לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג יג
היוצא לנו מזה דבסיפא דמתניתין בהאי עובדא דגיגית ע"כ דמיירי בבטלו לשיטת הרמב"ם ומ"מ התירו חכמים משום מצוה ובזה לכאורה בודאי יקשה הא הוי מתקן גמור וליתסר והנה ראיתי להגאון בעל ישוי"ע או"ח סי' שמ"ג סק"ב מ"ש דבר נחמד להוכיח ממשנתנו דהא דטפח על טפח מביא טומאה לבית אחר אין זה אלא מדרבנן וכשיטת הש"ך יו"ד סי' שע"ב ובדרבנן הא ליכא לאיסור מתקן כמו בכלי שנטמא בולד הטומאה עיי"ש:
ואם אמנם דבריו שם תמוהים מאוד במש"ש להקשות לפי' רש"י ז"ל כאן גבי גיגית למה לא סתמו את הגיגית ובאין בגיגית פותח טפח אף שנותן רגלו למעלה אינו מאהיל על הטומאה ומוכיח שם מזה דטפח על טפח שמביא טומאה אינו אלא מדרבנן וכיון שאין איסור מתקן בדרבנן לכן מן הדין מותר לסתום את החלון אבל לא לסתום את הגיגית כדי שיהא מותר לכהן ללכת על גביו דכיון דמועיל לסלק איסור תורה חשיב כמתקן עיי"ש:
ואין זה אלא תימא דאדרבא לשיטת רש"י הא סתימת הגיגית גורמת הטומאה ואם הי' פתוח טפח הי' הטומאה יוצאת למעלה דרך הסדק שהרי כן פירש"י בגמ' שמשו"ה פקקו את המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל באוהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה הרי דאם הי' הגיגית סתומה גרע טפי שזהו שגורם את הטומאה וכן גם משה"ק שם בישוי"ע על פי' הרמב"ם והרע"ב אינו מובן לפי"ז וקושיתו הנ"ל אינה אלא לפי' הר"ח שבתוס' כיון דפירש דאם הי' בהגיגית פותח טפח הי' מביא את הטומאה ובדליכא טע"ט אינו מביא את הטומאה לפי פירושו אפשר להקשות כנ"ל ודו"ק כי קצרתי:
ורק בזה נראה לקיים דבריו מש"כ שם דאין כאן איסור מתקן משום דס"ל לרש"י ז"ל דטע"ט מביא את הטומאה רק מדרבנן ובדרבנן ל"ש איסור מתקן וכ"כ שם עוד לעיל בסי' שי"ג ס"ק ב' עיי"ש. ויש להוסיף עוד ולומר דאף אי נימא כשי' המג"א סי' שמ"ג ס"ק ב' וכ"ה בשו"ת שער אפרים סי' צ"ג בשם המהרי"ט סי' צ"ה דטע"ט מביא את הטומאה מה"ת מ"מ י"ל דהיינו דמדייק רש"י וכתב בגמ' דפקקו לפני מות המת דאז ודאי דלא הוי מתקן וכמ"ש כן במג"א לדייק בסי' שי"ג סק"א בשם הר"י הלוי ובישוי"ע שם סי' שי"ג העיר לדון דגם קודם שימות המת אם עושה כדי שלא יטמאו הכלים הרי זה מיחזי כמתקן עיי"ש אמנם ודאי די"ל דבכה"ג לאו מתקן מיקרי וכמ"ש בשבת (דף י"א ע"ב) כל אצילי טינוף לא קחשיב עיי"ש ודו"ק ונימא איפכא דמשו"ה קמדייק רש"י לפרש דמיירי לפני מות המת משום דס"ל דטע"ט הוי טומאה מה"ת וא"כ אחר שכבר מת הוי מתקן גמור דאין להתיר בשבת ולהסוברים דטע"ט אינו אלא טומאה דרבנן ודאי די"ל שמותר לעשות כן גם אחר שכבר מת וכמ"ש במג"א שם להשיג על הר"י הלוי עיי"ש ולאו מטעמי' רק משום דבדרבנן ליתא לאיסור מתקן וכנ"ל. אחר כל החזיון הזה נבוא להמשיך את הענינים בע"ה ורק נבאר תחלה משנתנו בריש עירובין והוא: