למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קצ
כתב הרא"ש ז"ל בפ' ראוהו ב"ד דף ז"ך ע"ב על מ"ש בה"ג לפסוק כלישנא בתרא וז"ל ומיהו נר' דהכא לא דמי לתרי לישני דעלמ' דאורח' למימר אריש' תחי' ובתר הכי אסיפא הילכך ליכא למוקם עלה וכו' ע"ש. ותמה עליו הרב שמות בארץ ז"ל ממ"ש הרא"ש ז"ל עצמו בר"פ כל הבשר גבי חמי האור דהלכתא כר"י משום דאתי כלישנא בתרא וכו' ומה טענה היא זו הלא כל כה"ג וכו' לא שייך לומר לישנא בתרא עיקר וצ"ע ע"ש. ונ"ל עפמ"ש תוס' בכתובות דף מ' ע"א דאורחי' למתני הן קודם ללאו שלא מדין הסדר ע"ש. והשתא מדהול"ל לישנא בתרא דרישא דמתאמרה בהן קודם ללאו בלשון שלילה שאין היד סולדת וכו' ש"מ לקבועי הלכה בא. ועי"ל דלא דמי דהתם כי מייתי לישנא בתרא מסיים בה מכלל דראשונים אע"פ שהיד סולדת בהם מותר ומדלא נקט הכי בלישנא קמא ולמימר מכלל האחרונים אע"פ שאין היד סולדת בהם אסור ש"מ דהלכתא כלישנא בתרא ומש"ה דייק עלה טפי מאידך אבל ההיא דשופ' ליכא למיקם עלה דדייק בתרי לישני כי הדדי. ואחר העיון ראיתי שדברי הרא"ש ז"ל ברור מללו כי הנה הרב הנז' הבין דהרא"ש ז"ל אתי עלה משום דאתיא כלישנא בתרא ואני אמרתי לא כן אבי ומעולם לא עלת' על לבו כך והילך לשונו שם וקי"ל כר"י בהא כלישנ' בתר' דלעיל דשרי בראשונים אפי' היד סולדת בהם ע"כ ואם איתא מה הלשון אומרת כלישנא בתרא דלעיל ותו כל זה הו"ל לאומרו לעיל אהך לישנא בתרא ותו מאי קמ"ל לא הו"ל לאתויי הך פלוגתא דחזקיה ור"י כלל כיון דכבר פסק כלישנא בתרא לעיל ותו הו"ל לאתויי לעיל הנך תרי לישני ולמפסק כלישנא בתרא בסתם. אשר ע"כ הנר' אצלי שיעור לשונו כך אחר שהביא דברי ר"י ומחלוקתו ומאי דמייתי ר"י מעובדא דבני גליל גזר אומר דקיי"ל כר"י דנמוקו עמו והדבר ברור דמעשה רב וז"ל וקי"ל כר"י בהא וכלומר לאפוקי מאידך דר"י דחמי טבריה דמייתי בתר הכי שכתב והלכתא כחזקיה דרביה דר"י הוה ע"ש. ומ"ש כלישנא בתרא וכו' בא לאפוקי מפירש"י שלא תאמר דמאי דשרי ר"י הכא הוא דוקא כשאין היד סולדת בו אבל סולדת לא ותהוי השתא הלכתא כלישנא בתרא דליתא דא"כ חזקיה פליג אבריית' אלא דר"י אפי' היד סולדת קאמר סוף דבר דמ"ש הרא"ש כלישנא בתרא דלעיל לאו ראי' היא לפסקו ז"ל ומאי דמייתי ללישנא בתרא בסתם לעיל לאו משום לתא דלישנא בתרא וקמא נגעו בה וזהו שלא הביא לתרי לישני ככתבם וכלשונם משום דשם לא נחית לטעמו של דבר ועיקר טעמו הוא מדר"י ומעשה ומ"ש מרן הב"י א"ח סי' ק"ס דהרא"ש פסק כלישנא בתרא לאו משום לישנא בתרא נקט לה אלא ר"ל כדינו של לישנא בתרא וע"ש:
ודע דלפי דגרי הרא"ש ז"ל הללו ק"ק לכאורה אמ"ש מרן הכ"מ ז"ל פ"ג דק"פ וז"ל שם דין ב' ואע"ג דאמרי' התם איכא דמתני לה אברייתא וכו' פסק רבינו וכו' ע"ש. ומאי קו' הלא אורחא הוא למימר תחי' אמתניתין ואח"כ אבריית' וליכא למיקם עלה הי מינייהו בתרייתא ורבי' נקט לחומרא וי"ל דמאי דחייבים בפסח ב' לאו חומרא היא לאתויי חולין לעזר' והיינו דקשיתיה למרן ז"ל לאשכוחי טעמא שבחר בלישנא קמא ותי' דמאן דמתני אמתני' עדיף משום דכ"ש אברייתא. כוון בזה דמשמע ליה לרבינו דמאי דאמר בגמ' אבל אמתני' לא לאו למימרא דפשיטא דלא אלא היינו משום דמספ"ל אמתני' מש"ה לא מעייל נפשיה בספקא ותפס במושלם אברייתא דפסיק' לי' מלתא ומש"ה בחר רבינו בלישנא קמא משום דפסיקא מלתא בתרוייהו דאלו ללישנא בתרא מידי ספיקא לא נפקא בדין המשנה ולא שבקינן מאי דפשיטא בל"ק מקמי ספיקא דלישנא בתרא כנ"ל: