לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג ב
והנה בר"ן במתניתן מבואר דמספקא לי' האי מילתא אי מדינא נאמנת היא לאוסרה עליו רק שחז"ל עקרו בזה דבר מה"ת ומשום מש"ש דאפקעינהו רבנן לקידושי מיני' כו' או דבאמת גם מדינא לא מהימנא דלאו כל כמינה למימר טא"ל ולהפקיע א"ע מבעלה ולהך שיטה דמהימנא מדינא איכא לפרושי בתרי גווני הא' מטעם חד"א אע"ג דמשעבדה לי' וכמ"ש לקמן בע"ה או משום מ"ש בר"ן כיון דמבזי נפשה ודאי קושטא קאמרה אמנם עמ"ש מו"ח הגאון שליט"א בס' ה"צ ד' ט"ו דהעיקר הוא בכונת הר"ן להאמינה מדין חד"א ומיישב עפי"ז משה"ק האחרונים על הר"ן ז"ל במ"ש דאי נימא דמותרת מטעם דאפקעינהו לקידושין א"כ בנבעלה לפסול לה פסולה ואינו במשמע והקשו כולם על שלא הביא הר"ן מהנהו עובדי דאהלויי ונפטויי דהוי וכרים ומ"מ אמרו איתתא שריא אף שפסולין אצלה ולפי"ז א"ש משום דהתם ל"ש חד"א כיון דהיא בעצמה לא ידע' שהנכרים באו עלי' שבעלה כיחש לה ולא שויא אנפשה חד"א כלל וכ"כ בעי"ט סי' קס"ט בהג"ה וכבר קדמם בזה בשו"ת ח"ס אה"ע מ"ת סי' צ"ח עיי"ש וז"נ. אמנם גם אם נפרש כוונת הר"ן מדין נאמנות ולא מטעם חד"א איפשר ג"כ ליישב קושיתם הנ"ל מהני עובדי דאהלויי וכמ"ש בח"ס שם דלפירוש זה מוקמינן הני עובדי באשת ישראל ובלא בדקה בט"ע דקלא ונימא דהוי קרוב למזיד בכה"ג ומ"ש הר"ן לפרש הני עובדי בא"כ ובאונס משום דלדינא באמת שוגגת מיקרי בכה"ג כיון שטעתה בדין עיי"ש. וע"ע תי' נחמד לקושיא זו בראשית בכורים סי' ז' די"ל דשיטה זו קיימא בשי' רבו של הריטב"א ז"ל שכ' בחי' קידושין ס"ח בשמו דלמאי דקיי"ל כותי ועבד הבא עב"י הולד כשר לא פסלה אפי' לכהונה לא להאשה בביאתו ולא להולד. עיי"ש ומדוקדק מאוד מה שהזכיר הר"ן כיון דלפי"ז אסורה לבעלה ע"י נתין או ממזר ולא הזכיר עכו"ם וז"נ משום דע"י עכו"ם אי נימא דאפקעינהו לקידושין והוי פנוי' לא נפסלה לכהונה בזה וע' רי"ט אלגזי פ"ח דבכורות אות ס"ה וי"ל בזה וקצרתי עכ"פ יש להסתפק בכונת הר"ן בדין הנאמנות להך שיטה דס"ל דנאמנת אם הוא מדין חד"א או לא. גם ממ"ש די"ל דמדינא אינה נאמנת לאסור א"ע ע"ב ודאי מוכח דמספקא מילתא להר"ן ז"ל אי שייך כאן חד"א וע"כ משום דמשועבדת היא להבעל וכמ"ש לקמן בע"ה:
והנה הקשו האחרונים ז"ל על תי' הראשון שתי' הר"ן ז"ל דה"ט שהתירוה לבעלה באמרה טא"ל משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ מאי תקנה היא זו הא יש לה עצה שתאמר גם שניהם טא"ל ונטולה אני מן היהודים דאם נאמר דאפקעינהו לקידושין ופנוי' היתה א"כ שוב אין בידו להפר דאין הבעל מיפר בקודמין ועמ"ש בזה בס' ברית אברהם ח' אה"ע סי' נ"ט ובשם ארי' יו"ד סי' נ"ט מ"ש בהגרש"ש ליישב משום דמ"מ נודרת על דעתו הנה גם בתפא"י גיטין פ"ד אות ט' כתב ג"כ כן אבל גם זה אינו דהא כאן חזינן שברצונה להפקיע א"ע מבעלה:
וראיתי למו"ח הגנ"י שם בס' ה"צ סי' ט"ו שכתב לתרץ בדרך חידוד עפמשה"ק מתוס' דאיך חל נדרה על תשמיש של אחרים בעודה א"א והא אאחע"א ותי' דחייל רק בכולל דבעל או מוסיף עיין תוי"ט ותוס' הגרעק"א ומעתה לדברי' שטמאה ואסורה היא על הבעל ממילא ל"ח איסור נדרה גם על כל העולם משום דבלא"ה אסורה היא עליהם באיסור א"א. א"כ י"ל אף דנאמר שיפקיעו הקידושין מפרע והוה פנוי' מ"מ כיון דבשעת אמירתה ל"ח הנדר מצד דאאחע"א ממילא גם אח"כ ל"ח וכמ"ש בר"ן נדרים י"ז במתני' דיש נדר בתוך נדר וא"כ א"ת גם שניהם טא"ל ונטולה אני מהיהודים לאו כלום היא וא"צ הפרה כלל עיי"ש. ובמחכ"ת ז"א דלבד דגם לפי דבריו הא יש לה עצה לומר לבעלה אחר שאמרה היום נטולה אני מן היהודים וכבר חל נדרה תאמר למחר שטמאה היא גם כן שנטמאה אח"ז. וכאן שוב אין לנו עצה דהא לדברי' כבר חל נדרה בשעה שהיתה מותרת לבעלה ע"י כולל ועתה במ"ש עוד טא"ל א"א להתירה ע"י אפקעינהו דא"כ שוב אין בידו להפר וגם אם הפר לה מאתמול תתבטל הפרתו למפרע וגם זו"ז הנה לא עיין שם בתו' רעק"א במ"ש בשם השעה"מ לענין נדרים ושבועות דלא אמרינן בהו אי משכח רווחא חיילא כמו בכל אחע"א משום דבעינן שיהא חל האיסור מיד דזהו דוקא באם הותר הראשון ע"י הפרת הבעל והיינו מכאן ולהבא אבל באם נשאל על הראשון לחכם והתיר למפרע הלא מפורש בשבועות כ"ז דעלתה לו שני' תחתיה. וכן גם כאן אי נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ונעשית פנוי' למפרע א"כ ודאי דחייל ג"כ נדרה שנדרה לאסור א"ע על היהודים אחר שנעשית פנוי' למפרע וא"צ לשום כולל ומוסיף בזה. ובתוס' הגרעק"א שם בשם השעה"מ דנים שם רק לענין לומר שחל עלי' האיסור אחר שנתגרשה דבזה אמרו שם דמ"מ לא חל אח"כ כיון דבשעת הנדר ל"ח ועיי"ש בתוס' הגרעק"א שגם בזה מסתפק לומר דאולי מ"מ איסור השבועה והנדר מיתלא תלי וקאי ע"ש הא מיהת פשיטא דאם נפקע איסור הראשון למפרע ודאי דחל איסור הנדר ג"כ למפרע והדר קשיא כנ"ל איך יתיר לה הבעל ויפר את חלקו כיון דאפקעינהו לקידושין מיני':
**(הגה ובתפא"י כאן שלהי נדרים אות ס' כ' דלהכי נקט נטולה אני מן היהודים ולא נקט מן הבריות מדרצתה לאסור גם בעלה והרי בעלה אינו בכלל בריות כדלעיל מתני' ג' גבי קונם שאיני נהנה לבריות עיי"ש ולפלא שלא עיין במחכתה"ר בסוגיא שם בנדרים פ"ד ע"א במש"ש להדיא ובעל לאו בכלל בריות הוא והתנן נטולה אני מן היהודים וכו' וא"א בעל לאו בכלל בריות הוא וכו' עיי"ש הרי מפורש להיפוך דמן היהודים ומן הבריות שוין הן לענין זה דבעל ג"כ בכלל וז"ב. ע"כ הג"ה:)**
והנה בתפא"י שם בגיטין הביא ג"כ קושיא זו בשם גאון אחד שעדיין תפקיע א"ע מבעלה ע"י שתאמר גם שניהם טא"ל ונטולה אני וכו' עיין בדבריו פ"ד דגיטין מ"ב מש"ש לחקור הרבה בעיקר מ"ש חז"ל אפקעינהו רבנן לקידושין האם נימא שהוא מותר ג"כ בקרובותי' והיא בקרוביו או אם היתה א"כ ואכלה בתרומה עבדה איסור למפרע עיי"ש משה"ק עוד ומבאר לעצמו שהפירוש הוא דהוי כאילו התנה ע"מ שאם אגרשך וכו' יהי' גם אונס בכלל וכן וכו' וכאן נמי הו"ל כאלו התנה בשעת קידושין שכשתאמר טמאה אני לא תהא נאמנת אבל ודאי יכול הוא להתיר נדרה עיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז מה שנתקשה שם במה דקיי"ל בטלו מבוטל וע"כ דלית לן האי סברא דכל מקדש וכו' ובעלמא הא אית לן סברא זו ומחלק את הנושאים עפ"י דרכו ודבריו תמוהים וקושיתו לק"מ דודאי גם התם שייך סברא זו דכל מקדש וכו' ואפקעינהו כמ"ש רשב"ג רק דקיי"ל כרבא בהא דס"ל דכאן הי' עיקר התקנה שלא לבטל אבל בדיעבד אם בטלו העמידו חז"ל את דבריהם עד"ת ולא הי' ניחא להו לרבנן לתקן שגם בדיעבד לא יהי' מבוטל ולא רצו חז"ל להפקיע את הקידושין כאן אם יבטל ובזה הוא דפליג על רשב"ג דס"ל שגם זה הי' בכלל התקנה שאם בטלו אינו מבוטל ופליג רבי ע"ז אבל אה"נ דגם רבי מודה שאפשר הי' לרבנן להפקיע הקידושין גם כאן ומה זה קושיא שהקשה שם מ"ש מתליוהו וקדיש דמשום ה"ט דכל מקדש וכו' אמרינן דלאו קידושין הוא עיי"ש ולק"מ אחר שכן התקינו רבנן בתחלה דכאן יהי' מבוטל אם יבטל תדע שהרי מבואר שם בתוס' גיטין ל"ב ע"ב ד"ה ור"נ אפילו לרבי אם בטלו בפני שנים לר"ש או בפני א' לר"נ אמרינן מה כח ב"ד יפה ואינו מבוטל וע"כ דצריכין אנו לומר גם אליבא דרבי דה"ט משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכמש"כ גם בשו"ת נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה עיי"ש הרי דגם לרבי שייך לומר כאן האי דכל מקדש וכו' דלא פליגי רק בעיקר התקנה. וז"פ וברור:
וכן יש לתמוה בענין זה במש"כ בראב"ן בפירושיו למ' גיטין מובא בספר כסף נבחר ערך אפקעינהו שכתב ג"כ ומדפסק ר"נ הכא הלכה כרבי ובאיסורא ל"א מה כח ב"ד יפה ואין כח בב"ד להפקיע קידושין ש"מ מהכא דכל היכי דאמרינן בתלמודא כל דמקדש וכו' ואפקעינהו לקידושין דרשב"ג היא ופליג רבי עלי' והלכתא כרבי עכ"ל וקשה להבין דבריו וכי כולהו בחדא מחתא מחתינהו ולהדיא מצינו בכ"מ דפסקינן ג"כ לדינא כן מה"ט דאפקעינהו לקידושין וכמו בהא דתליוהו וקדיש ב"ב מ"ח הנ"ל ובטענת אונס בגיטין ריש כתובות וכן בגיטין ע"ב גבי שכ"מ אם עמד. וע' ג"כ רש"י שבת קמ"ה בטעמא דנאמנות ע"א בעדות אשה דהוא מטעמא דאפקעינהו לקידושין מיני' [וכבר הסבירו האחרונים ד' רש"י הנ"ל כי היכי דלא תיקשי משה"ק כולם על שיטה זו ע' עי"ט סי' קל"א וע' א"מ אה"ע סי' ק' ס"ק א' בהג"ה באופן אחר קצת עיין בדבריהם וקצרתי] ועיין תוס' ורא"ש קידושין ו' גבי מתנה ע"מ להחזיר דל"מ בקידושין מדרבנן ומה"ת ודאי דמהני אלא דאפקיעו לקידושין וע' ג"כ ב"ש אה"ע סי' קמ"א ס"ק ע' מ"ש לדון לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר אינו אלא מדרבנן משום דהוי מפי כתבם א"כ גט הבא ממדה"י מדאורייתא ל"מ ורק מדרבנן משום הא דכל מקדש וכו' ואם אינו מקיים כתקחז"ל בטל הוא מה"ת עיי"ש **(הגה וכ"כ שם ס"ק מ"ו ובס' קמ"ב ס"ק ב'. אמנם לדבריו ז"ל תקשי לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולפי שיטת הרי"ף והרמב"ם בפ"א מה"ג סגי בע"ח לחוד ואף אם מסרו לה בינו לבינה כשר ע' אה"ע סי' קל"ג ותיקשי לכאורה האיך כשר הגט מה"ת לר"מ בלא ע"מ והרי כל עדותם לפי"ז אינו אלא מדרבנן וע"כ כמ"ש בט"ז חו"מ סי' כ"ח דבגיטין בודאי מהני מדאוריתא שמצינו השטר בקרא או כמש"ש בנתה"מ דשאני גיטין משום דעידי החתימה לא מסהדי על גמר הדבר רק שנכתב בציווי הבעל ודבר זה ל"ב הגדה בפני ב"ד וגם מפי כתבם כשר בזה דרק בשטר ראי' שמעידין על גמר הדבר פסול מפי כתבם מה"ת ואינו כשר אלא מדרבנן עיי"ש בס"ק ז' הרי דבגיטין ודאי דמה"ת כשר גם לדעת הרמב"ם והארכתי בזה במק"א:)** וע"כ דדינא הוא בכ"מ הא דאפקעינהו רק דכאן ס"ל לרבי שכך תקנו מתחילה שיהא ביטולו ביטול בדיעבד וז"ב. עוד יש לדון ביתר דברי התפא"י גיטין שם אלא שלא נפניתי להאריך בהם אחר שבעצמו שם חזר ודחה דבריו וכמש"ש לדייק לשון הר"ן כאן מ"ש ונמצא בשעה שנאנסה פנוי' היתה עיי"ש:
ובס' ברית אברהם שם סי' נ"ט כתב לחדש דבר דמ"ש בכ"מ אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' היינו שהפקיעו שלא יהי' קידושין מה"ת רק שישארו עכ"פ קידושין דרבנן וכמו שהי' מקדש אותה בפחות מש"פ שהמותר על פחות מש"פ הפקירו והפקיעו ממנו ונשאר קדושין מדרבנן וממילא מצי לותקן שיהא העד נאמן מדרבנן וליהני הגט דרבנן כיון דליכא קידושי דאוריתא וכו' ע"ש ומיושב ממילא גם סוגיא דנדרים הנ"ל עפ"י המתבאר בנדה מ"ו ע"ב דלמאי דקיי"ל מופלא סל"א דאורייתא אתיא נישואין דרבנן ומבטלים לנדרא דאורייתא. וא"כ גם כאן אף אם תאמר טא"ל ויפקיעו קידושין דאוריתא מ"מ ישאר מיהת קידושין מדרבנן ויכול להפר נדרה אם תאמר ג"כ נטולה אני מהיהודים עיי"ש [ומצאתי שגם בתפארת ירושלים כתב כן בפ"ד דגיטין אות מ"ב עיי"ש]:
ואם אמנם לכאורה נראין דבריו נכונים מאוד ומצינו ג"כ בחידושי הרשב"א ושטמ"ק ריש כתובות שכתבו ג"כ במקום דאפקעינהו לקידושין שמ"מ אסור הוא בקרובותי' והיא אסור' בקרוביו מד"ס עיי"ש [ותמוה לי מש"ש בשטמ"ק בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ואיכא למימר הס' ודאי לא הוי כיון דהשתא א"א גמורה ועדיין לא עשה בה מעשה זה ועוד וכו' שהרי נזיר ששתה יין לוקה ואע"ג דמצי מיתשל וכו' והאשה שנדרה בנזיר והיתה מטמאה למתים לוקה את הארבעים ואע"ג דאי אתי בעל מצי מפר לה ומיעקר לי' לנדרא למפרע עיי"ש וזה פלא והרי ידוע דהבעל אינו עוקר למפרע ורק מכאן ולהבא וכמ"ש בנדרים ע' ובנזיר כ"א וצ"ע] אמנם מ"מ מ"ש להוכיח מנדה מ"ו דע"כ אתא נישואין דרבנן ומבטלים לנדרא דאורייתא כבר כתבנו דאפשר לדחות לפימ"ש בנדה שם הטעם כדר"פ דכל הנודרת וכו' וכאן ל"ש זה כלל דהא מכוונת בפירוש להפקיע א"ע בזה מבעלה ול"ד לדהתם וכנ"ל ועיי"ש ג"כ בחי' הרשב"א שלהי נדרים דאפשר למ"ש רב ששת התם דאוכלת בתרומה מותרת נמי בתרומה דאורייתא ואי נימא דל"ה הקידושין רק מדרבנן האיך שריא בתרומה דאורייתא:
וטפי הי' נראה להסביר מ"ש בסוגיין כאן הא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' שהוא כמ"ש בר"ן גיטין פ' המגרש בהא דע"מ שלא תינשאי לפלוני ונישאת לו דהולד ממזר והקשו הראשונים ז"ל האיך הגט בטל ובניה ממזרים הא א"י לעבור כלל על תנאה שהרי א"א שתינשא לו שהרי אם נישאת לפלוני נמצא הגט בטל ואין קידושין תופסין לו בה ונמצא שא"א שתינשא לו ותי' הר"ן שכיון שא"א להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנישואין וכו' ה"ה כאילו אמר לה ה"א מותרת לכל אדם אלא שאם תינשאי לפלוני ה"א אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי אע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה הנ"מ היכי דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסק אלא לענין שאפשר לנישואי אותו פלוני לחול עיי"ש וכן השתמש בסברת הר"ן הנ"ל בנתה"מ סי' רמ"א ס"ק ה' ליישב עפי"ז משה"ק עמ"ש שור זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר והקדישו ה"ז מוקדש ומוחזר הא כיון דמע"ל בעי קנין והאי כיון שהקדישו הא א"י שוב להקנותו ותי' ג"כ כנ"ל דהיינו דאמרינן שע"כ הקדישו באופן זה שיהי' הקדש קודם החזרה וגם אחר החזרה אלא שבשעת החזרה לא יהי' הקדש ואף דקדושה בכדי לא פקעה מ"מ הכא כיון דלא פקע אלא כדי שיתקיים התנאי כדי שיהי' אפשר להקדש לחול מהני כמו בגט הנ"ל עיי"ש ולפי"ז הי' אפשר הי' לומר לכאורה גם כאן כן במ"ש דאפקעינהו רבנן לקידושין דהיינו שלא הפקיעו אותן לגמרי אלא שהפקיעו אותן על שעה זו שנאנסה אבל קודם שנאנסה הוי קידושין גמורים וכן אחר שנאנסה הוי ג"כ קידושין. ואף שאין ביד הבעל להתנות כן אלים כח רבנן שקידש אותה על דעתם ודמי כאילו התנו כן שבאם תאמר טא"ל אפקעו אותו הקידושין על רגע זו שנאנסה ותחול תיכף בחזרה מאיליהן שנית. תדע שהרי לא מצינו שתצטרך קידושין מחדש וכן מבואר שם נמי להדיא שאוכלת ג"כ בתרומה אם א"כ הוא הרי דמחזקינן לה כאשתו גמורה גם אח"כ אף דאמרינן כיון שאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ושפיר אפשר לו ג"כ לפי"ז להפר את נדרה משום קדושין הראשונים כמו שמותרת נמי בתרומה מחמת קידושין הראשונים דע"כ עלינו לומר שאף שיפקעו הקידושין לשעה חדא חוזרין וחלין הן אח"כ מאיליהן כנ"ל שהרי מותרת היא לו גם בלא קידושין מחדש ול"ה ב"ז ומותרת נמי בתרומה מה"ט ולק"מ ף קושית הב"א הנ"ל לפי"ז ודו"ק:
ובעי"ט שם סי' קס"ט בהג"ה תמה על הטעם דאפקעינהו לקידושין א"כ אמאי אמר רבא שם דאינה אוכלת בתרומה משום דאפשר בחולין הא כיון דליכא קידושין ונבעלה לכשר לה הא ליכא שום איסור ונדחק ליישב זה ולא אבין דבריו הא נהפוך הוא דאי נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין לגמרי הא אינה אשת כהן כלל ואיך תאכל בתרומה ושפיר י"ל דס"ל לרבא דהפקיעו רבנן את הקדושין למפרע ומ"מ התירו לו להיות עמה דאין בזה אלא איסור פנויה וע' אה"ע סי' כ"ו ס"א דאפשר דבמיוחדת מותר מדינא ואינו אסור אלא במופקרת אבל לא במיוחדת לו. והארכתי בע"ה הרבה בענין זה במק"א וכאן קצרתי אבל לענין תרומה שפיר ס"ל לרבא לאסור כיון דאפשר לה בחולין וכמ"ש בסוגיא שם וי"ל עוד בענין זה וכאן לקצר אני צריך: