לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג כו
ונדחה בזה מש"כ עוד שם בעי"צ לתרץ משה"ק מהא דב"ק (דף ס"ט) אבל בשאר שני שבוע לא הלעיטהו לרשע וימות והא עלינו למעט באיסורין משום הערבות וכתב שם דזהו בכלל נסתרות דהא אינו יודע מי הוא נוטל את הפירות וזה אינו נראה כלל דאף שאינו יודע מי הוא הנוטל מ"מ כיון שאפשר לו להצילן מן האיסור ודאי שמחויב הוא להציל אותן ובעיקר קושיתו כבר זכה בזה הגליון רש"א ביו"ד שם וגם מ"ש הרש"א ז"ל לתרץ דשא"ה שהרי בלא"ה נעשה איסור אחד הנה גם בזה לא הועיל כלום לכאורה דאכתי תיקשי והא מחויבים אנחנו למעט באיסורין כל מה דאפשר רק דיש להסביר זה עפ"י דברינו לעיל דעיקר איסור מסייע הוא משום הערבות ודוקא במקום שאפשר שישמע לו א"כ אפשר דזהו רק בסתם בנ"א שיש לו חזקת כשרות ואמרינן שישמע לו אבל כאן דבלא"ה יעשה איסור איתרע חזקתי' ואמרינן מאן דעביד הא עביד נמי הא וכמ"ש במל"מ פ"י מה' גירושין הי"ח כה"ג דבאשה נדה לא אמרינן חזקה א"א עושה בב"ז משום דבלא"ה הא עושה איסור עיי"ש מ"ש לדחות ראייתו מתמורה משום דהאיסורים חלוקים ל"כ היכי דהם בדבר אחד וכמו בהא דב"ק (דף ס"ט) הנ"ל דומה קצת לדהתם. **(הג"ה ועיין שו"ת הגרעק"א סי' קפ"ב. ובא"מ אה"ע סי' ל"ג ס"ק א' האריך בזה והביא בשם שו"ת הרשב"א סי' קפ"א להיפוך דגם באשה אסורה לו אמרינן דא"א עושה בב"ז. ומביא ג"כ מ"ש התוס' בגיטין (דף ע"ט ע"ב) בגט ישן דס"ל לב"ש דמזוהמת היא בעיניו ולא יבוא עלי' וכה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למ"ד בלא ראוה שנבעלה ונסתייע מזה דבראוה שנבעלה בודאי אמרינן דבעל לש"ק אף שאסורה עליו עיי"ש. ולא הי' לי' להביא ממרחק ראי' זו שהרי כן כתבו התוס' שם בסוגיא דלנה עמו בפונדקי במשה"ק שם מב"ש אב"ש דבגיטין לא ס"ל חזקה זו דא"א עושה בב"ז וביבמות אית להו לחזקה זו ע"ש (דף פ"א ע"ב) ד"ה ב"ש ואם איתא הרי חילוק גדול ביניהם דשא"ה שהיא מגורשת ואסורה עליו ובין כך ובין כך עושה איסור שפיר אמרינן דאדם עושה בב"ז ול"ד להתם וע"כ דלא ס"ל להתוס' חילוק זה. אמנם במחכתה"ר של בעל א"מ שלא ראה ד' הרשב"א שם בחידושיו שבאמת מתרץ שם קושית התוס' בסברא זו דהכא שאני שמ"מ יעשה איסור עיי"ש (ד' פ"א) מ"ש וכ"כ שם בפנ"י בשם הרשב"א אכן א"כ תיקשי על הרשב"א מדידי' אדידי' דבתשובה הלא ס"ל דגם באסורה עליו אמרינן דא"א עבב"ז ובועל לש"ק א"כ הדר תיקשי מב"ש אב"ש וצ"ע לכאורה אשר ע"כ נראה לענ"ד דלחנם כתב כן הפנ"י בשם הרשב"א וכונת ד' הרשב"א שם פשוט דכיון שגירשה מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בעיניו ואינו מחזירה והשתא בעילת זנות הוא דקעבד ולאו משום איסורא דאית בי' הוא דאמרינן דמסתמא עשה עוד איסור וכן משמע מלשונו שם ודו"ק. ולכאורה לפימש"ש בא"מ בשם הרמב"ם והמ"מ פ"א מה' אי"ב דאינו לוקה במחזיר סוטתו ואין בזה רק איסור עשה א"כ יש להעיר לפי"ז דודאי נימא מה"ט דבעל לשם קידושין לפי שיטת הרמב"ם דבפנוי' שלא לשם אישות איכא לאו דלא תהי' קדשה וע"י קידושין אינו אלא איסור עשה וכמש"ש בא"מ ליישב דבעל הש"ג מודה לדינא דהרדב"ז משום דמסתמא לא עביד איסורא רבה דקייל"ן במחזיר גרושתו קידש לוקה בעל אינו לוקה עיי"ש. אמנם כבר האריכו הקדמונים לבאר דרק במופקרת ס"ל כן להרמב"ם דעובר בלאו דלת"ק ע' כ"מ פ"ב מה' נ"ב והארכתי בזה בע"ה במק"א. וזו"ז הנה עיין כ"מ פי"א מה"ג הי"ד מש"כ דאחר גירושין לוקה שפיר במחזיר)** עכ"פ לפי"ז שפיר אפשר לומר דמשו"ה הוא דאמרו הלעיטהו משום דאבד חזקתו דודאי לא ישמע לנו למעט באיסורין. ולכאורה הי' אפשר לומר בזה עפימ"ש במל"מ ז"ל מהא דתמורה דבשני דברים נפרדים לא אמרינן כן וגם כאן הא י"ל דרק להנאה בעי לה ולזבוני לעכו"ם ולא יאכלם בעצמו א"כ הוי ג"כ תרי איסורים נפרדים אבל הא ליתא כלל דהא מיירי כאן באיסוה"נ כמו ערלה וגם נטע רבעי הא בעי חילול ואינו בידו לחלל ולא ינצל מתרי איסורין ודמי לבעילת נדה דל"א חזקה זו דאא"ע בב"ז וכנ"ל משום שהוא באותו דבר עצמו כמ"ש במל"מ ז"ל שם וקצרתי: