אור ברסלב
למודי ד לימוד קפב

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קפב

לימוד קפא

כתבו התוס' פ"ג דנזיר דף י"ו ע"א ד"ה אלימא וכו' וז"ל ול הוי כלאו שאב"מ במה שמקבל נזירות דלאו שיב"מ הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר ע"ש. ואני תמה דלפי דבריהם אלו מאי דוחקייהו לתוס' שם דף מ"ג ע"א ד"ה כגון וכו' שכתבו וז"ל וצ"ל דהוא מסייע להסיר את המעזיבה דהא בהתרו בו למלקות איירי ע"ש. והלא כל כה"ג ישנו במעשה הוא כאמור. ותו מה יענו שם למר בר רב אשי דמוקי לה כגון דעייל כשהוא גוסס וכו' דהו"ל אב"מ. ולזה י"ל דהתם ביאה באיסור ותחילת טומאה היא דרוב גוססין למיתה. ותו ק' לדבריהם שם מההיא דהכא דקאמר אלימא דאמרו ליה לא תנזור למ"ל שהייה וכו' והיכי לקי הא אב"מ. ותו דלפי המסקנא כתבו שם תוס' ד"ה ובא חבירו וכו' דדוקא באונס וכו' ע"ש. וכן ק' להו ג"כ הא דאמרינן ס"פ בתרא דמכות דף כ"א ע"ב רב אשי אמר אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב ע"ש. ומיהו הא י"ל התם הוא משום שלבש באיסור ושו"ר להריטב"א ז"ל בחי' שם שכתב בשם התוס' כדבריהם אלו שכתבו פ"ג דנזיר דכה"ג חשיב מעשה ומייתי ראי' מהך סוגי' ומפ"ב דברכות עש"ב. אבל ראיתי לתוס' פ"ב דשבועות דף י"ז ע"א ד"ה או וכו' שכתבו הך ס' בפלוגת' דרב ביבי ורב אשי דמכות ע"ש:

וראיתי למרן כ"מ ז"ל פ"ג דאבל הל' ו' שכ' וז"ל וא"ת אמאי לוקה הרי כשנכנס לאהל לא נטמא וכו' כשפרע עליו וכו' לא עשה מעשה וכו' והתוס' תרצו דהב"ע כשמסייע וכו' ועי"ל דכשנכנס וכו' התרו בו אל תכנס שמא יבוא אחר ויפרע עליך וכו' עש"ב. ולא ידענא מה יתרץ למ"ש רבינו שם דין ד' כהן שנכנס וכו' בשגגה ואחר שידע התרו בו וכו' ואם שהה שם וכו' לוקה ע"ש. והלא אב"מ. ואין לנו בדעת רבינו אלא דברי התוס' והריטב"א ז"ל. ושו"ר למרן עצמו סוף ה' כלאים דין ל' שהביא דברי הריטב"א ז"ל אלו על דברי רבינו שם ע"ש וצ"ע:

וראיתי למרן הב"י י"ד סימן שע"ה שכ' על דברי הכלבו ז"ל שכת' לשון הרמב"ם דה' אבל שזכרנו וז"ל ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאוריי' הוא דהא לאו שאב"מ הוא ע"ש. ואם כתב כן לדברי הכלבו דלא נחית לעונשי מיתה ומלקיות להרמב"ם ודאי מלקות דאורייתא הוא וכמבואר מדבריו בכ"מ ה' אבל דין ו' ע"ש. ובודאי שהב"י ז"ל לא ראה דברי הרמב"ם אלו דא"כ לא הוה מייתי לה משם הכלבו ותו דממ"ש הכלבו שם אח"ז בנכנס תוך ד' אמות דמת דמכין אותו מכת מרדות ע"ש מכלל דרישא מלקות ממש קאמר. ולפי מ"ש הוא עצמו בה' כלאים שזכרנו א"ש הכל ודברי מרן קשים לשמוע וצ"ע. שו"ר להרב לח"מ ז"ל פ"ג מה' אבל שנתעורר בדברי הב"י ז"ל ממ"ש בכ"מ ה' כלאים ע"ש:

וראיתי לרבינו פ"ו דנזירות דין י' שכת' שם נכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו המעזיבה אעפ"י ששהה שה אינו לוקה ע"ש. וק' דבפ"ה שם כתב דין ח"י דלוקה ויראה דס"ל לרבינו דדוקא שפרע עליו חבירו מדעתו כמ"ש רבינו שם דהיינו מדעתו דנזיר דהשתא הו"ל מסייע כיון שהוא מדעתו אבל בפ"ו לא כת' שהוא מדעתו וכיון דכן לא לקי דאב"מ ודוקא נכנס בשגגה דאיכא מעשה איסור מיהא בשוגג כמ"ש רבינו שם פ"ה דין י"ט ע"ש. שבתי וראה דליתא שהרי רבינו בפ"ו שם דין ח' כתב מי שנזר בב"ה לוקה על שהייתו שם ע"ש. אלמא אע"ג דהכניסה היתה בהיתר ואין כאן מעשה של איסור לוקה וה"ט כמ"ש הריטב"א דמ"מ מעשה היתר מצטרף לאיסור ומזה ק' ג"כ על מ"ש הרב לח"ם שם פ"ה דין י"ט ע"ש. ועיין בלח"ם שם פ"ו דין ח'. ואפשר לומר דהתם הוא כיון שע"י מעשיו הוא שבאה לו הטומאה שנזר בב"ה מצטרף שהייתו למעשה הראשון שנכנס ועיין להרב מש"ל ז"ל פ"ג דביאת מקדש דין כ"א וכנר' שדבריו שם סותרים זה את זה בתכ"ד מרישא לסיפא וצ"ע ע"ש. ועיין בקונטרס ארעא דרבנן סי' ח"י ובמ"ב סי' קכ"ב ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו בי"ד ע"ש ואין להאריך:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה