לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ט
ונבוא לדקמן מעתה לענין פדה"ב ע' ח"ס יו"ד סי' רצ"ז מ"ש דלענין אם האב רוצה לפדות ע"י שליח ולשלוח ע"י ה' סלעים משלו ודאי דלית מאן דפליג דאפשר ומותר לכתחלה כיון שהכהן יודע ומקבלו בתורת פדיון בנו [ויתיישב בזה משה"ק בשעה"מ ספ"ו מה"א למ"ד דאין פדה"ב ע"י שליחות למה מהני מעמ"ל גבי פדיון והא מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי עיי"ש ולק"מ דודאי איתא בשליחות וכנ"ל ולפלא על ההפלאה שם ובא"מ אהע"ז סי' ל"ח סק"ה שכתבו ג"כ לתרץ דמעשה הנתינה אפשר בשליח רק האמירה ליתא ע"י שליח ותמוה וכי איזה אמירה צריך בזה וכמש"כ בח"ס הנ"ל דא"צ אמירה כלל רק שיהי' הכהן יודע שמקבלו בתורת פדיון בנו וכנ"ל] ועיקר מאי דפליגי הקדמונים ז"ל בפדה"ב ע"י שליח היינו שפודהו אחר שלא מדעת אביו ונותן ה' סלעים משלו ובזה ס"ל ג"כ דמהני ומבואר כן בר"ן בפ"ק דפסחי' שם דמשו"ה מברך גבי מילה ופדה"ב בעל משום שיכול לפטור ממנה ע"י אחר ושלא מדעתו דמשו"ה ל"ד לתרו"מ דבעי שליחות וכן הוכיח במח"א ה' זכי' ומתנה סי' ז' באורך ע"ש וברי"ט אלגזי פ"ק דבכורות אות ז' אלא שכ' שם דלכתחלה צריך דעת האב ואעפ"י שפודהו מממונו ע"ש. וכיון שכן שפיר מתפרש מ"ש שלהי פסחי' בעובדא דר' שמלאי כמ"ש הצל"ח דמשו"ה מקדים פשיטא דעל פדה"ב אבי הבן מברך והיינו בעל ומשום שאפשר לפדותו גם ע"י אחר ושלא מדעת אביו כלל וכנ"ל ומשו"ה מבע"ל שהחיינו מי מברך והיינו דאפשר שתקנו חז"ל שהכהן יברך ברכה זו דלא יבוטל לעולם דמטי הנאה לידי' אבל א"נ דאביו יברך א"כ לפעמים יבוטל ברכת שהחיינו אם אחר יפדהו דודאי ל"ש אצלו שהחיינו על שמחת המצוה שאינו חייב בה ורק מדין ערבות יכול לברך על פדה"ב וכנ"ל ולק"מ קושית היד אלי' והיינו דמסקי אבי הבן מברך שתים אבל לא אחר הפודה הן בשליחות והן שלא ע"י שליחות וכנ"ל ודו"ק: