למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קפג
נסתפקתי במי שלא מצא טלה לפסחו אלא מוקצה ונעבד ובעל מום או מי שאין לו לאכול בשבת אם מותר לו לאכול דבר איסור וכמ"ש ס' יראים סי' צ"ט דמדאוריי' מצוה לאכול בשבת וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ג דנדרים ע"ש. ועיין בתשובה להרשב"א ז"ל סי' תרי"ד אי אמרינן בזה אתי עשה ודחי ל"ת א"ד כיון דמשום מציאותו הוא שלא מצא ואפשר שימצ' ע"י טורח לא פקע איסור' בכך ולזה דעתי נוטה. אמנם יש להביא ראיה מדתני' בת"כ פ' ויקרא מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע והלא דין הוא ומה בעל מום שלא נעבדה בו עבירה פסול רובע ונרבע וכו' ע"ש. וק' לכאור' דהא קי"ל כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין כדאמרינן בפ' כ"ש גבי נותר בשריפה ובפ' לולב הגזול גבי סוכה בד' מינים ע"ש. ואם היינו אומרים דדינא בלא"ה שאם לא מצא מביא מן הפסול משום דאתי עשה וכו' הוה א"ש וההיא דנותר שאני דכל (שלא) [שהוא[ בשריפה מלת' אחריתי היא ואינה ממין המצוה כלל כלל לא. ולדעתי הדבר ברור שלא יביא כיון דמאיס לגבוה משום הקרבהו נא לפחתך. ושו"ר להרב ידי אליהו ז"ל בליקוטיו שהק' קו' זו משם גדול א' ושם תירץ לו בדרך נכון ע"ש ולפי דבריו אזדא לה הראיה משם וע"ש. ואח"כ ראיתי לתוס' ספ"ק דקידושין דף ל"ח ע"א ד"ה דאיקרוב וכו' שהק' משם הירוש' דליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחד ע"ש מה שתירצו הרי דאע"ג דהמניעה היא מצד המציאו' אפ"ה דחי ל"ת אלא שי"ל דשאני מציאות דכל ישראל. ואיברא בס"פ שלוח הקן אמרינן דאי לאו תשלח הו"א אתי עשה דמצורע ודחי עשה דשילוח ע"ש ואע"ג דאפ' שימצא ציפורים דלאו בני שלוח ומלתא דיחיד הוא אבל אין לומר דשאני התם דאין החדש אסור מצד עצמו אלא משום איסור הזמן דרביע עליה אבל במוקצה ונעבד דהוה חתיכה דאיסורא י"ל דליכא התם לתא דמ"ע כל ולא קאי מ"ע בכה"ג דליתא דבפ' דם חטאת דף צ"ז ע"ב גבי חטאת פסולה פריך ניתי עשה ונידחי ל"ת ע"ש. ואחר ימים מצאתי להרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בס' ה' קטנות סימן רמ"ח שכתב הך ס' דכל ישראל ע"ש. ושו"ר דהיא פלוגת' דרבינו ירוחם והרב"י ז"ל בא"ח סי' י"א גבי חוטי פשתן בבגד של צמר ע"ש ועיין בה' קטנות סי' רי"ח ע"ש ועיין בתשו' מוהר"ש דוראן ז"ל שבסוף ס' התשב"ץ סי' י"ג ואין להאריך:
גם נסתפקתי במ"ע דאתיא מהלכת' או מק"ו אי דחי ל"ת גם במ"ע דאינה אנא למצוה בעלמא אם דוחה ל"ת ויש ראיה לזה מההיא דדם חטאת דקי"ל דאכילת פסחים לא מעכבא ויש לדחות דלמ"ד דמעכבא פריך ומיהו יש להוכיח ממ"ש התוס' בעירובין דף ק' ע"א דליתי עשה דמתן ד' ולידחו ל"ת וכו' ע"ש וקי"ל דנתנין במתן ד' שנתנן במתנה אחת כיפר. ויש לדחות דמ"מ ידי מ"ע דמתן ד' לא נפיק ויש להוכיח מדאמרינן בפ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"א דאתי עשה דפסח דיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה ומשמע דכך לי עשה דפסח בלא כרת כמו עשה דהשלמה ותוס' ביומא כתבו דעשה דהשלמה מצוה בעלמא הוא ע"ש ועוד יש להוכיח מדברי הרדב"ז ז"ל בתשובה סי' תקכ"ד בחדשות ע"ש: