לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ב
ולכאורה יש לשדות נרגא בכל הנ"ל דשפיר אתא דינא דמתני' גם אליבא דר"י לפימ"ש בירושלמי פרק קמא דיומא על ההיא דר"י אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ר"ח בר' יוסי אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו ע"ש הרי דגם לר"י על כרחך בעינו שיניח החלות על השולחן קודם הלילה וכן דייקא משנתנו במגילה (דף כ"א) דקאמר התם דכל שמצותו ביום כשר כל היום אתא לרבות לחה"פ וכר"י ומכל מקום משמע דרק ביום כשר וכדמדייק במנחות (דף ע"ב ע"א) קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא כו' עיי"ש הרי דגם לר"י דכשר כל היום מ"מ בעינן שיניח החלות קודם הלילה על השולחן וכיון דטומאת ע"ה צריכה הערב שמש אף שאינו אלא טומאה דרבנן וכמ"ש להדיא בר"ש פ"ק דמס' טהרות מ"ג דשאני טומאת ע"ה דנוהגת אפי' בחולין משו"ה צריכה הע"ש ועיין ר"ש פי"א דפרה מ"ה ובתוס' חגיגה (דף כ"א ע"א) ד"ה האונן וכ"ה להדיא ברמב"ם פי"א מה' מטמאי מו"מ דכל הני שצריכין טבילה מחמת מגע ע"ה צריכה ג"כ הע"ש גם זו"ז הנה שיטת הרמב"ם בפ"י מה' אה"ט דכל טומאה דרבנן צריכה הע"ש עיי"ש ועיין אבני מילואים בשו"ת סי' יו"ד ולפלא על בעל ארץ חמדה ר"פ עקב שכתב שם דגם טומאת ע"ה אינו צריך הערב שמש ובמחכ"ת אישתמיט מיני' לפי שעה כל הני דאמרן [וכן מדייק התם לומר דאי שולחן של מקדש של פרקים הי' אסור לטובלו בשבת משום בונה גם אליבא דר"י עיי"ש ובמחכ"ת הא לדידן קייל"ן כב"ה דאין בנין וסתירה בכלים כמ"ש בשבת (ד' מ"ו) ובביצה (דף כ"ב ע"א) ובכה"ג במקדש ודאי דגם לכתחילה שרי וע' תוס' ביצה שם וקצרתי ומ"ש במ"ר ר"פ עקב דחייב חטאת ע"כ כב"ש הוא דס"ל יש בנין וסתירה בכלים ולאו דינא הוא וגם זו"ז דבריו דחויין שם דודאי משמע דלר"י לאו דוקא בשבת מותר להיות השולחן באמצע היום והלילה בלא לחם אלא דאף בימי החול הי' אפשר לעשות כן וכמ"ש להדיא בתוספתא פי"א דמנחות ה"ז אבל בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה וכו' עיי"ש וז"פ] וכיון דצריך הע"ש א"כ איך יוכל להניח את החלות על השולחן קודם הלילה הא יטמא את הלחם וא"כ שוב א"א לטבול את השלחן גם אליבא דר"י:
אמנם אחר העיון לק"מ דודאי משמע ממתני' דעל טומאת הלחם לא איכפת לן כלל דאל"ה למה ל"ק תנא דמתני' דמה"ט הזהירום לבלי ליגע בשולחן משום שלא יטמאו הלחם דא"א בטבילה דאף דברגל גופי' טהור הוא מ"מ אם ישארו אחר הרגל יחזרו לטומאה ממגען ברגל וכמש"ש בחגיגה (דף כ"ו ע"א) הפותח את חביתו וכו' ע"ג הרגל רי"א יגמור וחכ"א לא יגמור ושם ברש"י שלאחר הרגל מגעו טמא למפרע אע"כ דבשביל טומאת הלחם לא איכפת לן ואפשר שלא היו גוזרין בהו טומאה כלל משום שא"א לתקוני ורק בכלים דאפשר בטבילה כמ"ש כה"ג בע"ז (דף ל"ז) גבי ס"ט ברה"ר אף דספיקו טהור מ"מ אמר התם הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבילו וכן משמע שהיו נוגעים ע"ה בכל הכלים זולת השולחן והמנורה ואף בכלים שהי' בהן אוכל ומשקה וי"ל נמי איפכא דאף אם היו גוזרין טומאה עלי' לא איכפת לן וכמ"ש במנחות (דף י"ד ע"ב) נטמא אחת מן החלות כו' וחכ"א הטמא בטומאתו והטהור יאכל והתנא לא קפיד רק על השולחן שא"א בטבילה או אולי י"ל בפשיטות דיניחם על שולחן אחר וכמש"ש דכל הכלים יש להן שניים וכו' ובתפא"י שם דגם שולחן אחר הי' שם וע"כ כרבנן דר"י אתיא דלר"י אפשר הוא לטבול את השלחן וכנ"ל ודו"ק.