לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג יד
והנלענ"ד בע"ה ליישב קושייתו וקושית התוס' פסחים (דף ע"א) הנ"ל וג"כ עפ"י דרך הצל"ח ז"ל ורק להיפוך ממש עפ"י מה שביארנו בדברינו בע"ה לפי שיטת רש"י ז"ל דאף למ"ד דהבערה שלא לצורך כלל מותר ביו"ט מ"מ גבי ש"ק אסור משום דרחמנא אחשבה למלאכה משום המצוה והנה כ"ז ל"ש רק לר' ישמעאל לשיטתו דדריש לקרא דביום השבת למעוטי יו"ט וכנ"ל וכ"כ לראב"ע לשיטתו דע"כ ס"ל גם הוא כר' ישמעאל וכמו שיתבאר וא"כ שפיר י"ל לראב"ע כמ"ש התוס' ברכות הנ"ל לפרש הקרא דלא תותירו היינו שלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר והיינו דקמל"ן קרא דבבקר נעשה נותר ונ"מ להיפוך דאם שרפו בלילה אינו לוקה כיון דעדיין לא נעשה נותר הוי רק הבערה שלא לצורך דמותר ביו"ט ואף שאין לשורפו בלילה משום מ"ש ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה מ"מ אם עבר ושרפו אינו לוקה כיון דעדיין אינו נעשה נותר עד הבוקר ואין עליו מצוה לשורפו ול"ש הא דרחמנא אחשבי' אבל אם ישרפנו בבוקר ילקה שפיר משום דרחמנא אחשבי' דאז דינו בשריפה שיעשה נותר וכ"ז רק אליבא דר' ישמעאל ולראב"ע דס"ל כותי' דלדידהו הבערה שלא לצורך ביו"ט מותר אבל לר"ע לשיטתי' דס"ל תוספת שביעית מקרא ודריש קרא דביום השבת להתיר מע"ש לשבת וא"כ הבערה ביו"ט אסור א"כ הא לא נ"מ מידי בין אם ישרפנו בלילה לבין אם ישרפנו ביום דודאי גם בלילה לוקה וא"כ לדידי' לא מצינן לפרש הקרא שלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר וע"כ דלר"ע אם איתא דהזה לג"ש ולא תותירו עד בוקר לשריפה א"כ ע"כ לפרש דהיינו עד בוקר שני דהא אין שורפין קדשים ביו"ט ושוב יותר מוטב לומר דהזה למעוטי לילה אחרת ולגלות על בוקר שהוא באמת בוקר ראשון וכמ"ש הצל"ח ז"ל ומיושב קושית התוס' הנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בע"ה. ואף דעדיין י"ל נ"מ גם לר"ע לענין איזה ביעור אחר דבלילה מותר דל"ש רחמנא אחשבי' עדיין וביום אסור גם זה מ"מ כיון דבקרא הא שריפה כתיבא צריך ע"כ לאשכוחי' נ"מ לענין שריפה גופה וכיון דלר"ע לא נ"מ מידי בזה לכן א"א לפרש קראי לדידי' כמ"ש ראב"ע ודו"ק]. וראיתי ג"כ להטו"א ז"ל במגילה באבני מילואים שם לד' ר"א שהקשה כמו כן במש"ש בברכות והני תנאי כהני תנאי דתניא שם תזבח את הפסח בערב וגו' ר"א אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף וכו' ופירש"י שם דלר"א ע"ח לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בינייהו והקשה הטו"א לר"א למאי נ"מ כתב קרא למצ"מ אתה שורף כיון דא"א לשורפו עד בוקר שני משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ועיי"ש מ"ש לתרץ ג"כ ע"ד הצל"ח ז"ל וכבר דחינו זה בע"ה עפי"ד הראב"ד ולפי מה שכתבנו מיושב גם זה דגם לר"א נוכל לומר דס"ל ג"כ דהבערה שלא לצורך ביו"ט מותר וממילא אם ישרוף בלילה לא לקי ומבוקר דנעשה נותר קמל"ן קרא דמצותו בשריפה ואם ישרפנו ילקה ומה שיש להקשות על דברינו וכן גם ע"ד הצל"ח הנ"ל ממ"ש בפסחים (דף ק"כ) דלראב"ע מטמא את הידים מחצות ואילך א"כ ע"כ דהוי נותר מחצות רק דאין שורפין משום לילה ושוב לא נ"מ מידי בין יום ללילה דגם בלילה הוי נותר תיכף אחר חצות הנה כבר הרגיש בזה בצל"ח עצמו ברכות (דף ט') וכתב שם דזהו אי נימא דראב"ע ס"ל כר"י בזבחים (דף נ"ו) דמשעה שאידחי מאכילה חייב כרת על האכילה ולחזקי' לשיטתי' ע"כ דלראב"ע אף שאסור באכילה אחר חצות מ"מ עדיין אינו נעשה נותר עד הבוקר עיין בדבריו ומיושב שפיר גם דברינו עפי"ז:
[אמנם לענ"ד י"ל גם כן בפשוטו דגם מש"ש בפסחים (דף ק"כ) שם דמחצות הו"ל נותר לראב"ע לאו דוקא דין נותר נקט עלי' לכל מילי ורק דמשו"ה גזרו חכמים עלי' טומאת ידים כנותר משום דלראב"ע אסור מה"ת באכילה אחר חצות וכן מצאתי מפורש בתוספתא פסחים ספ"ה ע"ש ואינו נאכל אלא עד חצות וא"ח עלי' משום נותר כו' עד שיעלה ע"ה. וע"כ דכראב"ע אתיא לפימ"ש לקמן דלר"ע הא ל"ע בו סייג כלל. ועוד מדקאמר ואינו נאכל אלא ע"ח וכמ"ש לדייק כן בזבחים (דף נ"ז ע"ב) ע"ש וקצרתי בזה מפני שגם בלא"ה א"ש]: