לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג ד
והנה בתוס' ברכות (דף כ' ע"ב) שם הקשו על רש"י שפירש הפטור בנשים משום שלא נטלו חלק בארץ והקשו שם דא"כ ניבעי ג"כ בכהנים ולויים עיי"ש שפי' משום שאינן בברית ותורה. והנה הקשו המפרשים על התוס' דמכהנים לא מקשי מידי ומשום דאף דפטורים מוציאין משום ערבות ל"כ בנשים וכנ"ל עיין צל"ח שם שפירש דהתוס' לשיטתם לקמן (ד' מ"ח) דס"ל דהערבות אינו רק במילתא דאיתא בי' לא בדבר דאינו מחויב בעצמו עיי"ש וכבר כתבנו דנראה דזהו כמ"ש הגרעק"א בפי' ד' הרא"ש ולענ"ד נראה פשטות ד' התוס' דס"ל דהן אמת אף אי נימא דהכהנים ולויים איתא בערבות אף בדבר שאינם מחויבים בעצמם מ"מ אפשר דנענשים באם עבר מי שמחויב בהן. ומ"מ אינן מוציאין אחרים. ומשום דס"ל דבדבר שאינו מחויב בו ל"ש כלל שיוציא אחרים משום ערבות דהערבות אין בכחה לפעול על הגברא לשנות אותו ממה שאין עליו שום חיוב כלל בזה ולאו בר הכי הוא כלל ועתה משום ערבות חבירו ישתנה ויתעביד בר הכי כיון דאינו נוהג בו הדבר הזה כלל. והערבות ל"ש רק באם בר חיובא הוא ג"כ לעצמו רק שכבר נפטר מחיובו בזה אמרינן דחיוב חבירו מוטל עליו ונעשה שנית בן חיוב בדבר זה אבל לא לעשות מפטור לחיוב ומ"מ נענש אי המחויב בדבר עבר ע"ז. ודמי קצת באם נימא דהישראלים מצווין בערבות גם על מצות כהונה דנראה לכאורה דאיתנייהו בערבות בזה ונענשים גם הם אם הכהנים יעברו על מצותן. הכי נימא משו"ה דהישראל יתחייב במצות כהונה בשביל ערבות חבירו. אחר דמ"מ אינו נוהג בו אלה הדברים וזה פשוט. כן נראה ס' התוס' בזה. וסברת הרא"ש כבר כתבנו והוא אינו מחלק בזה ולדידי' משמע דאף מי שא"מ בדבר זה כלל מ"מ אם רק בן דעת הוא ומעשיו חשובין אם איתא בערבות שפיר מוציא גם אחרים ב"ח רק בחרש א"מ משום דמעשיו אינן כלום ונשים דמעשיהן שפירין אינן מוציאות משום דליתנייהו בערבות כלל וכנ"ל ודו"ק ומשו"ה לא הקשה הרא"ש דס"ל כרש"י ולא הקשה מכהנים ולויים משום דכהנים שפיר מוציאים משום ערבות אחר דבני מעשה הם אם דלאו בני חיובא הם מ"מ איתנייהו בערבות וזה ג"כ ראי' שלא כדברי הגרעק"א בפי' כוונתו וכמובן: