אור ברסלב
למודי ד לימוד רב

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד רב

לימוד רא

נסתפקתי בלאו הניתק לעשה שהז"ג הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה מי אמרינן אהני כללא דמ"ע שהז"ג לפוטרן מעשה א"ד עשה זה תיקונו של לאו הוא מאן דאיתי' בלאו איתיה בעשה דאטו גברא וכו'. ואיברא לדעת הרמב"ן ז"ל בחי' פ"ק דקידושין דף ל"ד גבי מעקה אבידה וכו' ורבינו יונה בס' שערי תשובה וה"ה בספ"ך מהל' שבת דין י"ד שכתב וז"ל ואם לעונשו בעשה וכו' כבר דין העבד מפורש שהוא בכל דיני תורה כאשה ע"ש והרשב"ץ בתשו' ח"א סימן ג' אשר מבואר מדבריהם דמ"ע שהז"ג שיש בה ל"ת נשים חייבות גם בעשה שבה זו אינה צריכה לפנים וכי מבעיא לי לדעת התוס' פ"ק דקדושין שם ד"ה מעקה ממ"ש בשם הר"י מא"י דאע"ג דחייבות בל"ת די"ט פטורות הן מהעש' ע"ש מי אמרינן דבניתק מיהא מודו ומה"ט דאמרן א"ד ל"ש. וחזינן לה' החינוך סי' י"ד שכתב וז"ל ונוהגת בזכרים ונקבות וכו' ועובר עליה והותיר וכו' ואין לוקין עליו שניתק לעשה ע"ש משמע דאין לוקין וכו' קאי לזכרים ונקבות דפתח ביה והרי נותר אין נשרף אלא ביום אפי' שלא בזמנו כדמסיק בפ' הערל דף ע"ב ע"ב ע"ש והו"ל מ"ע שהז"ג וא"נ נשים לתנייהו בעשה מילקא לקי הא אין עליך לומר אלא שאף בעשה גם הן חייבות. ואפשר לומר דכיון דנתק מיהא לאנשים נשים נמי לא לקי:

אשובה אראה דה' החינוך לשיטתו אזיל דקאי בשיטת רבי' יונה והרמב"ן ז"ל וה"ה והרשב"ץ ז"ל כמתבאר מדבריו בסימן רפ"ג ע"ש. ומעתה לדעת התוס' אכתי מספקא לן. ואולם לכאור' נראה דממקומו הוא מוכרע דבניתק מיהא אזלי ומודו דנשים חייבות דאי לא איך תוכל להדליק והלא נותר מ"ע שהז"ג הוא ושמעינן מיהא שמכיון שהעשה תקונו של לאו הוא גם נשים נמי איתנהו בתקנתא. שו"ר להרב שע"ה ז"ל פי"ט דפסמו"ק שכ"כ לישב דבריהם ע"ש ויעלוז לבי. ומה שהוכיח שם ממ"ש ס' החינוך סי' קנ"ט הפך מזה ע"ש ליתא וכבר הוכחנו מדבריו דס"ל דחייבות וגדולה מזה שמעינן מניה דגם בעשה די"ט שלא לנתק בא חייבות הן כמבואר בסימן רפ"ג ע"ש. ומה שנדחק לשיטתו דמעיקרא אהא דתנן חל להיות בשבת ישרפו לא דק דתק"ל אישרפו בי"ו דהו"ל שלא בזמנו דמבקר ט"ו הו"ל נותר ונשרף במוצאי י"ט והדבר ברור כמ"ש התוס' בפ' הערל ד"ה שלא ע"ש ה"נ ל"ש. ומ"ש שם אמ"ש ה' ק"א ע"ש פשוט הוא וכ"כ מהר"ם ומהרש"א ע"ש. עי"ל לפי שיטת ה' ק"א לפי מ"ש הרב פר"ח בקונטרס מים חיים בליקוטי פסחים אמ"ש שם רש"י דתכף לאכיל' שריפה נ"ל מפסח והק' הרב דבקר אצטריך לבקר ב' ואין שם תכף דגזירת הכתוב הוא דאכתי לא קים לן בשלמים דאין נשרף בלילה כמ"ש התו' במה מדליקין ולכן פירש"י בזבחים הוא הנכון דתודה יליף ממלואים עכת"ד. ולכאורה ק' דהיכי יליף מתודה די"ל פסח יוכיח לפי הס"ד דלא קים לן בשלמים כמ"ש הפר"ח ז"ל וי"ל דתודה דמיא טפי לשלמים דאיכא יום ולילה ולפ"ז א"ש דבריהם דהו"א אצט' ביום שלא נטעה לומר פסח יוכיח. ולישב מה שהק' הפר"ח נלע"ד לפי מ"ש התוס' ס"פ ע"פ דף ק"ך ע"ב ד"ה מלא דראב"ע לא דריש בקר ב' ונפק"ל ממאי דילפי שאר אמוראי ע"ש. ומה שהק' שם מהרש"א ל"ק דמדבקר בתרא בקר ב' הוא ה"נ בקר קמא דבתר בקר משתעי קרא ומיהו אי ליכא אלא חד בקר הו"א בקר א' הוא. ולפ"ז יש ליישב מה שהק' ר"י ז"ל פ' אלו דברים דף ע"א ע"ב ד"ה כל ע"ש דלא משמע ליה לר"ע בקר ב' אלא מבקר יתירא והשתא י"ל דבחד בקר משתעי וכאמור. עי"ל לקו' ר"י דהתם נמי משום דאיכא בנין אב משלמים כדאית' התם הוא דמשמע לר"ע בקר ב' ומ"ש שם מהרש"א דבריו תמוהים דר"י ק"ל אמאי דפריך לרב יוסף דנ"ל מראשית מהך בריית' דהאיכא ר"ע דקאי כוותיהו ומעתה כיון דראב"ע וכלהו אמוראי לא דרשי בקר ב' היטב אשר דבר רש"י דנ"ל תכף מפסח ודאין נשרף במוצאי י"ט היינו לפום קושטא דקים לן בשלמים ופירש"י בזבחים הוא לתנא דבי חזקי' ולר"ע דמאי בקר בקר ב' כנלע"ד. ואנכי חזון הרביתי להרב שע"ה ז"ל שם לחלק יצא בין נותר לטמא ע"ש. ולפ"ז אין ראי' לנ"ד מדבריהם אלו שזכרנו וכמבואר ומעתה בעיין תיקו אדוכתיה. האמנם שם ראינו לה' הנז' מייתי עלה הדתניא בת"כ באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שאינן אלא ביום וכתב ע"ז שהתוס' בפ' התכלת הוכיחו דלא ילפינן מנותר ועכ"ל דש"ש דילן פליג אח"כ עש"ב. ולענ"ד הא לא מכרעת דלא מרבי' בת"כ אלא אותן הנשרפין משום פסולן אבל ב' הלחם הנשרפין משום דליתנהו לכבשים לא דמי לנותר ואע"ג דלענין שריפה בי"ט ילפינן מנותר התם משום איסור י"ט הוא ולכן היה מקום לחלק בכך ומעתה ע"כ ליישב דבריהם כדכתיב' וכמ"ש הרב הנז' בדרך הב' ומינה דזכינו לדין כדבר שנאמר:

וחזה הוית להרשב"א בחי' פ' במה מדליקין שכתב וז"ל ואי אקשי לך כיון דקדשים אין נשרפין בלילה מ"ש י"ט שאין מדליקין בו בשמן שרפה אפי' בחול נמי. אין ודאי קו' היא ובירושלמי מק' לה ומתר' א"ר יוחנן ירדו לה בשיטת רי"ש דר"י אמר תינוק שעבר זמנו נימול אפי' בלילה ומק' מה אית לך מימר שמן שעבר זמנו נשרף אפי' בלילה אר"י בן פזי מכיון שנטמא כמי שעבר זמנה עכ"ד והירוש' הזה הוא בפ' כיצד צולין ה' ט' ויש להגיה שם כפי שהביאו הרשב"א ע"ש. ואני תמה עליו שר' יוחנן בירושלמי הנז' לטעמיה אזיל דס"ל בגמרין פרק הערל דף ע"ב דנותר שלא בזמנו נוהג אפי' בלילה ואיתיבי' התם ר"א מדתניא בת"כ דגם שלא בזמנו אינו אלא ביום דאפי' למאן דלא דריש וי"ו למילה וי"ו ה"י דריש ע"ש ומעתה הדרא קושיא דירוש' לפום גמרין וצל"ע:

ומדי דברי בסוגיא דהערל ראיתי להרב שאגת ארי' בסי' נ"ו שכתב וז"ל דע שבתשו' הרשב"א סימן תתמ"ז הובאה תשו' מהר"ם וז"ל וששאלת על מילה שלא בזמנ' אם מותר למול בלילה נר' דאינ' אלא ביום וכו' ועוד דבמסק' מוקי פלוגתא מוביום דת"ק דריש מוביום אפי' שלא בזמנו וראב"ש לא דריש וקי"ל כת"ק בהא דאפי' מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כדאמר ר"א בן פדת בתר הכי גבי והנותר והודה לו ר"י ע"כ ונתחלפו להרב ז"ל הדברים דגבי נותר הוא שנאמר וי"ו ה"א והנותר לכן כ"ע מודו דאפי' של"ב וכו' אבל גבי מילה לא נאמר אלא וי"ו יתירה עכ"ד וחס ליה למרן מלכא מהר"ם לומר עליו נתחלפו לו הדברים ואפשר לומר שכונתו להוכיח מלישנא דקאמר ר"א ואפי' למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש דמשמע דקי"ל הל' כת"ק בהא וזהו לשון ואפי' וכו' דקאמר כלומר דאפי' תימא דקים לך כראב"ש בנותר ל"פ זה היה אפשר לכאורה ואחרי שובי נלע"ד דמהר"ם מפ' דר"א אמילה קאמר דעלה קאי ודקאמר וי"ו ה"א היינו ו' דוביום וה"א דהשמיני ולא היה גריס בגמ' כי הא דיתיב וכו' אלא יתיב וכו' והשתא לר"א ל"פ ת"ק וראב"ש בוי"ו כדקאמר מעיקרא אלא בו' ה"א פליגי וז"ש מהר"ם דבמסק' מוקי ודקאמר אפי' למאן דלא דריש ו' היינו שאר תנאי דעלמא רי"ש ור"ש כמ"ש התוס' שם בפ' אלמנה לכ"ג דס"ח ע"ש וכן ר"ש בספ"ח דסנהדרין ע"ש. והיינו אוכחתיה דמהר"ם דת"ק כמה תנאי קיימי כוותי' דאע"ג דלא דרשי וי"ו וי"ו ה"א דרשי:

ואח"כ ראיתי בחי' הרשב"א שם כ' וז"ל אפי' למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כלומר שאפי' נמול שלא בזמנו אינו אלא ביום וק"ל והלא רשב"א בחי' אומר וכו' בין ביום בין בלילה ועוד מ"ק מ"ס דרשי' וביום ומ"ס לא דרשי' וכו' כי הא וכו' דאדרבה בהא דר"י ור"א בן פדת אמרינן דכולהו דרשי וביום הח' ול"פ בהא כלל אלא המחוור כפירש"י דפי' וכו' וי"ו ה"א דוהנותר דריש והיינו דאמרי' כי הא דר"א וכו' עש"ב וששתי כמוצא שלל רב שזכיתי להעמיד דברי הראשונים מארי דאורייתא כי כל דבריהם כגחלי אש ושארי ליה מאריה להרב שאגת אריה במחילה מחכמתו. ודע דאהך ברייתא דפלוגת' דת"ק וראב"ש כ' שם מהרש"ל בחי' וז"ל ונ"ל דל"ג ונולד כשהוא מהול בבריית' וכן פירש"י וכו' ועוד הסמ"ג והאשר"י בפ' החולץ וכו' ע"כ. והי"ל להביא מהתוס' דהחולץ שם שכ"כ ע"ש. וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' פר"א דמילה שכ' וז"ל ויש מביאים ראיה לדברי הגאונים ז"ל משום דסוגיין בתלמודא הכין מדאותבי' ר"א בן פדת לר"י בפ' הערל מדתניא אין לי אלא נמול לח' לט' וכו' וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין ת"ל וביום אלמא גר שנתגייר צריך להטיף וכו' ואינה ראיה מחוורת בעיני דאי מברייתא גופה קמייתי ראיה לאו ראיה דדילמא ההיא ר"א הקפר או תנא אחר הוא דאית ליה הכין והתם נמי איכא תנאי אחריני דתניא התם משוך ונולד מהול וגר וכו' מהול וקטן וכו' אין נמולין אלא ביום ראבש"א וכו' ואי משום דמותיב מינה בן פדת לא מגר וכו' אלא מנמול לט' וכו' עכ"ד. הרי גירסת הרשב"א כגרסתי' ושהראי' שכתבו רבוותא היא מברייתא דהוו גרסי בה גר שנתגייר וכו' והיינו מדפריך לר"י מינה ש"מ דהלכת' היא דאי לא לימא ליה הא דלא כהלכתא מדקתני בה גר וכו' ואין כונתם להביא ראי' על נולד מהול דלא. ומ"ש רבוות' דפליגי ראב"ש ורבנן לא משום דפליגי להדיא בההיא אלא מדקאמר עלה ואפי' למאן דלא דריש וי"ו וכו' דהיינו ראב"ש כנלע"ד:

ודע דסוגיא זו נעלמה מעיני מהר"ם מלובלין בחי' פר"א דמילה דף קל"ב ע"א בתוס' שם ד"ה ההוא ע"ש שכתב דלפי האמת דנ"ל יום ולא לילה מבן ח' ימים ל"צ לרבויי לשלא בזמנו ע"ש. וסוגיין קשיתיה דרב דלראב"ש שלא בזמנו אפי' בלילה ומשום דלא דריש וי"ו ועיקר קושייתו כבר תרצו התו' כאן ד"ה מ"ס דשפיר דרשי'. ונ"ל שזה כוונו התוס' שם בפר"א דמילה הנז' כמ"ש דדרשא פשוטה נקט ע"ש. ולכאורה צריך למודעי מאי אולמיה דהאי מהאי אלא שהכונ' דמש"ה נקט מיעוטא דבזמנו מביום כי היכי למדרש מו' לשלא בזמנו ואפשר שזה נמי כוונו במגי' ור"ל דנקט דרשא פשוטה לאפוקי מינה תרתי משום דמתני' שם איירי בין בזמנו בין שלא בזמנו. שו"ר להרשב"א שם תי' לקו' התו' קרוב לזה וכן ראיתי לס' שאגת סי' הנז' שתי' כן ולעד"נ דכוונתם היא זו. ודברי התו' בע"ז דף ס"ז ע"א ד"ה אר"י בס"ד אינה מדוקדקים כמבואר למעיין שם. מעתה חוזרנו לענין א' ליישב קו' הירוש' לפום סוגיין דהערל ונראה דס"ל לגמרין דהא דאין נשרף אלא ביום ה"מ נותר דכתיב ביה קרא ופגול נמי משום דאפקיה קרא לנותר בלשון פגול וכמ"ש החינוך בסי' קל"ח ע"ש. ועיין מ"ש מרן הכ"מ בפי"ט דפהמו"ק דין ה' ע"ש. אבל קדשים שנטמאו אמת הוא שנשרפין גם בלילה וכמ"ש ה' שע"ה שם לישב דברי הר"י מא"י ע"ש. ולע"ד הדבר מוכרח מפני מה שהק' בירוש' ול"פ הירושלמי וגמרין לדינא דלתרווייהו שמן שריפה נשרף גם בלילה אלא שבטעמו של דבר פליגי דלגמרין בנותר הוא דגלי רחמנא ולירוש' נותר וטמא א' הן ושמן כיון שנטמא ההוא יקרא שלא בזמנו:

ומאחר עלות את הרשום בכתב אמת הוא דבעיין עודנו עומד ואזדא לה הראי' שהוכחנו מדברי הר"י מא"י והרב הנז' פשיטא ליה מלתא דחייבות ולע"ד מידי ספקא לא נפיק ואיכא לדיוק' לאידך גיסא וחת' הי"מ גופיה דאכתי ק' בשלוח הקן גופיה דהוה ניתק דל"ל טעמא דשלא הז"ג בלא"ה חייבות מהלאו וגם בעשה שהוא תקונו אלא שיש לדחות דשלוח הקן כדי נסבה איידי דהנך ועיין במהרימ"ט בחי' שם. א"נ אצט' לרבנן דר"י ס"פ שלוח הקן דס"ל שלח מעיקרא משמע ע"ש. וראיתי לה' שאגת אריה בסי' ר"ב חקר חקירת חכם אם הנשים חייבות בעשה דתשביתו מו' שעות ולמעלה דליכא לאו והו"ל מ"ע שהז"ג ולא לישתמיט שום תנא למימר דפטורות וכתב שם דכיון דבתוך הפסח נשים חייבות גם בעשה זה אע"פ שהוא ז"ג וה"ט דכיון שיש עמו לאו אף הלאו אלים וכדרך שכתב הר"י מא"י דעשה שעמו לאו אף הלאו אלים מעתה כיון דעשה מתחיל מש"ש ולמעלה עד אחר הפסח אין ס' לחייבם במקצת ולפוטרם במקצת ועש"ב והראי' שהביא מדברי הר"י ליתא ודבריהם מבוארים לכל מראה עיני דס"ל דנשים פטורות מעשה די"ט ומ"ש דהלאו אלים הוא לענין דחיה וזה פשוט אין מי שיטעה בו. ואם אמרנו שדעת התוס' דלאו הניתק לעשה שהז"ג נשים חייבות בעשה זה הבא לתקן הל"ת נחה שקטה חקירה זו שהרי לאו דבל יראה כבר כתבו התוס' בפ' כ"ש דף כ"ט ע"ב דהוה ניתק לעשה ע"ש. וכיון שחייבות בעשה זה תוך הפסח שהוא תיקונו של לאו גם מש"ש ולמעלה חייבות הן בו ולא נחלק בו וכמ"ש הרב שאגת אריה. ומ"מ הא לא מכרעא די"ל דהתו' ק"ל דהל' כר"י דמש"ש עובר בל"ת וכמו שכן פ' הרמב"ם ז"ל פ"א דחמץ אמנם לשאר פוסקים דפ' כר"ש דאין שם אלא עשה דתשביתו ס"ל דכל לאו שעמו עשה שהז"ג חייבות גם בעשה והרי הרמב"ן דקאי בס' זו כמ"ש בתחי' ס"ל דהל' כר"ש כמ"ש בס' המצות ע"ש. ועיין להרב החינוך סי' ז' שכתב בהדיא שנשים חייבות בעשה דתשביתו מש"ש ועיין בסי' תפ"ח מ"ש. א"ק אם נאמר דס"ל לתו' דהא דחייבות בהשבתה הוא מפני הל"ת ולעולם גם בתוך הפסח פטורות הן מהעשה א"כ איך כתבו דעשה דב"י ניתק הוא דכיון דלגבי נשים לא מנתיק הרי אין הלאו שבה שוה לעשה שכ"כ הרמב"ם ריש ה' תמורה וה' החינוך סי' שנ"ז ע"ש. ולפ"ז ליתא למ"ש בעניותינו הלא מראש לדעת החינוך בדרך הא' כמבואר. ודוחק לומר דהתוס' ל"ג הך גי' דהרמב"ם והחינוך בתמורה. ונלע"ד דתמור' שניא היא שאינו ניתוק גמור דאין שם מעשה לתקן הל"ת דמאליו קדוש וכמ"ש התוס' פ' אותו וא"ב דף פ"א ע"א ע"ש. אבל תשביתו דניתוק גמור הוא מלקות ליכא. וראיתי להרב מש"ל פ"ג דמלוה עמד ותמה על הרמב"ם שם ממ"ש גבי תמורה והעלה בצ"ע ע"ש. ולפ"ז לק"מ ומעתה לרבוותא הנז' בתחי' דס"ל דנשים חייבות גם בעשה שהז"ג כיון שעמו ל"ת אשה נמי לא לקיא מל"ת דב"י אם קנתה חמץ בפסח והא למה זה דומה לדין המשכון ובכן דברי התו' דפ' אותו וא"ב דף פ"ב ע"ב ודבריהם דיומא דל"ו שרמז המש"ל שם שניהם עולות בקנה א' ולא פליגן בהדייהו דלאו דטריפה שאני דאינו תיקון כלל אלא מפני שנכתב אחרי הלאו אבל לא תסיג ניתן להשבון דומיא דמשכון ודברי התוס' אלו הן ראיה לרבי' בדין המשכון. ואעידה לי בשמים עידי כי אחרי אומרי זה מצאתי להרב המפורסם כמהרי"א בס' אורים ותומים כ"כ ליישב מה שהס' ה' מש"ל ע"ש. ומסוגית ל' הרב מש"ל יראה דמדינא הי"ל לומר דגם בעני ילקה. ואין זה אמת דבפ' הלוקין עלה הדאמר ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת פריך והאיכא משכון דמשכחת בטלו ומשני כיון דניתן להשבון לא משכחת ביה מלקות ע"ש:

ודרך אגב ק"ל לדעת ר"י ז"ל יראה ניתק לעשה הוא א"כ ק' לר' יוחנן התם דהאיכא לאו דבל יראה דמשכחת בטלו לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפ' כגון שפיררו או זרו לרוח דלא מצי לקיים ביה מצות השבתה וצל"ע כעת. ועיין תוס' דפ"ק דפסחים דף י"ב ע"ב ד"ה אימתי ע"ש. האמנם תמה אני בדין זה דמשכון מאונס שגרש דתניא בפ' הלוקין אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא. לוקה ואינו מחזיר ופ' הרמב"ם פ"א דנערה והא לא דמיא אלא למשכון שהוא ניתוק גמור. והנר' אצלי לחלק בזה דשאני משכון דאע"ג דקרא דהשב תשיב בעני כתיב היינו משום דקפיד רחמ' במה ישכב אמנם אמת הוא אם השב ישיב גם לעשיר לא לקי ולקרא מתקן דניתן להשבון הוא אבל אונס ליתא לכהן בתקנתא משום דקאי לאפיה איסור גרושה ולכן לוקה ואם ישראל הוא אינו לוקה דלדידי' ניתוק גמור הוא והא כדאיתי' וכו'. ועדיין יש לתמוה לדבריהם דפ' או"ב שהזכיר הרב מש"ל מה יענו לההיא דאונס. ואחרי העיון מצאתי שזה עצמו הק' בגמ' פ"ק דתמורה מההיא דאונס למקדים תרומה לבכורים וכמ"ש התוס' שם ד"ה הרי אונס ומסיק שאני כהנים וכו' ע"ש. וכת' התו' בשם רש"י דכיון דחמירי לקי אע"פ שאינו ש"ב וע"ז כתב ולא נהירא ור"י פי' דמקדים תרומה נמי כולו ניתק הוא ע"ש. והשתא י"ל שהתוס' דחולין לא ס"ל כפי' ר"י אלא כפי' רש"י דכיון דחמירי לא אמרי' ניתק למקצתו ניתק כולו. ומעת' מ"ש לדעת החינוך ניתן ליאמר וכמבואר:

ולפי דרכנו למדנו פלוגתא דרש"י ור"י בל"ת הניתק למקצתו דלרש"י ניתק כולו ולר"י למאי דניתק ניתק למאי דלא ניתק לא ולפ"ז ל"ק מאי דאקשי' לדעת ר"י דס"ל דבל יראה ניתק לעשה הוא דהא לגבי נשים לא ניתק דר"י ז"ל לשיטתי' אזיל והרי הוא כמבואר ומעתה ניתן ליאמר מ"ש לדחות הראי' שכתבנו לפי דעת ר"י כמובן. עוד נלע"ד דלעולם ר"י ז"ל ס"ל דהל' כר"ש ומ"מ חייבות הן בעשה דתשביתו תוך הפסח דהא אתקש השבתת שאור לאכילת חמץ כדאמר פ"ק דפסחים ה' ע"ש. וכיון שחייבות הן בעשה זה חייבות הן מאימת דקא מתחלת זמן איסורו מו' שעות ולמעלה כנ"ל:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה