לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג י
אמנם עם כל אלה הדברים המתיישבים עפ"י פירושו של הגאון בעל בית הלוי בביאור ד' המכילתא הנ"ל הנה אחר העיון היטב שם אין דבריו צודקים במחכתה"ר שהרי להדיא מפורש שם אח"כ ר' יונתן אמר אינו צריך ומה אם במקום שכל אוכל נפש דוחה יו"ט אין שריפת נותר דוחה יו"ט מקום שאין מקצת או"נ דוחה את השבת כו' ופליג על ר' ישמעאל עיי"ש הרי ע"כ דאין לנו לפרש דברי ר' ישמעאל על מוצ"ש רק על שבת עצמו דאל"ה מאי ק"ו דר' יונתן ואין זה ממין הטענה כלל דיו"ט הא בט"ו הוי זמנו ואינו נשרף בלילה וט"ז שחל בשבת הו"א דנקרא שלא בזמנו וכנ"ל. ולפלא על הגאון הנ"ל שלא נחת לפרש גם סוף ד' המכילתא הנ"ל עפ"י דרכו אשר אין להבין לפום רהיטא:
אשר ע"כ אמינא בע"ה לפרש ד' המכילתא הנ"ל עפ"י מה שכתבנו והוא דהנה כבר נתבאר שיטת רש"י ז"ל דגם ביעור קדשים ע"י דברים המותרים ביו"ט אסרה התורה ומשום מצות ביעור אחשבי' רחמנא למלאכה וכנ"ל וממילא דה"ה וק"ו הוא שמה"ט ודאי דגם בשבת אסורה. והיינו דקאמר ר' ישמעאל במכילתא הנ"ל דא"צ קרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט כיון דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ושריפה מעין מלאכה הוא וי"ל דר' ישמעאל כאן ס"ל דהבערה לחלק עמ"ש לעיל בע"ה ומ"מ מותר ביו"ט דנתמעט מקרא דביום השבת וכמשנ"ת ושפיר קאמר ד שעתידה תורה להתיר הבערה ביו"ט מ"מ אז בפסח מצרים שעדיין לא נאמר האי קרא דלא תבערו כו' ביום השבת הוי ידעינן מעצמן לאסור ביעור קדשים ע"י שריפה ביו"ט וע"ז ל"צ קרא דעד בוקר וקרא אתא לאסור ביעור קדשים באם חל ט"ז בשבת. והיינו לאו דצריך קרא לאסור ביעור קדשים על ידי מלאכות האסורות אלא לומר לך שהתורה אסרתה עצם הביעור וגם ע"י דברים המותרים בשבת וע"ז אתא קרא יתירא דעד בוקר ללמדנו דאי לאו קרא דעד בוקר לא הוי ידעינן לאסור הביעור ביום טוב רק ע"י שריפה דכתיבה וז"ש ר' ישמעאל דע"ז ל"צ קרא דעד בוקר דהוי ידעינן מעצמן שאסורה משום דלאו או"נ הוא ושריפה הא מעין מלאכה הוא וקרי לה מעין מלאכה משום שעתידה התורה להתירה ביו"ט ורק קרא יתירא דאתא ללמדנו לאסור גם בט"ז שחל בשבת מזה ידענו דע"כ גם ע"י דבר המותר בשויו"ט וכמו השלכתן לכלבים ג"כ אסרה תורה משום שעצם הביעור אסור ביום טוב וק"ו לשבת ודו"ק:
וע"ז אתא ר' יונתן לאפלוגי ולומר דא"צ קרא ומה אם במקום שכל או"נ דוחה יו"ט וכו' והיינו די"ל דר' יונתן ס"ל דהבערה ללאו יצאת ומותרת ביו"ט דלאו בכלל מלאכה הוא ומכיון דנאמר דביעור קדשים אסור ביו"ט ע"י שריפה המותרת ביו"ט ומ"מ ביעור קדשים אסורה א"כ נוכל ללמוד מדין ק"ו לשבת שהרי כל אוכל נפש אסור בו. וקרא אתא ליתן תחום לבוקרו של בוקר. ומדוקדק מאוד מה שלכאורה יש להקשות על ק"ו דר' יונתן שלא למד מהא דיו"ט אינו אלא איסור לאו ושבת הוי איסור מיתה. ולדברינו א"ש דנראה דמ"מ גם לשיטת רש"י אם יבער קדשים טמאים בשבת ע"י השלכה לכלבים וכיו"ב א"ח מיתה כיון דמ"מ לאו מלאכה חשובה היא רק שהתורה אסרתה ודו"ק ועיין מה שכתבתי שלהי חגיגה בע"ה וי"ל עוד וקצרתי: