לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג יב
אמנם לפי דברינו כאן עפ"י סוגיא דעירובין דמה שזוכה שהתורה תנתן לו במתנה בא לו ע"י הענוה י"ל נמי להיפוך דה"ט דרבא דלא ס"ל טעמא דלשמה משום דל"ח לשמא ישכחו וכמש"ש בחי' כתב סופר ע"מ גיטין עיי"ש בגיטין ד' ע"ב במ"ש רבה אית לי' דרבא ופירש"י אבל רבא ל"ל דרבה דכולם בקיאים ולכאורה פליגי רבה ורבא במציאות אמנם ביאר שם בחי' כ"ס דלאו במציאות פליגי אלא דס"ל לרבא כמו לרבה דעכשיו אחר שלמדו קאי דכולהו בקיאי בזמן המשנה רק דרבה ס"ל דגזרו אטו שמא יחזור הדבר לקלקולו ורבא ל"ח להאי גזירה ולומר עכשיו טעמא דקיום לחוד וקודם שלמדו משום לשמה ג"כ לא רצה לומר דא"כ קשיא לי' קושית הש"ס לקמן יכול נמי כפי' תוס' דיש רבותא יותר לרבה דמהני קיום לחוד אחר שלמדו וצ"ל יכול צ"ל משום שמא יחזור הדבר לקלקולו וזה לא ס"ל לרבא כיון דעכשיו כולם בקיאין ל"ג כ"כ לכך הוצרך רבא לומר דמעיקרא לא הי' הטעם רק משום קיום לחוד עיי"ש וז"נ מאוד:
ולדברינו הנה שפיר י"ל דהיינו טעמא דל"ח רבא לשמא ישכחו משום דלדידי' דל"ב ענוה יתירה הא שפיר י"ל דענוה לא בטלה גם משמת רבי וכמו שביארנו מ"ש רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא דהיינו דלפי שיטתו במידת הענוה לא בטלה כלל ולשיטתם אזלי נמי במאי דס"ל לרבא ולרב יוסף בקידושין ל"ב דרב שמחל על כבודו כבודו מחול וכמש"ש דלעולם תורה דילי' היא [ונפרש לפי"ז מ"ש רבא בע"ז י"ט בתחלה נקראת תורת ד' ולבסוף תורתו דהיינו קודם שמברך בה"ת ולאחר שמברך וכמ"ש בצל"ח שלהי ברכות ועיין בדברינו שלהי כתובות ודו"ק] וכיון שכן גם אנחנו זוכים התורה במתנה ושוב אין לחוש לשכחה ולכן לדידי' ע"כ הטעם מ"ש המביא גט ממה"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ הוא רק משום קיום לחוד:
ומה נחמד הוא ליישב עפי"ז משה"ק בפני יהושע שם בגיטין ה' במש"ש תסתיים דריב"ל הוא דקאמר לפי שא"ב לשמה הא מצינן למימר דס"ל טעמא דרבא ורבא גופי' מודה דקודם שלמדו צריך נמי לומר בפ"נ ובפ"נ משום לשמה אלא דל"ח להאי גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו אחר שלמדו ולהנ"ל יש לומר דהיינו דפשיטא לי' להש"ס דריב"ל חייש לשמא ישכחו ויחזור הדבר לקלקולו וכמש"ש ופליגא דריב"ל דס"ל בע"ז ך' דענוה גדולה מכולן וכמש"ש ופליג דריב"ל דאריב"ל ענוה גדולה מכולן וכו' ודאי דלשיטתי' כבר בטלה ענוה כמוה בדורות האחרונים ושפיר יש לחוש לשמא יחזור הדבר לקלקולו שיבאו לידי שכחת התורה וכנ"ל וא"ש הכל בע"ה: