לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג יח
ועלינו מעתה עוד לבאר מש"כ שם אח"כ התוס' כאן בשבת (דף ג' ע"א) ד"ה בבא דהיכי דיכול ליטלו בעצמו אף דליכא לפ"ע מ"מ איד"ר איכא בזה ובטו"א חגיגה בא"מ (דף י"ג ע"א) השיג ע"ז והוכיח מהגמ' דע"ז (ד' ו') דמותר גם מדרבנן דהא כל איסורא דלפני אידיהן אינו אלא איסור דרבנן ואמרו שם דהיכי דאיכא בהמה לדידי' ליכא לפ"ע דמוכח מזה דגם איסור דרבנן ליכא ומותר לגמרי ונתקשה שם בד' הרא"ש שבשבת קאסר ג"כ מדרבנן ובע"ז שם מתיר לגמרי באם אפשר לי' בלא דידי' והסכים לדבריהם בע"ז דכה"ג מותר לגמרי רק שנשאר בקושיא לפי"ז מהאי סוגיא דע"ז (דף כ"א) גבי כותי דפריך ות"ל משום לפ"ע הא נ"מ טובא לענין אם אפשר לו לשכור אצל אחר ע"ש:
והנה כבר האריך בזה הש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' על הרמ"א שם שהביא ב' דיעות בזה ובש"ך מחלק בין עכו"ם ומומר לעכו"ם לישראל כשר דרק בישראל כשר איכא משום מסייע יע"ע וכ"מ קצת ברש"י ע"ז (דף ו' ע"ב) ד"ה בתרי עד"נ שכתב עכו"ם מצד זה וישראל כו' ולא נקט נזיר דקתני ברישא ומשום דקתני לא יושיט דמדייק לה שם מזה דמיירי רק בתרי עד"נ ולגבי ישראל הא איכא מ"מ איד"ר וגם בתוס' חגיגה (דף י"ג) שם משמע כן דהא גם שם אין איסורו אלא מדרבנן וכתבו דכה"ג שאפשר לו ללמוד מאחר מותר ע"ש משום דמיירי לענין עכו"ם גם ממאי דמחלקי בין ישראל לעכו"ם בהא דלפני דלפני משמע כן דבישראל מצווין שלא יבוא לידי תקלה ע"י ל"כ בעכו"ם אכן לתי' השני שבתוספות טעמא אחרינא איכא בהא משום דעכו"ם א"מ על לפ"ע לכן שרי [וע' מהרש"א סנהדרין (דף ס"ג) הקשה אפסקי תוס' שם במש"כ דעכו"ם א"מ בלפ"ע וכאן הדבר מפורש כן ע"ש] ל"כ בישראל הא מכשיל להישראל באיסור הלפ"ע וכן בשטמ"ק ב"מ גבי ההוא רעיא כתב ג"כ דאף דאית לי' בהמות לדידי' מ"מ אסור להיות מסייע יע"ע ע"ש ולכאורה נראה מד' התוס' קידושין (דף נ"ו ע"א) ד"ה אבל דפליגי ע"ז וס"ל דמותר לגמרי וכ"ד הטו"א ע"ש אכן מ"מ אפשר לומר עפמש"ש המהרש"א לעיל בתוד"ה במזיד שהשיג על המהרש"ל וס"ל שם דמשום לפ"ע אין לבטל המכירה כיון דמדינא חל הקדושה על הבהמה ע"ש א"כ שפיר אפשר לומר דהיינו דמקשי התוס' דאף א"נ דס"ל לרש"י דגם משום לפ"ע מבטלין המכר מ"מ במקום שאפשר ליקח ממק"א וליכא בזה רק איסור מסייע יע"ע ומשום זה בודאי דאין לבטל המכר ועדיין אפשר לדון בזה דפשטות לשונם משמע דלגמרי מותר וכ"ד הטו"א אברא דמ"מ צריך לומר בכוונתם דאפשר ליקח אצל עכו"ם דאי מישראל הא גם השני יעבור בלפ"ע א"כ גם הוא עובר וכמ"ש במשנה למלך פ"ד מה' מלוה ה"ב ולקמן יבואר בע"ה:
עכ"פ להש"ך א"ש ד' התוס' בשבת (דף ג') הנ"ל לפימ"ש בדגול מרבבה שם בטעמא דהש"ך דס"ל דכל מי שעושה במזיד מותר לסייע היכא דליכא תרי עד"נ ורק כאן בשבת הא מיירי בשוגג וכמ"ש רש"י ד"ה כל פטורי ולחנם התפלא בתפארת ישראל שם בס"פ על הש"ך דלוקמי במומר ולא ראה ד' הדג"מ הנ"ל ומה שתירץ הוא ז"ל דמומר להכעיס גרע עוד מעכו"ם דאסור לפרנסו לא הועיל בזה כלום דמ"מ אף דל"ש לגבי' חיוב קרבן דליתא במומר מ"מ שייך לומר חייב והיינו מיתה במזיד והתראה ורק לפי"ד הדג"מ אתי שפיר דכאן מיירי בשוגג ומ"מ נראה דשפיר אפשר לומר עפימש"ש בתוס' ד"ה שניהם פטורין דקושית הגמרא גבי שנים שעשאו ל"ק על מתני' והקשו שם המהרש"א והמהרי"ט [ובתוס' רעק"א הקשה זאת ג"כ מעצמו] דלמה באמת לא פריך כן על מתניתין ותי' שם בפנ"י דבלא"ה הו"א דמתני' מיירי במזיד ובמזיד פשיטא לי' דשנים שעשאו פטורין ממיעוטא דקרא ורק בתר דמשני פטורי דאתי ליח"ח קתני דמיירי בשוגג שפיר פריך ע"ש א"כ נראה דשפיר י"ל לפי המסקנא דמסיק פטורי דאתא ליח"ח קתני ל"צ כלל מעתה למ"ש בתחלה דרישא היינו פטור ומותר ושפיר אפשר לומר דפטור ואסור גם ברישא ומ"מ ל"ק משום דלא אתי ליח"ח ורק מעיקרא דלא אסיק אדעתי' האי תירוצא דבעי דוקא פטורי דקאתי ליח"ח משני דפטור ומותר וא"כ הלא כבר כתבנו דמעיקרא ס"ד דמיירי במזיד לכן באמת אמר שפיר בגמ' דפטור ומותר לגמרי ורק לבתר דמסיק דל"ק משום דל"א ליח"ח דלפי"ז מיירי בשוגג באמת אפשר דגם ברישא פטור ואסור אכן עיין שם בירושלמי דגם לפי המסקנא פטור ומותר דקאמר פטור דתנינן פטור ומותר] והי' אפשר לתרץ בזה קושית התוס' דמיירי במזיד בהס"ד ובדאפשר ליקח מעצמו דאז באמת מותר לגמרי וכדברי הדג"מ רק דהתוס' ל"ר לפרש כן ולומר דבהס"ד מיירי במזיד וקושית המהרש"א יש לומר בא"א כמ"ש ברש"א שם וכיון דמפרשי בשוגג לכן שפיר כתבו דאיכא איסור מסייע יע"ע והוכרחו לתירוצם דמיירי בחפץ עכו"ם ודו"ק: