הוא ז"ל אין ודאי מצי מחיל מיהו טבל הוא גבי עניים ואינהו סברי דהכל לקט הוא ואין מעשרים ומ"ה צריך להפקיר ואין בידו להפקיר לכל אדם הואיל ואינו ברשותו דהפקר ליחיד אינו הפקר עד שיהא מופקר בין לעניים בין לעשירים כשמיטה עכ"ל והרי מוכח כן מן הסוגיא דשם דל"ש הפקר בכה"ג וע"כ דגם הנוב"י לא קאמר כן אלא במפקיר בפני הזוכים לנוכח וכדמדייק כן בלשונו שם אף דלא ידענא טעם לחלק ביניהם עכ"פ ודאי פשיטא לן דגם בכה"ג שהפקיר לנוכח ל"מ מדין הפקר אלא מדין מתנה וכמשנ"ת ותמוהים דברי הרשב"ם ב"ב הנ"ל וע"כ דאין כונתו שם להתיר מטעמא דהפקר לחוד אלא מכיון שבעל החצר מפקיר את חצירו לכל בני החצר ואינו מקפיד ע"ז לגבייהו אין דעת הנודר לאסור באלו ומשו"ה הוא דשרי וכמ"ש בטו"א מגילה ח' אף שאין לשון הרשב"ם מוכיח כן ע"כ לומר כן בכונתו דודאי ל"ש כאן להתיר במודר מדין הפקר וכנ"ל: