למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קצא
כתב הרב בית דוד ז"ל בחי' לטור א"ח סימן תע"ג דנשים אין חייבות בהגד' דפסח אפי' מדרבנן ואע"פ שאף הן היו באותו הנס כבר כתבו התו' דפ' ע"פ דדוקא בד' כוסות דרבנן אמרי' ה"ט אבל בעשה דאורייתא לא תדע דאל"כ למאי אצטריך הקישא דכל שישנו לחייב נשים במצה ת"ל שאף הם היו באותו הנס. וק"ק על התוס' שהוצרכו להביא ראיה מסוכה ת"ל מדאצטריך הקיש' ומ"ש הטור סי' תמ"ב דנשים חייבות במרור ה"ט משום דמרור בזמן הזה דרבנן ובדרבנן מהני לן טעמא דשאף הן וכו' ומה שצ"ל בלשון שיבינו הנשים הוא משום חיוב דידן להגיד להם ע"כ הביאו הרב ברכי יוסף נר"ו ולפ"ז א"ש מה שמעולם הי' ק"ל ולמה לא יתחייבו נשים בפ' ציצית משום חיוב זכירת יצ"מ משום שאף הן היו באותו הנס ולפ"ז ניחא דהויא דאורייתא ולא אמרינן שאף הן וכו' ואי ק"ל בלא"ה ליחייבו דהו"ל מה שאין הז"ג דמזכירין יצ"מ בלילות מריבוייא דכל כבר תרגמה הרב פר"ח א"ח סימן נ"ח דההיא דרשא בעלמא וע"ש. ועיין מ"ש רבינו ז"ל רפ"א דק"ש ע"ש. ועמ"ש בליקוטי מים חיים ריש ברכות מש"א ע"ש. ועיין להרב מג"א סי' נ"ח ס"ק ז'. שו"ר להרב שאגי' אריה בתשו' סי' י"ב שכתב שמ"ע שהז"ג ע"ש טעמו ונימוקו ולא זכר שם מדברי הפ"ח וע"ש מה שחילק בין ק"ש לתפל' וא"צ והיל"ל דתפיל' יש לה תשלומין משא"כ ק"ש וכפי טעמו של הרב שם ע"ש. וניחא לי נמי לפ"ז הדאמרי' בר"פ בתרא דר"ה דף ל' ע"א גבי תקיעה דיובל אתתא מי מחייבא והא מ"ע שהז"ג היא וכו' ע"ש. ולמה לא יתחייבו נשים בתקיעה זו כיון דאיתנהו בשילוח עבדים דה"ט דתקיעה גופה אלא הוא הדבר דבדאורייתא לא אזלינן בתר טעמא. וראיתי בתשו' למהר"י חאגי"ז ז"ל בס' הלכות קטנות ח"ב סי' רצ"ז כ' בפשיטות דנשים חייבות בתקיעה דיובל ע"ש. ונפלאתי עליו איך נעלם דבר זה ממנו שהוא לימוד ערוך בידינו וצ"ע. ועיין בהרב החינוך פ' משפטים סי' מ"ב שכתב שאין דין ע"ע באשה שאינה קונה עבדים ע"ש וצ"ע:
והנה מה שהק' הרב בית דוד לתוס' דפסחים ת"ל מדאצטריך הקישא וכו' לק"מ די"ל כמ"ש ר"י איש ירוש' שהביאו התוס' פ"ק דמגיל' דאצטריך דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכה ע"ש מש"ה מייתי לה מסוכה. ועי"ל דמייתי מסוכ' לאורויי דבדאוריי' לא מהני ה"ט לחיובינהו אפי' מדרבנן דאי לא ק' ליחייבו בסוכ' מיהא מדרבנן ומה שהק' עליו הרב ברכי יוסף נר"ו שם מתוס' דפ"ק דמגילה דס"ל דאפי' בדאוריית' איתא לטעמא דשאף הן וכו' מיהא מדרבנן ולפי' ה"ר יוסף שם משמע דמחייבי מה"ט אפי' מדאורייתא ע"ש. נראה שדעת הרב ז"ל שמ"ש התו' דלא מחייב אלא מדרבנן פי' ובדרבנן ולא הוצרכו לבאר זה מפני שלא הק' אלא ממצה. ברם תוס' דפסחים שהק' מסוכה הוצרכו לפ' כן וכן נראה ממה שמוכיח שאין חייבות בהגדה אפילו דרבנן מדאצטריך הקישא במצה. אך מ"מ מ"ש בעניותינו ליישב קושיא הרב ב"ד ניתן ליאמר דלפום קושטא אין זה מוכרח מדאצטריך הקישא. ואחר כותבי ראיתי להרב הגדול בעל מגי' ספר עשין מ' שכך פי' כונתם דמגי' ע"ש ועיין מ"ש בלימוד צ"ט ע"ש. ולפ"ז אין מקום למה שרצה הרב הנז' להביא ראיה למ"ש הרב ט"ז א"ח סימן תקפ"ח מדברי התוס' דמגי' ע"ש. וראיתי לו שם בשיורי ברכה שכ' בשם מהר"ם מודונא אין להקשות יהיו נשים חייבות בסוכה מדרבנן שאף הם היו בענני כבוד כמו ג' סעודות לר"ת דדוקא במן שיורד לפי הנפשות עומר לגולגולת לנשים כמו לאנשים אבל בענני כבוד עיקרן היו לאנשים והם היו טפלו' עכ"ד. ועיין בתשו' מהר"ם דפוס פראג סי' תע"ג שחלק על ר"ת וס"ל דדוקא נס של סכנה ע"ש. ואפשר שזה ג"כ דעת התוס' דמגי' וממהר"ם מודונא הנז' מוכח שהקישיא בסוכה אינה אלא מדרבנן ובהכי ניחא מה שמקשים דהלא בסוכה אתא הלכתא ופטרינהו ומאי ק"ל לתוס' ולפ"ז ניחא וא"ש נמי מה שהק' הרב מהרח"א ז"ל להר"א איש ירוש' דמאי פריך הש"ס בסוכה למ"ל הלכתא לישני סד"א שאף הן וכו' ע"ש דהר"י ז"ל לא ס"ל כמ"ש התוס' בפסחים וס"ל דלא קרינן בהו היו באותו הנס וכדעת מהר"ם. ומתוך מ"ש יתבאר שדינו של הרב בית דוד אמת הוא ואע"ג דלהר"י הוי דאוריית' מ"מ לא שבקינן סתם תוס' דמגי' ודפסחים מקמי יחידאה ומה גם די"ל דהר"י ז"ל לתרץ קושיא בעלמא בא ולאו דינא קאמר אלא שר"ל אף שנאמר ס' זה וזה נ"ל מוכרח לדעת הר"י דאי לא ק"ל ההיא דיצ"מ דכתיב למען תזכור וכו' למה לא יתחייבו נשים משום שאף הן וכו' אלא ודאי דבדאורייתא ליתא לה"ט וכדכתיבנא. ואיברא מתשו' מהר"ם שזכינו סי' הנז' מוכח שם דס"ל דאף בדאורייתא מהני ה"ט וע"ש. ונ"ל שיש ט"ס שם וכצ"ל ועוד דעשה דרבנן שוה בכל וק' דהאנשים וכו' ע"כ וע"ש בסי' תרמ"ב ע"ש. וכן דעת המרדכי ז"ל פ"ק דמגיל' דדוקא במילי דרבנן ע"ש. וכ"כ הרא"ם ז"ל בסמ"ג ה' מגי' ע"ש וכמ"ש הרב הנז' נר"ו והרב טירת כסף בפ' בהעלותך הפריז על המדה וס"ל שאין חייב אפי' להגיד לנשים ההגדה ועפ"ז פי' סמוכים מן התורה ע"ש. ולא דק. ויש שהקשו לפי מ"ש הרב בית דוד דה"ט דחייבות במרור משום דבזמן הזה מרור דרבנן דבפרק ע"פ דף קט"ז ע"ב אמרינן דסומא פטור מלומר הגדה דכתיב בעבור זה ואפי' בזמן הזה דמצה דרבנן לרב אחא פטור דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואפי' רב ששת ורב יוסף ה"נ ס"ל אלא דלא דרשי זה ע"ש הסוגיא. וא"כ ה"נ גבי מרור כיון דמעיקרא דהוה דאורייתא היו הנשים פטורות השתא נמי דהוי דרבנן ניפטרו דכעין דאורייתא תקון ע"כ והנה הרב בית דוד ז"ל קאי אטעמא דהיו באותו הנס ובכה"ג לא אמרינן כעין דאורייתא אמנם עכ"ז ק' הלא הך טעמא נמי איתיה בסומא ואפ"ה מה"ט דכעין דאורייתא פטרינן ליה ואיברא הא גופה קושיתיהו דתוס' דפ' ע"פ דף ק"ח ע"ב שכתבו גבי ד' כוסות דאי לאו ה"ט לא היו חייבות כיון דמ"ע שהז"ג ואע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקון ע"ש. משמע דמטעם שאף הן מידחיא הך סברא דכעין דאורייתא תקון והא ק' מההיא דסומא דאיתיה נמי בהך טעמא ופטור משום כעין דאורייתא אלא הדבר ברור דדוקא בדין פרטי שהסומא פטור מדאורייתא ממיעוט' דהגדה גופה אז ודאי כי הויא דרבנן לא תקון אלא כעין דאורייתא. אמנם גבי ד' כוסות דלא הוו פטורי אנא משום דבר כולל דמ"ע שהז"ג ואתינן למימר דה"נ בדרבנן כעין דאוריי' אי איכא טעמא לחיובינהו מחייבי והשתא א"ש דברי הרב בית דוד דההיא דמרור לא דמיא אלא לד' כוסות. ומיהו מדברי התוס' הללו אין זה מוכרח די"ל דדוקא במצה גופה דתקון רבנן דהויא מעיקרא דאורייתא משא"כ בד' כוסות דמצוה אחריתי היא ולא הוי לה שעת הכושר להיות דאורייתא אלא דמשום הכלל דמ"ע שהז"ג אנו באין לפוטרו בד' כוסות משום כעין דאורייתא אי איכא טעמא לחיובינהו מחייבי וע"ש בתוס' ד"ה היו וכו' שאח"ז ומ"מ מ"ש ניתן ליאמר לדעת הרב בית דוד ז"ל. עוד אני אומר דגבי סומא ליתא להך טעמא לשאף הן דדוקא בנשים דפטרינהו משום גופייהו דלא חשיבי דלא מחייבי בכל המצות מש"ה מהני לן טעמא דאותו הנס לחייבם שהרי ראויים היו לאות' מצוה דניסא גרמא להו משא"כ סומא דבר חיובא בכל המצות הוא דקי"ל כרבנן דר"י בפ' החובל וכדמוכח הך סוגיא דע"פ דלא מיפטר מהגדה אלא משום מיעוטא דזה הרי כל דרך גבר בעלמא יש להן ויפה כוחן כהלכת גוברין דשפיר חזו ואפ"ה מעטינהו קרא דבעינן שיהא ספור הנס בעבור זה דמורה באצבע שכך היא מצותה או יהי' מאיזה טעם ואנחנו לא נדע א"כ מה יתן ומה יוסיף אם היו באותו הנס. עי"ל דשאני התם שהכתוב מיעטו בהדיא דכתיב זה ובכה"ג הוא דאמרינן כעין דאורייתא דאין להם לתקן בדידהו דבר שמיעטו בפי' כי הוה דאורייתא וכעין מ"ש הרב ט"ז א"ח סי' תקפ"ח ע"ש. ומיהו אצטריך לטעמא דכעין דאוריי' ולא קאמר בפשיטות כמ"ש הט"ז משום דהא ליתא דדוקא אי הוי השתא דאורייתא אלא שבאו חכמים לאסור מה שהתורה התירה אבל הכא דהשתא ליתא מדאורייתא מש"ה קאמר כעין דאורייתא וכו' והיינו משום מיעוטא וכאמור:
ומה שהק' הרב בית דוד ממרור לק"מ דבפ' האשה דף צ"א ע"ב דאמרינן ואלא אמצה ומרור וכו' ולית ליה לר"ש הדאמר ר"א נשים חייבות במצה וכו' ופירש"י ז"ל שם וז"ל והא ליכא למימר דליהדר אמרור לחודיה דסתמא מצה ומרור בהדי הדדי כתי' וכו' וכשם שנשים באכילת מצה חייבות ה"נ במרור עכ"ל הרי דנשים חייבות במרור מהקישא דמצה ונרא' דמש"ס גופיה אין להוכיח כ"כ די"ל דהמק' לא ניחא ליה לאוקמה אמרור לחודיה דהו"ל לר"ש לפ' וה"נ אפסח לחודיה הו"ל לפ' אבל ת"ק גופיה אמרינן דלא קאי אלא אמצה ומרור שהזכיר וא"כ עלה קאי נמי ר"ש והמתרץ תירץ לו דעכ"ל כן ואין לחוש בזה ודלא משני ליה דקאי אמרור לחודיה משום דניחא ליה דקאי אפסח דהכי אשכחן לר"ש להדי' דס"ל הכי אבל במרור לא אשכחן מאן דמחייב נשים. אלא מיהו דברי רש"י מנגד הרב בית דוד יעמודו ואיברא הך הקישא דמצה ומרור איתא להדי' בפ' כ"ש דף ט"ל ע"א לכמה מילי ע"ש. ועיין להרב מ"ק בחי' לה' פסח סי' תכ"ד מ"ש לישב דברי מהר"י וויי"ל שגם הוא נתעלמה ממנו הלכה זו ודברי רש"י ז"ל הללו ע"ש. ואחר כמה שנים נזדמן לי ספר בית דוד וראיתי לו שכתב ס' זו דבזמן דאיכא פסח נשים חייבות במרור. דאורייתא ואף בזמן הזה חייבות משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא וכו' ע"ש
וראיתי להרב החינוך ז"ל סימן שפ"א שכתב וז"ל ונוהגת בזמן הבית בזכרים ולא בנקבות כי כמו שאין שחיטת הפסח שני חובה להן אלא רשות כן אכילת מצה ומרור עמו אינה חובה להן ומבואר ג"כ שם במסכת פסחים עש"ב הנה מפורש יוצא דבפסח א' שהוא חובה לנשים ג"כ חייבות בו במצה ומרור ומ"ש ומבואר ג"כ שם במס' פסחים הוא מדאמרינן בפ' ע"פ דף ק"ך ע"א אמר רבא מצה בזמן הזה דאוריית' ומרור דרבנן מ"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח וכו' מצה נמי הכתי' על מצות ומרורים וכו' מצה מיהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצות ע"ש. הרי מצינו דמצה ומרור אתקשו להדדי וא"כ השתא דכתיב בערב למאי הלכתא אתקש מצה לפסח ע"כ לנשים ולמימר דכל שישנו בפסח ישנו במצה ומרור והני נשי דליתנהו בפסח ב' ליתנהו במצה ומרור ולפ"ז לר"ש דס"ל בראשון רשות ע"כ דס"ל דה"נ במצה ומרור נמי רשות וא"כ איך קאמר בפ' האשה ולית ליה לר"ש הדאמר ר"א נשים חייבו' במצה וכו' והא מיהא י"ל דלר"ש שפיר אהני הקישא דר"א לראשון דלחמץ הוקשו והך הקישא דעל מצות ומרורים מיתוקם לפסח ב'. מיהו ק' אכתי למ"ל הך הקישא דמצה לפסח ת"ל מהקישא דר"א. ויראה דס"ל למרן ז"ל דאצטריך תרי הקישות דאי מחדא לא הוה ילפינן חיובא לנשים דהו"א מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואין לנו לסתור הכלל שבידינו דמ"ע שהז"ג וכו' כיון דאיכא לאוקמה הך הקישא דר"א למלתא אחריתי לר"י כדאית ליה ולר"ש כדאית ליה בפ' כ"ש דף כ"ח ע"כ ע"ש. והך הקישא דעל מצות ומרורים הו"א דלא אתא אלא לאקושי מרור לפסח ומצה ולמימר דבזמן דאיכא פסח ומצה איכא מרור ואתא מצה להקיש בהדי פסח ולא להיות מוקש אבל השתא דאית לן תרתי עדיפא לן מכללין וגמרינן מנייהו שפיר לחייב נשים ור"א חדא מנייהו נקט ואאידך סמיך. ובהכי מיתרצא מה שהקשו התוס' ז"ל בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב דליחייבו נשים בציצית מהקישא דלא תלבש ע"ש דלסתור הכלל לא דרשינן הקישא ובמצה שאני כדאמרן. ועיין בחי' הריטב"א ז"ל פ"ק דקידושין דף ל"ד מה שתי' לקו' התוס' ע"ש שכונתו כמ"ש ול"ק מה שהק' עליו האחרונים ז"ל עיין בשע"ה ברפ"ו מה' חו"מ ע"ש. וכבר כתבנו בזה במ"א. וניחא לי נמי דברי הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג ממה שתמה עליו הרב הנז' שם ע"ש. והרי הוא כמבואר. ועיין תוספות דפ"ק דערכין דף ג' ע"ב ע"ש ואין להאריך כאן. וא"ת היכי משני התם בפ' אלו עוברין סד"א כל שישנו בקום אכול מצה וכו' ע"ש. דהא מיהא לסתור הכלל דהשוה הכתוב וכו' הוה ואם כן פשיטא דאיכא למעבד הקישא לחומרא כיון דאית לן אידך הקישא דמצה לפסח וי"ל דס"ל להרב החינוך ז"ל כמ"ש התוס' שם בתירוץ הב' דסמיך אג"ש דט"ו ט"ו מסוכה והשתא שפיר דרשי' הקישא לקולא כיון שיש לנו הכלל דמ"ע שהז"ג. וענ"ל דס"ל להרב החינוך דר"א אצטריך למילף מהך הקישא לחיובינהו בזמן הזה דאי מעל מצות ומרורים הו"א דוקא הוא משום דאיכא פסח ובפסח חייבות ה"נ מצה ומרור וכיון דתלינהו בפסח השתא דליכא פסח ולדידן אצטריך לן קרא אחרנא דבערב למימר דלא תלי בפסח א"כ לגבי נשים הדרינן לכללין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מש"ה גמרינן מחמץ לחיובא והך הקישא דעל מצות ומרורים אתא לפסח ב' אפילו בזמן דאיכ' פסח לפוטרו. ומיהו ק' לזה לרב אחא דס"ל דמצה בזמן הזה נמי דרבנן א"כ ע"כ הקישא דר"א לאו לזמן הזה אתא ותרתי למ"ל וי"ל דרב אחא לית ליה הא דר"א והך הקישא אתא למילי אחריני כדאמרן וא"ת לתי' א' שכתבנו איך כתב הרב החינוך פ' בא סי' כ"ח דנשים חייבות בהגדה הא מ"ע שהז"ג הוא וי"ל דכיון דהגדה בעבור מצה ומרור הוא ומאן דפטר ממצה פטר מהגדה כנראה מסוגי' דע"פ א"כ מאן דמחייב במצה מחייב בהגדה ועיין בחי' הריטב"א ז"ל לפ' הישן דף כ"ז ע"א ד"ה והדתנן וכו' שכתב דמצה אתקש לפסח לענין דאין לו תשלומין ע"ש ונ"ל דהיינו מהך הקישא וכמ"ש הרב החינוך ושאני הא דלקובעו חובה דגלי קרא דבערב דלא מקשינן להכי אבל למילי אחרינא מיהא הקישא כדקאי וזה ברור. וראיתי להרב פני יהושע בחי' שם שתמה עליו ע"ש. ואין להק' דא"כ רבא מנ"ל דמצה דאורייתא ומרור דרבנן דכיון דאיכא לאוקומי הך הקיש' דעל מצות ומרורים לענין פסח ב' א"כ נמי אהני הקישא להך מילתא ואהני הקישא דמרור למצה לענין לקובעו חובה בזמן הזה כמצה דלחומרא מקשינן מצה ומרור אתקשו להדדי דלק"מ דכיון דבהדי דאקיש מרור למצה בהך קרא גופיה אקיש מצה לפסח ומהך קרא אדרבה איכא לאקושי מנה לפסח לבזמן דאיכ' פסח וכו' ואי לאו משום דכתיב קרא אחרינא בערב דמש"ה אצטריך כי היכי דלא נילף מהך הקישא דמצה לפסח א"כ אין סברא לומר דאקיש מרור למצה למימר כי היכי דמצה בזמן הזה דאורייתא ה"נ מרור דמאן ספין ומאן רקיע לפוטרו בזמן הזה אי לאו משום הקישא והלא אפי' מצה מהך קרא גופיה שפיר ילפינן דפטורה בזמן הזה מהך הקישא ובשלמא אי הוה הך הקישא דמצה ומרור כתו' בפרשה אחריתי א"ש דבתר דגני לן בערב תאכלו מצות אתא קרא לאקושי מרור למצה אבל השתא דבהדי דאקיש מצה ומרור לפסח בכללו הרי אתקש מצה ומרור אהדדי מש"ה ניחא לי' לאוקמי הקישא למרור לפסח טפי מאידך:
ודע דלפי מ"ש לדעת הרב החינוך דאיכא תרי הקישות א"ש מאי דהוה ק"ל לפי מ"ש התו' ביומא דף ס' ע"א דהיכא דהג"ש אתא למילתא אחריתי וכן ההקיש ג"ש עדיפא ע"ש. א"כ היכי קאמר פ"ק דקידושין דף ל"ד ע"ב אי כתב הקהל ולא כת' מצה הו"א נילף ט"ו ט"ו מסוכה קמ"ל ואכתי כיון דג"ש אתא למלתא אחריתי וכן הקישא א"כ ג"ש עדיפא וליפטרו נשים ולפי דעת ה"ר יוסף פ"ק דמגילה שזכרנו א"ש דכיון דאיכא טעמא אחרינא דשאף הן וכו' בהדי הקישא ודאי הקישא עדיפא. ולפי האמור א"ש דבמצה כיון דאיכא תרי הקישי עדיף מג"ש וכבר כתבנו בזה במ"א. ושו"ר להר"מ במז"ל בספר המצות מ"ע נ"ח שכתב כדברי הרב החינוך הללו וע"ש. [לעיל הבאתי מ"ש החינוך שאין דין ע"ע באשה שהוא הפך סוגי' דר"ה עתה ראיתי לו בדין הענקה בסימן ת"ן כת' ונוהגת בזכרים ונקבות ע"ש וצ"ע. עוד הבאתי מ"ש הריטב"א פ' הישן וישבתי מה שהקשה לו ה' פני יהושע. וראיתי כי כהריטב"א כ"כ התוס' פסחים דף קי"ד ד"ה ואמרתם. ומ"ש לישב עתה הראוני דהוא גמרא ערוכה שם דף ק"ך ע"ב דאהדריה למלתא קמא ע"ש]: