אור ברסלב

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה יא

מערכה י

בע"ה סיומא ע"מ תענית והתחלת מס' מגילה

פלג א

תנינן במתני' ארשב"ג ל"ה ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ וכו' ובגמ' בשלמא יוה"כ וכו' אלא ט"ו באב מאי היא וכו' ת"ר יפיפיות שבהן מה היו אומרות וכו' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' ואמר ביום ההוא וגו' נגילה ונשמחה בישועתו:

ובגבורת ארי הקשה על טעמא דרב מתנה דאמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דהא הנס הזה הי' זמן רב אחר החורבן כמ"ש בירושלמי שלהי תענית דנ"ב שנה עשתה ביתר אחר החורבן וא"כ איך תנא התם בברייתא אהא דרשב"ג דבת כה"ג שואלת מבת סגן וכו' והרי לאחר החורבן ל"ה עוד לא כה"ג ולא סגן וכו' ונדחק שם לפרש מ"ש בברייתא דקאי רק על יוה"כ ע"ש:

והנה קודם שנתרץ זאת נקדים לפרש בע"ה הנהו טעמי דאמוראי דע"כ ל"פ על הברייתא דתנא ר"א הגדול מט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה וכו' וקרו לו יום תבר מגל אלא שכ"א מוסיף עוד טעם אחר על הטעם הזה לבאר עדיפותא דט"ו באב על יום טוב אחר וכמ"ש גבי יוה"כ ג"כ ב' טעמים יום סליחה ומחילה ויום שניתנו בו הלוחות האחרונות וכמ"ש בענף יוסף ובעין יעקב שם ועדיפא מזה כתב הרשב"ם ב"ב (דף קכ"א ע"א) ד"ה יום דכל הנך אמוראי לא פליגי אלא מר גמר האי מרבי' וכו'. ויתיישב ג"כ בזה בע"ה מאי דסמיך לי' האי מימרא דעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' וכמו שנאמר והנראה במ"ש הני תרי אמוראי קמאי ששמחתם היתה במה שהותרו השבטים לבוא זב"ז או שבט בנימין וכו' דהיינו שעי"ז נתאחדו השבטים בשלימותן והי' לאחדים בלא שום פירוד כלל אשר עי"ז זכו להשראת השכינה בישראל ומדמה לי' מה"ט ליוה"כ אשר נתרצה להם הקב"ה אז על חטא העגל ונתן להם הלוחות השניות וציום על מלאכת המשכן וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמ"ש רש"י פ' תשא פ' י"ח ועמ"ש אפיק"י ח"א ד"ו לפרש מ"ש תורה צוה לנו משה וגו' ויהי בישורון מלך ירצה דירתו יתברך אצל ישראל א"א זולת בהתאסף ראשי עם היינו האבות וכו' עוד נוסף דוקא יחד שבטי ישראל י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות עיי"ש בשם השר אברבנאל פ' וישב דזהו מוכרח למרכבת המשנה להשראת השכינה אשר ע"כ הי' החרדה הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש בגבעה ויבכו בכי גדול ויאמרו למה ד' אלקי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד ומפני זה הי' צער יעקב כ"כ בהפקד יוסף מתוך בניו עיי"ש ולענ"ד היינו דקאמר עוד יחי ראובן בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב שהרי ויהי מתיו מספר שמשלימין הן את המספר. וכן מבואר בילקוט פ' וישב רמז קמ"ג אמר יעקב הלא נפרצה ברית השבטים כמה יגיעות יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב וכו' וכן מצינו גם גבי אדה"ר אמרו במ"ר בראשית פכ"ד זה ספר תולדות אדם ראוי הי' אדה"ר שיעמדו ממנו י"ב שבטים וכו' מנין ז"ה. אמר הקב"ה וכו'. וכן מצינו גבי רבקה בב"ר פ' ס"ג במ"ש א"כ למה זה אנכי ראוי' היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו' מנין ז"ה. והיינו מ"ש באאע"ה ולישמעאל שמעתי הנה ברכתי אותו וגו' שנים עשר נשיאים יוליד אבל ל על אלה כונתי רק ואת בריתי אקים את יצחק והבן. וע' זוה"ק פ' תצא כגוונא דאית י"ב מזלות מסטרא דטוב הכי אית תריסר מזלות מסטרא דרע הה"ד שנים עשר נשיאם לאמותם דזה לעומת זה עשה אלקים ע"כ. וכן פי' במפרשים מ"ש (בישעי' כ"ט) כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ובסנהדרין (ד' י"ט) שפדאו מצער גידול בנים. והיינו שא"א הי' להעמיד מהם י"ב שבטים שעדיין לא פסקה זוהמא מאבותינו עד ג' דורות כמ"ש בשבת (דף קמ"ז) עיי"ש ויעקב קיבל הצער ע"ע בבטחונו כי יהיו צדיקים וז"ש לא עתה יבוש יעקב כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו שמי וגו' שבאמת המה צדיקים. וזהו לענ"ד מ"ש שלהי ברכות ישגבך שם אלקי יעקב מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה כי עליו מוטל כל המשא ודו"ק כי קצרתי. ובפ' על שה"ש פירשתי עפי"ז מ"ש לא ידעתי נפשי שמתני וגו' אשר הכנס"י מתפארת לומר כי לא ידעתי בעצמי מעלת נפשי ונשמתי איך שהיא הנפש שמתני מרכבות עמי נדיב כמ"ש במדרש חזית שם עמי נדיב עמי הוה מהלך נדיב חי העולמים שעמי הוא המרכבת של הנדיב הוא הקב"ה וכמו הי' כתוב שמתני עמי מרכבות נדיב וע' עק"י שער ל"א שכתב ג"כ כדברי מהרי"א הנ"ל אשר זאת הי' כל החרדה מענין שבט בנימין כי תמונת ב"י ותוכן מצבו להיות על דמיון זה העיגול אשר אלו המזלות קבועין בו ואל יחסר המזג עיי"ש שמדמה בשביל זה שמחת ט"ו באב ליוה"כ בדרך אחר קצת ולדברינו הוא כפשוטו שעי"ז זכו להשראת השכינה בישראל וכנ"ל ודו"ק:

ומ"ש רבב"ח אר"י יום שכלו בו מתי מדבר ואז חזר הדבור עם משה עי' רשב"ם ותוס' ב"ב (דף קכ"א) שנדחקו בפי' מ"ש של"ה הדבור עם משה כל אותן הימים ולענ"ד בע"ה לפרש הדבר כפשוטו עפ"י מ"ש חז"ל יתרון נבואת מרע"ה על יתר הנביאים שכולם התנבאו בלשון כה נוסף עליהם משה שהתנבא בלשון זה הדבר היינו כמ"ש חז"ל שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו ש"מ וזה הדבר ממש דבר ד' עיין פתחא זעירא להפלאה כתובות אות א' ובאפיק"י ח"ב ד' ל"ו ע"נ אות ח' באורך ואשר ע"כ כל דברי מרע"ה נאמרים בלשון מדבר בעדו לא בלשון נסתר יעו"ש ובהפלאה פי' בזה מ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם היינו עם האדם שכינה מדברת מתוך גרונו וחי ועתה למה נמות מאחר שהכל אחד עיי"ש וע' ע"נ ד' ב' לפסח. ובדרושים פירשתי בזה ד' המדרש קהלת ע"פ מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה שנאמר ויקרא אל משה ונודע אשר הוא אדם ונודע לכל כי זה משה נביא הוא בשעה שא"ל הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. וכשבאו לאותו מעשה א"ל לך רד וגו' אמר לפניו רבש"ע כד אינון טבן אינון דידך וכד אינון בישן אינון דידי וכו' ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו כשא"ל אעברה נא וגו' א"ל הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד וגו' ע"כ. והיינו דבחטא העגל ירד מגדולתו כמ"ש חז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו' והיינו שאז ל"ה שכינה מדברת מתוך גרונו ע' תוס' יבמות (דף ע"ב ע"א) במשה"ק על רש"י שפי' נזופין היו ממעשה עגל והק' שהרי מחל לו אח"כ וע"כ פי' שזהו ממעשה מרגלים הא מיהת בשעת חטא העגל ודאי די"ל שירד בזה מגדולתו. ויתיישב מה שהק' באפיק"י ח"א ד' י"ז במה שמצינו גבי משה שאמר בשעת העגל כה אמר ד' ע"ש שנדחק מאוד ולדברינו א"ש מאוד דרק בשעת העגל ירד מגדולתו לפי שעה ולא הי' יכול אז לומר בלשון זה הדבר וזה כפתור ופרח בע"ה:

וכן א"ש מאוד מה שמצינו בכל הני מקומות שדיבר משה עם פרעה אמר ג"כ בלשון כה אמר ד' שנתקשה שם באפיק"י ולדברינו א"ש בדרך פשוט דאפשר דלגבי פרעה שלא הי' אז רק בבחינת שליח כמש"ש בח"ב דרוש מ"ב אות ה' במש"ש בפדר"א לכה אל ישראל ואשלחך אל פרעה דלגבי ישראל הוי משה בבחינת אנכי ולגבי פרעה הוי כשליח עיי"ש בדברים נחמדים מכמה מאמרי חז"ל המוכיחים אמיתת ענין הזה א"כ שפיר מדבר לפני פרעה בלשון כה אמר ד' דוק ותשכח:

ואולי אפשר לפרש עפי"ז גם מ"ש במגילה (דף ל"א ע"ב) ל"ש אלא בקללות שבתו"כ וכו' מ"ט הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד וכו' ומשה מפי עצמו אמרן עיי"ש בתוס' שכ' וברוח הקודש ועפ"י דברינו י"ל דהיינו שבמ"ת ל"ה השכינה מדברת מת"ג וכמ"ש רש"י שם שהרי כה"ת אמור בל' מדבר בעדו ונתתי והפקדתי ובמ"ת כ' בלשון נסתר יככה ד' ידבק ד' וי"ל עוד בזה וקצרתי:

והנה ידוע ג"כ יתרון נבואת מרע"ה על יתר הנביאים במה שהי' מתנבא והוא ער ועומד של"ה צריך להתפשטות הגשמיות וכמ"ש בר"מ ה' יסוה"ת פ"ז ה"ו והמפרשים פי' עפי"ז מ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וגו' היינו כנ"ל ולא נפניתי להאריך עוד בזה. ורק לפרש ד' המדרש קהלת שהבאנו לעיל עפ"י הנ"ל וז"ש מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה וכמ"ש במד"ר פ' נשא פ' י"ב אשמעה מה ידבר האל ד' את מוצא בשעה שעשו וכו' אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה וכו' אעפי"כ הי' בלבו עליהם כו' כיון שנעשה המשכן הלך משה והרכין אזנו במשכן וכו' אשמעה מה ידבר וגו' וכו' באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח כו' עיי"ש. ולפי דברינו מובן היטב דהיינו שניסה אם חזרה עטרה ליושנה וחזר אליו הדיבור שניטל ממנו מפני חטא העגל. וז"ש במד' קהלת הנ"ל מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה וכמ"ש במד"ר ויקרא להוכיח מלשון ויקרא שנקרא בדיבור שלם וברוב חביבות עיי"ש ונודע אשר הוא אדם היינו כמ"ש שחלה עלי' נבואתו בשעה שהי' אדם בלא התפשטות הגשמיות וכמ"ש המפרשים במ"ש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשעה שהוא אדם וכמ"ש משה איש האלקים בשעה שהוא איש ומביא ראי' ע"ז משעה שא"ל הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה כו' אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כמ"ש בב"ר פ' ויחי הבא בסגנון של אנכי זהו הגואל וביאר באפיק"י שם ד' ל"ו דהיינו ששכינה מדברת מתוך גרונו ומדבר בל' אנכי כמדבר בעדו וכמ"ש במדרש חזית קול דודי כו' זה משה היינו שדבורו של ה' ית"ש הגיע לאזנינו ע"י משה עיי"ש בע"נ אות ז' והיינו כנ"ל בשם הפדר"א לכה אל ישראל ואשלחך אל פרעה דלגבי ישראל לא הי' נחשב משה כשליח וכשבאו לאותו מעשה א"ל לך רד כי שחת עמך ורמז לו בזה כי מעתה שוב לא יהי' השכינה מדברת מתוך גרונו והיינו עמך ולא עמי ע"ז טען משה ב"כ וב"כ דידך אינון ולמה ארד מגדולתי שזכיתי לזה בשבילם. ומסיים המדרש ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו בשעה שא"ל אעברה נא וגו' א"ל אל תוסף דבר וגו' ויתפרש ג"כ עפ"י הנ"ל רק נקדים איזה הקדמות בקצרה. הא' נודע מ"ש בפר"ד בביאור ד' המדרש דברים רבה פ"ז אם אעברה נא בטל סלח נא וכו' שתלוי זב"ז דרק ע"י שמת מרע"ה במדבר ולא נכנס לא"י עי"ז חרב הביהמ"ק ויזכו דור המדבר לעוה"ב כמ"ש במדרש קהלת למנוחה זו אי אתם באים אבל אתם באים למנוחה אחרת וז"ש בסוטה שהי' הקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים עי' פר"ד דרך הקודש ד' ח' וקצרתי:

והנה בעונש המרגלים כבר כתבו המפרשים שע"י הגלות והעונש במדבר מ' שנה קבלו עונשם ועי"ז יזכו לעוה"ב כמ"ש סנהדרין (דף ק"י ע"ב) ועיין בארצות השלום ד' ה' מ"ש בביאור הני קראי שם במדבר הזה יתמו וגו' עפ"י דרכו ולענ"ד י"ל עפימ"ש בכ"ס עה"ת פרשת קרח לפרש קרא האם תמנו לגוע עפ"ד הרמב"ם שכתב אשרי מי שכלו שנותיו מהרה היינו שהגיע לתכלותו אז יפה שעה אחת קורת רוח וכו' מכל חיי העוה"ז וכן דהע"ה התפלל לאמר לא אמות וגו' משום ואספר מעשי ד' שעדיין לא השלמתי נפשי וז"ש האם כבר תמנו שנהיינו תמימים כדי לגוע שבצדיקים שייך לשון גויעה ע"ש וגם כאן י"ל דהיינו דקאמר קרא אני ד' דברתי במידת הרחמים שלי וגו' אם לא זאת אעשה וגו' במדבר הזה יתמו ע"י זה שיקבלו עונשם במדבר עי"ז יתמו שיהי' תמימים אבל ושם אם יכנסו לא"י ימותו לעוה"ב ורק במדבר הזה יתמו ויתקנו את נפשם ונקדים עוד מה שנראה לומר וכמדומה שכן ראיתי באיזה ספר ג"כ בענין החטא ממי מריבה שכתוב ויתעבר ד' בי למענכם ופי' שבאם לא הי' עידן ריתחא ל"ה נענש כלל על ביטול מ"ע כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני ורק ע"י הכעס ויתעבר ד' בי למענכם וכן גם בי התאנף ד' בגללכם ולפי הנ"ל הוא לטובתכם והיינו למענכם בכדי שע"י שלא יכנס הוא לא"י יזכו גם הן לעוה"ב וכנ"ל:

והנה בב"מ (דף פ"ו ע"ב) אמרו שבשביל שאמר אאע"ה יוקח נא מעט ע"י השליח לכן אמר והכית בצור וכו' ואל הבקר רץ כו' לכן הנני ממטיר כו' ע"ש וא"כ לכאורה הי' מוכרח מרע"ה להכות הסלע ולא לדבר אלא שאם הי' מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו א"כ אין זה ע"י שליח רק עפ"י הנ"ל א"ש שהרי מעשה מי מריבה הי' אחר מיתת מרים שנסתלק הבאר וקודם שכלו עדיין מתי מדבר שעדיין לא חזר הדבור למשה ערש"י עה"ת שפירש גבי מי מריבה שאז כבר כלו מתי מדבר ובאו כל העדה וברמב"ן שם משיג ע"ז מן המד"ר שעדה שלימה הי' אח"כ גבי הר ההר] וכיון שכן הוא עדיין אפשר הי' לו למשה לדבר אל הסלע ושפיר נחשב לו לחטא ולכן נענש שלא יכנס לא"י לטובתם הם שיזכו עי"ז לעוה"ב וכנ"ל:

ומבואר שם במד"ר שכיון ששמע משה דאם אעברה נא בטל סלח נא אמר ימות משה ומאה כיו"ב ולא תנזק נפש א' מישראל א"כ הא הי' ניחא לי' לזכותם לעוה"ב ע"י מיתתו במדבר. וז"ש במדרש קהלת הנ"ל ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו היינו שעי"ז נצמח ענין טוב לזכות את ישראל לעוה"ב ע"י שירד מגדולתו ול"ה אז השכינה מדברת מת"ג וכנ"ל והרבה הארכתי בע"ה בזה בדרוש לשה"ג ובביאור הפרשה שם מ"ש מי אנכי וגו' וקצרתי כאן. ומעתה נבין כי משנה שמחה הי' להם ביום שכלו מתי מדבר הא' שקבלו עונשם ועי"ז כבר זכו לעוה"ב והב' שחזר הדיבור למשה וכנ"ל שהיתה שכינה מדברת מת"ג:

ועד"ז יתפרש מ"ש עוד שם אינך טעמי וכמו שנאמר בע"ה שם עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרדיסאות וכו' ואמר לאיזה שירצה יעלו ובמהרש"א ב"ב (קכ"א) הקשה לשמחה מה זו עושה הא מתוך זה נענשו ישראל שגלו וכמ"ש בגיטין (ד' פ"ח) שמשום שביטל הושע בן אלה וכו' ואעפי"כ ל"ע ישראל לרגל כו' ילכו בשבי עיי"ש:

ולענ"ד יתיישב הקושיא עפ"י דברינו הנ"ל כי חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך עה"ט וצריך לקבלהו בשמחה כי מפי עליון לא תצא הרעות וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד והבעל נפש שמח הוא בחלקו תמיד כמ"ש חז"ל אם חסד אשירה אם משפט אשירה והמפרשים פי' מ"ש העבר חרפתי אשר יגורתי מן העונש כי אין לירא מן העונש אדרבא לשמוח בזה כמו החולה המקבל סמי מרפא ברצון וז"ש כי משפטיך טובים אשר בזה מתמרקין עוונותיו וזוכה בהן לעוה"ב. וכבר ידוע מ"ש חז"ל במ"ר בראשית ס"פ מ"ד שאברהם אבינו בירר הגלות חלופי הגיהנם כדי שלא יכלו ח"ו בגיהנם וע' הגר"א על סבי דבי אתונא מ"ש לפרש כודניתא מי ילדה במ"ש ברכות (ד' י') רני עקרה לא ילדה כו' שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו דהיינו כנ"ל שהגלות מצילם מן הגיהנם ומפ' מ"ש איכה ירדוף אחד אלף וגו' אם לא כי צורם מכרם היינו א"א צור חוצבתם שמכרם לגלות כדי להצילם מן הגיהנם ומשו"ה הוא דאמרו בעירובין (דף י"ט) שאברהם אבינו יושב אפיתחא דגיהנם ומסיק להו ומקבל להו יעו"ש. כי הוא מכרם לגלות כדי שלא יכלו בגיהנם וז"ש רני עקרה על הגלות שעי"ז לא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו עיי"ש ושפיר עשו יום זה ליו"ט לזכרון כי קבלו עונשם ותקנו את נפשם אשר עי"ז יזכו לעוה"ב וקצרתי:

ועל דרך זה יתפרש ג"כ מ"ש רב מתנה יום שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה כמ"ש בצל"ח ברכות (ד' מ"ט ע"ב) שמשו"ה תקנו הטוב והמטיב שלא תאמר כיון שלא הסריחו אין כאן צורך לקבורה שהרי גם בלא קבורה לא יתבזו אבל באמת הקבורה איננה צורך הגוף לבד רק ג"כ צורך הנפש כי כ"ז שלא ישוב העפר אל הארץ לא תשוב הרוח אל האלקים כו' עיי"ש באורך ובענף יוסף מוסיף שם דברים נכונים עפי"ד העק"י פ' ואתחנן שאף אם מצד הגוף נבדל הוא איש מרעהו ואין האחד מרגיש בצער חבירו ל"כ מצד הנפש אשר כולם קשורים ואחוזים בו ית"ש הנה כאו"א מרגיש בצערו ש"ח ושמח בשמחת חבירו עיי"ש מ"ש דהיינו הטוב על עניני הגוף שזהו רק בנוגע לעצמו והמיטב במה שבעניני הנפש נוגע גם לחבירו וכולם שמחים בטובת הנפש ההיא ע' עק"י שער פ"ג במ"ש גבי חטא עכן חטא ישראל שנתייחס החטא לכללם ועיי"ש שער ע"ד וקצרתי. עכ"פ ביום שזכו הרוגי ביתר לקבורה אשר הי' לתקן הנפשות הי' שמחה רבה בעם לבל ידח ממנו נדח להיותם כולם אחוזים וקשורים זב"ז ולמעלה בקודש מתאחדים והיו לאחדים וכמ"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם וגו' והיינו דקסמיך האי מימרא דר' אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' [אחר שמפרש בברייתא יפיפיות שבהן מה הי' אומרות וכו' מיוחסות וכו' ע' ביאור הגר"א אהע"ז ס"א ס"ק א' מ"ש הני תלתא כנגד הני תלתא מ"ש בכתובות (דף נ"ט ע"ב) תני ר"ח וכו'] והוא יושב ביניהם בג"ע וכאו"א מראה באצבעו וכו' וכמ"ש באפיק"י ח"א ד"י לפרש האי מאמר במ"ש בפסחים (דף נ') לא כעוה"ז העוה"ב העוה"ז על בשורות טובות אומר וכו' לעוה"ב כולו הטוב והמטיב ופירשו בו וכן שם בצל"ח ששם בעוה"ב יתבוננו שכל הנעשה אתו בעוה"ז כולו הי' לטוב לו למפרע ממדה"ר והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב יעו"ש בצל"ח. והיינו דאמר ואמר ביום ההוא לשון יחיד הנה אלקינו זה לשון רבים אשר מכאן יליף לה שיהי' כמו מחול הכולל לכולם בשוה עד שכאו"א ישיג ויאמר לכולם הנמצאים אתו בחברתו הנה אלקינו זה אשר חשבנו שזהו אצלינו מצד מדה"ד ואשר ע"כ קוינו לו ויושיענו אמנם טעינו ועינינו הרואות שזה ד' קוינו לו שזה הי' מצד מדה"ר לרוחתנו ולישועתנו נגילה ונשמחה בישועתו וכמ"ש לעיל כי עלינו לשמוח גם בכל הוראה לעינינו לרעה ח"ו ע' אלשיך על תהלים מ"ש מזמור לתודה וגו' עבדו את ד' בשמחה וגו' דעו כי ד' מדה"ר הוא האלקים אשר נראה לכם כי מצד מדה"ד הוא ג"כ לטוב כי הלא הוא עשנו וגו' ויודע הוא מה שנצרך לנו לטובתנו לכן הודו לו ברכו שמו כי טוב ד' לעולם חסדו וגם עד דור ודור אמונתו היינו מה שאין אנו רואים בעינינו עלינו לבטוח באמונתנו כי לטובתנו הוא וכמ"ש להגיד בבקר חסדך היינו בשעה שהטובה גלויה וניכרת לכל ואמונתך בלילות בשעה שמעוטף הטוב בלבוש רע ח"ו צריך להאמין בד' שגם זו לטובה והבוטח בד' חסד יסובבנו כל הימים וכמ"ש המפרשים במ"ש שמאלו תחת לראשי היינו אשר נראה לעינינו כמו לעונש ולרעה לי אשר יכונה בשם שמאל המורה על מדה"ד הנה הוא תחת לראשי שהוא כופר נפשי וכמ"ש בפסחים (דף קי"ח) הודו לד' כי טוב וגו' שגובה חובתו ש"א בטובתו לעשיר וכו' ואשר ע"כ הנה גם הוראה לי כמו שמאלו הנה הוא אדרבא ורק כי ימינו תחבקני מצד מדה"ר להיטיב עמדי ובדרושים הארכתי גם בזה בע"ה:

פלג ב

ונפסיק הדיבור ע"י שנחזיר הדברים הנאמרים למעלה אחר שכתבנו כי כל הני אמוראים ס"ל לכל הטעמים וכמ"ש הרשב"ם בב"ב לאחר שמקדים בטעמי שמחתם על התאחדות השבטים הנצרך מאוד לקיום האומה ולהשראת השכינה על מרכבת ישראל ומוסיף עוד בטעמי יתר אמוראי שכלו מתי מדבר והיינו שקבלו עונשם ועי"ז יזכו לעוה"ב לעיקר התכלית הנרצה וכ"כ בה"ט שביטל הושע בן אלה את הפרדיסאות ועי"ז הלכו בגולה למען לא יכלו בגיהנם וכן בהא דהרוגי ביתר שזכו לקבורה ולתקן את הנפש הנה בזה מסיים להמתיק את הטעמים הנ"ל במ"ש שעתיד הקב"ה לעשות מחול וכו' ואמר ביום ההוא וגו' היינו שכולם יבינו איך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וישמחו בכל הבא עליהם בעוה"ז ונשמחה בישועתו ומש"ש עוד טעמא שפסקו בו מלכרות עצים למערכה לא נפניתי כעת להאריך בזה אחר שכבר אמרנו בשם המפרשים דה"ט דר"א הגדול לכו"ע ס"ל ומובן בפשיטא משום שזכו לקיים את המצוה:

ועפ"י דברינו נראה לפרש מ"ש במ"ר שמות פ' כ"ג זה אלי ואנוהו בא וראה כמה גדולים יורדי הים וכו' החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות וכו' ויורדי הים כאו"א מראה אליו באצבע ואמר זה אלי ואנוהו אבל לע"ל אתם אומרים אותו פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וגו' זה ד' קוינו לו וגו' והיינו כנ"ל כי שם על הים עדיין לא זכו להכיר את רבונם רק בטובה גלוי' וניכרת אבל לע"ל יזכו להבין גם על מדה"ד שרחמים הוא למפרע וכנ"ל והבן:

עתה נבוא לתרץ גם את קושית הגבו"א שהבאנו לעיל דע"כ אין לומר דמשום דס"ל לרב מתנה דבטלה מג"ת לכן מוסיף ה"ט דהרוגי ביתר שיהי' יו"ט גם בזה"ז דא"כ תיקשי כיון דקמייתא בטיל אחרניתא איך מוסיפין בזה"ז וכמ"ש בס' ר"ב עפ"י הסוגיא דר"ה (דף י"ט) עיי"ש שהוכיח ע"כ מזה דס"ל לרשב"ג ולכולי אמוראי כאן בסוגין דל"ב מג"ת וכמ"ש ג"כ רשב"ג בשבת (דף י"ג) על חנניא ב"ת שכ' מג"ת שאף אנו מחבבין כו' אלא שאם באנו לכתוב כו' הרי דס"ל דל"ב והי' אפשר עוד לכתוב לולי ה"ט ומיישב שם בזה מה דס"ל לר' יוחנן בר"ה (דף י"ח ע"ב) דל"ב מג"ת משום דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנתינו עיי"ש:

פלג ג

ומעתה בוא נבוא להמשיך למס' מגילה דמתחלינן בה מאי דתנא תנא מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר ונקדים מה שכתב הטו"א במגילה (דף ה' ע"א) במש"ש רב דמגילה שלא בזמנה א"ק אלא בעשרה ופי' הר"ן שלא כרש"י דפי' של"ב היינו כשמקדימין ליום הכניסה דזה א"א דהא בימי רב כבר בטלה הקדמת יוה"כ ע"ש וכתב בטו"א שם דרב ס"ל כר"ע דאפי' בזה"ז איתא להך תקנתא עיי"ש ור' יוחנן הא קאמר התם בריש מגילה דזו דברי ר"ע אבל חכ"א בזה"ז הואיל ומסתכלין בה א"ק אלא בזמנה:

וראיתי בס' אחד שכתב לבאר טעמא דפליגי בזה רב ור"י דאזלי לשיטתם בר"ה (דף י"ח) הנ"ל דס"ל לרב בטלה מג"ת ולר"י ס"ל דל"ב. דהנה בטו"א שם הקשה אהא דאר"י הואיל ומסתכלין בה ופירש"י שיבואו למנות ל' יום לפסח מקריאת המגילה בכפרים איך יבואו לטעות והא ביום הקדמת כפרים מותרין בהספד ותענית והכל יודעים דבפורים אסור בהספד ותענית ומתרץ שם אליבא דמ"ד דל"ב מגי"ת דלפי"ז גם בי"ג אסור בזה משום יום נקנור עיי"ש ומדוקדק ביותר דר' יוחנן לשיטתי' הא ס"ל להדיא בר"ה (דף י"ח) דל"ב מגי"ת וא"ש ומעתה לרב לשיטתי' דס"ל דבטלה מגי"ת א"כ לית לי' ה"ט דהואיל ומסתכלין בה שהרי מותר בהספד ותענית ולא אתא למיטעי וזה נחמד:

פלג ד

והנה במ"ש במתניתין לא פחות ולא יותר פירש"י ל"פ מי"א ולא יותר מט"ו ובטו"א הקשה ע"ז דהוי משנה שא"צ ועוד הקשה ע"ז איזה קושיות והכריח לפרש דאמנין הימים קאי שמי"א עד ט"ו מגילה נקראת בהן וקמל"ן התנא לאפוקי מדר"י דאמר בגמ' דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה משו"ה תני לא פחות כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו ואפי' בזה"ז עיי"ש בטו"א במתני' ושם בגמ' ד"ה אילימא שהכריח כן מן הסוגיא הרי דס"ל לתנא דמשנתינו דגם בזה"ז ל"ח לה"ט דהואיל ומסתכלין בה. והיינו ע"כ משום ה"ט דאמרן משום שהרי מותרין בהספד ותענית וכו"ע יודעין דאין זה פורים. ומעתה א"ש ההמשך אל נכון דהנה כבר הוכחנו משלהי תענית דס"ל לרשב"ג ולכולי אמוראי שם דל"ב מגי"ת וגם ר' יוחנן איירי שם בה"ט דכלו בו מתי מדבר ולשיטתו כנ"ל דס"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ע"כ דל"ב מגי"ת א"כ לשיטתי' שפיר קאמר ר' יוחנן בריש מגילה דזו דברי ר"ע סתימתיאה והיינו דמה דמוכח במתני' דגם בזה"ז כפרים מקדימין רק כר"ע אתיא אבל חכמים פליגי עליו וס"ל דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה ומשום דכיון שמסתכלין בה אתא למיטעי דכיון דל"ב מגי"ת א"כ אין היכר מהספד ותענית דגם בי"ג אסור משום יום נקנור וכנ"ל והדברים נכונים מאד בע"ה:

עוד י"ל באופן אחר להמשיך הענינים בע"ה עפימ"ש בס' מעין החכמה פרשת אמור להקשות עמ"ש בר"ה וסוכה (דף מ"א) מהרה יבנה ביהמ"ק וכו' ופירש"י ותוס' דה"ט שי"ל שיבנה ביהמ"ק ביו"ט ובלילה משום דבנין דלעתיד כולו עשוי ומשוכלל יתגלה מן השמים והקשה דלפי"ז אין לחוש כלל שהרי ע"כ א"א שיבנה רק בחג השבועות כמ"ש בשבועות (דף ט"ו) דאינה מתקדשת אלא בשירי מנחה וכו' ופריך אי מה ירושלים בחמץ דוקא ומשני דלא אפשר דבעינן קידוש בשעת בנין ואין מנחת חמץ רק בשתי הלחם בעצרת וכו' ע"ש בסוגיא והשתא לעתיד דחיישינן שיבנה ביו"ט ובלילה א"כ ע"כ א"א שיבנה רק ביו"ט של עצרת כדי שנוכל לקדשו אז בשתי הלחם שיבואו אז בעצרת. ולמה חשש ריב"ז שיבנה המקדש דלעתיד בניסן עיי"ש שכתב דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא לק"מ דלדידי' א"צ לקדש עוד לע"ל רק לזכר בעלמא:

פלג ה

והנה בס' ר"ב הנ"ל סי' ד' הוסיף עוד להקשות עפי"ד המעה"ח הנ"ל בהאי מתני' דשלהי תענית במש"ש וכה"א צאינה וראינה כו' ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ומוקי לה התם איוה"כ משום דשני דברים הללו לא משכחת להו כהדדי רק ביוה"כ לבד שהי' בו מ"ת היינו הלוחות האחרונות וחינוך ביהמ"ק כמ"ש במו"ק (דף ט') עיי"ש ולפי"ז הקשה לוקמי תנא האי קרא על בנין ביהמ"ק לעתיד לבוא דעל כרחך יהי' בחג השבועות והוי בו שני הדברים מ"ת וחינוך הבית עיי"ש מ"ש לתרץ דרשב"ג לשיטתו בתוספתא דדמאי פ"ג הי"ז ארשב"ג מעשה ששלח לי ר"י אתרוג וכו' וא"ל זה בא מקסרין כו' ובירושלמי פ"ג דדמאי ה"ג פריך ולא מפירות שהן מותרין בקסרין הוא ומשני דרבי הוא דהתיר קסרין ורשב"ג קודם רבי הוי ובר"ש דמאי פ"א מ"ג כתב דרב התיר משום דס"ל דק"ר לא קדשה לעתיד לבוא וע"כ דסבירא ליה לרשב"ג דקדשה לע"ל ומשו"ה סבירא ליה דקסרין חייב במעשר ושם בשבועות קאמר דאי סבירא ליה דקדשה לעתיד לבוא ל"צ לקדש עוד לע"ל א"כ אין הכרח לפי"ז לומר שיבנה הבית בשבועות דוקא וכנ"ל עיין שם [ושם כתב לתרץ עוד עפי"ד שו"ת קול אלי' דאם אירע שלא מנו ספירת העומר בירושלים אין להביא שתי הלחם בעצרת ואפשר דאז אין באותו יום שום קדושת שבועות ולפי"ז לא יהי' אפשר כלל לקדש הבית ע"י שתי הלחם אם יבנה בשבועות אחר שלא הקריבו העומר בפסח עיי"ש שכתב לדבר פשוט לפי"ז לומר דכל קטן שנתגדל בין פסח לעצרת וכ"ש בעצרת עצמו א"ח אז מה"ת בעיקר קדושת החג ומותר לעשות מלאכה מה"ת בעצם היום ההוא עיי"ש. וזה פלא דל"ד כלל דאף אי נימא באם לא הקריבו ב"ד את העומר ולא ספרו פטירי ממצות שבועות דתלי' בספירת העומר מ"מ היחיד שלא ספר האיך נימא דיצא מן הכלל אף של"ה חייב עדיין בספירה וכי כאו"א דינו בידו ודאי דאחר שנתקדש היום ע"י ב"ד גם כל יחיד ויחיד חייב אף שעדיין קטן הי' באותה שעה ומ"ש האי דינא שקידשו ב"ד חג השבועות כדינו מאם קדשו יוה"כ וכי נימא שאם הי' אז קטן בשעה שקדשו ב"ד יוה"כ ול"ה חייב לשמוע לדבריהם יהי' פטור מלהתענות ואין זה אלא תימא]:

והנה מד' רש"י מגילה (דף י' ע"ב) ד"ה כל המצות שהזכיר שם שילוח מצורע וקריאת המגילה בט"ו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבוא משמע דסבירא ליה לרש"י דגם קריאת המגילה תליא בהא דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא אבל למאן דאמר דל"ק אין קריאת המגילה נוהגת במוק"ח בט"ו וכבר הקשו על שי' רש"י ע' טו"א שם ובד' ב' ד"ה אלא דז"א שהרי ל"ג מחו"ל שלא נתקדשו מעולם ואפי"ה קורין בט"ו. אכן ע' תוס' מגילה (דף ג' ע"ב) ד"ה והתניא במ"ש דאי סבר כוותייהו מאי מהני אם לבסוף ישב אם לא קדשה קדושה שניה דמשמע מדבריהם לכאורה דעיקר דין דמוק"ח הוי רק בא"י לחלק מפרזין ובחי' על המגילה הארכתי בזה בע"ה:

ולפימ"ש הטו"א לפרש הא דתנא תנא לא פחות ולא יותר דאתא לאשמועינן על זמן הזה א"כ הי' אפשר לומר דהיינו דקמל"ן תנא אחר שסיימנו מס' תענית דמוכח ממתני' דהתם דלא מוקי לקרא דצאינה וראינה על בנין דלעתיד ע"ח השבועות משום דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא להכי קאמר הכא במגילה דבמוק"ח נקראת בט"ו דלשי' רש"י הנ"ל הוא ג"כ מה"ט משום דקידשה לע"ל וכנ"ל אלא דזולת מה ששי' רש"י הנ"ל אינה לדינא ורש"י בעצמו כתב לעיל (ד' ב') להיפוך כמ"ש בטו"א הנה גם זו"ז הא כבר כתב בר"ב שם דמוכח מסוגיא דשבועות דלמ"ד דל"ק לע"ל ע"כ צ"ל דבאחת מכל אלו סגי שהרי בימי עזרא לא הי' או"ת יעו"ש וא"כ גם לע"ל אין הכרח שיבנה דוקא בחג השבועות שהרי אפשר לקדשו ע"י או"ת בלא שירי מנחה יעו"ש ומחוורתא כדכתיבנא בקמייתא:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה