לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה יג · פלג ד
ודע דלהחולקים שם באו"ח סי' קכ"ח וס"ל דרק בזנות שרי לבזויי לאביו ולא בחטא אחר לדידהו מפרשי מ"ש אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא כו' היינו דדוקא הכא קנסו לאבי' משום דמסתמא שמעה גם מאבי' שמבזה את העבודה וכמ"ש רש"י כאן ואה"נ דבכ"מ מדינא לא אמרינן דמותר לבזות אבי' בחטא אחר זולת זנות דגם לרבנן דס"ל דל"ב קרא לזה ומסברא ידענו דמותר לבזותו מ"מ מחלקינן בין זנות לחטא אחר וכמ"ש המג"א דמיסתבר דשאני זנות משום שלא שמרה מלהתיחד תדע שהרי גבי עובדא דבילגה דב"כ היתה ואיכא כאן רובא וחזקה ומ"מ פריך ומשום ברתי' קנסינן לי' לדידי' וכו' אע"כ דלכו"ע ס"ל לחלק דרק בזנות מבזין לאבי' וכאן דל"ה רק זנות דפנוי' שפיר ס"ל דלא מבזין אותו וכנ"ל:
אמנם כן לכאורה באמת תיקשי לר"מ ל"ל קרא ללמדנו האי דינא גבי ב"כ שכתבנו לעיל דהוא משום דס"ל דחיישינן למיעוטא והא גבי ב"כ איכא רובא וחזקה דהוי כודאי גם אליבא דר"מ והנראה לומר בזה דהנה יש לשדות נרגא בעיקר מ"ש האחרונים לדון דבב"כ איכא חזקה ג"כ ויש להוכיח להיפוך דהנה בתוס' רעק"א פ"א דסוטה אות ה' הקשה במ"ש הנ"י פ"א דיבמות להסתפק בא"כ שנאנסה אם צריכה חליצה והקשה מגמ' מפורשת סוטה (דף ו' ע"א) אלא א"כ שנאנסה כו' לא תתייבם ונשאר בצע"ג וכבר הקשה כן בק"נ על הרא"ש פ"ק דיבמות אות ט' וכתב שם דהסוגיות פליגי יעו"ש ועיין ב"ש אהע"ז סי' קע"ג ס"ק י' שהקשה על עיקר ספיקו של הנימוק"י הא מכיון דאמרינן ביבמות (דף נ"ו) דא"כ שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה כתיב בה ודאי היא וצרתה פטורים כעריות וכמו צרת סוטה ברצון גבי ישראל וכתבתי במק"א ליישב קושיתם עפימ"ש בנוב"י אהע"ז מ"ק סי' ע' ובמ"ת סי' י"ב דא"כ באונס היא אינה לוקה משום טומאה רק הבעל ומשום דלא דכל היכי דהוא מוזהר גם היא מוזהרת רק במאי דכ' בהאי פרשה אבל במאי דלא כתיב בהאי ענינא והוא אינו שוה בכל אין הנשים מוזהרות עליהן ושם מיישב בזה ד' הר"א ממיץ שהבאנו לעיל דאיהו ס"ל כלישנא בתרא ביבמות שם דרק משום טומאה לוקה ולא משום זונה באונס ולכן אין האשה מוזהרת יעו"ש: