אור ברסלב
למודי ד לימוד קצו

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קצו

לימוד קצה

נסתפקתי בפורים שחל במוצאי שבת אם מותר לש"ץ לסדר המגילה בשבת להתלמד אם יש בזה משום גזרה דרבה שמא יעבירנו וכו':

ולכאורה היה מקום לאסור ממ"ש בגמ' פ"ק דמגיל' דף ג' ע"א מ"ד נגזור משום דרבה קמ"ל ופירש"י נגזור דרשא אטו קריא' ע"ש. ואי שרי להתלמד שלא גזרו אלא בקריא' דחובה היכי ס"ד לגזור דרשא אטו קריאה דהשתא קריאה גופה אמרת לא דרשא מיבעיא ואפשר לומר שהדרשא מצוה בה טפי מלהתלמד א"נ ס"ד דניגזור

**(אי"ש וצ"ל ה"נ שהדרשא מצוה בה טפי דמדאשמעי' היתר דרשא נשמע כ"ש קריאה וא"כ הכל הולך אל מקום א' ואלו נסתכל בעין יפה בל' רש"י האחר סמוך ונר' שהוזקק לכתוב ומעמידין מתורגמן לדרוש ברבים לא הי' צריך לזה ולא לראות מעיקרא שום מקום לאסור ודברי הרב רצוף אהבה כמה רחוקים הם מפירש"י ולא מכוונים לדברי ריא"ז ולא יש להוכיח מהם כלום ברם מדברי ריא"ז שכ' להדיא ודורשין בה משמע כ"כ להתיר דהאפשר לומ' שמטלטלת וניקרית סרוגין לדורש' ואפ"ה אסור לקרות' להתלמד כמו שחילק המחבר לקמן להרב עולת שבת

יש"ב כתיב:)** וליתסר נמי קריאה דלהתלמד דהוה בכלל גזירה דרבה קמ"ל שלא גזרו אלא בקריאה דלצאת אבל מידי אחרינא לא ולפי מ"ש הרב רצוף אהבה ז"ל שם בגמ' בתי' ב' נרא' דיש מקום לאסור אך פירש"י אינו מכוון לפי'. ברם דברי ריא"ז ז"ל בשה"ג שם נראין כדבריו שכ' וז"ל ואע"פ שאין קורין המגי' בשבת דורשין בה בשבת ואין לחוש שמא יעבירנו בר"ה עכ"ד ועיין בחי' הרשב"א ז"ל שם ע"ש:

וראיתי מ"ש רש"י ז"ל שם בע"ב בד"ה הכל חייב הילך לשונו ומתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת י"ח ע"ש. ונרא' מדבריו דליתא לזו דרבה אלא בקריא' דחובה דמתוך שבהול לצאת יעבירנה ומעת' בלהתלמד דליתא לה"ט לית בה נמי משום לתא דרבה ונר' שהזקיקו ז"ל לזה לישנא דהכל חייבין דלישנא יתירא הוא לזה כתב דטעמא קאמר דמתוך וכו' ולאפוקי אם היה באפשר שאין חיוב קריא' זו רמיא אלא אש"ץ דוקא והוא המוציא שבזה לא הי' מקום לגזירה זו בשביל יחיד וז"ש

**(אי"ש מן הראוי לומר ומ"ש ולכך ודאי שרש"י לא רמז מזה כלום וכ"ש לתרץ על המילה ותמהני שאחר שהוכיח באשיטות מה לו לסיים בחבית ולא להסתייע מהר"ן גופיה בפשיטות נמי. איברא מדברי רבה גופיה מלישנא דהכל יכול להוכיח להתיר נמי דבר שאינו שוה בכל אלא דלא תימא דלא גזרו בשביל יחיד דאין לה ענין הכא דאי כל יחיד ויחיד הבא לקרות אתי לאעבורי למה לא גזרי' עליו ועוד מה יענה בט"מ דחל ז' שלו בע"פ שחל בשבת דגזור עליו והוא בא' אלא היינו דמשמע דוקא דבר הנוהג בכל אמרי' אי אפשר דכ"ע בקיאין ושמא איזה מהם שאינו בקי יכשל מחמת שהוא בהול והיינו טעמא דהזאה ושכן היה מן הראוי נמי לגזור גם במיל' והשתא שפיר דייקי' מינה לאפוקי מלתא דלא שייכא בכ"ע כי אם באיזה יחידים וכ"ש שהם ש"צ ויודעי ספר דאפשר ואפשר דכולם בקיאים לא גזור. ואנא דאמרי שגם הר"ן מפרש לה הכי אלא דאפ"ה קשיתיה מילה ותירץ מה שתירץ ועם כל זאת יכול לדחות וגו' אמת דכל כי האי בעי' לעיקר הגזיר' אבל אפשר כשגזרו על קריאה דחובה מילתא בטעמא לא פלוג ואסרו את כל קריאה ואף שאינ' בכל ואינה בחובה. ואולם המחבר שם את כל פניו נגד רש"י ז"ל ופתח בחובה ופנה אל הכל וכשבא לחלק לא זכר מהחוב' כלל ואף גם זאת הנה כל זה לא יצדק אלא בט"ו שחל בשבת דשם הוא דגזור ואפשר דלא פלוג כמו ביצה בכלל פירות הנושרים אבל שאר שבתות מה יש לנו מה לטעון עליהם כלום ועוד יש לי מלים בכל ענין זה נהרא נהרא ופשטי'

י"שב כתיב:)** ומתוך שמחוייב ר"ל כל א' וא' דאלישנא דהכל קאי רש"י ז"ל. ואפשר שהוק' לו אמילה כמו שהוק' התוס' ומפרק לה דמתוך שהכל חייבין הוא בהול לצאת וליכא דמדכרי ליה משא"כ במילה כמו שכך תי' הר"ן ז"ל בר"פ י"ט דר"ה ע"ש ומ"מ דינא יתיב באתרי' דכל להתלמד דליתא אלא ביחידין ולאו כ"ע ש"צ נינהו לא גזרו בשביל יחיד וא"נ משום דאיכא דמדכרו ליה דאין הכל טרודין דומיא דמילה שכ' הר"ן ז"ל. ואיברא הנה מקום אתי לחלק דשאני מילה כי לעולם לא משכחת דתיחול גזר' דרבה בשום אופן דהא ודאי מדכרו לי' משא"כ במגי' כיון דבעיקר' דמלתא מצאה הגזירה מקום לנוח בקריאה דחובה י"ל שלעולם גם ליחידים הכל היו בכלל זו ולא פלוג רבנן:

ואנכי חזון הרביתי להרב עולת שבת סי' ש"ח ס"ק י"ג שכ' וז"ל אם מותר המגילה בטלטול יש להסתפק כיון דשבת לאו זמן קריאת המגי' הוא ונראה כיון דקי"ל דמגיל' ברוה"ק נאמרה בכלל כתבי הקדש הוא ומותר בטלטול ובכנה"ג מה"ב נסתפק ע"ש. וכ"כ הרב אליה רבה ז"ל שם ע"ש. אך לא ידעתי מה יענה הרב לטעם הא' שכתב כיון דשבת לאו זמן קריאת המגי' הוא דהא בפ' הניזקין דף ס' אמרו בספ' דאפטרתא דאי לאו דשרי למקרי ביה הי' נאסר בטלטול ע"ש. והרב הנז' מייתי לה התם סמוך ונראה בס"ק י"א ע"ש ודוחק לחלק בין אם כשהאיסור הוא מחמת הס' כס' דאפטרתא ובין כשהאיסור מחמת היום כמגיל' דלענין טלטול אין טעם לחלק בכך. ותו דהר"ן ז"ל בס"פ לולב הגזול אמתני' דמקבלת אשה וכו' כ' דבי"ט שחל בשבת בזמן שאין נוטלין לולב אסור לטלטלו. ולכ"נ דס"ל להרב ז"ל דמותר להתלמד בה ומעתה החילוק מבואר דמגי' שאני דנהי דלא חזיא בשבת לקריא' של חובה הא מיהא חזיא להתלמד ולא דמיא לס' דאגדתא ולולב. ומ"מ יש לדחות דה"ט משום דחזיא לדרוש מתוכה דבהא ודאי לא שייכא גזרה דרבה ברם להתלמד כדי לצאת י"ח אפשר דיש בו ג"כ משום לתא דרבה והיינו דמדמה לה לכתבי הקדש דחזי לדרוש מתוכן. ומה שהק' הרב שם בס"ק י"א לטעמו של הר"ן ז"ל מפ' הניזקין כונתו להק' דהרי הוזכר איסור בכתבי הקדש וא"כ הי"ל לומ' בכתבי הקדש המותרין לקרות בהן דדוקא לצורך וע' להרב מג"א ז"ל שם ע"ש:

ואחרי שובי ראיתי להרב פר"ח ז"ל בה' מגיל' סי' תרפ"ח ס"ק ו' שהסכימה דעתו לאסור איסור טלטול המגי' בשב' וחיליה דרב מההיא דספ' דאפטרתא דהניזקי' ע"ש ומתורתו למדנו שאוסר הוא בלהתלמד דאי ס"ל דשרי מעתה ראויה היא ובת טלטול היא דלא דמיא לס' דאפטרתא שהס' עצמו באיסור הוא עומד ומיהו הא לא תק' לדעתו ז"ל שהרי ראויה היא לדרוש מתוכה דאימר דלפום קושטא הוא שאסור גם לדרוש בה אלא מיהו בגמרא הוה ס"ד לגזור דרשא דבע"פ אטו קריאה כנראה מפירש"י. ברם מתוך לשון ריא"ז יראה דלדרוש מתוכה שרי. את הדברים האלה שלחתי להרב הכולל חמיד לבא עיר וקדיש כמהר"ר יוסף זרקא ימים על ימי מלך יוסף באשר השמים כבדו מזקן ושב"ו העבים כי"ר. ותשובתו הרמתה זאת היתה לי:

מה שדקדק מעכ"ת מדברי רש"י ז"ל שכת' מתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת י"ח הוא דקדוק נכון ואמתי אבל לא כדברי מעכ"ת שלדבריו אפי' לבני א"י מותר להתלמד בה ביום שחל פורים שלהם בשבת כיון שיודע הוא שאינו יוצא י"ח בשבת עד א' בשבת

**(אי"ש שלא בדקדוק וצריך לומר שכבר קרא אותה מאתמול

יש"ב כתיב:)** א"כ אינו רוצה לצאת י"ח עכשיו. ולא כן אנכי עמדי אלא דוקא לבני א"י שחל פורים שלהם בשבת הוא שאסור להם אפי' לטלטל משום גזירה דרבה ואעפ"י שעכשיו יודע הוא שאינו יוצא י"ח ביום זה מ"מ כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז שהיה יוצא י"ח בזה לא זזה ממקומה:

וזה לי כמו שלשים שנה ויותר בהיות נמצא פה העירה החכם השלם הדיין המצויין כמהר"ר דוד טיאר ז"ל אב"ד דק"ק טראבלס יע"א והיינו מתוכחים בענין זה עד שהורני דברי רש"י הללו והודיתי לו. ולא בושתי וכן משמע מדברי התו' שם ד"ה ויעבירנה שכתבו וז"ל ולא חיישי' שמא ילך אצל בקי דמשום תקיעה א' שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצט' כולי האי וכו' ואף דנימא שרש"י ז"ל כיון למ"ש הר"ן ז"ל דמה שלא גזרו במילה הוא משום דכיון דאינה מסור' לכל מדכרי ליה אבל שופר וכו' אכתי שפיר מצית שמעת מינה הכי דבנ"ד דרוצה להתלמד בה כדי להוציא את הרבים י"ח ודאי מדכרו ליה ולא בהילי להתלמד כי אין זה אלא בש"ץ הרוצה להוציא הרבים י"ח ולאו כ"ע ש"ץ נינהו והוי דומיא דמילה וכמו שבא כל זה בדברות קדשו. ומה שדחה מעכ"ת דשאני מילה כי לעולם לא משכחת בשום אופן דתיחול גזרה דרבה דהא ודאי מדכרו ליה משא"כ במגי' כיון דבעיקרא דמלתא מצאה הגזרה מקום לנוח וכו' לאו מלתא היא כיון דעיקר הגזרה היא משום דבהול לצאת י"ח והא לא שייך בנ"ד דרוצה להתלמד מאין הרגלים לומר כיון דבעיק' דמלתא מצאה הגזרה מקום לנוח וכו' ומי הכריחנו לעייל פילא בקופא דמחטא ואף דלא דמיא ממש למילה וכאמור כיון דלא שייך למימר ביה בהיל להתלמד מאין לנו לגזור גזרות מדעתנו והבו דלא לוסיף עלה והמחמיר בזה עליו להביא ראיה ובפרט דהוי במידי דרבנן:

ברם כגון דא צריך לאודועי דהאי פלוגתא דהרב ע"ש והפר"ח ז"ל אם מותר לטלטל המגי' בשבת אינו ענין לנ"ד דאינהו מיירו בפורים שחל בשבת לבני א"י דאסור לקרות בו ביום דהרב ע"ש מדמי לה לשאר כתבי הקדש שאין לו צורך בהם דמותר לטלטלם והפר"ח ז"ל אוסר בטלטול דלא דמיא לשאר כתבי הקדש שאין לו צורך בהם מיהו מותר לקרו' בהם משא"כ במגי' דאסור לקרות בה משום גזירה דרבה אבל בשבת דעלמא ואפי' בשבת שחל בו י"ג באדר דרוצה להתלמד כ"ע מודו דשריא בטלטול דלא שייך ביה מתוך שהוא בהול כדאמרן ותדע לך דהא אנהו אהרב שכנה"ג קיימי והרב שכנה"ג כ' וז"ל אם מותר לטלטל המגי' בשבת דמתפלין ליכא למידק דאף לדידן דקי"ל דמותר לטלטל תפלין בשבת כמ"ש רבי' המח' בסי' זה שאני התם מפני שאם ירצה להניחן בשבת אין איסור בדבר כלל וכו' אבל קריאת המגי' שאינה בשבת שאם חל פורים בשבת אין קורין המגי' אפשר שיהא אסור לטלטלה וכו' עכ"ל. הרי בהדיא דלא מיירי אלא בפורים שחל בשבת ואעפ"י שיש להתעקש ולפ' דברי שכנה"ג באופן אחר מ"מ הדורך בדרך ישרה בעיניו יראה ולבבו יבין הדברים כפשטן ומעתה הני רבוותא בכה"ג מיירי. ושו"ר בס' שלחן גבוה שפי' דברי הפר"ח כן אך הק' עליו וז"ל ואח"כ ראיתי שם בפ' הניזקין דקאמר סתמ' דתלמודא ולא היא שרי לטלטולי ושרי למקרי ביה דר"י ור"ל מעייני בספ' דאגדתא בשבתא אע"ג דלא ניתן ליכת' א"כ כ"ש מגי' דניתנה ליכתב דמותר לטלטלה ולמקרי בה בשבתא ולא ידעתי מה היה לו להפר"ח דראה הרישא ולא הסיפא עכ"ל ולא דק דשאני ספרא דאגדתא דשרי למקרי ביה משא"כ במגי' דאסור למקרי בה משום גזירה דרבה ושארי ליה מאריה דמשוי ליה להפר"ח ז"ל קטיל קני באגמא זהו משנלע"ד והבוחר יבחר נאם הצעיר יוסף זרקא ס"ט. וזאת תשובתי על דברי הרב נר"ו עליון למעלה:

אנכי הרואה אלהים ראיתי עולים מן האר"ש וידיו תשיבנה הכל בכתב מיד הקדיש עלי השכיל ויורני ויאמר לי הדבר יצא מפי המלך תחלת דיבר כי מה שדקדקתי עני אני מדברי רש"י ז"ל הוא דקדוק אמתי נכון אך חילק דבחל פורים בשבת לבני א"י אסור להתלמד בה ואסור לטלטלה והיה טעמו כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז שהיה יוצא י"ח בזה לא זזה ממקומה ככתוב בדברי קדשו. ובהורמנותיה דמר ניהו רבה איברא מקום יש בראש לומר דכיון דעיקר הגזירה היתה משום דבהול לצאת והא לא שייך בנ"ד דרוצה להתלמד מאין הרגלים לומר כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז וכו' לא זזה ממקומה וכלשון הזה אתי עלה מר ניהו לדחות אותה שכתבתי לחלק בין זו למילה וחזיתיה לדעתיה דמר שכונתו לומר דפורים בשבת שאני שישנה לגזירה בו ביום עצמו אבל שבת דעלמא דליתא לדרבה ביום ההוא בזה לא חששו. ובעיני עדיין היא צריכה רבה דכיון דלא שייך לומר בהול ולהתלמד מנין לנו לגזור גזירות מדעתינו והמחמיר בזה עליו הראיה וכמ"ש כל זה מטהרת יד הקדש על העליונה. ומאי דאסברה לן מר מדברי התו' ד"ה ויעבירנה וכו' לישרי לן מר התם שאני כי באחת יתקעו ואינה אלא לזכר עולם של יובל ואמטו להכי אין אדם בהול משום דידה דניהוי בי עיבורי לר"ה לפי סוף שאינו בקי כ"כ בתקיעה כיון שאינה של חובה והוא באחד יכול הוא לכוין עצמו בתקיעה זו קלה כמות שהיא ולא מיטריד ברם תקיעה דחובה איידי דטריד לצאת י"ח תקיעה כתקנה מלתא דרמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה ושוכח עיקר שבת אמנם נ"ד שעכ"פ רוצה הוא להתלמד משום חובה וקריאת' זו היא דרך ארוכה מקום יש בראש לומר בהא נמי טריד טרדא דמצוה דבהול הוא ע"מ ללמוד לאפוקי נפשיה מחובה ומאן פליג לן בין טרדא דקריאת חובה גופה ובין קריא' דאביזר' דחובה:

ואשר דבר בקדשו דפלוגתא דהרב ע"ש והפר"ח ז"ל בטלטול מגי' הוא דוקא בחל ט"ו בשבת לבני א"י ודייק לה מרן מלכא ממ"ש הרב שכנה"ג שאם חל פורים בשבת וכו'. הנה זאת עולה מכללא אתמר דבחל ט"ו בשבת לפר"ח אסור בטלטול דלא חזיא לקרות משום דרבה ואפי' להתלמד ולהרב ע"ש מותר בטלטול גם בט"ו בשבת משום דחזיא להתלמד אעפ"י שעכשיו שלא לצורך הוא מטלטלה ונקיט לה מרן נר"ו כפסק הפר"ח ז"ל כאשר העלה בריש כל מראין. ואנא בריה קלנ"י מראשי ובעיני דלשון זה דהרב שיורי ז"ל יורה יורה כל בתר אפכא דעד השתא בשבת דעלמא הוא היה אומר אלא דאתי עלה מה"ט דאם חל פורים בשבת וכו' והדבר ברור לכל מראה עיני. עוד אני אובין ואדון לפניך בקרקע מנ"ל לפסוק כהרב פר"ח והיה לנו להקל כדעת הרב ע"ש דהרב אליה רבה ז"ל סבר לה כותיה והרב שיורי ז"ל נראה שדעתו נוטה להתיר ובסי' תרפ"ח כתב להדיא ומט"י כתי"ב להתיר להלכה ע"ש וההיא דפ' הניזקין לא מכרעא דמגי' שאני דחזיא להתלמד. ואעיקרא דדינה במה שצידד לאסור אסר הרב שיורי ז"ל לפי הטעם שכתב הרשב"א ז"ל בחי' גיטין והוא בר"פ הזורק בתי' א' לחלק בין שטרי הדיוטו' דשרו לטלטל לגט דשטרות ראויין הן לצור עפ"י צלוחיתו אבל גט קודם נתינה אינו ראוי לצור וכו' דלגירושין קאי וטעם זה שייך במגי' ע"ש. לע"ד אנכי הצעיר נראה ברור שאפי' לפי טעם זה אזיל ומודה הרשב"א דמגיל' מיהו שריא ומה"ט דחזיא לדרוש מתוכה וכמ"ש הרב שיורי ז"ל שם לטעמן ונימוקן של שאר הפוסקים וע"ש ונהי דגט נמי ראוי ללמוד ממנו עניני הגט מ"מ להם היה אסור שלא היו לומדין הלכות כ"א בע"פ שכך כתב הרשב"א ז"ל סמוך ונראה בשם ר"י הזקן ז"ל ע"ש אלא דאיהו ז"ל טעמא טעים לחלק אמה שאסרו לגט בטלטול בימיה' ואלו שטרות מותרין ולכך כת' טעמא דאינו ראוי לצור וכו' ומעתה במגי' שאפי' היה מותר לדרוש מתוכה דניתנה ליכתב קאמרינן בפ"ק דמגילה הדבר ברור שמותרת בטלטול ולא דמיא לגט וטעמא דטעים הרשב"א בגט איננו פה עמנו במגי' דהא חזיא לדרוש מתוכה תורה שבע"פ גם בימיהם כי מדברים שבכתב היא זו וכתיבה ותנינא הי' כותבה דורשה ומגיהה וכו' ודברי הרב שכנה"ג צל"ע:

שו"ר הדבר מפורש מדברי הריטב"א ז"ל בחי' ר"פ לולב וערבה וז"ל וה"ט דמגיל' פי' דמגי' נמי אע"ג דמדרבנן היא הרי קורין בה בשבת ובת טלטול היא ככל כתבי הקדש ואפ"ה כשחל בשבת אין קורין אותה משום האי גזיר' וכדאיתא בדוכתה אלו דבריו. ופי' לפי' שהוק' לו לפי מ"ש הוא ז"ל לעיל בסמוך לזה דהא דפריך טלטול בעלמא הוא אעפ"י שלא התירו טלטול אפי' במקום מצוה משום דמ"מ במצוה דאורייתא שהיא קבועה לא הי"ל לאסור ואהא ק"ל הדקאמר וה"ט דמגי' דכיון דהיא דרבנן הא תו למ"ל טעמא דרבה ומפרק לה דמש"ה אצט' לה"ט לפי שאין בה איסור טלטול דהא חזיא לקרות בה ככל כתבי הקדש ובת טלטול היא ולכך אצטריך לטעמא דרבה הרי דברי הריטב"א ז"ל ברור מללו דמגיל' בת טלטול היא ככל כתבי הקדש וכטעמו של הרב ע"ש ז"ל דחזיא לקרות בה מקרא שכתוב ככל כתבי הקדש ואין להשתבש ולומר דלא כ"כ הריטב"א ז"ל אלא אי לאו גזיר' דרבה דמילי דכדי נינהו ולהשיב עליהן הוא להג הרב' ויגיעת בשר והדברים ברורים לפע"ד ומ"מ לא שמעינן מדברי הריטב"א ז"ל לנ"ד דאימור דלקרות בה כשאר כתבי הקדש הוא דשרי אבל להתלמד לצאת י"ח

**(אי"ש אמטי להכי אף מל' מג"א ליכא הוכחה דאכתי לא התיר בפי' ללמוד לצאת י"ח:)** אפשר דיש בו משום לתא דבהול וכו' ועיין בתשב"ץ ז"ל ח"ב סימן קצ"ז מ"ש לחלק בשאר ספרים ע"ש ומתוך לשונו שם בסימן רי"ג שכתב וז"ל ואתי למטעי מתוך טרדת המצוה ע"ש לשון זה משמע קצת דדוקא מתוך טרדא דמצוה גופה. וחזה הוית להרב מג"א ז"ל בסי' של"ד ס"ק ח"י שכתב וז"ל וא"כ ה"ה מגי' דכל היכא דניתן לקרו' בהם פשיטא דמצילין כדאי' בגמ' ואע"ג דאינה ראויה לקרות בה בצבור מ"מ מותרין ללמוד ממנ' דהא ס"ת וכו' עש"ב הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דמגי' שריא בטלטול לפי שמותר ללמוד הימנ' וה"ט דמצילין אותה אעפ"י שכתוב' שלא כהלכתה דלא חזיא למקרי בה בצבור שאם הית' אסור' בטלטול ודאי שאין, מצילין והדבר פשוט. שבתי וראה דנ"ד מחלוקת הוא בין הראשונים ז"ל עלה ההיא דתנן בר"פ י"ט דר"ה אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקים עמהם עד שילמדו ואמרו בגמרא אר"א ואפי' בשבת תנ"ה מתעסקים עמהם אפי' בשבת ואין מעכבין וכו' בשבת הא גופה ק' אמרת מתעסקים וכו' אלמא לכתחלה אמרינן תקעו והדר תנא אין מעכבין עכובא הוא דלא הא לכתחל' לא אמרי' תקעו ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן וכו' ופירש"י דקטן שהגיע לחינוך מתעסקים בהן שילמדו וכ"ש שאין מעכבין ע"ש. אלמא דכל להתלמד שרי אפי' בשבת שאין בו מצות תקיע' אפי' לקטן וכ"ש גדול להתלמד לצאת י"ח מחר ואעפ"י שמדברי רש"י שהביא מרן הכ"מ ז"ל פ"ב דשופר דין ז' נר' דכל שיצא י"ח בגדול אסור לו לתקוע אפי' בי"ט דלאו שבת התם ה"ט לפי שכבר יצא אך אם לא יצא מותר להתלמד כדי לצאת. ותו דאפי' יצא אם הוא להתלמד מותר וכמ"ש שם מרן ז"ל בהדיא ע"ש וזו היא ג"כ דעת הרי"ף ז"ל בלשון א' דקטן שהגיע לחינוך אפי' בשבת מתעסקים עמו ע"ש. כך היא שיט' הר"א ממיץ ז"ל באו דבריו בסמ"ג בעשין מ"ב ע"ש והיא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בפ"ב דשופר שם ע"ש. ובאורחות חיים ז"ל כתב שהר"ש והר"י מקורבי"ל ז"ל ס"ל כהראב"ד ז"ל וכן הכריע הר"ן ז"ל מהירוש' וכ"כ בשה"ג ז"ל בשם ריא"ז ז"ל ע"ש:

ברם ה"ג ז"ל שהביא בסמ"ג שם ואית דאמרי שכתב הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל והרב המאור וה"ר אפרים ז"ל שהביא במלחמות וכן דעת הרמב"ן ז"ל שם נוטה לדבריו ע"ש. מדברי כולם נלמוד שאסור להתלמד בשבת שחל בו ר"ה וכן דעת התוס' והרא"ש ז"ל בשם ר"י וכן דעת הטור ז"ל שלא התירו לקטן שהגיע לחינוך אלא שלא לעכבו משום דבלא שבת הי' מצות היום בשופר אלמא לגדול מיהא איסורא איכא אלא שה"ה ז"ל פ"א דשופר מוסיף בה שאפי' לקטן גופיה ה"מ בשבת דעלמא אבל בשבת שחל בו ר"ה מעכבין שלא יאמרו וכו' ע"ש ובודאי שטעם זה יותר יוצדק בגדול ואריך טפי ופשיטא דה"ה ז"ל גם לקטן שהגיע לחינוך קאמר כנראה למעי' שם וגם דעת הסמ"ג נראה דנוטה לדעת הרמב"ם ז"ל ובא"ח כ' בשם בעל ההשלמה כדעת ה"ר אפרים וכתב עוד שהרשב"א ס"ל כדעת התוס' ולכאורה נראה דפשיטא דקי"ל ככל הני רבואתא נגד רש"י והרי"ף והרא"ם והראב"ד והרא"ש והר"י מקו' והר"ן וריא"ז ז"ל וגם מרש"י והרי"ף ז"ל אין הכרע די"ל דרש"י בזמן שתוקעין בשבת איירי וכדעת הרז"ה וה"ר אפרים ז"ל וגם הרי"ף ז"ל לשיטתו כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם אך דעת הגאונים ז"ל נראה מדברי הרמב"ן ז"ל שם דס"ל כדעת רש"י ז"ל ואפי' בזמן הזה וכתב שם לדבריהם וז"ל לפי שאין בלימוד גזרה דרבה ואין בו אלא איסור שבות לתקיעה עצמה ובקטן שהיא מצוה מותרת שהן צריכין להתלמד כדי לתקוע למחר ע"ש וקבלת הגאונים ז"ל תכריע. ונלע"ד שאפי' לאוסרים דוקא גבי שופר לפי שהקרן נשמע לרבים וחיישינן שמא יאמרו וכו' כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש אך במגי' דליתא לה"ט כ"ע מודו דמותר להתלמד בה. ויש לתמוה על מרן ז"ל בס' הקצר בא"ח סי' תקפ"ח שלא כ' מדין קטן כלום ואפשר שסמך על דברי הרז"ה וה"ר אפרים ז"ל וגם הרמב"ן ז"ל נראין לו דבריו ע"ש. עוד נלע"ד דע"כ ל"פ אלא בשופר דאיכא איסור שבות בתקיעה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל אלא דלענין תקיעה דחובה גופה מיהא נדחה איסור זה אי לאו משום דרבה אך להתלמד מיהא איסור שבות זה כדקאי ומעתה כולהו מודו במגי' שאין בלימוד גזרה דרבה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהדיא ושבות אחרת אין בה ולפיכך מותר להתלמד בה. ואני תמה על הרב פר"ח ז"ל שבסי' תקפ"ח בהסכמה עלה כדעת רש"י והרי"ף ז"ל ושם הביא דברי הרמב"ן ז"ל שכתב שאין בלמוד גזר' דרבה ואפי' בר"ה שחל בשבת ע"ש ולפ"ז איך אוסר המגי' בטלטול בסי' תרפ"ח והלא ראויה היא ללמוד מתוכה אפי' בשבת שחל ר"ה. ואפ' שהרב ז"ל בסי' תרפ"ח אשבת דעלמא דוקא קאי וכנראה מדברי הרב שכנה"ג דמלה קאי הרב ז"ל וכדכתיבנא בעניותין הלא מראש ובשבת דעלמא לא קיימא ללמוד אלא בשבת הסמוכה לי"ד ומש"ה הוא אסר לה בטלטול וכ"נ ממה שלא צידד הרב שיורי ז"ל להתיר אלא משום דחזיא לדרשא ויליף לה מגט ולא כ' בפשיטות ה"ט דחזיא להתלמד אלא נראה משום דאשב' דעלמא קאי שאינו עשוי להתלמד לצאת אלא סמוך לקריאה ולא דמי לשופר שיועיל תלמודו לזמן מרובה וא"ת אדאסר לן הרב מטעמא דלא חזיא לקרות בה בשבת שחל בי"ד משום דרבה לישרי לן מר משום דחזיא להתלמד בחל י"ג בשבת וי"ל שיש ללמוד מדבר שבחובה דעיקרא לחובה עבידא ואריך טפי ממה שנלמוד מי"ג באדר שאינו דבר שבחובה זה נלע"ד ליישב לדעתו ז"ל. ולפי דרכנו למדנו דמותר להתלמד בכל שבת אם ירצה ללמוד ובטלטול לא מתסרא וכדכתיבנא בעניותינו ואפי' בשבת הסמוכ' לי"ד מותר להתלמד ואע"פ שה"ה ז"ל מחלק בין שבת של ר"ה לשבת דעלמא וכ' שכן נר' מהירושלמי ע"ש הנה הר"ן והרמב"ן ז"ל במלחמות חולקים בזה דדוקא בשבת של ר"ה הוא דשרי ולא בשבת אחרת וראיתם מהירוש'. וכבר הרב פר"ח ז"ל תמה על ה"ה ז"ל מהירוש' ע"ש וכ"כ מדברי ה"ר אפרים ז"ל שכ' הר"ן ז"ל ע"ש וכ"נ מלשון ריא"ז ז"ל וכ"מ מלשון הטור ז"ל בס"ס תקפ"ח דבשבת של ר"ה איירי ומדברי הרמב"ם ז"ל אין הכרע די"ל דלרבותא נקט שבת דעלמא ולאפוקי מדהרמב"ן והר"ן ז"ל וכ"כ מרן בכ"מ ז"ל וכ"כ בתשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קצ"ח ועיין שם שהוכיח מהירוש' כדעת הרמב"ן והר"ן ז"ל ע"ש ולפי זה נרא' דדוקא בשופר דאיכא שבות דתקיעה ולכן יש להתיר בשבת זו משבת אחרת שהרי הותרה שבות זה בתקיעה די"ט גופה ברם אי אתינן לאסור מטעם גזירה כיון שאין בלימוד גזיר' זו כמו שכתבו ז"ל מ"ל שבת זו מ"ל אחרת. עוד נלע"ד שלא אמר' הרב המגיד ז"ל אלא משום טעמא דכתב הר"ן ז"ל שהקרן נשמע לרבים ולכן חוששין לשמא יאמרו וכו' אבל בלא"ה ל"ש ודו"ק כנ"ל:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה