אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה א › פלג ב

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג ב

פלג א

והנה אם חומה היא מ"ש הק"נ הנ"ל נוכל בקצרה להמשיך את הענינים וליישב עפ"ז שי' רש"י ז"ל ריש כתובות והיו לאחדים עפ"י הידוע שיטת ר"ת בכתובות (דף ו') דפסק להלכה כתובה דאורייתא משום דרשב"ג ס"ל כן במתני' שלהי כתובות לפום גמ' דידן [עיין הגמי"י פ"י מה"א אות ו' מ"ש בשם הירושלמי שלהי כתובות דמבואר שם להיפך דמטבור א"י יפה מכל הארצות הדא מסייע למ"ד כתובת אשה מה"ת ולא כרשב"ג דאמר מד"ס] דנותן לו ממעות קפוטקיא וקאמר בגמ' משום דס"ל כתובה דאורייתא וכתבו האחרונים להוכיח שגם דעת רש"י הוא כן שהרי ס"ל לרש"י בפי' החומש במ"ש מהור ימהרנה לו שיכתוב לה כתובה וישאנה וטען עליו הרמב"ן שז"א אמת שהמפתה אם ישאנה אינו נותן קנס ואם יגרשנה אחר נישואין אין לה עליו כלום מה"ת שהכתובה מדברי סופרים היא. אמנם כתב במל"מ פ"א מה' נ"ב ה"ג בשם הרא"מ ליישב שיטת רש"י דס"ל כתובה דאורייתא עיי"ש וכן הוכיחו ממ"ש רש"י בפ' ח"ש דפילגש היא בקידושין בלא כתובה הרי דלנשים ע"כ איכא כתובה מה"ת. והנה כי כן יש ליישב שיטת רש"י ז"ל ריש כתובות דאזיל לשיטתו דהנה במ"ש במתני' בתולה נישאת לי"ד וכו' שאם הי' לו ט"ב הי' משכים לב"ד פירש"י דחיישינן שמא יתפייס ותתקרר דעתו, והוא עפ"י הגמ' שם (דף ט' ע"ב) כמ"ש אביי כן דטעמא דמתני' היא משום דחיישינן לאקרורי דעתא וכמש"ש אי למיתב לה כתובה ניתב לה וכתב הפנ"י דמ"ש בגמ' שם (דף ה') דלאיקרורי דעתא ל"ח ע"כ נחלק בין איקרורי דעתא דזמן מועט לזמן מרובה ע"ש אלא שהקשה על אביי גופי' מאי דוחקי' לאוקמי טעמא דמתני' משום איקרורי דעתא ולחלק בין זמן מועט לזמן מרובה הא בפשיטות י"ל דטעמא דמתניתין איפכא משום תקנתא דידה לפמ"ש הרא"ש בסוף סוגיא דפ"פ והיא מוסכם מכל הפוסקים דעיקר נאמנות הבעל בטענ"ב הוא רק לאלתר כשנתייחד עמה ולבתר הכי תו לא מהימן דאזלא לה חזקה דאין אדם טורח בסעודה וחיישינן שמא נהפך לבו לשנאותה א"כ י"ל דהיינו דתקנו שתינשא בד' כדי שישכים לב"ד אם יהי' לו טענה ואם לא ישכים איבד זכותו משא"כ אם תינשא ביום אחר ויהי' נאמן עד יום הקבוע לב"ד יש לחוש שיוציא לעז עלי' שלא כדין ואזלא לה סייעתא דאביי מעיקרא דשפיר מצי איירי להפסידה כתובתה כיון דל"ש לאקשויי ניתיב לה דאדרבא רוצה להפסידה עיי"ש מ"ש ליישב לשיטת רש"י דמתני' איירי כאן בסתם נשים דאיכא תרי ספיקי ואינה נאסרת עליו כ"א עפ"י עדים א"כ שוב א"א לאוקמה משום חששא שיוציא לעז עלי' להפסידה כתובתה דהיכי דאיכא תרי ספיקי לא מהימן להפסידה כתובתה דל"ש האי חזקה דאין אדם טורח וכו' כיון שאינה נאסרת עליו וכמ"ש התוס' שם (ד' ו') ד"ה חזקה עיי"ש. ולכאורה דבריו תמוהים מיני' ובי' דהא ע"כ מוכח מהא דאביי דס"ל דנאמן הוא להפסידה כתובתה דהיינו דקאמר שם אי למיתב לה כתובה ניתיב לה הרי מפורש בדבריו דאם הי' בא לב"ד הי' נאמן להפסידה כתובתה ואעפ"י שלא הי' נאמן לאוסרה עליו וכמש"ש בתוד"ה אי למיתב, ועיי"ש בקדמונים, יהי' מאיזה טעם שיהי' הא מיהת חזינן דס"ד דאביי לאוקמי מתניתין לענין הכתובה שאפשר לו להפסידה והדר קשיא קושיית הפנ"י נוקמי מתניתין משום תקנתא דידה וכנ"ל. אמנם יש להצדיק דבריו ז"ל דכונתו הוא לפמ"ש בעצמו שם לקמן (דף ט' ע"ב) בשם התוס' ישנים שם דלמאי דבעי אביי לאוקמא למיתב לה כתובה היינו בטוען טענת דמים דנהי דלאוסרה עליו לא ניחא לי' בהכי משום דל"ש איקרורי דעתא בט"ד כיון שטענתו מבוררת מסתמא לא חשיד למיעבד איסורא משא"כ אי הוי מצי לאוקמי מתניתין לענין כתובה ולא הוי קשיא לי' ניתוב לה שפיר הוי מצי לאוקמי' בטענת דמים עיי"ש והיינו דקאמר כאן בפנ"י ואע"ג דאכתי בטענת דמים מהימן אפילו בלא חזקה דאין אדם טורח משום שהטענה מבוררת א"כ מה"ט גופא ל"ש חששא שיוציא לעז עלי' כיון שטענתו מבוררת ומשו"ה הוצרך לטעמא דאיקרורי דעתא עיי"ש:

אכן לפי מה שביארנו ד' הפנ"י ותירוצו על קושיתו יש לנו לומר בדרך פשוט יותר לתרץ קושיתו עפ"ד הקרבן נתנאל הנ"ל דהנה ידוע מ"ש הראשונים ז"ל לדייק מ"ש ר"נ אמר שמואל שם בכתובוה (דף י' ע"א) חכמים תקנו להם לבנ"י לבתולה מאתים כו' והם האמינוהו כו' משום האי חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה דרק משום דס"ל דכתובה דרבנן לכן נאמן להפסידה משום האי חזקה אבל אי כתובה הוי דאורייתא ודאי דאינו נאמן וכן הוא מפורש שם בר"ן במקומו וכן כתבו ג"כ התוס' בסנהדרין (דף ח' ע"א) ד"ה מוציא ש"ר דלמ"ד דכתובה דאורייתא א"נ להפסידה כתובתה אם לא ע"י עדות ברורה עיין בדבריהם [ועיין בראשונים ז"ל, מש"כ בטעמא דמילתא מה שאינו נאמן אף שהוא מוחזק משום דיש לה רוב וחזקה וברי עיין חי' הגרעק"א והפלאה שם וקצרתי] וא"כ י"ל לפ"מ שביארנו דרש"י ס"ל להלכה דכתובה דאורייתא א"כ י"ל דמשו"ה בעי לאוקמי נמי סתמא דמתניתין ג"כ כוותי' דהאי תנא דס"ל כתובה דאורייתא וא"כ ודאי די"ל דהיינו טעמא דס"ל לרש"י להלכה דאה"נ דאינו נאמן הבעל להפסידה כתובתה מה"ט ולשיטתי' נמי קא מפרש להדיא שם (דף ט' ע"א) ד"ה נאמן אוסרה עליו וכו' אבל להפסידה כתובתה לא מהימן ומדייק לישנא דר"א מדקאמר נאמן לאוסרה עליו ולא קאמר נאמן סתם וע"כ דס"ל דאינו נאמן להפסידה כתובתה וכמ"ש במפרשים ז"ל דרש"י פליג בזה על שיטת התוס' דס"ל שם ע"ב דנאמן להפסידה כתובתה אף אם אינו נאמן לאוסרה עליו עיין בדבריהם והיינו כנ"ל משום דס"ל להלכה דכתובה דאורייתא לכן אינו נאמן להפסידה דה ע"י טענת עצמו ולא מיירי כאן התנא רק מענין לאוסרה עליו והא דקאמר אביי אי למיתב לה כתובה ניתוב לה דמשמע לכאורה דבעי לאוקמי מתניתין לענין הפסד כתובה כבר ביארנו דע"כ דאז בהאי ס"ד ס"ל לאוקמי דמיירי רק בדטעין טענת דמים דטענה מבוררת היא וכמ"ש רש"י סוף (דף ט' ע"ב) ד"ה לא וכגון שהי' להם שושבינין כו' ולא נעשית אונאה בדבר עיי"ש אבל בטענת פ"פ אה"נ דס"ל דא"נ להפסידה כתובתה משום דס"ל כתובה דאורייתא וה"ט דרש"י ז"ל משום דמוכחינן משמעתין דשלהי יבמות דר"ט ור"ע ס"ל דעדי נשים א"צ דו"ח וע"כ משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וע"כ דס"ל לר"ע דכתובה דאורייתא וכמשנ"ת בשם הקרבן נתנאל וקיי"ל כוותי' לכן מוקי נמי למתניתין כוותי' ופסק לדינא כן דכתובה דאורייתא [גם זו"ז טפי ניחא לי' לאוקמי סתם מתני' כוותי' דר"ע סתימתאה וכמ"ש רש"י במכות (דף יז ע"א) ד"ה זו דר"ע כו' ר"ע היא שהי' רבי רגיל לסתום דבריו במשנה בסתם בכ"מ וכן גם ר"מ דסתם מתני' כוותי' בכ"מ נמי ס"ל כתובה דאורייתא וכמ"ש בתוס' כתובות (דף י' ע"א) ד"ה הואיל לכן בעי לאוקמי גם מתניתין דריש כתובות כהני תנאי ומשו"ה אין לפרש מתני' דאיירי לענין הפסד כתובה ומשום תקנתא דידה שלא יוציא עלי' לעז אח"כ כנ"ל דכיון דס"ל דכתובה דאורייתא א"נ להפסידה כתובתה אם לא ע"י ט"ד ובזה הא ל"ש חששא דלעז וכנ"ל. הן אמת דבפנ"י שם בכתובות (דף י' ע"א) שדא בה נרגא להוכיח להיפוך ממה שמצינו לר"מ ביבמות (דף קיב) דאית לי' טענת בתולים כל למ"ד יום וע"כ דהיינו להפסידה כתובתה וע"י טענת פ"פ וכמש"ש הרי דאף דס"ל דכתובה דאורייתא מ"מ נאמן נמי להפסידה כתובתה אמנם עיין בהפלאה שמתרץ לה שפיר בטו"ט דמיירי דיש שהות לזנות אחר החופה ובכה"ג נאמן מה"ת לומר שזינתה תחתיו משום כאן נמצא כאן הי' ומפסידה כתובתה בטענה דשמא ברצון עיי"ש וע"ע בהג"ה מצפה איתן שם מ"ש לתרץ בא"א דר"מ איירי בקטנה שנישאת דכתובתה אינה אלא מדרבנן ובהא הוא דס"ל דנאמן להפסיד כתובתה עיי"ש וקצרתי]:

ויתיישב נמי בזה משה"ק בדרישה אה"ע סי' ס"ח על הא דאמרינן חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ניחוש אולי בכונה יעשה הסעודה להפסידה כתובת אירוסין למ"ד דארוסה יש לה כתובה דאי לא יעשה הסעודה ולא ישאנה לא ימצא עלי' עלילה ועתה לגרשה א"א דהא צריך ליתן לה כתובה עיי"ש מ"ש לתרץ דירא לעשות כן שמא תטעון משארסתני נאנסתי דנאמנת אבל זה יש לדחות דמ"מ אין לו לחושדה שתטעון שקר ולומר שנאנסה ויותר קרוב שתכחישנו לגמרי אמנם לדברי הק"נ הנ"ל א"ח כפשוטו ולק"מ דהא אנן השתא קיימינן דמשום דס"ל לשמואל דכתובה דרבנן משו"ה הוא דס"ל דנאמן להפסידה כתובתה א"כ הא ע"כ דס"ל נמי לפ"ז לד' הק"נ הנ"ל דאין כתובה לארוסה וכמ"ש דלמ"ד דכתובה דרבנן ס"ל דאין כתובה לארוסה ואף דזה הא אינו מוכרח לומר דלמ"ד דכתובה דרבנן ס"ל דאין לארוסה כתובה ורק להיפוך מכריח לן הק"נ דלמ"ד דכתובה דאורייתא ע"כ ס"ל דאין לחלק בין ארוסה לנשואה וע"כ לפ"ז מאי דשקלינן וטרינן בגמ' אם יש כתובה לארוסה או לא ע"כ דזהו למ"ד דכתובה דרבנן א"כ הא שפיר י"ל דאף דס"ל לשמואל דכתובה דרבנן מ"מ איפשר דס"ל נמי דיש כתובה לארוסה. אמנם עיין בהפלאה שם דבלא"ה מוכיח דע"כ ס"ל לשמואל התם דאין לארוסה כתובה דאי יש לה כתובה א"כ כיון דס"ל שם (בדף נז) כר"מ דכל הפוחת לבתולה וכו' ה"ז ב"ז וס"ל נמי (בדף עד) דבקידשה ע"ת ובעל צריכה גט משום דא"א עושה בב"ז א"כ ע"כ נתחייב במנה ושוב אינו מפסיד הסעודה רק שמפסידה מכתובתה וכמ"ש בתוס' שם וע"כ מוכח דס"ל לשמואל דאין כתובה לארוסה עיי"ש ולק"מ לפ"ז קושית הדרישה וכנ"ל ודו"ק:

ויש להוסיף עפ"ז עוד דברים דלבד מה דמישך שייך לפ"ז החתימה מעין הפתיחה למ"ד דהלכה כרשב"ג במשנתנו גם בהא דס"ל בשלהי מכילתין דכתובה דאורייתא וכנ"ל הנה מה מאד יומתק לן לחבר בזה גם מאי דתנא תנא בריש גיטין המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ומדייקינן מזה בסוגיין דגם ע"א נאמן בהבאת גט עיי"ש, והנה הקשה בהגהת פורת יוסף שם ריש גיטין ממ"ש שלהי יבמות דה"ט דע"נ א"צ דו"ח משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"כ ק"ו הדברים דהא התם מה"ת גם ד"מ צריך דו"ח ורק משום נעילת דלת ד"מ ל"ב דו"ח ומשו"ה גם בעדים שמת בעלה ל"ב דו"ח כ"ש הכא דכיון דלענין ממון בעי תרי גם לענין היתר ליבעי תרי עיי"ש שנשאר בקושיא וסבור הייתי לומר בזה להני ראשונים ז"ל דס"ל להלכה דכתובה דרבנן וכרבנן דמתני' שלהי מכילתין דפליגי על רשב"ג עי' רא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ט א"כ הא י"ל בפשוטו לפ"ד הק"נ הנ"ל דלפ"ז הא אין כתובה לארוסה וממילא דבארוסה נאמן ע"א להביא לה גיטה דלית גבה ד"מ ומשו"ה האמינו נמי לע"א גם גבי נשואה מה"ט כיון דמה"ת הא נאמן הוא מדין הגט דהא מדאורייתא לית בזה ד"מ כלל דהא אין לה כתובה כלל מה"ת שפיר י"ל דלא אמרו חכמים להחמיר עלי' ולהצריך תרי אבל למאי דמסקינן לפי שיטת רש"י ז"ל מריש מכילתין דסתם לן רבי התם כמ"ד דכתובה דאורייתא וכרשב"ג שם בשלהי מכילתין הדר קשיא כנ"ל למה לא נצטרך גם גבי גט שנים מה"ט דכיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא וליבעי תרי:

שבתי וראיתי דבמחכ"ת גם לדידהו א"ש ולק"מ ואדרבא חד טעמא הוא דכמו דאמרינן התם שלהי יבמות דמשום דד"מ א"צ דו"ח לכן גם האי דינא דמיתת הבעל א"צ דו"ח והיינו דכך היא המדה דכיון דלגבי ד"מ ע"כ עלינו להאמין את העדות לכן בע"כ אמרינן מגו דמהימני על הכתובה מהימני נמי על היתר הנישואין דידה דאין לחלוק עדותן [עיין עמו"א סי' פ"ד בזה באורך] א"כ כמובן שפיר י"ל אדרבא היפוך גם גבי שליח המביא גט דכיון דמהני עדותו לענין עצם הגירושין מהני נמי עדותו גם לגבי כתובה אח"כ וע"י שאמר תחלה על הגט בפ"נ ובפ"נ גובית נמי את הכתובה ע"י עדותן וכן מבואר להדיא בר"ן פ"ק דגיטין (ד' קמו ע"ב) בד"ה אלא ערעור דבעל דאם נישאת בגט כשר שהעיד שליח שבפ"נ ובפ"נ נפרעת כתובתה מן הלקוחות דכיון דמהימני כבי תרי להתירה להינשא אף היא נפרעת מכתובתה דמספר כתובתה נלמוד שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי עיי"ש וכ"ה ג"כ בב"ש אהע"ז סי' קמ"ב ס"ק ב' עיי"ש בשם הראשונים ז"ל והיינו טעמא דכיון דנאמן הוא לענין הגירושין נאמן נמי לענין הממון דכתובה וכנ"ל ושפיר נוכל לומר דהיינו דקמ"ל תנא אחר דנקט ד' רשב"ג במשנתנו שלהי כתובות דס"ל כתובה דאורייתא דאף דהילכתא כרשב"ג מ"מ המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ונאמן נמי ע"א בזה ולא תיקשי כיון דלעולם איכא כתובה למישקל (דהא לפ"ז גם לארוסה יש לה כתובה] א"כ ניבעי תרי וכמשה"ק בהגהת פו"י הנ"ל דאדרבא אמרינן דהשליח נאמן ומכיון שנאמן לענין הגירושין ואי אתא בעל ומערער לא משגחינן בי' שפיר גובית גם הכתובה מן הלקוחות עי"ז ומגו דנאמן על הגט נאמן נמי לגבי הממון וכמשנ"ת:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה