לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ו · פלג ב
ולבאר היטיב דברי הרמב"ם ושיטתו כאן עלינו להקדים תחלה מ"ש הרמב"ם עוד בסוף ה' סוטה פ"ד הי"ט שהמפרשים לא ביארו את מקורו והנה זה לשונו שם אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת וכו' להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול ובכ"מ שם כתב דהרמב"ם למד זה ממ"ש ריש סוטה אר"ח מסורא לא לימא אינש לאיתתי' בזה"ז אל תיסתרי בהדי פלוני דילמא קיי"ל כר"י בר"י דאמר קינוי עפ"י עצמו ומיתסרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה ולמד מזה דה"ה לדידן דלא קיי"ל כר"י ולא מיתסרא בקינוי ע"פ עצמו מיהו עפ"י עדים דנאסרה לא יקנא עיי"ש ודבריו תמוהים כמשה"ק בס' נחל איתן דא"כ הא לא אסור רק בזה"ז דליכא מי סוטה ומדברי הרמב"ם דסתם לן משמע דגם בזמן שהי' מי סוטה א"ר לקנאות בפני עדים תחילה וזה אין ללמוד כלל מהא דאר"ח דלא איירי רק בזה"ז אשר ע"כ כתב בנחל איתן דיצא לו להרמב"ם ד"ז מכח קושית התוס' בסוטה ד' ג' במ"ש ריש מכילתין אמתניתין דקתני דקתני המקנא דיעבד אין לכתחלה לא דקסבר תנא דידן דאסור לקנאות והקשו התוס' דהא ר"א דאמר במתניתין מקנא, לה עפ"י שנים ס"ל בירושלמי דחובה הוא לקנאות ואיך איירי ר"א במשנתנו דאוסר לקנאות ומזה למד הרמב"ם דלכתחילה בפני עדים לכ"ע אסור עיי"ש:
ובמחכתה"ר דבריו תמוהים מאוד וממקומו הוא מוכרע דלא, ניתנו, להאמר כלל דאם כן תיקשי מנ"ל להש"ס לדייק דתנא דמתני' סבירא ליה דאסור לקנאות הא כיון דמתני' איירי מקינוי בעדים א"כ הא בעדים לדידי' לכ"ע ס"ל דאסור ומאי מדייק ואין לדחוק ולומר דהיינו דקאמר קסבר תנא דידן דאסור לקנאות היינו דאה"נ דכו"ע הכי ס"ל ומשום דאיירי בעדים דעדיין תיקשי ממ"ש לקמן שם ע"ב במ"ש ר"ל מהו לשון קנאה דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים אלמא קסבר קינוי עפ"י עצמו וכו' ור' יימר ב"ש משמי' דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה וקבר קינוי עפ"י עדים וכו' וקאמר אלמא קסברי דאסור לקנאות כאן ודאי תיקשי מנ"ל דגם אביי ס"ל דאסור לקנאות אף דלר"ל מוכרח הוא משום דס"ל קינוי עפ"י עצמו ומ"מ ס"ל דאסור אבל לאביי דס"ל קינוי עפ"י שנים עדים א"כ י"ל דמשו"ה הוא דאסור דהא בעדים לכולי עלמא ס"ל דאסור וע"כ דהא ליתא ומאן דס"ל דמותר לקנאות לדידי' גם בעדים מותר והדר קשיא לן מנלי' להרמב"ם לחדש דבר שלא מצינו בתלמודן ולומר דאין ראוי לקנאות בפני עדים תחלה וכנ"ל:
עוד יש להקשות שם בהאי סוגיא דקאמר על ר"ל ואביי דתרווייהו ס"ל דאסור לקנאות הא כיון דאיכא תנאי דפליגי אי וקנא רשות או חובה האיך קאמר דאמוראי פליגי וס"ל דאסור לקנאות עוד צריך להבין ממ"ש דר"ל ס"ל קינוי עפ"י עצמו ואביי ס"ל קינוי בעדים הא להדיא פליגי תנאי בהא מילתא והאיך קאמר דגם אמוראי פליגי בזה וביותר תיקשי על ר"ל דס"ל קינוי עפ"י עצמו דלא ככל הני תנאי דפליגי וס"ל דבעינן עדים בקינוי ורק ר"י בר"י לחוד הוא דקאמר משמי' דר"א דקינוי עפ"י עצמו וכ"ז תמוה לכאורה: