לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה י · פלג ב
והנראה לומר בזה עפ"י מה שנקדים איזה הקדמות בע"ה והנה ראשון תחלה נאמר במ"ש הטו"א ר"ה (דף כ"ט ע"א) ד"ה כל שהקשה על מ"ש רש"י בברכות (דף מ"ח) דאם אינו מחויב בבהמ"ז א"מ את המחויב והקשה מהא דאמרו שם דבכל הברכות כולן אף שיצא מוציא ומיישב שם דעת רש"י דס"ל דרק בדרבנן מוציא אבל לא בשל תורה רק שהקשה לפי"ז ממ"ש במתני' דחשו"ק א"מ בתק"ש ליתני רבותא דגם הגדול שכבר יצא אינו מוציא ע"ש מה שכתב לתרץ דקמל"ן גם לענין התקיעות שעיקר חיובן רק מד"ס וכ"ה בשאג"א סי' י"ג ע"ש:
והנה קושיתו מהא דמתני' דלא תנא רבותא דגם גדול א"מ אפשר הי' ליישב במ"ש הפנ"י ר"ה (דל"ד) להשיג על הטור או"ח סי' תקצ"ד שכתב בטעמא שיכול חבירו לתקוע למי שלא תקע ככל המצות שאדם מוציא א"ת והקשה ע"ז בפנ"י שם דבמצוה התלוי' במעשה אינו שייך כלל לומר שחבירו יוציא אותו רק דגבי תקיעה אין אנו צריכין לכך דהא בשמיעה תליא מילתא ופי' שם כוונת הטור דרק בשביל הברכות אתא עלה מטעם שמוציא א"ח כמו בכל המצות אבל לא משום התקיעות יעו"ש. ולפי דבריו מיושב בפשיטות קושית הטו"א הנ"ל דאף אי נימא כמ"ש בדעת רש"י דבשל תורה א"מ את חבירו מ"מ בתקיעות יוצא בשמיעתו לחוד כיון ששומע מגברא בר חיובא ואף דבחשו"ק שתקעו אינו יוצא ול"א דסגי לי' בשמיעה לחוד היינו משום דתקיעות חשו"ק אינה תקיעה כלל דהוי כמו תקיעת מתעסק או לשיר ואנן בעינן תקיעה מבר חיובא אבל כששומע תקיעה מב"ח יוצא בשמיעתו לחוד ואין התוקע מוציא אותו כלל:
איברא דדברי הפנ"י לכאורה אינם נראין כלל לומר בכוונת הטור דקאי על הברכות דלא מיירי כלל שם מענין הברכות רק בסי' תקפ"ה ובסי' תקצ"ד הנ"ל לא מיירי מענין הברכות וז"ל שם יחיד שלא תקע חבירו יכול לתקוע להוציא י"ח ככל המצות שאדם מוציא א"ח עכ"ל הרי דגם על עצם התקיעה אמר ה"ט שחבירו מוציאו וכן בדין שהרי כוון שומע ולא כוון משמיע ג"כ א"י הרי דבעינן שחבירו יכוין להוציאו י"ח של השומע כמ"ש בסי' תקפ"ט למ"ד דמצ"כ ורק למ"ד דמצות אצ"כ אולי אפשר לומר שיוצא בשמיעתו לחוד וכיון שהטור בסי' תקפ"ט פסק דצריך כונה ע"כ צריך להאי טעמא שחבירו יוציאנו ככל המצות: