לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג ח
והנה באחרונים הקשו על הכלבו ממ"ש פסחים (דף ו' ע"ב) ולכי משכח לי' לבטל הרי דמהני ביטול לחמץ בעין ובישוי"ע או"ח סי' תל"א כתב לתרץ דבאמת לרבנן דפליגי על ר"י וס"ל דהשבתתו בכ"ד לדידהו מהני ביטול גם לח"י והכלבו ל"כ כן רק אליבא דר"י דס"ל אין ביעו"ח אלא שריפה עיי"ש וכ"כ באו"ח ריש פסחים אות ג' עיי"ש. אכן פשטא דמילתא לא משמע כן וביותר מוכח להיפוך ממ"ש בר"מ פ"ב מה' חמץ ה"ב שבנוסחא ישנה שהי' לפניו הי' כתוב ברמב"ם דאין ביטול מועיל רק לחמץ שא"י ולחמץ ידוע בעי מה"ת ביעור דוקא וכ"כ בב"י סי' תל"א עיי"ש ומ"ש הכ"מ לשבש נוסחא זו עי' צל"ח ריש פסחים שמיישב השגתו בפשיטות. והרמב"ם הא פסק כחכמים דר"י בפ"ג מה"ח הי"א ומכל מקום סבירא ליה דלא מהני ביטול לחמץ ידוע. והדרא קושיא לדוכתא על שיטת הכלבו מסוגיא הנזכר לעיל וכן הקשו עוד ממתני' פסחים (דף מ"ט) ההולך לשחוט א"פ וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' וא"ל מבטלו בלבו הרי דמהני ביטול גם לחמץ ידוע. גם זו"ז יש להקשות עמשנ"ת דגם הרמב"ם ס"ל דל"מ ביטול לח"י וע"כ דהצריכה תורה ביטול לחשא"י והאיך אפשר לומר כן אליבא דהרמב"ם לשיטתו דס"ל סד"א מה"ת לקולא ובשלמא לרש"י שפיר י"ל דס"ל כהכלבו כאשר כבר האריכו האחרונים בדעת רש"י דס"ל סד"א מה"ת להחמיר וכמ"ש ביבמות (דף פ"ח ע"ב) גבי וקדשתו בע"כ ע"ש ובחולין (דף כ"ב) וע' ריט"א בכורות פ"ה אות מ"ב ובאחרונים אבל להרמב"ם הא קשה כנ"ל ושם בצל"ח ריש פסחים העיר בזה וכתב דחמץ מקרי איתחזק איסורא וכמ"ש במג"א או"ח סס"י תל"ז ומודה הרמב"ם באיתחזק איסורא ועדיין תיקשי למ"ש הרמ"א יו"ד סס"י קכ"ז דחמץ ל"מ איתחזק איסורא. והנראה בע"ה בזה עפימ"ש המהרש"ל בביאוריו לסמ"ג מצוה ל"ט דהא דל"מ ביטול לחמץ ידוע הוא רק לענין המ"ע דתשביתו דבזה הוא דאמרינן דל"מ ביטול רק בחשא"י אבל לענין ל"ת דב"י ודאי דמהני גם לחמץ ידוע עיי"ש אשר בזה מיושב כל משה"ק על שיטת הכלבו וקצרתי. ובאו"ח ריש פסחים אות ט"ז אסבר לן קראי עפימ"ש הר"ן בטעמא דקרא דמשו"ה החמירה תורה גבי חמץ שיהי' עובר בב"י וישביתו משום דיש לחוש שמא יאכל וחמיר איסורו בכרת וכמ"ש אך ביום הראשון תשביתו וקאמר הטעם כי כל אוכל חמץ ונכרתה והיינו דחיישינן שמא יאכל איסור חמור והקשה לכאורה האיך אפשר לומר כן הא מה"ת סגי בביטול ועדיין יש לחוש שמא יאכל ותי' שם עפי"ד המהרש"ל הנ"ל דל"מ ביטול רק לקיים שלא יעבור הלאו דב"י **(ולבטל זכות ההקדש מהא דבידו לפדותו בזול ע"י שה. ולענ"ד נראה דבאמת גם פ"ח א"ח מן ההקדש לענין עצם הפדיון וגם בזה אמרינן הא דשמואל ורק דמ"מ בעינן התם דוקא בשוי' לענין מצות הנתינה לכהן דאף דבשה סגי בכ"ד אבל בד"א בעינן שישלם להכהן דמי שוי' אבל לאפקועי איסורא דידי' ודאי דנפקע איסורו גם בפחות ות"ל שכן מצאתי גם להג' בעל מנה"ח מ' כ"ב וכתב שם שגם הרמב"ם ס"ל כן שהרי מיקל באיבעי' דנדמה וס"ל גם שם דבדיעבד פדיונו פדוי והוא מטעם זה דנפקע איסורו גם בפחות יעו"ש ובחי' אלפס מגילה בע"ה כתבתי באורך בכ"ז וליישב עיקר קו' התוס' תמורה (ד' כ"ז ע"ב) אשר עי"ז כתבו לחלק בין בעלים לאחר וכאן קצרתי:)** אבל עשה דתשביתו אינו מקיים בביטול א"כ שפיר קאמר רחמנא ה"ט דשמא יאכל דשייך בחמץ ידוע גבי העשה דבאמת לגבי העשה ל"מ ביטול כלל וז"ש מיום הראשון עד יום השביעי והיינו דלא בדיל מיני' כולי שתא. וא"ש מה שלא נאמר מיום הראשון עד:
יום השביעי גם גבי הל"ת שם דבזה הא מהני ביטול ולא מצי למיהב בזה טעמא דשמא יבוא לאוכלה עיי"ש ודו"ק:
ולפי"ז א"ש גם דעת הרמב"ם שכתבנו דס"ל ג"כ דלחמץ ידוע ל"מ ביטול והקשינו דהאיך אפשר לדידי' דחשא"י ליבעי ביטול מה"ת הא סד"א לקולא מה"ת ולפי"ז מיושב היטב עפי"מ שביארנו לעיל בע"ה דס"ל להרמב"ם דספק מ"ע מה"ת לחומרא א"כ שפיר אפשר לומר דכיון דכל עיקר החילוק שבין חמץ שא"י לח"י הוא רק בענין המ"ע דתשביתו א"כ שפיר י"ל דלח"י באמת ל"מ הביטול לגבי העשה וכל עיקר הביטול ל"מ בזה רק לחמץ שא"י ומ"מ בעי ביטול מה"ת מספק דבספק מצוה מתחייב שפיר מה"ת להחמיר. ומכאן גופה יש להוכיח דלגבי הל"ת דב"י מהני ביטול גם לח"י דא"א לומר לגבי הלאו דיהי' צריך ביטול לחשא"י דאינו מחויב בספק ל"ת מה"ת וכנ"ל ודו"ק:
ונחזור את דברינו בקצרה לפי מה שהוכחנו ממתני' דשלהי עירובין דטעם המוקצה הוא משום הכלאים דבג"כ והיינו דאסורין שלא בשעת העבודה וע"כ מה שחטאת העוף באה עה"ס הוא כמשנ"ת משום דספק מצוה לכו"ע מה"ת לחומרא א"ש מ"ש אור לי"ד בודקין את החמץ כו' והיינו גם לחשא"י דנפקא לן מתשביתו שמחויב לבערן מספק ובביטול בעלמא סגי בזה והא דצריך בדיקה כדי שלא יעבור בב"י כמ"ש רש"י וביארו הר"ן ויתר המפרשים דלשיטת רש"י הבדיקה הוא ג"כ מה"ת כשלא ביטלו ונפקא לי' מתשביתו. ויש להוסיף עוד להוכיח דע"כ משנתינו איירי מבדיקה דאורייתא שקודם הביטול דהרי אמרו מקום שאין מכניסין כו', א"צ בדיקה ותיקשי דכיון דתנא מהדר אחיובא הו"ל למיתני להיפוך מקום שמכניסין כו' צריך ולמה תני פטורה דא"צ ע"כ. וכן הקשו באמת בקול הרמ"ז ע"ש להוכיח מזה דדוקא מקום שאין מכניסים כלל א"צ אבל מספק חייב וכמ"ש לקמן (דף י' ע"א) פלוגתא דר"א ורבנן בס' על ופירש"י משום דבחמץ אינו אלא מד"ס גם רבנן מודי דספק פטור וע"כ דמתני' דידן מיירי מחיוב בדיקה מה"ת דבזה באמת גם מספק חייב ומיושב עפי"ז גם משה"ק בפנ"י על הר"ן דס"ל דגם אחר הביטול תקנו חז"ל בדיקה משום שמא לא יבטל בלב שלם ויעבור על ב"י א"כ למה לא אוקי הר"ן גם שי' רש"י כן אחר התקנה שצריך לבטל ומ"מ שפיר פירש שלא יעבור בב"י כנ"ל עי' פנ"י במתני' ולפי"ז א"ש דמשנתינו ע"כ איירי בבדיקה דאורייתא דהרי גם מספק חייב בה ודו"ק: