לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ו · פלג ב
אכן הראיה שהביא בעי"צ מהא דפסחים (דף כ') דמשו"ה נקט שם זבחי שלמים דוקא הנה לפימ"ש בקצוה"ח סי' ת"ו ס"ק א' ליישב דמשו"ה הוא דנקט שלמים משום דלשיטת הר"מ בעינן גבי הכשר רצון בעלים דוקא ובאינך קדשים ליכא בעלים יעו"ש א"כ אין כאן ראיה לדין זה יעו"ש בקצוה"ח. אכן בס' עוי"ט סס"י ל"ב דחה לד' הקצוה"ח עפימ"ש במס' מכשירין דכל משקה שתחלתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון מכשיר א"כ שפיר משכחת לה הכשר אף היכי דל"ה ממון בעלים והיינו במשקה שהי בתחלתו לרצון וכו' יעו"ש ובמחכתה"ר דבריו דחויין דהאי דינא שתחלתו לרצון אינו מועיל רק באם החפץ הוא שלו ואם היה רוצה עכשיו בהכשרו הי' מהני אז אמרינן דסגי לן בניחותא דידי' שהי' רוצה מתחילתו אעפ"י שאין סופו לרצון אבל מכיון שעתה אין החפץ שלו ולד' הרמב"ם אין מן הדין שרצון אחרים יגרום טומאה לדבר שאינו שלהם א"כ אם היה רוצה עכשיו בהכשרו אמרינן דלא מהני רצונו מכיון שאין זה שלו מכ"ש דל"מ רצונו דמעיקרא שהי' ניחא לי' מתחילה וז"פ וברור:
ומשה"ק שם דא"כ האיך מהני הכשר גבי איסוה"נ כמ"ש מנחות (דק"א) והא איסוה"נ לית להו בעלים הנה בזה י"ל דבאמת גבי הכשר לא בעינן דוקא שיהי' שלהם וכי לכם כתיב גבי הכשר מים ורק כונת הרמב"ם דלחפץ אחרים שיש להם בעלים ל"מ רצון אחר מכיון שהבעלים אפשר להם לעכב ולהקפיד הא מיהת באיסוה"נ שאין להם בעלים אחרים שיקפידו ודאי מהני רצין בעל החפץ אעפ"י שאינו שלו וחשיב כהפקר. ורק גבי הקדש שפיר כתב הקצוה"ח דהא רשות הקדש רשות אחריתא הוא. ומיושב בזה ג"כ מה שהקשו האחרונים על שי' הר"מ הנ"ל ממ"ש הרמב"ם עצמו גבי אתרוג של מע"ש הטעם מפני שמכשירה אף דס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא ע' ח"ס חיו"ד סי' ל"ט ולק"מ דמע"ש אף דאינו ממונו אבל מ"מ בעליו הוא ואין להם בעלים אחרים שיעכבו על ידו לכן שפיר מהני וז"ב:
[ע' א"מ בתשובותיו סי' כ' משה"ק עמ"ש הרשב"ם ב"ב (דף צ"ז) דבמשקין כמו יין ושמן ל"ב ניחותא דבעלים והקשה עליו מהא דשבת (ד' י"ז) וטפי הו"ל להקשות ממתני' דעדיות פ"ד מ"ו מובא ביבמות (ד' ט"ו ע"ב) ובה"א צריכה לנקב אמנם י"ל דרק בסתמא מחלק הרשב"ם בין מים לשאר משקין אבל לא במקום שמגלה דעתו בפירוש דלא ניחא לי' וכן שם בשבת איירי בקופות שאינן מזופפות ומעיקרא לאיבוד אזיל כמש"כ בשבת (דף קמ"ד ע"א) שאני סלי זיתי' וענבי' כיון דלאיבוד כו' מפקיר כו' ודוק כי קצרתי]:
ומשה"ק שם עוד בעוי"ט ממ"ש הרמב"ם פ"י מה' טו"א הט"ז וז"ל הואיל ודם קדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו בעזרה לא הוכשרו בדם שחיטה ואין לבשר קדשים הכשר אלא במשקין שנפלו על הבשר חוץ ממשקין בית המטבחיים ואח"כ כתב פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' ה"ז מוכשרת ע"כ הרי שכתב בהדיא דמשכחת הכשר בבשר קדשים במשקין שנפלו על הבשר חוץ לעזרה ולד' קצוה"ח לא משכחת שיפלו על הבשר חוץ לעזרה ויכשירו דהא כשהבשר הוא חוץ לעזרה כבר אינו ממון בעלים וכו' אע"כ דמשכחת לה במשקין שתחילתו לרצון וכו' הנה במחכתה"ר לק"מ דהא שפיר משכחת לה הכשר גם בבשר קדשים קלים אחר שחיטה לפני זריקה דאז עדיין לא זכו הבעלים משלחן גבוה והוי דידהו וכמש"כ הקצו"ח שם דהא קייל"ן דבשר קדשים קלים שיצאו חוץ לעזרה הזריקה מועלת גם לבשר היוצא להתירן באכילה ע' השגת הראב"ד פ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"א ובכ"מ שם שכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם וכר' יוחנן בזבחים (דף פ"ט ע"ב) ואף גם לר"ל דמיפסל הבשר מ"מ נ"מ לענין הכשר לקבל טומאה דהא גם איסוה"נ מטמאין טומאת אוכלין וכמ"ש בר"מ ספ"א מה' טומאת אוכלין יעו"ש: