למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קעז
נסתפק הרב מוצל מאש ז"ל סי' ו' וז"ל. אמנם יש להסתפק לענין שבוע' מהו אם נשבע אדם שיאכל ככר זה ואכלה מעט מעט בשהיות רבות אם קיים שבועתו או נאמר דלא מיקרי אכילה כשאר איסורין שבתור' וצ"ע עכ"ל. ולע"ד אמינא לה ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' שבועות דין י"ב נשבע שיאכל נבלה וטריפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה ה"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל ע"כ. ובדין ז' כ' שם שחצי שיעור אינו מושבע עליו מהר סיני ע"ש והשתא אם נאמר בנשבע שיאכל יש במשמעו אפי' ע"י שהיות רבות א"כ הכא בנשבע שיאכל נבלה למה תהא שבועת שוא דהא יכול לקיים ולאוכלה בשהיות רבות ואי משום ח"ש הרי אינו מושבע עליו אלא ודאי דאכילה קאמר ואין במשמעו שיאכל בשהיות דומיא דכל איסורין. ומעתה משעה שנשבע לאכול נבילה כבר יצתה מפיו לשוא והו"ל שבועת שוא כנ"ל:
ומה שנסתפק שם אם דין דשהיה דוקא באיסורין א"ד אפי' במ"ע דאכילה כגון מצה ואכילת חטאת וכיוצא וע"ש. ולענ"ד הדבר ברור ממ"ש בפ' דם חטאת דף צ"ז ע"ב גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל וכו' ופריך ניתי עשה ולידחי ל"ת וכו' ע"ש והיכי אתי עשה ודחי ל"ת והלא אפשר לקיים שניהם שיאכלהו בשהיות דהשתא ל"ת ליכא ועשה דאכילת חטאת מיהא איתיה. אלא ודאי הדבר ברור דל"ש ואם אכלו בשהיות לא נפיק ידי חובה וכך הו"ל לש"ס להק' דלא שייך מה שתירצו שם ע"ש וכך יש להוכיח מהירוש' שהביאו התוס' בספ"ק דקדושין דפריך ולמה לא אכלו חדש בפסח דליתי עשה ולידחי ל"ת ע"ש ואדרבה הו"ל להק' דיקיימו שניהם לאוכלן בשהיות וליתא לתי' הירוש' לפ"ז. ויש לדחות דכיון דעכ"פ קעבר אאיסורא דאורייתא דח"ש אסור מן התורה אין זה נקרא אפשר לקיים שניהם וכיון שכן י"ל דאתי עשה ודוחה ל"ת לגמרי וכעין זה כתב הר"ן ז"ל בחי' לפר"א דמילה כ"י וז"ל דאע"ג דלקמן וכו' אמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו' ה"מ היכא דאפשר לקיים את שניהם לגמרי אבל הכא כיון דס"ס מידחי' שבת לגבי מילה עצמה אף לגבי מכשיריה דחי' לה אע"ג דאפשר לשנויי דכולהו כמילה אריכתא דמי עש"ב. ומ"ש שם לענין ברכה אחרונה עיין להרב פר"ח ז"ל בקונט' תשובותיו סי' א' מ"ש שם לענין שתיית הקאווי ובמהר"ם בן חביב ז"ל בקונט' תיה"ך דף פ' ע"ב מ"ש שם בגמרא בענין זה ואין להאריך ע"ש: