אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה ח › פלג יא

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ח · פלג יא

פלג י

והנה בדברינו שלהי קידושין בע"ה הארכנו להסביר האי סברא שכבר דחתה דהוא בגדר הואיל ואידחי אידחי שמצינו בכ"מ ושם ביארנו לענין עבודה בשבת אם הוא בגדר הותרה או דחוי' דאיפלגי בה רבוותא ומצינו לאמוראי בזבחים (דף ל"ב) דפליגי אם בדבר שהותרה אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ואין להכפיל הדברים עיי"ש ותרוה נחת. ולעניננו נאמר בע"ה באופן אחר. דהנה בס' בית הלוי סי' ל"ח כתב לדייק לישנא דהש"ס יומא (דף מ"ו) דשבת הותרה בציבור סופו נמי דחי ומדייק שם דבאמת שחיטת הקרבנות שא"א בענין אחר ומצותן בכך הוי בגדר הותרה ל"כ הקטרת האימורים דאפשר להמתין עד הלילה אינו אלא בגדר דחוי' [ולפלא עליו שלא הביא ד' הרמב"ן שקדמו בהאי כללא דדבר שא"א בע"א הוי הותרה ובאפשר אינו אלא דחוי' ה"ה בספרו תורת האדם ענין הכהנים יעו"ש] ומיישב עפי"ז משה"ק התוס' ביבמות (דף ה') דרצה הש"ס ללמוד מפסח מילה ותמיד דדו"ש ע"כ דעדל"ת שיב"כ ודחי שאני הני שישנן לפני הדיבור והקשו בתוס' למה לא יליף משארי קרבנות שדוחין שבת ובזה מיושב דבש"ק גם הקרבת האימורים אין להמתין ולמ"ד דלינה מועלת בראשו של מזבח ע' זבחים (דף פ"ז) ע"כ מקריב גם את האימורים קודם זריקת דם התמיד של בה"ע משום עשה דהשלמה ע' תוס' יומא (דף כ"ט). א"כ גם הקרבה הוי בהו כמו הותרה ורק מהקרבת התמיד יליף וכן מפסח הבא אחריו דאפשר להמתין ומוכיח מהאי סוגיא דע"כ לא ס"ל האי סברא שכבר דחתה דאל"ה הא אין ללמוד מהקטרה דשא"ה שכבר דחתה עיי"ש ודפח"ח:

היוצא לנו מזה דזה ודאי דשחיטת הקרבנות הוי הותרה דמצותן בכך. דודאי אין סברא לומר דהא אפשר שיעשה גם השחיטה בהיתר למ"ד בחולין (דף ל') דשנים שוחטין זבח אחד. ע' ס' מעין החכמה מצות העומר שמיישב עפי"ז שי' הרמב"ם הנ"ל. דרק לר"ש קאמר התם שכבר דחתה משום דס"ל מקב"ח חייב ומה"ט גם בשנים שעשאו חייבין עיי"ש דאינה נראה כלל דממ"נ אם נחשוב לגבי כאו"א שלא עשה את המלאכה משום סיוע חבירו שמסייע ע"י א"כ נימא נמי לגבי כאו"א שלא קיים את המצוה בעשותם בשנים וע' באי"צ או"ח סי' י"ד מ"ש בא"א דגבי מצוה אמרינן להיפוך דכיון דרחמנא אחשבי' למלאכה לגבי קיום מצוה ממילא נחשבת נמי למלאכה לענין איסור שבת עיי"ש באורך. ורק הקטרת האימורין שאפשר להמתין עד הלילה ע"כ אינו אלא בגדר דחוי' וכנ"ל:

והנה כבר ידוע מ"ש רוב הראשונים ז"ל במשמעות הסוגיא דיבמות שם דלפי המסקנא אין עדל"ת שיב"כ וא"כ י"ל דהיינו דקאמר שם במנחות בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטרת אימורין כו' ואינו ממתין כו' היינו דגם אי נימא דדינא הכי הוא שאין להמתין ודוחה ל"ת מ"מ אין זה שייך רק בדבר שמדינא דוחה וכמו בכל ל"ת דעלמא אבל כאן בשבת דהוי ל"ת שיב"כ הא מדינא לא דחי ולא עוד אלא דגם זו"ז א"א לומר דמדינא תדחה ההקטרה איסור שבת דהא הקטרה אינה אלא מכשירי מצוה וכמ"ש בפסחים (דף ס"ט ע"א) יעו"ש בתוד"ה אם דחו. ורק שחיטה דוחה שפיר שבת משום דא"א בע"א והוי בגדר הותרה אבל הקרבת האימורין כיון דאפשר להמתין א"כ מדינא לא דחי דהא אין עדל"ת שיב"כ ומכל מקום מקריבין ע"כ משום דחביבה מצוה בשעתה.

ויתיישבו מעתה דברי הרשב"א בפשיטות דהרשב"א שם הא מיירי בכל הני מילי דדחי מדינא דגם מ"ש להוכיח שם ממשכן ומהבערת ב"כ היינו לפי הס"ד דס"ל שם דעשה דוחה גם ל"ת שי"ב כרת ובמסקנא שם מסיק בלאו דמחמר דהוי ל"ת בעלמא ומדינא דחי להו עשה בזה שפיר כתב דאין להמתין ואין למצוה אלא מקומה ושעתה ודוחה עכשיו אף שאפשר לקיימה אח"כ בלא דחי' אבל שם גבי הקרבת אימורין דמדינא לא דחי שבת משום דהוי ל"ת שיב"כ ע"כ עיקר הטעם משום דחביבה מצוה בשעתה ושפיר מדמה כאן אקדומי לאחורי דהא כאן אינו מן הדין שידחה שבת דהוי ל"ת שיב"כ ולפי"ז עלינו לפרש דמ"ש ר"ש בוא וראה כו' כונתו רק על איברי התמיד של בה"ע דמקריבין בשבת ואינו ממתין אבל מאימורי מוספין וכיו"ב לא יליף מידי דהא בדידהו הקטרת איברים דא"א בע"א הוי בגדר מצותן בכך והותרה וכמ"ש בתוס' יומא (דף כ"ט) ד"ה אלא ולכאורה זהו שלא כפירש"י שם במנחות שפירש על ר"ש דיליף מתרוויי' מתמידין ומוספין:

אכן מ"מ נראה לומר דרש"י פירש שם למ"ד דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח דלדידי' שפיר גם בכל הקטרת איברים אפשר להעלותן על המזבח ולהקריבן מחר אחר התמיד ש"ש ומ"מ מקרי' בשב' וע"כ משום חביבות מצוה ורק למ"ד דלינה פוסלת גם בראשו של מזבח לדידי' ע"כ דרק מהקרבת התמיד יליף ולא מיתר הקרבנות דבהו הוי מצותן בכך משום דא"א באופן אחר והבן בדברים:

כן הי' נראה בע"ה לתרץ ד' הרשב"א מסוגיא דמנחות שם בדרך נכון מאוד רק ראה זה מצאתי לד' הרמב"ן עצמו שהביא הרשב"א הנ"ל והוא בחי' הרמב"ן ע"מ שבת שכתב כדברים האלה ועוד מוסיף שם לומר וז"ל דמ"ע שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמ"ש במנחות אר"ש בוא וראה וכו' וע"כ א"א לקיים את שתיהן מיקרי ואעפ"י שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי והרי עכשיו א"א לקיים את שתיהן עכ"ל. הרי דמסתייע לדינו הנ"ל מהאי סוגיא דמנחות ומשמע דמדינא קאמר ר"ש משום דמן הדין אין להמתין וא"כ הדר תיקשי משה"ק בשאג"א הנ"ל דא"כ מאי מדמי שם הא דקציה"ע דלהקדים הוא להא דר"ש דהקטר חלבים וכו' דהוא להמתין על לאחר זמן וצ"ע לכאורה:

ולכאורה הי' אפשר ליישב ד' הרמב"ן הנ"ל בדרך נכון בע"ה ונאמר דמפרש מש"ש בסוגי' דס"ל כאידך דר"ש כו' היינו דאה"נ דלפי הס"ד ס"ל דלהקדים או לאחר שוין הן ואי לאו דחביבה מצוה בשעתה אה"נ דהיו ממתינין מלהקטיר אברים ופדרים עד הלילה ולא הי' דוחה שבת. רק לבתר דמסיק דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת. והיינו דמשו"ה דמקטיר אימורים משום דמדינא מותר מטעם שכבר דחתה וכמו שנתבאר לקמן בע"ה טעמא דמילתא וכיון דמדינא שרי לכן אינו ממתין ומקטיר אימורים בשבת משום דמדינא אין לדחות המצוה כל כמה שאפשר להקדים אבל כאן בקציה"ע דאפשר להקדים מע"ש אה"נ דמשום חביבה מצוה בשעתה א"ד שבת והיינו דלפי המסקנא מפרש הרמב"ן דבאמת מחלק תלמודא בין אפשר להקדים או להמתין דדינא הוא דאין לדחות המצוה על אחר זמן ומשו"ה דוחה ל"ת בעלמא ושבת ה"ט דדחי משום סברא שכבר דחתה וכו' אבל דברי הרמב"ן גם פשטות הסוגיא אינם מורין כן ועיין מה שכתבנו ליישב ד' הרמב"ן שלהי קידושין בע"ה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה