לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג א
הנה כבר ביארנו בע"ה עפ"י דרך הלכה שייכות כתובות לגיטין בדין כתובה דאורייתא עיין בדברינו לעיל שלהי מ' יבמות (פלג א' ופלג ב') וכאן נאמר בדרך דרוש בע"ה במאי דמסיימינן כאן במילי דאגדה:
א"ר זירא א"ר ירמי' בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בת"ח כי אמריתא קמי' דשמואל אמר צירוף אחר צירוף שנאמר ועוד בה עשירי' וכו' אר"ח ב"א אמר רב עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות וכו'. ובפנ"י כתב לפרש שייכות הני מאמרים דמשום דיליף שמואל מקרא דועוד בה עשירי' וגו' שיהי' צירוף אחר צירוף היינו שיטהרו מזוהמת חטא אדה"ר ואז יזכו לעוה"ב ותיקשי מש"ש בהאי קרא כאלה וכאלין כו' שהם מאילני סרק שאינן מוציאין פירות שהם מיני ארזים וכמ"ש בב"ב ד' פ' שא"ע פירות לכן מוסיף עוד לומר משמי' דרב דעתידין גם אילני סרק שבא"י לעשות פירות ושפיר נמשלו הצדיקים לארז גם בזה וארזים הן חשובין בכל האילנות ואיכא נמי תרתי למעליותא עיי"ש:
ולהסביר הדברים נראה בע"ה עפימ"ש במהרש"א בח"א כאן לפרש מ"ש קטיגוריא בת"ח דהוא עפימ"ש בסנהדרין (צ"ח ע"א) מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף ת"ח שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אין שלום מפני צר יעו"ש ויתבאר בע"ה עפימ"ש בילקוט הושע רמז תק"ך חבור עצבים אפרים הנח לו אמר רבי גדול השלום שאפילו ישראל עע"ז ושלום ביניהם כביכול א"י לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים וגו' אבל משנחלקו כו' חלק לבם עתה יאשמו הא גדול השלום ושנואה המחלוקת ע"כ ולפי שהת"ח הן הן המרבים שלים בעולם לכן בבואם הני אמוראי להשמיענו שיתוקן העולם כמו שהיתה בימי אדה"ר קודם החטא ואשר ע"כ ירבו עליהם גזירות אחר גזירות והיינו צירוף אחר צירוף כדי למרק אותם ולצרף אותם מזוהמת חטא אדה"ר כמ"ש בפנ"י ז"ל לכן הקדימו תחלה לומר שבדור ההוא ע"כ יהי' ג"כ קטיגוריא בין הת"ח עצמן וכמובן אשר בהיות מחלוקת בין הת"ח לא יתקבלו דבריהם אצל בני דורם ולא יהי' בכחם להרבות שלום בעולם וכמ"ש התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשוט עצמך וכו סנהדרין (יט ע"א:)
ואולי יש להמליץ בזה גם מ"ש חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך וגו' א"ת בניך אלא בוניך היינו שלא תוכל לקרות וכל בניך. לימודי ד' שיהי' בכח הת"ח לפעול עליהם אלא אם תקרא בוניך היינו שיקרא ורב שלום בוניך שיהי' שלום בין הת"ח עצמן שהם הם הבונים. ואז דבריהם נשמעים ומתקבלים וכל בניך לימודי ד'. ומכיון שאמרו חז"ל שבזמן שיש שלום בעולם אין כל אומה ולשון שולטות בהם לגזור עליהם גזירות אף אם ירבו לפשוע ח"ו לכן הקדימו חז"ל כאן לייעד גם את זה שבדור שבן דוד בא בו יהי' קטיגוריא בין הת"ח וממילא יתבטל השלום ויתרבו הגזירות ועי"ז יצטרפו מן הזוהמא ויגיעו לתכליתן:
וכן דייקי נמי קראי שם בזכרי' ח' כמש"ש תחלה כה אמר ד' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים וגו' הנני מושיע את עמי מארץ מזרח וגו' והיו לי לעם וגו' כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהי' וגו' וליוצא ולבא אין שלום מן הצר היינו כמ"ש חז"ל בסנהדרין י' צ"ח שגם אצל הת"ח אין שלום ועי"ז ואשלח את כל האדם איש ברעהו כי על ידי שיתבטל השלום ולא ישמעו לקול המורים הת"ח יתחדשו ג"כ הגזירות וכמ"ש גם כן באיכה ד' פני ד' חלקם שנפרדו הלבבות לא יוסיף להביטם והגורם לזה הוא מפני שפני כהנים לא נשאו וגו' ומסיים בנחמה ועתה לא כימים הראשונים וגו' כי זרע השלום הגפן תתן פרי' וגו' והייתם ברכה אל תיראו תחזקנה ידיכם כמובן אשר מרוב הצרות והגזירות שיתחדשו כפי ייעודי חז"ל יש לחוש לרפיון האמונה ח"ו וצריכין חיזוק לבטוח בשם ד' ובדברי הנביאים אשר בנפלם לא תוסיף אז קום בתולת ישראל וכמ"ש בתהלים ע"א אשר הראיתני צרות רבות ורעות מזה ידעתי שתשוב תחייני ומתהומות הארץ אשר הנני נשקע כמו בתהום מזה אדע כי תשוב תעלני וכמ"ש בילקוט תהלים על פסוק יענך ד' ביום צרה משל לאב ובן שהלכו בדרך נתייגע הבן א"ל האב כשתראה ביה"ק תדע שהגענו לעיר כן אמר הנביא כשיתרבו הצרות עליכם תדעו שגאולה קרובה שנאמר יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב:
**(הג"ה עיין ברכות ס"ד ע"א מ"ש אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעבי' של קורה ביאור הדברים כפשוטן נראה עפימ"ש המפרשים בענין מספר הי"ב שבטים איך שמספר הי"ב הוא דבר הכרחי כדי שיהי' נערכים לי"ב מזלות עיין אפיק"י ח"א ד' נהרות איתן מ"ש בשם השר דון מהרא"י פ' וישב שזהו טעם החרדה הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש בגבעה ויבכו ויאמרו למה ד' אלקי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד ומפני זה הי' צער יעקב כ"כ גדול בהפקד יוסף מתוך בניו יעיי"ש מש"כ מהמדרש תנחומא פ וישב ד"א אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים כמה יגיעות יגעתי להעמיד י"ב כו' כנגד י"ב מזלות וכו' י"ב אבנים באפוד וכו' עיי"ש מ"ש לפרש עפי"ז מ"ש ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם שמשו"ה לא צוה את התורה רק לנו ולא הקדים ליתנה להאבות וכו' משום שא"א לקבוע דירתו יתברך אצל ישראל זולת בהתאסף ראשי העם היינו ההתחלת הכוללות הם האבות וכו' יחד שבטי ישראל ר"ל גם בהתאסף י"ב השבטים איש לא נעדר ולזה נמשכה גם נתינת התורה עד זמן התאסף כל המציאות השלמה עיי"ש ופירשתי בזה גם מ"ש בקרא שם אח"ז יחי ראובן ואל ימות כפירש"י שם שלא יזכר לו מעשה בלהה ומוסיף לומר ויהי מתיו מספר שמזה מוכיח דע"כ לא יחשוב ד' לו עון וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שהרי נמנה הוא במספר הי"ב שבטים המוכרח לקבלת התורה וכנ"ל ועיין ילקוט בראשית רמז קמ"ג אמר יעקב הלא נפרצה ברית השבטים כמה יגיעות יגעתי להעמיד י"ב שבטים כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב וכו' ופירשו בזה המפרשים ז"ל מ"ש בסנהדרין י"ט במ"ש בישעי' כט כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי היכן מצינו ליעקב שפדה את אברהם אר"י אמר רב שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו עיי"ש והענין הוא משום שמאז כרת הקב"ה ברית את אברהם הי' נצרך שיוליד י"ב שבטים וכמ"ש גם בב"ר פכ"ד זה ספר תולדות)**
והנה נוסיף עוד דברים בזה דהנה הסיבה הגורמת למחלוקת בין הת"ח עצמן הוא כמ"ש חז"ל שם בסנהדרין ד' פ"ח ע"ב משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות והיינו שע"י שגברה עליהם השכחה ושכחו איך קבלו מרבותיהן נחלקו בדיעותיה' ומשו"ה לא הי' בידם היכולת הרבות שלום בעולם והאריך בזה בצל"ח שלהי מ' ברכות עפ"י דרכו בענין שהשכחה באה להם ע"י שלא ברכו בתורה תחלה ומפרש שם עפי"ז גם מ"ש במ' ע"ז ד' י"ט שבתחלה נקראת תורת ד' ואח"כ תורתו דהיינו שקודם הברכה היא תורת ד' ולאחר הברכה נעשית שלו ושוב אינו משכחה כמ"ש חז"ל במ' נדרים ד' ל"א שהי' מרע"ה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה **(הג"ה עיין בס' אמת ליעקב להגאון בעל נתה"מ מ"ש בחי' למ' ברכות ספ"ק עוד כונה אחרת במ"ש מעיקרא תורת ד' ובסוף נקראת תורתו עפימ"ש הר"ן בדרשותיו בהא דרבה בר נחמני שהקב"ה אמר טהור וכל מתיבתא דרקיע אמרו טמא שהוקשה לו אחר שהשיגו מד' ית"ש שמטהר איך אמרו הם טמא וכתב בישובו שאחר שהכרעת התורה נמסרה לישראל עפ"י שכלם אם שכל האנושי יגזור היפוך האמת כן יקומם והיינו שהתורה ניתנה לנו במתנה כפי הכרעת שכלנו אחר שלומד בה עיי"ש ויומתק ביותר לפי"ד הצל"ח הנ"ל שהסגולה הזאת הוא רק לאחר הברכה כמ"ש לקמן בע"ה שקונה את התורה ע"י השבח שמשביח אותה] שעי"ז זוכה בה להיות כשלו וכמ"ש בריש כיצד מברכין ברומיא דקראי לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם דכאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה עיי"ש ועיין ג"כ בהקדמת קצוה"ח מ"ש לדייק מאי דאמרינן בבה"ת אשר נתן לנו תורת אמת לפי"ד הר"ן ז"ל הנ"ל שיהי' האמת אתנו וחיי עולם נטע בתוכינו לפימ"ש הר"ן שם שבסגולת כח המצוה הזאת אשר אנחנו שומעים לדברי החכמים יש בה כח להחיות גם אם אינם מכונים האמת והיינו שמתוכינו יפרה וירבה חיי עולם עיי"ש. ומדוייק מאוד מה שבברכה הראשונה אנו אומרים ונתן לנו את תורתו ורק אחר שבירך כבר וזכה בה להיות כשלו אני מברכין ונתן לנו תורת אמת וכו' וכנ"ל ודו"ק כי הרבה יש להאריך בזה ואכ"מ:)** [ודכירנא אשר ראיתי באיזה ספר מש"כ בטעמא דמילתא משום דנותן בעין יפה נותן ודו"ק] **(אדם ראוי הי' אדה"ר להוליד י"ב בנים וכו' ז"ה בגימטרא י"ב והיינו דכתיב ס"פ לך ולישמעאל שמעתיך וגו' שנים עשר נשיאים יוליד הינו שבאמת גם הוא יוליד שנים עשר במספר אבל לא באלה חפצתי ורק את בריתי אקים את יצחק עיין ילקוט חבקוק ג' עה"פ שבועות מטות אומר סלה וז"ל כתיב כל אלה בני יעקב שנים עשר וכי ישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותן נשיאים כמד"א נשיאים ורוח וגשם אין ברם הכא מטות עיי"ש ועיין מ"ר תולדות פ' ס"ג ר"ה אמר אם כך אני עתידה להעמיד י"ב שבטים הלואי לא עברתי מנין ז"ה תני בשם ר"נ ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו' עיי"ש. הרי שכולם היו ראוים להוליד מספר הי"ב רק הלא אמרו בשבת קמ"ז שעד יעקב אבינו לא פסקה זוהמא מאבותינו ולכן הוליד יעקב הי"ב שבטים שאין בהם שום דופי ונמצא שיעקב נטל ע"ע צער הגידול בנים בחשבון זה שכולם יהי' צדיקים ויתקיים הברית עמהם אבל באם ירעו מעשיהם חלילה ויתבטל הברית א"כ לחלם יגע א"ע ויט שכמו לסבול כ"כ מגידול הבנים וז"ש אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו מה שפדה אותם מצער גידול בנים באשר יהי' צדיקים כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו' וטוב עשה מה שקיבל ע"ע לגדל את כולם וז"נ:
והיינו דקאמר שם בברכות ס"ד במ"ש ישגבך שם אלקי יעקב. אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה. כמובן אשר אם ישאו הרבה בני אדם את הקורה הכבידה. הנה דרך כאו"א מן הנושאים להשתמט ולבחור לעצמו את המקום הדק למען לא יכבד עליו המשא על חלקו וממילא נשאר המקום העב על הבעל קורה בעצמו אשר הוא הוא המחויב לסבול כל המשא הזה ע"ע וכן גם כאן משו"ה הוא דקאמר יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב שלפי שקיבל עליו את כל הצער הזה מגידולם ירבה להשתדל בעזרתם ויבקש עליהם רחמים כמובן. ועיין נמי מד"ר איכה בקרא ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב ארשב"ל כשהפורעניות באה אין מרגיש בה אלא יעקב מ"ט ויבער ביעקב כאש להבה וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב הה"ד יגל יעקב ישמח ישראל והיינו כדברינו ויש להאריך עוד וקצרתי:
אמנם לא אמנע מלהעתיק מה ששמעתי ממחותני הגאון הג' כקש"ת מ' ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק מה שאמר דבר נחמד עפ"י המדרש הנ"ל לפרש מ"ש בפיוטי ר"ה ויוהכ"פ באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט וכו'. דהנה ידוע דחטא הוא שוגג ועון מזיד ופשע אלו המורדים היינו להכעיס ועל החטא ועון הנה אפשר שילמדו עליו זכות מה שיצרו התגבר עליו וכיו"ב. אבל על הפשע להכעיס איזה לימוד זכות יש להמליץ עליו לכאורה. אמנם י"ל דמ"מ אפשר למליצי יושר לזכותו עפ"י מ"ש המפרשים בביאור קרא דהצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול. דהיינו שבשעה שמענישין את האדם מלמעלה מחשבין גם צער כל אוהבי הנידון והקרובים אליו אשר כמובן גם הם מצטערים ע"י עונשו ולבני ביתו והסמוכים על שלחנו הלא נוגע גם למחייתם ולפרנסתם. וע"כ להמתין במשפטו ועונשו עד שלכולם יגיע להם צערם והיזקם לכאו"א כפי החשבון וזהו אל אמונה לגבי הנידון ואין עול לעומת הקרובים אליו. [עיין ירמי' ל"ב גדל העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם היינו שמחשב גם חשבון מידת צערם בשעה שבא לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ודו"ק. וכן פי' ג"כ מ"ש באיוב ל"ג אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו דלא כתיב להגיד עליו ישרו רק לאדם ישרו היינו לאיזה אדם אחר שיצטער בצערו אם נמצא מי שיגיד על אותו האדם ישרו שהוא זכאי ואינו מגיע לו הצער אז ויחוננו לזה הנידון ויאמר פדעהו וגו' מצאתי כופר] ולפי"ד המ"ר איכה הנ"ל שיש צער גם לאבינו יעקב בפורעניות בניו א"כ הא יש כאן לימוד זכות גדול לעולם גם על הפשעים והמרדים אשר ע"כ לפוטרו מן העונש בכדי שלא יצטער גם יעקב אבינו ע"ה וז"ש באין מליץ יושר מול מגיד פשע שלעומת הפשע הא אין מליץ יושר כלל לכאורה ע"ז אנו מבקשים כי תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. שהדבר הזה נוגע גם אליו וכיון שליעקב ודאי אינו מגיע שיצטער ח"ו ע"כ וצדקנו במשפט וכו' עכ"ד ודפח"ח:)** ומפרש נמי בזה מש"ש בנדרים ד' פ"א על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה דהיינו שאם היו מברכין בה"ת לא היו משכחין והיו מרבים שלום ולא היו נענשין אף אם היו חוטאין הרבה ע"ש. ואיהו בדידי' ואנן בדידן נלך לן בדרך אחרת כפי הדרוש לעניננו בע"ה: