אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה ג › פלג ו

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ג · פלג ו

פלג ה

ועפי"ז יש ליישב נמי לכאורה משה"ק הקדמונים ז"ל שם בסוגיא דשבת (דף מ"ו) להסוברים ביו"ד סי' רל"ד ס' כ"ג דאחר הקמת הבעל יכול נמי החכם להתיר אם כן למה משני בהא דפריך מרישא מפירין נדרים וכו' התם כדרב פנחס דאמר כל הנודרת וכו' והדר פריך מסיפא ונשאלין כו' ומשני דאי לא מזדקיק לי' חכם סגי בג' הדיוטות ולמה לא מתרץ גם ברישא גבי הפרת הבעל אי לא מזדקיק לה בעל מזדקיק לה חכם או ג' הדיוטות ותו לא הוי קשיא לי' מסיפא ע' ביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק נ"ה בשם הגמ"ר ולדברינו הא לק"מ דברישא דקתני לישנא דמפירין דמשמע דהיא אינה מתחרטת כלל ורק מכיון דלא ניחא לי' לבעלה הוא מיפר לה א"כ ודאי די"ל דלא מהני לזה כלל טעמא דאפשר שתשאל לחכם או לג' הדיוטות כיון שהיא מחזקת א"ע על דעתה הראשונה ורוצית בקיומו של האיסור ואסחה דעתה מזה א"כ מאי יועיל לן הא דאפשר בשאלה דזה אינו שייך רק במקום שבאמת שואל לחכם ומתחרט מן האיסור שאסר עליו דבזה אמרינן דלאו מוקצה היא כיון דבידו הוא אבל בכה"ג שהיא עדיין עומדת בדברי' וניחא לה בהאי איסורא

**(ולענ"ד בחנם נדחקו בהבנת דבריו וכונתו פשוטה וברורה דהנה בסי' תק"ט ס"ק ט"ו הביא ג"כ ד' התוס' הנ"ל לענין היתר מוקצה משום או"נ ביו"ט ומסיק דמותר הטלטול משום או"נ ורק דאסור לאכלו ולהשתמש בו והביא בשם התוס' ע"ז הנ"ל דס"ל דמוקצה מותר בהנאה אף דקייל"ן דאסור לבשל בעצי מוקצה ולכן כתב דצ"ל דדוקא בדיעבד מותר ליהנות ממנו אבל לכתחילה אסור להשתמש בו עיין בדבריו איך שמדייק בלשונו לומר שהטלטול לצורך או"נ מותר וכן הנאה לעולם מותר מן המוקצה ואף לכתחילה שהרי לא כתב דאסור ליהנות לכתחילה רק שאסור לכתחילה להשתמש בו והיינו כמ"ש הרשב"א שם בחי' לשבת (דף כ"ט) להדיא וז"ל מכאן נ"ל דאין אסור ליהנות מן המוקצה דלא קשיא לי' אלא היכי מהפך בהו כלו שאסור לטלטל הא אי לא מהפך ואעפ"י שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום וכו' שלא אסרו אל לטלטלו או לאכלו ואפי' להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפי' במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי עכ"ל וכ"כ במהרש"א ביצה (דף ל"ג) גבי הא דאין סומכין את הקדירה בבקעת דלהשתמש בדבר מוקצה כסמיכת קדירה בבקעת הוי כעין אכילתו דאסור ע"ש היינו ג"כ מ"ש בסי' שכ"ה ס"ק ט' הנ"ל ללמוד מהא דפסחים שאסור לבשל בעצי מוקצה וכמ"ש בעצמו כן סי' תק"ט הנ"ל ולא כמו שהגיה במחצה"ש שם שמותר לבשל שז"א כלל וכמפורש בכ"מ שאסור להשתמש עם המוקצה וכמ"ש להדיא בחי' הרשב"א הנ"ל שהעתקנו דאף אם אינו מטלטל את המוקצה מ"מ אסור וכנ"ל:

ועפ"י דברינו אלה דמוקצה מותר בהנאה דממילא וגם לכתחילה והתשמיש אסור בי' מבוארים כל דברי המג"א שנתקשו האחרונים ז"ל בסתירת דבריו. שהרי מ"ש בסי' תק"א ס"ק י"ב בהא דאין מסיקין בשרי כלים דאפי' לשרפן במקומן אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו היינו הנאת התשמיש שאסור להשתמש בו דמיירי שם מזה אבל אם כבר דולק ודאי דמותר ליהנות גם לכתחילה ושפיר כתב בסי' תק"ז ס"ק ג' דמרבה עלים עצים מוכנים ומסיקין משום דמוקצה מותר בהנאה ואיסור ההסקה משום טלטול העצים הוא דודאי כן הוא באמת דעצם הנאה הא מותר ורק התשמיש והטלטול הוא שאסור ומשו"ה הוא דבעינן שירבה עליהם עצים מוכנים ולבטלן אבל עצם ההנאה הא מותר הוא גם אם לא היו נדלקים אלא מוקצים לבד ומעיקרא דס"ד דהמג"א דמוקצה אסור בהנאה שפיר הקשה לשי' התוס' פסחים (דף ה') דכ"ד שא"י ליהנות מהם בתחת ביעורן אסור לשרוף ביו"ט וע"ז מסיק לתרץ דכאן דבאמת מוקצה מותר בהנאה א"כ אחר שכבר הודלק מותר תיכף בהנאתן גם כאן. ומה מאוד יתיישב עפי"ז משה"ק הפרמ"ג במ"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ח' לא בעינן טעמא דמיקלי קלי איסורא כיון שמוקצה מותר בהנאה ולק"מ דעיקר מה דבעינן שירבה עליהם עצים מוכנים וכו' הוא משום היתר התשמיש לכתחילה שמה"ט מותר לשורפן גם לכתחילה ולהשתמש בם חום דמיקלי קלי איסורא והיינו כמ"ש התוס' ב"ק (דף ק"א ע"ב) ד"ה שהנאתן אחר ביעורן אע"ג דזימנין הנאתן וביעורן שוה כגון להתחמם כנגדו או לבשל מ"מ עיקרו לא קיימא להכי כו' והיינו דמה"ט מותר שורפן ולהשתמש בהן לכתחילה אבל אה"נ שמותר בהנאתן תיכף כשהודלקו דמוקצה מותר בהנאה:

איברא שיש להקשות עמשנ"ת דהתשמיש במוקצה לכו"ע אסור האיך נפרש מ"ש במתני' שבת (דף קמ"א ע"א) הקש שע"ג המטה לא ינענענו בידו אלא מנענעו בגופו ומשום דטלטול מן הצד מותר במוקצה דמ"מ הא אסור מיהת לשכב עליו משום משתמש כמוקצה ולהדיא פירש"י התם דמנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב וצ"ע. ודע שאף שביררנו דלכו"ע מוקצה מותר בהנאה מ"מ מפירוש הר"ח שם בביצה (דף ד' ע"ב) משמע דרק אחר שנשרפו מותר לאפות ומשמע דס"ל דמוקצה אסור בהנאה וצ"ע:)** שאסרה על עצמה ודאי די"ל דעדיין אסור משום מוקצה בכה"ג וביותר לפימש"ש בתוס' דאיירי בפירות שלה ואסרתן לכל אדם ודאי די"ל דעדיין מוקצה הוא אי לאו ה"ט דמשני כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה וכו' ודמי כמו אמרה ע"מ שירצה הבעל כמ"ש ברש"י שם וסמכה עלי' שיזדקק לה בעל ולכן לאו מוקצה הוא וטעמא דמזדקיק לי' חכם ל"ש לפי"ז רק בגוונא שמתרת א"ע ע"י שאלה לחכם אבל לא בכה"ג שבעלה הוא המיפר ומתיר שלא ברצונה וידיעתה וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:

**(הג"ה ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק הגרעק"א בגליון הש"ס נדרים (דף ע"ט) במש"ש הר"ן ילפינן האי דינא דקיים בלבו קיים לאלתר מהא דאמרינן דבעבר יום שמיעה ולא היפר גלי אדעתי' ורוצה הוא בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי והקשה הגרעק"א ז"ל דשאני התם דהוי אומדנא מוכח וגלוי לכל משו"ה הוי דברים אבל קיים בלבו הוי דברים שבלב עיי"ש ולהנ"ל י"ל דגם בעבר כל יום שעו אין זה בכלל אומדנא דמוכח כיון דל"ב דעתה ושתשמע להפרתו ורק אם בינו לבין עצמו יאמר בלחש שיהיה מופר הפרתו הפרה ובאמת נאמן ג"כ אח"כ לומר שהיפר בזמנו ע' יו"ד סי' רל"ד סמ"ב א"כ אף אם אנו רואין אותו שותק כל היום אין זה אומדנא דמוכח לאחרים שלא היפר בלחש ורק מפיו אנו יודעין שהוא אומר ששתק והוי כמו דברים שבלב ושפיר מוכחינן מזה דגם קיים בלבו קיים. גם זו"ז י"ל דל"ש כאן כלל לדון דין דברים שבלב כיון דגם לההקמה ל"ב שיגיד לה ורק לגבי עצמו שהוא ירצה בקיומו של נדרה א"כ הא ל"ש כלל לדין דברים שבלב דזה לא מצינו רק במקום שצריך שיודיע דעתו לזולתו אבל לא בכה"ג שאף אם הי' הדין שצריך שידבר הקמתו בפיו הא לא מצינו שצריך שיגיד לה ודאי דבכה"ג ל"ש לדון דין דברים שבלב ומכיון דאומדנא דמוכח מהבה מהני ג"כ הקמה בלב ודו"ק כי קצרתי במה שאינו נוגע לעניננו:)**

ואם כנים אנחנו בדברינו דכל עיקר מה דס"ד לאסור הפרה בשבת הוא משום מתקן יש ליישב ג"כ משה"ק בס' ישוי"ע או"ח סי' שמ"א להסוברים ביו"ד סי' רל"ד סמ"ט דהא דנשאלין על ההיקם ומפירין אינו אלא ביום שמעו ומשום דלא גרע משתיקה א"כ למה סתים לן תנא דאין נשאלין לנדרים בשבת שלא לצורך הא בכה"ג יהא מותר לשאול על ההיקם בכדי שלא יעבור זמן ההפרה [ולפלא מה שראיתי בס' תוס' שבת על או"ח שם סק"ב שכתב לדבר פשוט דכה"ג באמת מותר ולא משמע כן] ולכאורה הי' אפשר לומר דשאלה כיון דמיחזי כדין לעולם אסור אף אם יעבור הזמן ורק גבי הפרה דלא מיחזי כדין בזה התירו משום שלא יעבור הזמן ללישנא בתרא בגמרא שם וללישנא קמא מותר אף אם לא יעבור זמן ההפרה אבל שאלה כיון דמיחזי כדין י"ל דלעולם אסור אף אם יעבור הזמן אכן זה יש לדחות לפי דברינו כיון דגם בהפרה יש איסור משום מתקן ומ"מ התירו חכמים בכדי שלא יעבור הזמן א"כ למה לא התירו גם שאלה בכי האי גוונא אף דמיתחזי כדין ומה שנא איסור זה מאיסור מתקן:

אכן באמת לדברינו לק"מ קושית הישוי"ע הנ"ל דהנה עיין בחי' הגרעק"א שם ביו"ד סי' רל"ד סמ"ט הנ"ל שכתב לחדש באם היפר לה הבעל בו ביום אחר ההקמה ואח"כ נשאל על הקמתו אף לאחר כמה ימים כיון דנעקר הקמתו למפרע ממילא חלה ההפרה דבו ביום למפרע עיי"ש וכ"כ ג"כ בתשובותיו סי' מ"ח ובאמת מבואר כדבריו ביו"ד שם לעיל סי כ"ב להדיא וע"ע כה"ג בר"נ נדרים (דס"ז ע"א) ד"ה וחזר וא"כ לפי"ז י"ל דה"ט דאסור לשאול על הקמתו בשבת כיון שיש לנו עצה אחרת שיפר לה היום תומ"י אחר הקמתו קודם שישאל על ההקמה ושוב אחר השבת יכול לישאל על הקמתו ותחול הפרתו למפרע. דאף לפימש"כ לעיל בשם התפא"י דהיכי דאינו מתיר בהפרתו על יום השבת עצמו אסור משום הכנה מ"מ בכה"ג ודאי דמותר דהא עיקר איסור הפרה בשבת כתבנו דהוא רק משום מתקן וכאן שאינו מתיר עדיין ע"י הפרתו כלל קודם שישאל על הקמתו ודאי דאין בזה איסור כלל ושרי להפר ולכן אינו נשאל על הקמתו בשבת דהא יש לנו עצה אחרת שלא יעבור הזמן ודו"ק:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה